בס״ד. ש״פ לך לך, ח׳ מרחשון ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
ויאמר הוי׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואברכך ואגדלה שמך והי׳ ברכה ואברכה מברכיך גו׳ ונברכו בך כל משפחות האדמה1. וידוע הדיוק בזה בדרושי רבותינו נשיאינו (בתורה אור ובאור התורה2 ובדרושים שלאחרי זה3), דלכאורה אינו מובן (כפי שהקשו המפרשים שלפני זה4) מהו לך לך מארצך גו׳, דהי׳ לו לומר לך מארצך גו׳, ולא לך לך. גם ידוע5 הדיוק בסדר המקרא מארצך וממולדתך ומבית אביך, דלכאורה הסדר ע״פ פשוטו הי׳ צ״ל להיפך, דבתחילה יוצא האדם מבית אביו, ואח״כ ממולדתו דהיינו שכונתו (כדאיתא במדרש6), ואח״כ מארצו דפירושו אפרכי שלך (כדאיתא במדרש6). גם מהו הקשר דענין זה למ״ש אח״כ ואברכה מברכיך. ועוד דיוקים, כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו על פסוק זה או דרושים המבארים פסוק זה7, מאדמו״ר הזקן ואדמו״ר הצמח צדק והנשיאים לדורותיהם עד לדרושי כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו8.
והנה נקודת הביאור בזה (בדרושים הנ״ל9) היא דענין הליכה זו (לך לך גו׳) יש בו ב׳ ענינים, הליכה מלמטה למעלה והליכה מלמעלה למטה. וכיון שענין זה הוא חלק מהתורה שהיא הוראה נצחית, מובן שב׳ אופני הליכה אלה ישנם בעבודת כאו״א מישראל. ובפרט שענין זה הי׳ אצל אברהם, דמעשה אבות סימן לבנים10, וכמבואר במ״א11 הפירוש בזה דאין זה רק סימן אלא נתינת כח ופתיחת הצינור12 והדרך עבור הבנים, להקל עליהם להשיג מדריגה זו, כי מכיון שענין זה הי׳ אצל האבות הרי זה עובר בירושה אל הבנים.
והענין הוא, הנה פירוש לך לך מלמטה למעלה הוא13, שצ״ל ההליכה מארצך, רצונו של אדם14, וממולדתך הם המוחין (כדאיתא בתניא15 שהמוחין הן המולידין את המדות), ובית אביך הן המדות הנולדות ע״י המוחין16. ומזה צ״ל ההליכה אל הארץ אשר אראך, היינו בחי׳ הרצון שלמעלה, רצונו של הקב״ה, ועד שנעשה עשה רצונו כרצונך כו׳17. וזהו18 גם מה שבתחילה עשה אברם מזבח להוי׳ הנראה אליו19 ואח״כ עשה מזבח להוי׳20 סתם, כמבואר בתו״א21 שזהו ענין העלי׳ מלמטה למעלה, דבתחילה הוא בבחי׳ הוי׳ הנראה אליו, היינו הדרגא בהוי׳ השייכת לגילוי, ואח״כ עולה למעלה יותר לבחי׳ הוי׳ סתם. וענין לך לך מלמעלה למטה הוא, דהנה ידוע22 הפירוש שאברם היינו אב רם שכל הנעלם מכל רעיון, דשכל בכלל הוא העליון שבעולם, וענין אב רם הוא שכל רם, עד לבחי׳ שכל הנעלם מכל רעיון. וענין23 זה נמשך מלמעלה למטה אל הארץ אשר אראך דקאי על ספירת המלכות, ארץ החיים, עד לארצות החיים בפשטות, ארץ ישראל.
וביאור ענין ב׳ אופני הליכה אלו בעבודת האדם, הנה ענין ההליכה מלמטה למעלה היא עבודת האדם בתפילה ובקיום המצוות, וענין ההליכה מלמעלה למטה הו״ע לימוד התורה. דתפילה ענינה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה24, העלאה מלמטה למעלה, וכן המצוות ניתנו בדברים גשמיים דוקא ובאופן מדוד ומוגבל (דלא תוסיף גו׳ ולא תגרע25) ועבודת האדם היא להעלותם למעלה. וכפשטות הענין, שע״י קיום המצוות האדם לוקח דברים גשמיים שבעולם הזה ועושה מהם מכשירי מצוה עד למצוות ממש ומעלה אותם למעלה מעלה עד לרזא דא״ס, דרזא דקורבנא עולה עד רזא דא״ס26. משא״כ ענינה של תורה הוא המשכה מלמעלה למטה, וכמ״ש27 מן השמים השמיעך את קולו גו׳. אמנם ענין ההמשכה מלמעלה הוא הנותן כח אל העבודה מלמטה למעלה, וכפשטות הענין, שהתורה היא בבחי׳ מורה דרך אל עבודת האדם בקיום המצוות וכו׳ מלמטה למעלה.
