בס״ד. ש״פ לך לך, ח׳ מרחשון ה׳תשמ״א

הנחה בלתי מוגה

ויאמר ה׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והי׳ ברכה גו׳ ונברכו בך כל משפחות האדמה¹, וידוע הדיוק בזה (בדרושי רבותינו נשיאינו²), מהו הכפל לך לך, והוה לי׳ לומר לך מארצך כו׳ ומהו לך לך. גם צריך להבין³ אומרו ואגדלה שמך, מה היא מעלה לגבי אברהם דכתיב בי׳⁴ ואנכי עפר ואפר שהי׳ בתכלית הביטול, ומהו המעלה אצלו הגדלת השם כו׳.

ונקודת הביאור בזה⁵, דפירוש לך לך היינו לך אל עצמך, שילך וישוב אל עצם מציאותו, אל שרשו ומקורו. וזהו גם מה שממשיך אל הארץ אשר אראך, דנוסף לפירוש הפשוט, שאראה לך את הארץ, ידוע הפירוש בזה⁶, שאראה ואגלה אותך במהותך ועצמותך. וע״ד פירוש רבינו הזקן⁷ במ״ש⁸ אתה הראת לדעת גו׳, אתה, דו עצמות א״ס ב״ה, הראת, האָסט זיך באַוויזן, עד״ז מ״ש אראך היינו שאראה ואגלה אותך כו׳. וענין זה (גילוי מציאותו האמיתית) הוא ע״י העבודה דלך לך גו׳, הליכה מארצך וממולדתך ומבית אביך גו׳, ובב׳ הפירושים שבזה, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכדלקמן.

וביאור הענין הוא, הנה הפירוש הא׳ בהליכה זו הוא, שהיא הליכה מלמטה למעלה⁹, וכפשטות הכתובים שאברם הלך מארצך וממולדתך ומבית אביך, מאור כשדים, אל הארץ אשר אראך, אל ארץ ישראל. דאור כשדים הי׳ מקום של עבודה זרה¹⁰, וזהו מארצך, וגם משם הרי הלך עם תרח¹¹, וכתיב¹² בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים, וזהו ממולדתך, שהלך משם, ואח״כ בבואו לארץ כנען הרי הי׳ עמו לוט בן אחיו¹³, ורק אח״כ כתיב¹⁴ וה׳ אמר אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו, וזהו ומבית אביך. והליכתו היתה לארץ ישראל, שהיא המקום אשר יבחר ה׳ אלקיך לשכן שמו שם¹⁵, ואפילו בזמן אברהם כבר היתה הבחירה בארץ ישראל, ועד שנאמר לו¹⁶ קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ואיתא בגמרא¹⁷ שעי״ז קנה אברהם את הארץ בחזקה, וגם כתיב¹⁸ לזרעך נתתי את הארץ גו׳, ואיתא בירושלמי¹⁹ לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי, כבר נתתי, כלומר שכבר בזמן אברהם אבינו ניתנה לו הארץ וכו׳. ועד״ז יובן ברוחניות הענינים, שהליכה זו של אברהם היתה מלמטה למעלה, וכנ״ל שההליכה היא לך, לשרשו ומקורו, אל הארץ אשר אראך, שאראה ואגלה אותך במהותך ועצמותך, עד שהגיע לבחי׳ עבר הנהר (למעליותא²⁰), דזהו מה שנקרא אברם העברי²¹, כי כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד²². והפירוש הב׳ הוא²³, שהליכה זו היא מלמעלה למטה, מארצך וממולדתך ומבית אביך קאי על הספירות כו׳, וההליכה היא אל הארץ אשר אראך, שהיא ספירת המלכות, בחי׳ ארץ, עד למטה יותר, לעולם הזה התחתון. וזהו אשר אראך, דע״י ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא²⁴, דאני נבראתי לשמש את קוני²⁵, ויתירה מזו, אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני²⁶, פועלים שיהי׳ אשר אראך, שיתגלה עצם מציאות הנשמה כו׳.

