בס״ד. ש״פ עקב, כ׳ מנחם-אב ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך1, ואיתא בזהר (ריש פ׳ עקב2 ברעיא מהימנא) פקודא דא לברכא לי׳ לקוב״ה על כל מה דאכיל ושתי ואתהני בהאי עלמא, וכתב ע״ז הרמ״ז3 שהם הנאות כל החושים, ברכות ראי׳ ושמיעה ריח וטעם, בסוד ד׳ אותיות הוי״ה, ואע״ג דלפי גמרא דילן4 פסוק ואכלת נאמר על ברכת המזון בלבד, דעת הזהר שהוא מדאורייתא, ודריש זה מעל הארץ הטובה, דהיינו כל ההנאות שבעולם5. וכן הוא דעת כמה ראשונים6 דברכת הנהנין הוא מדאורייתא, ולפי זה צריך להבין למה נאמר כאן דוקא ואכלת ושבעת, שצ״ל ענין האכילה ועד שהוא באופן של שובע, והרי על כל מה דאתהני בהאי עלמא צריך לברך.
והנה לאחר זה מבאר בזהר7 בנוגע ללשון הברכה ברוך אתה הוי׳ אלקינו כו׳, דברוך דא רזא דמקורא עילאה מכולא, לארקא ולאמשכא ולאנהרא כל בוצינין (והשל״ה גורס8 על בוצינין).
והנה כל מילה שבספר הזהר הוא בדקדוק גדול במאד (וכמבואר בהקדמה לביאורי הזהר לכ״ק אדמו״ר האמצעי, שכ״ק אדמו״ר הזקן הי׳ לומד עם בניו ותלמידיו בכל פעם רק דף א׳ או ב׳, אבל בעיון והעמקה גדולה בדקדוק הלשון בכל מילה, וכן רואים בביאורי הזהר לכ״ק אדמו״ר האמצעי וכ״ק אדמו״ר הצ״צ שמדייקים בכל מילה שבספר הזהר – וכידוע9 שביאורים אלו הם מה ששמעו מכ״ק אדמו״ר הזקן).
ומבאר10 אאמו״ר בעל ההילולא בהערות לזוהר שם11, שג׳ הלשונות לארקא לאמשכא לאנהרא הם: ברוך הוא רזא דמקורא עילאה דהיינו יסוד אבא, שבענין האותיות הם אות יו״ד, כידוע12 שיו״ד הוא חכמה. וביו״ד ישנם ג׳ אותיות, י׳ ו׳ ד׳, והם בחינות חב״ד (שבחכמה) וכו׳ (ראה בפנים בהערות שם13).
והנה בענין האותיות י׳ ו׳ ד׳ נתבאר בכמה מקומות14 (באופן אחר מהמבואר בהערות שם): י׳ – חכמה, בחי׳ נקודה15. ו׳ – בינה, (המשכה) קו. כי בינה ענינה המשכה. ד׳ – דעת, כי ד׳ הוא בחי׳ שטח, שהרי בדעת ישנם כל הפרטים ועד באופן דהחלטה שהוא ענין השטח (שטח קבוע). ועפי״ז, ג׳ הענינים לאנהרא לאמשכא ולארקא הם לכאורה: לאנהרא – י׳ שהוא ענין החכמה [ויש להוסיף שהשייכות דלאנהרא לבחי׳ חכמה הוא כי בחכמה הוא ענין האור בלי כלים16, ולאנהרא הוא ענין האור]. לאמשכא – ו׳ שהוא ענין הבינה, ולארקא – ד׳ שהוא ענין הדעת*.
אלא שכאן בזהר וביאוריו הדיוק בלשון לאנהרא – הארה ולא אור, לארקא שנמשך עצם הדבר שאין כלי שתשנה האור דיסו״א (משא״כ בדעת שנמשך הפנימיות, אבל ע״י כלי).
