בס״ד. ש״פ וארא, כ״ו טבת, מבה״ח שבט ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב גו׳1, ומביא ע״ז בתורה אור ריש פרשתנו2 (די חסידישע פרשה דשבוע זה), דוארא יש בו ב׳ פירושים א׳ לשון עבר שנתגלה לאבות והב׳ לשון עתיד שהוא לשון הוה שתמיד יש בחי׳ זו בכל זמן ובכל מקום ובכל אחד מישראל. ומבאר בזה, דהנה ארז״ל3 אין קורין אבות אלא לשלשה, שבחי׳ האבות היא ירושה לבניהם אחריהם בכל דור ודור לכל חד לפום שיעורא דילי׳. [והיינו, שכל עניני האבות עוברים בירושה לכל בניהם אחריהם עד סוף העולם, שהרי דין הירושה הוא שהיורש יורש הכל, וגם אינו נוגע מעמדו ומצבו של היורש, וצריך רק שתהי׳ מציאות היורש, שזה לבד מספיק שיהי׳ יורש הכל4]. אבל שאר בחינות ומעלת הצדיקים כגון השבטים ראובן שמעון ולוי [שלכל אחד מהם ישנו אופן עבודה מיוחד, כמבואר במ״א5, ועד״ז יששכר וזבולון6, כמבואר במ״א7, ועד״ז בשאר השבטים8], יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדרגות אלו [כי השבטים ממשיכים מעניניהם רק לצאצאיהם מאותו השבט, ולכן אין קורין להם אבות, משום שלא כל עבודתם שייכת לכאו״א מישראל], משא״כ האבות צריך להיות ענינם בכל אדם משום שהם שורש ומקור נשמות ישראל. ויש לומר, שענין זה נרמז גם בפירוש רש״י ריש פרשתנו שפירש וארא אל האבות, דלכאורה מאי קמ״ל (ולפי פשוטו י״ל כוונתו, שענין וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וגו׳ הי׳ מצד הצד השווה שבהם), אלא כוונתו לרמז, שענין זה נמשך לכל בני ישראל מצד זה שאברהם יצחק ויעקב (שאצלם הי׳ וארא) הרי הם האבות של כל ישראל, המורישים להם ענין זה.
וביאור הענין (תוכן עבודת האבות הנמשכת בירושה לכאו״א מישראל)9, הנה עיקר עבודתו של אברהם היא אהבת ה׳, וכמ״ש10 אברהם אוהבי, ועבודתו של יצחק היא יראת ה׳ כמ״ש11 ופחד יצחק הי׳ לי, ועבודתו של יעקב היא במדת התפארת והרחמים שבינתיים (כמבואר ענינה בתניא12). וג׳ ענינים אלו נמשכים בירושה לכל או״א מישראל בירושה מג׳ האבות, שבכל אחד ישנו ענין אהבת ה׳ ויראת ה׳ וענין הרחמים (תפארת)13. ויתר על כן, דענין זה ישנו בעבודת כל יום ויום, דזהו מה שאומרים בתפילת העמידה בכל יום אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, כי בתפלת כל יום ישנם ג׳ עבודות אלו. ועוד זאת, שעבודה זו מביאה גם לידי מעשה בפועל, וכמו בענין האהבה, דע״י שפועל בעצמו (ע״י ההתבוננות המתאימה) הגילוי דאהבת ה׳, הרי זה מביא אותו למעשה בפועל, שעושה מה שהאהוב (הקב״ה) אוהב14 ורוצה. ועד״ז הוא בענין היראה, שע״י היראה והפחד שבלבו הרי הוא נמנע מלעשות היפך רצון השם, והיינו לא (רק) מחמת יראת העונש וכיו״ב, אלא מעצם יראת ה׳. ועד״ז הוא בענין הרחמים, דלאחרי שמתבונן בכל הענינים הרי הוא בא לידי מסקנא שכל השגתו וכו׳ אינה בערך כלל, ומזה בא לידי רגש של רחמנות גדולה על נפשו15, ועוד זאת, שמתבונן שאין ביכולתו להשיג גודל הרחמנות על נפשו, עד שמבקש שיהי׳ ברחמיך הרבים רחם עלינו16, שיעורר רחמים רבים מלמעלה וכו׳, שזהו ענינו של יעקב (כנ״ל), הרי רגש זה מביא אותו לידי מעשה בפועל.