והנה אמרו רז״ל²⁷ קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה. ולכאורה צריך להבין, הרי רוב מצוות התורה קשורות עם יציאת מצרים (כמבואר בספר החינוך ובכמה מקומות), וכמו שבתות וימים טובים שאומרים בהם זכר ליציאת מצרים, ועד שבתחילת מתן תורה (בדיבור הראשון²⁸) נאמר אנכי ה׳ אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, והלא אברהם אבינו הי׳ כמה וכמה דורות לפני יציאת מצרים כמ״ש²⁹ כי גר יהי׳ זרעך גו׳, ודור רביעי ישובו הנה גו׳, ומהו הענין שקיים אברהם אבינו את כל התורה כו׳.

אך הענין יובן³⁰ ע״פ מ״ש בזהר³¹ דכל מעשה המצוות הוא לאתקנא רזא דשמי׳, עד לתיקון שמו הגדול, שמוסיפים בו גדלות ע״י קיום התורה ומצוות. וזהו מה שקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, כי ע״י העבודה דלך לך מארצך גו׳, ובב׳ האופנים, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, פעל אברהם אבינו שיהי׳ ואגדלה שמך, לאתקנא רזא דשמי׳, עד לבחי׳ שמו הגדול.

והנה ע״פ הנ״ל אפשר להבין במקצת מה שאמרו בזהר (בהוספות לחלק ב׳³²) כד יהיב קוב״ה אורייתא לישראל רשים לה ברזא דשמא קדישא, אמר אנכי ה׳ אלקיך ברזא דחסד אברהם איחד בה, ולקבלי׳ מצות עשה, ורזא דא תפקידתא קמייתא דפקיד קוב״ה לאברהם מצות עשה הוה דכתיב לך לך מארצך, ובגין כך חושבן מצות עשה רמ״ח בחושבן אברהם, לא יהי׳ לך אלקים אחרים וגו׳³³ ברזא דגבורה דאחיד בה יצחק כו׳ דהא יצחק במצות לא תעשה אחיד, ותפקידתא קמייתא דילי׳ מצות ל״ת הוה דכתיב³⁴ אל תרד מצרימה כו׳ [וכמובא בתניא³⁵ שהדיבור דאנכי כולל כל רמ״ח מצוות עשה, ולא יהי׳ לך כולל כל שס״ה מצוות ל״ת], לא תשא³⁶ ברזא כו׳ דתפארת דאקרי אמת ואקרי בה יעקב שלימא, ויניק תרין חולקין מצוות עשה ומצוות ל״ת, הדא הוא דכתיב³⁷ ויעקב איש תם יושב אהלים [לשון רבים, דכולל מצוות עשה ומצוות ל״ת³⁸, וגם הוא קו האמצעי כנ״ל, ועוד, דפירוש יושב אהלים הוא לימוד התורה³⁹, דלימוד התורה הרי מביא לידי מעשה⁴⁰ בשני הענינים, עשיית המעשה אשר יעשון⁴¹ ומניעה מעשיית אלה אשר לא תעשינה⁴²]. דלכאורה מהו הענין שהציווי לך לך מארצך הוא מצות עשה וכללות כל רמ״ח מצוות עשה. אך ע״פ הנ״ל יובן, לפי שע״י הליכה זו בא לבחי׳ ואגדלה שמך, לאתקנא רזא דשמי׳, שזהו כללות ענין מעשה המצוות.

