בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ג אלול ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם גו׳1, ונת״ל2 מהדרושים בלקו״ת3 ובאוה״ת4 דזה שבנ״י נצבים לפני הוי׳ אלקיכם הוא דוגמת עמידת המלאכים, וכדאיתא במדרש5 דבמלאכים נאמר6 שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום. אמנם, עמידת הנשמות היא למעלה מעמידת המלאכים, דבנשמות נאמר נצבים, שהיא עמידה בתוקף יותר מעומדים7, וגם נצבים הוא מלשון ניצב מלך8. ועוד, דנצבים הוא לשון נפעל9, היינו שלא רק שהוא עומד מצד עצמו, ע״ד מש״נ10 קמה אלומתי וגם נצבה, כי אם שעמידתו היא מצד הכחות שלמעלה ואתערותא דלעילא. ואין זה בסתירה למה שנת״ל מהמדרש דאתם נצבים הוא דוגמת שרפים עומדים, כי ישנם ענינים שבהם משתווים עמידת הנשמות ועמידת המלאכים, דכמו שלמעלה שרפים עומדים, כן למטה ישראל נצבים גו׳, אבל מ״מ עמידת הנשמות היא למעלה מעמידת המלאכים.
וממשיך בכתוב לפני הוי׳ אלקיכם. והענין הוא, דהנה אלקיכם הוא כמבואר בשו״ע11 בנוגע לשם אלקים שהוא בעל היכולת ובעל הכחות כולם, שזה קאי על ממלא כל עלמין, והוי׳ קאי על סובב כל עלמין, ולפי זה, מה שנאמר ה׳ אלקיכם היינו דה׳ הוא כחכם וחיותכם. ומוסיף שאתם נצבים לפני הוי׳ אלקיכם, היינו12 שהם לפני וקודם להוי׳ אלקיכם, דנשמות ישראל הם למעלה משם הוי׳. וזה כולל גם שהם למעלה מהקוצו של יו״ד הרומז לרצון העליון ב״ה, כמבואר באגה״ת13 שהוא בחי׳ הכתר. ומקשר זה בלקו״ת14 עם מש״נ15 עד יעבור עמך ה׳ גו׳, דהיינו לעבור ממדריגה למדריגה ממטה למעלה, עד שיהיו נצבים לפני הוי׳ אלקיכם, שהוא למעלה גם מהקוצו של יו״ד.
ויש לקשר כל זה עם מש״נ בההפטרה16 שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי גו׳. דהנה מבואר בלקו״ת17 עה״פ, דההפרש בין שמחה לגילה הוא, דשמחה הוא בגלוי, שזהו בחג הסוכות זמן שמחתנו, וגילה הוא כשהשמחה היא עדיין בהעלם, וכמ״ש18 וגילו ברעדה, שרעדה תכסה את השמחה, והוא בחי׳ ראש השנה [ולכן אומרים בראש השנה לפני תקיעת שופר, דמצות היום בשופר19, את הכתוב20 שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב]. וזהו שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי גו׳, דכתיב12 בכסה ליום חגנו, דבראש השנה השמחה היא בכסה, בהעלם, ולכן אומר רק תגל נפשי, משא״כ ליום חגנו, בזמן שמחתנו שאז השמחה היא בהתגלות, אומר שוש אשיש בה׳.
אמנם צריך להבין, דלפי הנ״ל דתגל נפשי קאי על ראש השנה ושוש אשיש קאי על חג הסוכות, הי׳ צ״ל הסדר להיפך, תגל נפשי גו׳ ואח״כ שוש אשיש גו׳. אך הענין הוא, כי גם לפני ראש השנה צ״ל ענין השמחה, שזהו שמחה של מצוה, ולכן אומר תחילה שוש אשיש גו׳ ואח״כ תגל נפשי. ובזה יובן מה שמבאר בדרושים אלו22 ענין שמחה של מצוה, כי בזה בא לבאר ענין הנ״ל, למה נאמר שוש אשיש לפני תגל נפשי. והיינו, שישנו ענין השמחה שצ״ל בכל השנה, גם קודם ראש השנה, עד לשבת שלפני ראש השנה, שזהו שמחה של מצוה, שוש אשיש בה׳, ואח״כ בראש השנה הו״ע תגל נפשי באלקי.