וזהו וארא אל האבות, דוארא הוא לשון עבר וגם לשון הווה, כי עבודת האבות בג׳ הענינים דאהבה יראה ורחמים ישנה בכאו״א מישראל עד סוף כל הדורות. ויש להוסיף בזה, דלא רק שעצם עבודת האבות (אהבה יראה ורחמים) ישנה תמיד בכל אחד מישראל ובניו ובני בניו אחריו עד סוף כל הדורות, אלא עוד זאת, שגם גילוי האלקות שהי׳ אצל האבות (וארא אל האבות), גם זה ישנו בכאו״א מישראל עד סוף כל הדורות.
אמנם אעפ״כ17 הרי כתיב1 ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, שאצל האבות לא הי׳ גילוי שם הוי׳, ורק למשה נאמר18 לכן אמור לבני ישראל אני הוי׳, שהי׳ על ידו גילוי הוי׳ שבמתן תורה. וגם ענין זה ישנו בכל אחד ואחד מישראל, שהרי גם ענין התורה שנמסר ע״י משה במתן תורה הוא באופן של ירושה, כמ״ש19 תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב, שנמסר בירושה לכל אחד מישראל. והענין הוא, דהגם שעבודת האבות בג׳ הקוין הנ״ל (אהבה יראה ורחמים), הרי אף שהיא עבודה נעלית ביותר, מ״מ ע״י עבודה זו אין האדם מתבטל ממציאותו, כמובן מזה גופא שישנה ההתחלקות דג׳ ענינים אלו. משא״כ העבודה דמשה הו״ע הביטול בתכלית. וזה מה שהחידוש של משה הי׳ ענין התורה (כנ״ל), שע״י התורה נעשה בבחי׳ ביטול בתכלית, שמתבטל לגמרי ונעשה חד עם הקב״ה נותן התורה, וכמבואר בתניא20 שע״י לימוד התורה נעשה יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו וכערכו נמצא כלל, של האדם הלומד תורה עם הקב״ה נותן התורה, וכאשר עבודתו היא בתכלית הביטול הרי הוא למעלה מהתחלקות דג׳ המדות הנ״ל. וזהו למעלה מהעבודה בג׳ המדות הנ״ל. וזהו גם מ״ש21 ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, דהאהבה בכל לבבך ובכל נפשך הרי זה שייך להתחלקות דכחות הנפש ומדות הנפש וכו׳, משא״כ בכל מאדך הוא למעלה מההתחלקות דכחות הנפש, כי עבודה זו היא למעלה ממדידה והגבלה22, כמאמר23 בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, תכלית הביטול.
ויש להוסיף בכל הנ״ל, דזה שאומרים שוארא הוא גם לשון עתיד, הרי זה כולל גם לאחרי מ״ת, היינו, שגם לאחרי העילוי דמתן תורה הנ״ל, ישנו גם העילוי דוארא אל האבות, היינו עבודת האבות. ויש לומר הביאור בזה, כי ענין הביטול דמשה רבינו פועל גם בעבודה בג׳ הקוין הנ״ל שתהי׳ באופן נעלה יותר, הן עבודת האהבה דאברהם והן היראה דיצחק והן עבודת הרחמים דיעקב, יהי׳ באופן נעלה יותר. וע״ד המבואר בענין בכל מאדך, דאף שעבודת בכל מאדך היא למעלה ממדידה והגבלה כנ״ל, הרי יחד עם זה הביטול הוא באופן כזה שחודר בכל מציאותו, וכדרז״ל23 בכל מאדך בכל ממונך, היינו שחודר גם בממונו של אדם שהוא היקום אשר ברגליהם24 כמרז״ל25 זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו, דע״י הביטול בכל מאדך כדבעי, הרי שם הוי׳ מאיר גם בממונו של אדם. ובלשון הידוע26 דמנפשי׳ כרע, שהביטול הוא באופן כזה שבטל בדרך ממילא ואי״צ שום התבוננות על זה. וי״ל שזה נרמז גם במה שמארז״ל זה הוא לגבי מודים, שזה רומז לענין ההודאה27, שמודה ובטל בתכלית. וכן הוא גם בענין זה שע״י הביטול, גם העבודות דאהבה ויראה ורחמים נעשים באופן נעלה יותר.