והנה על ב׳ אופני עבודה אלו כתוב לך לך מארצך וממולדתך גו׳. והענין בעבודת האדם, הנה לימוד התורה צ״ל באופן כזה שילך (ער זאָל אַוועקגיין) מכל עניניו, וכנודע מענין ונפשי כעפר לכל תהי׳ פתח לבי בתורתך28, דההצלחה בלימוד התורה היא ע״י שמבטל מציאותו, כעפר לכל תהי׳, היינו שהולך מארצו וכו׳. וזהו גם מה שאמרו רז״ל29 כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר, וידוע הדיוק בזה30 (בספרים) מדוע לא נאמר במשנה מה יהי׳ שכרו של המקיים את התורה במצב בינוני, והגם שבפשטות הטעם לדבר הוא כי תורה על הרוב תדבר31, ורוב התורה מקורה במי שמקיימה מעוני כמאמר32 הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה, מ״מ הא גופא טעמא בעי. אך הענין הוא כנ״ל, כי דוקא ע״י עבודה בבחי׳ עוני וביטול, נפשי כעפר לכל תהי׳, עי״ז באים לפתח לבי בתורתך, דזהו ענין סופו לקיימה מעושר ברוחניות, שבא אל בחי׳ העושר שבתורה, ריבוי בלימוד התורה באופן של לאפשא לה33, שמחדש בתורה. וכשם שענין זה צ״ל בלימוד התורה עד״ז הוא גם בעבודת התפילה (ההליכה מלמטה למעלה) שצ״ל לך לך מארצך גו׳, וכמאמר המשנה34 אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, דהיינו ע״י ההתבוננות בגדלות הא-ל ושפלות האדם35, וגם התפילה עצמה היא באופן שהאדם המתפלל עומד כעבדא קמי׳ מרי׳36.
וזהו לך לך מארצך גו׳ אל הארץ אשר אראך, דע״י שלימות עבודה זו באים לבחי׳ אשר אראך, גילוי מהותו של ישראל (שאראה אותך)37, ואח״כ נמשך כסיום הכתוב והי׳ ברכה, דע״י שלימות העבודה בענינים אלו ממשיכים את הברכות מלמעלה ובאופן דהברכות נתונות בידך38, דהיינו שברכות הוי׳ נתונות לאברם באופן דשלוחו של אדם העליון כמותו39.
וזהו גם מה שמבואר בדרושים40 בשם המדרש41 דענין לך לך מרמז לענין הגאולה כי כל עניני הגאולה הם בבחי׳ אותיות כפולות (כמו השבת דכל עיסקא דשבתא כפול42), וטעם הדבר הוא40 משום שענין הכפל מורה על יחוד זו״נ, יחוד סובב כל עלמין וממלא כל עלמין, וזהו תוכן הגילוי דלעתיד, שאז יהי׳ בפשטות הגילוי דסובב כל עלמין למטה בממלא כל עלמין, וכמ״ש43 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו גו׳. דענין זה נמשך ע״י העבודה דלך לך מארצך גו׳, וכפשטות הענין, שאברהם ע״י עבודתו קרא בשם ה׳ א-ל עולם44, וכידוע הדיוק בזה45 שלא נאמר א-ל העולם אלא א-ל עולם, היינו שאלקות ועולם כולא חד, משום שאין עוד מלבדו46 ולמעלה מזה אין עוד47, כי רואים בגלוי איך היש הנברא הוא היש האמיתי48.