וממשיך בזהר שם ״ומתמן כו׳ ואיהו קצה השמים דההיא קצה קצה עילאה״, היינו שההמשכה ד״לארקא לאמשכא ולאנהרא״ הוא לבחי׳ בינה, שכידוע17 שקצה עילאה בהשמים הוא בינה. ואין סתירה מזה למה שנת״ל שג׳ הלשונות לארקא ולאמשכא ולאנהרא מורים על ג׳ הבחינות חב״ד, כי ג׳ הבחינות חב״ד המרומזים בג׳ לשונות הנ״ל הם הבחינות חב״ד כמו שכלולים בחכמה (וכמו שנת״ל שג׳ בחינות אלו הם ג׳ האותיות י׳ ו׳ ד׳ שבאות יו״ד, והרי אות יו״ד (גם מילוי ו״ד שבה) היא בחי׳ חכמה), ולאחרי זה נמשך לקצה השמים, בחי׳ בינה. וממשיך בזהר שם בביאור נוסח הברכות ברוך אתה ה׳ אלקינו, שברוך הוא בחי׳ סתים (וכנ״ל שהוא בחי׳ חכמה), ומשם נמשך לאתה הוי׳ אלקינו. אתה הוא ענין הגילוי, ורזא דא אתה כהן לעולם18 שהוא ענין החסד, הוי׳ הוא ענין התפארת, ואלקינו הוא ענין הגבורה. שזהו ענין ג׳ הקוים דחג״ת.
והנה איתא בזהר שם, שסדר המשכה זו הוא רזא דברכאן בפקודא אורייתא ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא, לארקא ברכאין מעילא לתתא, בר ברכאן דצלותא כו׳. ומבאר בארוכה בביאורי הזהר דכ״ק אדמו״ר האמצעי19 וכ״ק אדמו״ר הצ״צ20 (שמביא קטעים מביאורי הזהר לכ״ק אדמו״ר האמצעי, ומוסיף לפרשם9), דהגם שנוסח הברכה בראשיתה ברוך אתה ה׳ אלקינו כו׳ הכל א׳, בין בברכות המצוות וברכות הנהנין ובין בברכה דצלותא, מ״מ בהכוונה בהם אינם דומין זה לזה, שברכת הנהנין וברכת המצוות (שהן מדאורייתא לדעת הזהר, ואף שישנם אלו הסוברים שרק ברכת המזון וברכת התורה מדאורייתא, ישנם גם הסוברים שברכת המצוות הוא מדאורייתא וברכות הנהנין הוא מדרבנן, דעת הזהר הוא שאפילו ברכת הנהנין הוא מדאורייתא, וכנ״ל שכן הוא דעת כמה ראשונים) הוא מעילא לתתא, וברוך היינו שנמשך מיסוד אבא שנמשך לבחי׳ ההעלם דכתר, ומשם נמשך לארקא ולאמשכא ולאנהרא כו׳, לג׳ הבחינות אתה הוי׳ אלקינו, היינו חג״ת כנ״ל. משא״כ בתפילה שעיקרה הוא תפלת העמידה (בי״ח ברכות בחול, ז׳ ברכות בשבת ויו״ט, ט׳ ברכות בראש השנה כו׳), הרי זה מלמעלה למטה, שהוא ענין סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה21, ומה שאומרים ברוך קאי על יסוד ז״א, היינו יסוד ז״א ששייך למלכות, שהו״ע לכה דודי לקראת כלה, ואחרי זה הרי הוא עולה לכל הפרטים הנ״ל. אמנם הא גופא טעמא בעי, וכמו שמבאר שם22 מזהר פ׳ תרומה23 דענין התפילה הוא נעלה יותר מברכת הנהנין, וא״כ איך שייך זה שברוך דברכות הנהנין הוא ביסוד אבא וברוך דצלותא הוא יסוד דז״א.