והנה כשם שעבודת האבות נמשכת ועוברת בירושה לכל אחד ואחד מישראל, עד״ז הוא בנוגע לברכות האבות, שכל הברכות של האבות נמשכים לכל או״א מישראל. ויהי רצון, שיקויימו בנו כל הברכות, ובפרט ברכת יצחק שהוא העיקר, כמבואר בדרושי ראש השנה28 במעלת יצחק שענינו הוא תגבורת החיות, שזה מתגלה בראש השנה. וענין זה הוא בגילוי במיוחד בכל ראש חודש, שבו מתגלה גילוי האור שבראש השנה29, כמבואר בכ״מ30 שההמשכה בראש השנה מתחלקת לי״ב חלקים, וכל חלק מתגלה בראש חודש, ובפרט בשבת מברכים שלפנ״ז כאשר מברכים את החודש בכח ברכת הקב״ה שבירך את חודש תשרי בברכת אתם31 נצבים היום כולכם וגו׳32. ובפרט שהולכים לקרוא פ׳ בא אל פרעה33, דבי׳ אתפריעו כל נהורין34. ומכל זה מובן, שע״י שלימות עבודה זו באים בקרוב ממש לבנין ביהמ״ק השלישי, החוט המשולש אשר לא במהרה ינתק35, עד לקודש הקדשים36, יחידה במקום, ביחד עם יחידה שבישראל, יחידה ליחדך37, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) פרשתנו (וארא) ו, ג.
2) נה, א. וראה גם תו״ח פרשתנו צה, ב. אוה״ת פרשתנו (כרך ח) ע׳ ב׳תתסה ואילך.
3) ברכות טז, ב.
4) ראה רמב״ם הל׳ נחלות פ״א ה״ג ואילך.
5) ראה תו״א ר״פ ויחי (מה, א ואילך). ועוד.
6) ראה ברכה לג, יח ובמאחז״ל עה״פ (תנחומא ויחי יא. פרש״י ברכה שם. וראה ויק״ר פכ״ה, ב).
7) לקו״ת חוקת סג, ב. ועוד. וראה לקו״ש ויצא שנה זו ס״ב (ח״ל ע׳ 134) ואילך.
8) ראה במדב״ר פי״ג, יד ואילך.
9) בהבא לקמן – ראה תו״א פרשתנו נו, א. תו״ח שם צח, ב ואילך. אוה״ת שם ע׳ ב׳תתעח ואילך.
10) ישעי׳ מא, ח. וראה אגה״ק סי״ג.
11) ויצא לא, מב. וראה אגה״ק שם.
12) פמ״ה.
13) ראה תניא ספל״ח. פמ״ד ואילך.
14) ראה ״היום יום״ כח ניסן. ובכ״מ.
15) תניא שם (פמ״ה).
16) נוסח ברכת ״אהבת עולם״.
17) בהבא לקמן – ראה תו״א שם נה, א.
18) פרשתנו שם, ו.
19) ברכה לג, ד.
20) פ״ה (ט, ב).
21) ואתחנן ו, ה.
22) תו״א מקץ לט, ג. לקו״ת שלח מב, ג. סהמ״צ להצ״צ קס, ב. ובכ״מ. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד (ע׳ תכז ואילך). וש״נ.
23) ברכות נד, א.
24) עקב יא, ו.
25) סנהדרין קי, א.
26) ירושלמי ברכות פ״ב סוף ה״ד. תוד״ה עיון – קיח, ב. ואה לקו״ד ח״א קמב, א. קונטרס חנוך לנער ע׳ 9 ואילך. שיחת אחש״פ תרצ״ה סי״ז (סה״מ תשי״א ע׳ 246).
27) ראה לקו״ת בלק עא, א. ובכ״מ.
28) סידור (עם דא״ח) שער התקיעות רמז, א-ב.
29) ראה המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ מה. סה״מ תרנ״ח ע׳ קפ ואילך. ד״ה ויאמר לו יהונתן תשמ״ז (סה״מ ראש חודש ע׳ מ ואילך).
30) לקו״ת נצבים מו, ב. מז, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ו ע׳ רסג. תקס״ז ע׳ שמ ואילך. תקס״ח ח״א ע׳ תקכט. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ רסח ואילך. אוה״ת ברכה ע׳ א׳תתפט ואילך. ד״ה ויאמר לו יהונתן עזר״ת (סה״מ עזר״ת ע׳ סז ואילך). ועוד.
31) ר״פ נצבים (כט, ט).
32) ״היום יום״ כה אלול.
33) ר״פ בא (י, א).
34) זח״א רי, א.
35) קהלת ד, יב.
36) ראה דברי משיח תנש״א ח״ג ע׳ 236. תשנ״ב ח״א ס״ע 233. ועוד.
37) נוסח הושענות ליום ג׳.
[סה"מ שמות ח"א ע' רכא ואילך]
כעין שיחה. הי׳ למראה עיני כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, והוסיף בו כמה הוספות ותיקונים. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ עב ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ב ע׳ 232 ואילך.