וזהו לך לך מארצך וגו׳, דענין זה הוא הוראה נצחית בעבודת כל אחד מישראל, וכידוע⁴³ דמה שנאמר אנכי ה׳ אלקיך לשון יחיד אשר הוצאתיך לשון יחיד וכו׳, הוא לפי שקאי על כל אחד ואחד מישראל ביחוד, דעד״ז הוא בנוגע להענין דלך לך, ובב׳ האופנים שבו, מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, וכמבואר הפירוש בזה⁴⁴, שצריך ללכת מארצך, מרגילותו, וממולדתך, מהחינוך שקיבל, ומבית אביך, משכלו המוליד את המדות⁴⁵, וההליכה היא לשרשו ומקורו, אל הארץ אשר אראך. וזהו ע״י הירידה מלמעלה למטה, הירידה אל הארץ כפשוטה, לבירא עמיקתא, עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, דעי״ז עושים דירה לו ית׳ בתחתונים⁴⁶. ויש לומר, שזהו הקשר בין ב׳ הפירושים, כי ע״י הירידה למטה, הנה ירידה זו היא לצורך עלי׳, ועל ידם מגיעה הנשמה בבחי׳ לך, לעצמותך ומהותך, ועד למעלה יותר, למעלה משרשה ומקורה, למעלה גם מבחי׳ האלקים אשר נתנה⁴⁷. וכמבואר בדרושי התשובה (ובפרט בדרושי האזינו⁴⁸) דבחי׳ האלקים אשר נתנה היא בבחי׳ הצור. וידוע החילוק בין שלהבת שבגחלת לאש שבצור החלמיש⁴⁹, דהשלהבת שבגחלת (גם בגחלים עוממות) הרי היא מציאות של אש, משא״כ האש שבצור החלמיש היא בהעלם שאינו במציאות. ועד״ז יובן בשרש הנשמה למעלה, שהוא ע״ד האש שבצור, בבחי׳ העלם שאינו במציאות. וע״י הירידה למטה, לך לך גו׳ אל הארץ, הרי הארץ היא הדום רגלי⁵⁰, כמו שרפרף⁵¹ המגבי׳ רגלי היושב על הכסא⁵², דע״י הירידה מגיעה הנשמה לבחינה שלמעלה יותר, עד שהנשמה כמו שהיא למטה היא חד ממש עם עצמותו ומהותו ית׳. וזהו ע״י העבודה בעסק התורה ומצוות בכלל, הנחלקת בדרך כלל לג׳ קוין. וזהו מה שממשיך ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך גו׳, שזהו כנגד ג׳ הקוין, כמבואר בדרושי אדמו״ר הצ״צ⁵³ ואדמו״ר מהר״ש⁵⁴ ובדרושי הנשיאים ממלאי מקומם.

ויהי רצון, שע״י העבודה דלך לך גו׳ אל הארץ אשר אראך ברוחניות, נבוא בקרוב ממש אל הארץ אשר אראך כפשוטו. כי ע״י ביטול סיבת הגלות, מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו⁵⁵, היינו קיום התורה ומצוות בכלל, ובפרט ע״י הקדמת עבודת התשובה, שאז המעשים הם טובים ומאירים (כידוע הביאור⁵⁶ במארז״ל⁵⁷ יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, דמקדים כאן תשובה, לפי שע״י התשובה המעשים הם טובים ומאירים), באים אל הארץ אשר אראך, לארץ ישראל כפשוטה, ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו⁵⁸, קהל גדול ישובו הנה⁵⁹, אל ארץ ישראל כפשוטה, יחד עם משיח צדקנו והקב״ה, ובמהרה בימינו ממש.