אך הענין הוא, דזה שברכת הנהנין היא מדאורייתא למדים ממה שנאמר על הארץ גו׳, היינו דברכת הנהנין הוא על הנאה גשמית, וכן בברכת המצוות (שהיא גם הנאה) המה מלובשים בענינים גשמיים, ולכן הברכה היא בכתר דוקא, משא״כ התפילה אינה מלובשת בגשמיות, וענינה היא המשכת יחודים עליונים, ולכן הוא רק יסוד דז״א. וע״ד מה שביאר האריז״ל24 על הפסוק25 כי לא על הלחם לבדו יחי׳ האדם כי על כל מוצא פי הוי׳ יחי׳ האדם, שהכוונה היא להמוצא פי הוי׳ שבהלחם, ואף שגם באדם ישנו מוצא פי הוי׳, וא״כ למה צריך האדם למוצא פי הוי׳ שבלחם, ומבאר בזה שהמוצא פי הוי׳ שבלחם היינו הניצוצות שבהלחם, הוא נעלה יותר מהמוצא פי הוי׳ שבאדם, כי כל הגבוה יותר יורד למטה יותר26. שזהו בין בענין העבודה כו׳27, וגם מצד הנצוצות עצמם, דזה מה שנפל למטה ביותר הוא לפי שבשרשם הם נעלים ביותר, כמשל האבן28 שבראש החומה שנופל למטה יותר וכו׳. וזהו הטעם שהאדם אינו יכול להתקיים מבלי חי צומח דומם, והחי אינו יכול להתקיים בלי צומח ודומם, והצומח אינו יכול להתקיים מבלי דומם, ואילו הדומם יכול להתקיים בעצמו, לפי שיש בו נצוצות נעלים יותר. וכן הוא גם בסדר ההתהוות, דתחילה נבראו הד׳ יסודות כו׳, שהם דומם, ולאחרי זה נברא הצומח, ולאחרי זה החי ורק לבסוף נברא האדם – שהוא המדבר, שזה מה שהדצ״ח נתהוו קודם בריאת האדם הוא לא רק קדימה בזמן אלא גם קדימה במעלה (ועד למעלה שבאין ערוך), וכידוע29 בענין קדימת התוהו לתיקון (שתהו הוא שורש הדצ״ח ותיקון שורש המדבר30), שבתהו היו אורות מרובים משא״כ בתיקון הם מועטים וכלים מרובים, שענין הריבוי שבאורות לא רק ריבוי בכמות אלא (בעיקר) ריבוי באיכות, היינו ריבוי שבאין ערוך. וזהו מה שהאדם צריך לדצ״ח משא״כ הדצ״ח אינם צריכים להאדם (בשביל קיומם), כי בתהו, גם מצד עצמו יש בו אורות מרובים. משא״כ בתיקון אף שגם בה יש אורות, הרי האורות שבו הם אורות מועטים, ורק ע״י שהתיקון מברר את התהו, עי״ז דוקא נמשכים בו האורות מרובים דתהו. ועד״ז הוא גם בענין ברכות הנהנין וברכות המצוות, שזה קשור למה שנאמר על הארץ גו׳, שזהו למעלה מסדר ההשתלשלות, דסדר הוא ענין התיקון, וכאן הוא בחי׳ הכתר שלמעלה מבחי׳ השתלשלות, שהו״ע כי לא אדם הוא31, ולכן הוא בא דוקא בדברים הקשורים לארץ.
ויש לקשר זה בדרך אפשר עם מה שמביא בזהר שם הפסוק32 והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה גו׳, ולאחרי זה מביא הפסוק ואכלת ושבעת וברכת את הוי׳ אלקיך וגו׳ ומבארו. ולכאורה מהו השייכות בין שני פסוקים אלו, והרי ישנם כמה פסוקים ביניהם. אך הענין שבזה רוצה לדייק תיבת עקב, שהם דברים שבגמר סדר ההשתלשלות, שדוקא בזה נמשכים המשכות נעלים מכתר ועד שנמשך גם למטה שיהי׳ ואכלת ושבעת, דהיינו שלא זו בלבד שיהי׳ כדי מחסורו33 כי אם שיהי׳ גם ושבעת, ולאחרי זה וברכת את ה׳ אלקיך, שמוסיפים ענין הברכה למעלה שהוא ענין למעשה ידיך תכסוף34, שהלך הקב״ה מהלך ת״ק שנה לקנות לו שם35, ואע״ג שנגד שמא אבד שמי׳36, ופירש בזה הרב המגיד37 שענין נגד שמא היינו ההמשכה כו׳ הוא ע״י אבד שמי׳, היינו ע״י הצמצום כו׳ שעי״ז נאבד השם, מ״מ ע״י למעשה ידיך תכסוף נפעל גם למעלה ענין הברכה, שזהו ענין וברכת את הוי׳ אלקיך. וזהו על הארץ גו׳, שהוא ענין כי תהיו אתם ארץ חפץ38, ופירש הבעש״ט39 שישראל הם ארץ חפץ שבהם טמונים אוצרות יקרים, אלא שהם מכוסים וצריך לחפור ולגלותם. ועד שעי״ז באים לגאולה העתידה, וע״ז נאמר40 וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר, דהיינו (לא רק ע״י העין, אלא) שהבשר עצמו יראה כי פי הוי׳ דיבר41.
