בס״ד. ש״פ עקב, כ״ג מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״א
הנחה בלתי מוגה
והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר הוי׳ אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך1, וידועים הדיוקים בכתוב זה, מהו ענין ג׳ הלשונות תשמעון ושמרתם ועשיתם, והרי בדרך כלל הם ב׳ הלשונות נעשה ונשמע שבזה נכלל הכל, ועוד, מהו שמקדים ושמרתם לפני ועשיתם, ועוד, מהו שמסיים ושמר הוי׳ אלקיך גו׳, היינו ששמירת השבועה לאבותיך תלוי׳ בשמירת המצוות, ולכאורה כיון שנשבע צריך לקיים בלי תנאי, ועוד, מהו לשון עקב תשמעון ולא נקט בלשון הרגיל כמו אם תשמעון וכיו״ב.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה מ״ש באור התורה (שנדפס לאחרונה2) במאמר כ״ק אדמו״ר הצ״צ (המיוסד על מאמר אדמו״ר הזקן) על הפסוק3 והנה הוי׳ נצב עליו, שמביא שם מאמר המדרש4 אמר ר׳ יוחנן הרשעים מתקיימים על אלהיהם שנאמר5 ופרעה חולם והנה עומד על היאור, אבל הצדיקים אלקיהם מתקיימים עליהם שנאמר והנה הוי׳ נצב עליו, ומביא ע״ז פירוש המתנות כהונה שהוא ע״ד שאמרו רז״ל6 בזמן שישראל עושים רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה, ובהיפוך כתיב7 צור ילדך תשי מלשון תשות כח כביכול. וכמבואר במ״א8 במ״ש9 ועתה יגדל נא כח אדנ-י, הי׳ לך לעזרני10, שבכח האדם למטה להוסיף כח כביכול למעלה, להגדיל כח אדנ-י, וכלשון חז״ל11 שאמר הקב״ה החייתני בדברך כו׳, וכמבואר בכ״מ12 בענין עבודה צורך גבוה, שע״י העבודה פועל ענין המשכת החיות למעלה כביכול. ומבאר שם2, שיובן זה ע״פ המבואר13 בענין האבות הן הן המרכבה14, שהן חג״ת דאצילות ששרשן למעלה מן השכל, כידוע15 דז״א בעתיקא אחיד ותליא, ולכן הם המרכבה שהיא מוליכה את הרוכב למקום אחר, היינו שהם מעלים בחי׳ חכמה שהיא בחי׳ אדם, להמשיך אוא״ס בחכמה, ובעיקר זהו ע״י יעקב שהוא בחיר שבאבות16. וזהו מ״ש ביעקב דוקא והנה הוי׳ נצב עליו, אלקיהם מתקיימים עליהם. והיינו שע״י עבודת המדות פועלים עלי׳ כביכול בבחי׳ אדם העליון, שיעלה לבחי׳ עתיק. ועד״ז בנפש האדם, שע״י ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך17, ענין המדות, עולים למעלה מעלה, לבחי׳ בכל מאדך17.
וממשיך שם18, שלפי זה יש לפרש לשון נצב שבפשטות ענינו עמידה, דנצב הוא לשון הגבהה וחשיבות יותר מעמידה, שהרי נצב מורה ג״כ על לשון השתררות ומלוכה וכמ״ש19 ומלך אין באדום נצב מלך, היינו דהגם שתיבות עומד ונצב שניהם מורים על עמידה בתוקף, מ״מ העמידה דנצב היא בתוקף יותר. ומביא שם20 דוגמא על זה ממה שמצינו שאני ואנכי שניהם פירוש אחד להם, ועכ״ז הלשון דאנכי מורה על גדולה וגאון יותר מאני, והיינו כי אני במלכות ואנכי בכתר [שזה קשור עם מה שנוסף בו אות כ׳ ר״ת כתר21].
והנה זה שפועלים למעלה ענין נצב עליו שייך גם להעבודה למטה באופן של נצבים. וזהו גם ענין אתם נצבים היום22 דקאי על ראש השנה כנודע23, שע״י אתם נצבים היום פועלים למעלה ענין התוקף דכתר, שתמליכוני עליכם24. והנה בפרש״י פרשת קרח25 (גבי דתן ואבירם) משמע דנצבים היינו בקומה זקופה. ולכאורה צריך ביאור איך יש בזה מעלה, שהרי אמרו רז״ל26 שהמהלך בקומה זקופה כאילו דוחק רגלי השכינה, אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת27. אך הענין הוא, שהכוונה כאן היא לענין קומה זקופה ברוחניות, וכמארז״ל28 על הפסוק29 ואולך אתכם קוממיות בקומה זקופה, והיינו זקיפת הקומה דכנסת ישראל מקור הנשמות. שע״י שהעבודה היא באופן של זקיפת קומה ותוקף, הרי עי״ז פועלים שיהי׳ והנה הוי׳ נצב עליו, אלקיהם מתקיימים עליהם. כי כיון שכן הי׳ ביעקב אבינו, הרי יעקב אבינו הנחיל כל עניניו לכל ישראל אחריו עד סוף כל הדורות30. ובכל זה יובן מ״ש31 אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב, שע״י ג׳ האבות שהן הן המרכבה, ממשיכים תוספת אור באצילות, וע״ד אלקיהם מתקיימים עליהם.