וממשיך23 בכתוב16 כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני. והענין הוא, דהלבישני בגדי ישע קאי על מעשה המצוות שנקראים לבושים, ומש״נ מעיל צדקה יעטני היינו שישנה מעלה יתירה במצות הצדקה שהלבוש הנעשה ממנה נקרא מעיל, לפי שגדולה מעלת הצדקה להיות אוכלין פירותיהן בעולם הזה24, שזהו ענין המעיל להשמיע קולו בבואו אל הקודש25. וזהו המשך הכתובים, דמכיון דשוש אשיש בה׳ מדבר על דבר שמחה של מצוה כנ״ל, לכן ממשיך בכתוב כי הלבישני בגדי ישע דקאי על מעשה המצוות וכו׳ כנ״ל.
וע״פ הנ״ל יובן השייכות בין אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם לשוש אשיש בה׳ תגל נפשי גו׳. דכמו שבשוש אשיש הנה מצד אחד קאי זה על שמחה של מצוה, ולאידך קאי זה על שמחה דזמן שמחתנו, כן הוא גם באתם נצבים גו׳, דמצד אחד אומרים שזהו בדוגמת המלאכים ששרפים עומדים ממעל לו, היינו דעמידתם היא דוגמת עמידת המלאכים, ולאידך אומרים שנצבים הוא בתוקף גדול, והם לפני הוי׳ אלקיכם, למעלה משם ה׳, עד למעלה אפילו מקוצו של יו״ד.
וביאור הענין הוא, דהנה כל הדרגות שבשמחה וכל הדרגות שביראה וכל הדרגות שבתשובה קשורים זה בזה. דהנה בשמחה ישנם כו״כ דרגות, דאף שכללות ענין השמחה נוגע לפנימיות האדם, ועד שמהפך את האדם מן הקצה אל הקצה, דשמחה פורץ גדר, וכמבואר בהמשך שמח תשמח26, מ״מ יש בזה כו״כ דרגות, דישנו ענין השמחה שניכר רק במראה הפנים, ולמעלה מזה, כשהשמחה באה גם בדיבור, ועד לשמחה הכי גדולה שאינה יכולה להתלבש בדיבור וכו׳ ובאה בריקוד ברגליים דוקא, שזה שייך לפנימיות התענוג, דנוסף לזה שכללות ענין התענוג הוא פנימיות הכתר, הרי בזה גופא אומרים שהשמחה מגעת בפנימיות התענוג, וכל הדרגות שבשמחה קשורים זה בזה.
וכן הוא גם בענין התשובה, שיש בזה כו״כ דרגות. דישנו ענין התשובה שהוא על חטא ועון, וישנו ענין התשובה בדרגא הכי עליונה, ועד לתשובה עילאה וכמ״ש27 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. וכמבואר בלקו״ת האזינו28 שהעלי׳ אל האלקים אשר נתנה היא למעלה מבראתה יצרתה נפחתה29, היינו לנשמה שנתת בי29 דקאי על עולם האצילות. ובמ״א30 מבואר שהעלי׳ היא למעלה מאצילות, לאשתאבא בגופא דמלכא31, וכמו שכותב כ״ק אדמו״ר הצ״צ בהגהה32 דבמ״א33 מבואר ענין זה (תשוב אל האלקים אשר נתנה) על עלי׳ מגן עדן התחתון לגן עדן העליון, וכאן נתבאר שזהו למעלה מבחי׳ גן עדן. אך ביאור הענין הוא, דכאן מדבר בנשמות דבי״ע שעלייתם היא לאצילות, ושם מדבר בנשמות דאצילות שעלייתם היא לאשתאבא בגופא דמלכא, וע״ד מה שמבאר בהגהה שם דבזהר תרומה שם34 מדבר על בחי׳ הרוח (שבנר״ן) וכאן מדברים בענין והרוח תשוב גם על בחי׳ הנשמה ממש. אבל באמת הרי שרש ומקור כל הנשמות הוא במלכות דאצילות, וכמבואר בתניא35 דאפילו נפש דנפש דמלכות דעשי׳ מלובשת בה מלכות דאצילות, מלכותך מלכות כל עולמים36, שלכן אומר כאו״א מישראל, גם מי שנשמתו היא מעשי׳, נשמה שנתת בי טהורה היא29 וכו׳. ומזה מובן שאמיתיות העלי׳ גם דנשמות דבי״ע היא למעלה מאצילות, ועד למלכות כמו שהיא למעלה מהרשימו, עד לבחינה שלמעלה מהקוצו של יו״ד. וכל הדרגות שבתשובה הרי כולם נקראים בשם תשובה, כי כולם קשורים זה בזה. וכן הוא גם בענין היראה דישנם כמה דרגות בזה, דישנה העבודה דיראה תתאה, ולמעלה מזה יראה עילאה, ועד ליראת בושת שבקוצו של יו״ד, ומ״מ כל הדרגות שביראה קשורים זה בזה.