__________
1) פרשתנו (עקב) ח, י.
2) ח״ג (פרשתנו) ער, סע״ב.
3) הובא בנצו״א לזהר שם.
4) ברכות מח, ב.
5) עכ״ל הרמ״ז.
6) ראה רשב״א ברכות לה, א. וראה אנציקלופדי׳ תלמודית (כרך ד) ערך ברכה מעין שלוש ע׳ ער. וש״נ.
7) שם רעא, א.
8) הובא בזהר שם על הגליון.
9) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ עט.
10) קטע זה וב׳ הקטעים שלאח״ז הוגהו ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (נדפס ג״כ בלקו״ש ח״ט ע׳ 267). בהוצאה זו נוספו עוד איזה מ״מ ע״י המו״ל.
11) לקוטי לוי״צ לזהר שם ע׳ תנח.
12) אגה״ת פ״ד (צד, ב). ובכ״מ.
13) נסמנו בלקו״ש שם ע׳ 266.
14) ראה ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות ד׳ ס״ה סק״א (ע׳ תנח). וש״נ.
15) ראה זח״א ו, רע״א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). ועוד. אגה״ק ס״ה (קז, א). לקו״ת ר״פ ראה (יח, א-ב). ועוד.
16) סה״מ תרע״ח ע׳ שסו. ובכ״מ.
17) אוה״ת וירא (כרך ז) תתשפד, א. ויחי שצה, א. שצו, ב. שלח ע׳ תקפ. נ״ך ע׳ רכט. ועוד.
18) תהלים קי, ד.
19) פרשתנו קכ, ב.
20) ח״א ע׳ תקעח ואילך.
21) ויצא כח, יב. ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
22) ביאוה״ז להצ״צ שם (ע׳ תקעח).
23) ח״ב קנג, ב.
24) ל״ת להאריז״ל עה״פ שבהערה הבאה. פע״ח שער (כז) יוהכ״פ פ״א. ספר הליקוטים להאריז״ל בתחלתו. וראה גם של״ה עד, א. תו״א נח ט, ד. בשלח סה, ד. לקו״ת צו יג, ב. אמור לח, ג. מטות פא, ב. פרשתנו יד, א. ועוד.
25) פרשתנו ח, ג.
26) ראה הנסמן בס׳ המפתחות לספרי אדה״ז ערך כל הגבוה כו׳. שערי אורה שער הפורים נח, א ואילך. סה, א ואילך. ועוד.
27) חסר קצת. המו״ל.
28) לקו״ת מטות פא, סע״ב. פ׳ ראה יט, ג. ובכ״מ.
29) ראה בארוכה ד״ה ויהס כלב תשכ״ו (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רנו ואילך). וש״נ.
30) מאמרי אדה״ז הנחות הר״פ ס״ע צז. ובכ״מ.
31) שמואל-א טו, כט. ראה לקו״ת שה״ש כג, ג. ועוד.
32) ריש פרשתנו (ז, יב).
33) פ׳ ראה טו, ח. כתובות סז, ב. הובא בספרי ופרש״י עה״פ.
34) איוב יד, טו. וראה עבוה״ק חלק העבודה בתחלתו. הובא בשל״ה שער הגדול (כט, ב ואילך). לקו״ש חי״ב ע׳ 239 הערה 10.
35) קה״ר פ״ז, א (ב). מדרש שמואל פכ״ג. נת׳ בארוכה בד״ה מה טובו תשכ״ג (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ קעט ואילך). וראה הנסמן שם הערה 17.
36) אבות פ״א מי״ג.
37) או״ת צח, א (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן שצ). הובא באוה״ת ויחי תמד, ב. (כרך ה) תתרד, ב.
38) מלאכי ג, יב.
39) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סמ״ד (פא, א). אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ג ע׳ קפ. קפח. רפה. ח״ד ע׳ קיט. ח״ה ע׳ שמח. סה״ש תרצ״ו ע׳ 41. שם ע׳ 123. ״היום יום״ יז אייר.
40) ישעי׳ מ, ה.
41) ראה תו״ח תצוה תפב, א ואילך. סה״מ תרצ״ו ע׳ 100. לקו״ש ח״ט ע׳ 63.
[סה"מ דברים ח"א ע' קצ ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 460 ואילך.