והנה כשם שהי׳ אצל אברהם אבינו, עד״ז הוא גם בכל אחד ואחת מישראל, שהם בני אברהם יצחק ויעקב ובנות שרה רבקה רחל ולאה. דכשם שאברהם ע״י שלימות עבודתו באופן דלך לך מארצך הגיע אל השלימות דונברכו בך כל משפחות האדמה, עד״ז הוא בעבודת כל אחד ואחד. דע״י עבודת ישראל בב׳ אופני ההליכה הנ״ל, באים אל הגילויים דלעתיד לבוא, דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי׳ לעבדו שכם אחד49. ויהי רצון שיהי׳ זה בקרוב ממש, ויקויים מ״ש50 קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) ריש פרשתנו (לך לך יב, א-ג).
2) פרשתנו (כרך ד) העתר, א ואילך. תרפ, ב ואילך.
3) רד״ה לך לך תרכ״ז. תר״ל. תרס״ז. עדר״ת. העת״ר. עתר״ו. עטר״ת. תש״ב (נסמנו לעיל ע׳ קפ הערה 2). ועוד.
4) מהר״מ אלשיך. פנים יפות.
5) ראה רד״ה הנ״ל תש״ב. תשמ״ו (לקמן ע׳ קצו). ובכ״מ.
6) ב״ר פל״ט, ט.
7) ראה תו״א ריש פרשתנו. ובכ״מ.
8) ד״ה הנ״ל תש״ב שם. ד״ה הנ״ל תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 88).
9) ראה תו״א ריש פרשתנו. ד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ קעד ואילך). וש״נ.
10) ראה תנחומא פרשתנו ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן פרשתנו יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח פרשתנו פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ריש פרשתנו. ועוד.
11) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 76 ואילך. וש״נ. תו״ח שם.
12) ראה סה״מ תרע״ח ע׳ רפג. ובכ״מ.
13) ראה גם סד״ה הנ״ל תש״ב.
14) ראה ב״ר פ״ה, ח.
15) פ״ג.
16) ראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 59. וש״נ. חכ״ה ע׳ 52. וש״נ.
17) אבות פ״ב מ״ד.
18) ראה תו״א שם (יא, ג). ועוד.
19) פרשתנו יב, ז.
20) שם, ח.
21) שם.
22) תו״א ריש פרשתנו. ובכ״מ.
23) תו״א שם (יב, ב). ובכ״מ.
24) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יב. וראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב.
25) ואתחנן ד, ב.
26) ראה זהר ח״ב רלט, ב. ח״ג כו, ב.
27) ואתחנן ד, לו. וראה תו״א בראשית א, ג. ד״ה השמים כסאי דש״פ נח שנה זו (סה״מ ראש חודש ע׳ קפז). ובכ״מ.
28) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
29) אבות פ״ד מ״ט.
30) ראה גם שיחת ליל ד׳ דחג הסוכות שנה זו (שיחות קודש תשמ״ה ח״א ע׳ 230; התוועדויות תשמ״ה ח״א ס״ע 278).
31) מו״נ ח״ג פל״ד.
32) נדרים פא, א.
33) ראה זח״א יב, ב.
34) ברכות רפ״ה (ל, ב).
35) ראה רמ״א או״ח סצ״ה ס״א.
36) ראה שבת י, רע״א.
37) ראה תו״א ריש פרשתנו (יא, ב). ועוד.
38) לשון רש״י פרשתנו יב, ב.
39) ראה לקו״ת ויקרא א, ג.
40) אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרעד, א-ב. סה״מ תרכ״ז ע׳ טו ואילך. ובכ״מ.
41) יל״ש פרשתנו רמז רסד.
42) ראה מדרש תהלים צב, א.
43) ישעי׳ מ, ה.
44) וירא כא, לג.
45) לקו״ת תבוא מב, ד. מג, ג. המשך תער״ב ח״א פקל״ג (ע׳ רנז ואילך). ועוד.
46) ואתחנן ד, לה.
47) לשון הכתוב – שם, לט. וראה בכ״ז ד״ה ולקחתם לכם תרס״א (סה״מ תרס״א ע׳ קצא ואילך). לקו״ש חכ״ה ע׳ 202 הערה 86. וש״נ.
48) ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בשלח מג, ג ואילך. ד״ה ולקחתם לכם שם. ועוד.
49) צפני׳ ג, ט.
50) ישעי׳ ס, א.
[סה"מ בראשית ח"א ע' קצא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ה ע׳ כח ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 544 ואילך.