ויש לומר הביאור בזה (שכל הדרגות שבתשובה יראה ושמחה קשורים זה בזה) ע״פ מארז״ל37 דהבא לטהר מסייעים אותו, ולכן כאשר מעמיד עצמו בתנועה של תשובה שמחה או יראה, הרי אף שזוהי דרגא התחתונה, הרי עי״ז בא אח״כ לבחינה העליונה, ובפרט שמצוה גוררת מצוה38. ועי״ז מגיע עד לכתר עילאה, דאע״ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח, איהו אוכם קדם עלת העלות39, היינו לגבי למעלה ממנה.
וזהו שוש אשיש בה׳ גו׳, שזהו שמחה הגלוי׳, דענין זה הוא עוד לפני ראש השנה, דכמו שמבואר בלקו״ת40 שלעולם קורין פרשת נצבים לפני ראש השנה41, כן לעולם קורין ההפטרה דשוש אשיש לפני ראש השנה, שזהו שמחה של מצוה כנ״ל, ששייך גם להשמחה דזמן שמחתנו, כי כל הדרגות שבשמחה קשורים זה בזה, ולכן כתב הרמב״ם גודל מעלת שמחה של מצוה של כל השנה בהלכות זמן שמחתנו42, וכותב זה בנוגע לדוד המלך שאצלו הי׳ מפזז ומכרכר לפני ה׳43, שזהו ענין הריקוד כנ״ל. וזהו שעוד לפני ראש השנה צ״ל השמחה, וכמ״ש הטור44 כך הוא אופי׳ של אומה זו שלובשים לבנים ומתעטפים לבנים לפי שיודעים שהקב״ה יעשה להם נס, והחל מראש חודש אלול כותבים במכתב שתהי׳ כתיבה וחתימה טובה45, וכמו שראו ג״כ אצל רבותינו נשיאינו, ובפרט לאחרי ח״י אלול ובפרט בשבת שלפני ראש השנה46.
__________
1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט).
2) במאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ קפה).
3) ריש פרשתנו (מד, א).
4) פרשתנו ע׳ א׳קפט. וראה גם רד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שלג).
5) שמו״ר פט״ו, ו.
6) ישעי׳ ו, ב.
7) אוה״ת שם ע׳ א׳רב.
8) מלכים-א כב, מח. אוה״ת שם ע׳ א׳רא. ועוד.
9) אוה״ת שם ע׳ א׳קפט.
10) וישב לז, ז.
11) או״ח סימן ה.
12) ראה מאמר שלפנ״ז (לעיל ס״ע קפה-ו).
13) פ״ד.
14) שם מד, ד.
15) בשלח טו, טז.
16) ישעי׳ סא, י.
17) פרשתנו (נצבים) מז, א.
18) תהלים ב, יא.
19) ר״ה כו, ב.
20) תהלים קיט, סב.
21) שם פא, ד. ראה לקו״ת שם מח, סע״ב ואילך.
22) לקו״ת שם מז, ד ואילך.
23) ראה לקו״ת שם מח, ג. מט, ד ואילך.
24) ראה משנה ריש מסכת פאה.
25) תצוה כח, לה.
26) סה״מ תרנ״ז ע׳ רכד ואילך.
27) קהלת יב, ז.
28) עא, ג ואילך.
29) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
30) ראה לקו״ת פ׳ ראה כה, א. ובכ״מ.
31) זח״א ריז, ב.
32) לקו״ת האזינו שם עב, א.
33) זהר (ח״ב) פ׳ תרומה קמא, ב. קמב, א.
34) קמב, א.
35) ספנ״א. וראה גם אגה״ק סכ״ה.
36) תהלים קמה, יג.
37) שבת קד, א.
38) אבות פ״ד מ״ב.
39) תקו״ז ת״ע (קלה, ב).
40) שבהערה 3.
41) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת שם. ועוד.
42) סוף הל׳ לולב.
43) שמואל-ב ו, יד. שם, טז.
44) או״ח סתקפ״א.
45) מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
46) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ דברים ח"ב ע' קצ ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 312 ואילך.