__________

1) ריש פרשתנו (לך לך יב, א-ג).
2) רד״ה זה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ טו). תר״ל (סה״מ תר״ל ס״ע ט). תרס״ז (המשך תרס״ו ע׳ שפח). עדר״ת (המשך תער״ב ח״א ע׳ תמד). העת״ר (שם ח״ב ע׳ תשיב). עתר״ו (שם ע׳ א׳קפט). עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ נו). תש״ב (סה״מ תש״ב ע׳ 50).
3) רד״ה זה תרכ״ז. תר״ל. תרס״ז. עדר״ת. העת״ר (נסמנו בהערה הקודמת).
4) וירא יח, כז.
5) אלשיך – הובא באוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרפ, סע״ב. סד״ה זה תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ סז). תרס״ז (שם ע׳ שצז). עתר״ו (המשך תער״ב שם ע׳ א׳קצה). רד״ה זה תש״ב. סד״ה זה תש״ה (סה״מ תש״ה ע׳ 89).
6) תו״א פרשתנו יא, ב. תו״ח פרשתנו פא, רע״א. אוה״ת פרשתנו (כרך ו) תתרעא, א.
7) סה״מ תש״ד ע׳ 220.
8) ואתחנן ד, לה.
9) תו״ח שם פט, ב. אוה״ת שם תתרעט, ב.
10) ראה פסחים קטז, א.
11) נח יא, לא.
12) יהושע כד, ב.
13) פרשתנו שם, ה.
14) פרשתנו יג, יד.
15) ל׳ הכתוב – פ׳ ראה טז, ו. שם, יא (וראה גם שם יב, יא). תבוא כו, ב.
16) פרשתנו שם, יז.
17) ב״ק ק, א.
18) פרשתנו טו, יח.
19) חלה פ״ב ה״א. וראה ב״ר פמ״ד, כב. פרש״י עה״פ.
20) ראה תו״א וישלח כה, א. אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרפב, ב. סהמ״צ להצ״צ פב, ב.
21) פרשתנו יד, יג.
22) ב״ר פמ״ב, ח.
23) ראה ד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ קעד ואילך). וש״נ. וראה גם ד״ה זה תשכ״ה (לקמן ע׳ תמט).
24) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
25) משנה וברייתא סוף קידושין.
26) קידושין שם ע״פ גירסת הש״ס כת״י (אוסף כתבי-היד של תלמוד הבבלי, ירושלים תשכ״ד). וכן הובא במלאכת שלמה למשנה שם. וראה גם יל״ש ירמי׳ רמז רעו.
27) יומא כח, ב. קידושין פב, א.
28) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
29) פרשתנו טו, יג. שם, טז.
30) ראה אוה״ת שם תרפב, א. תו״א יתרו סז, ד. שמות מט, ד. ד״ה זה עטר״ת (סה״מ עטר״ת ע׳ נו ואילך).
31) הובא בשם הזהר במקומות שבהערה הקודמת. ועוד – נסמנו לקמן ע׳ רכב.
32) רעו, א.
33) יתרו שם, ג. ואתחנן שם, ז.
34) תולדות כו, ב.
35) רפ״כ.
36) יתרו שם, ז. ואתחנן שם, י.
37) תולדות כה, כז.
38) אוה״ת תולדות קמה, ב.
39) ב״ר פס״ג, י. פרש״י עה״פ.
40) קידושין מ, ב.
41) ל׳ הכתוב – יתרו יח, כ.
42) ל׳ הכתוב – ויקרא ד, ב. ה, יז.
43) ראה יל״ש יתרו רמז רפו.
44) ראה גם סד״ה זה תרכ״ז. עטר״ת. תש״ב.
45) ראה תניא פ״ג.
46) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
47) ל׳ הכתוב – קהלת יב, ז.
48) לקו״ת האזינו עב, א. וראה גם לקו״ת שמע״צ פה, ריש ע״ב.
49) ראה ד״ה ואברהם זקן תרס״ו (המשך תרס״ו ע׳ פ ואילך). וראה ד״ה זה היום דיום ב׳ דר״ה שנה זו (סה״מ ראש השנה ע׳ שז).
50) ישעי׳ סו, א.
51) ראה סנהדרין לח, ב. ועוד.
52) תו״א בראשית א, ב.
53) ראה אוה״ת פרשתנו (כרך ד) תרצה, ב ואילך.
54) ד״ה זה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ יח).
55) נוסח תפלת מוסף דיו״ט.
56) לקו״ת שמע״צ שם, א. וראה גם תו״א מג״א צ, ג.
57) אבות פ״ד מי״ז.
58) בא י, ט.
59) ירמי׳ לא, ח.

[סה"מ בראשית ח"א ע' קעד ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״א (קופּיר) ע׳ 55 ואילך.