וזהו והי׳ עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם גו׳ ושמר הוי׳ אלקיך לך גו׳ אשר נשבע לאבותיך. דג׳ הלשונות תשמעון ושמרתם ועשיתם הם כנגד ג׳ לבושי הנפש מחשבה דיבור ומעשה, וכמבואר בתניא32 שעיקר העבודה היא בג׳ לבושי הנפש, כי תכלית הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא33, וזהו ושמר גו׳ את הברית אשר נשבע לאבותיך, שכאשר העבודה היא בג׳ לבושי הנפש, נמשך בחי׳ עתיק שלמעלה מהשתלשלות, שזה נמשך ע״י האבות כנ״ל בארוכה, ועד שנמשך העצם ממש בגלוי, כמו הדירה כפשוטה שהוא מה שהעצם נמצא בהדירה34 וגם בתכלית הגילוי35, שהמלך אין רואין אותו ערום36 ורק בדירתו ובחדרו הוא נמצא ערום בלי לבושים. ולכן הגם שכבר נשבע לאבותיך, מ״מ צ״ל העבודה בג׳ לבושי הנפש, כי באמת ההמשכה היא מלמעלה ממקום שאין אתערותא דלתתא מצד עצמה מגעת לשם, ולכן צ״ל ע״ז שבועה לאבותיך, אבל מאידך גיסא הכוונה היא שההמשכה לא תהי׳ בדרך נהמא דכיסופא37, אלא ע״י עבודה, היינו שההמשכה היא באופן שמכשירים את הכלי, וקוב״ה לא שריא אלא באתר שלים38.
וזהו ענין והי׳ עקב תשמעון, דקאי בפרט על העבודה בזמן דעקב, עקבתא דמשיחא39, שאז הנסיונות הם גדולים ביותר, וכידוע40 שמשה רבינו הי׳ עניו בפני דרא דעקבתא דמשיחא מחמת גודל הנסיונות שלהם, ומ״מ עומדים בנסיון, שהרי ישנה ההבטחה ונתינת כח אם בחקותי תלכו41, אין אם אלא לשון תחנונים42, דהיינו נתינת כח מיוחדת מלמעלה, ואז מתקיים נוסח הברכה בהמשך הפרשה43, ונתתי גשמיכם בעתם גו׳ ואולך אתכם קוממיות.
__________
1) ריש פרשתנו (עקב ז, יב). וראה גם ד״ה זה תשכ״ז (לעיל ע׳ קנג ואילך). וש״נ.
2) בראשית כרך ה (תתלט, א ואילך).
3) ויצא כח, כג.
4) ב״ר פס״ט, ג.
5) ר״פ מקץ (מא, א).
6) איכ״ר פ״א, לג.
7) האזינו לב, יח.
8) ראה לקו״ת שלח לח, סע״ג ואילך. אוה״ת שם ד״ה ועתה יגדל (ע׳ תעג). ד״ה הנ״ל תרע״ח (סה״מ תרע״ח ס״ע שנ). המשך ועתה יגדל תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שיז, א). ד״ה הנ״ל תשי״ט (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רלא ואילך). תש״כ (שם ע׳ רלז ואילך). תשל״ה (שם ע׳ רפז ואילך). ובכ״מ.
9) שלח יד, יז.
10) שבת פט, א.
11) ברכות לב, א.
12) ראה עבוה״ק חלק העבודה בתחלתו. הובא בשל״ה שער הגדול (כט, ב ואילך). לקו״ש חי״ב ע׳ 239 הערה 10.
13) ראה תו״א יתרו עב, ד ואילך. ובכ״מ.
14) ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. ועוד.
15) ראה זח״ג רצב, א.
16) שער הפסוקים להאריז״ל תולדות כז, כה. וראה ב״ר פע״ו, א. זח״א קיט, ב. קמז, ב. ועוד.
17) ואתחנן ו, ה.
18) תתלט, ב ואילך.
19) מלכים-א כב, מח.
20) ראה גם לקו״ת אמור לד, ד. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ יד.
21) ראה ספר הערכים – חב״ד מערכת אותיות אות כ׳ (ע׳ ע). וש״נ.
22) ר״פ נצבים (כט, ט).
23) ראה לקו״ת ר״פ נצבים. וראה גם לקו״ת תבוא מא, ג (מרמ״ז לזח״ב לב, ב. זח״ג רלא, א). ועוד.
24) ר״ה טז, סע״א. וש״נ.
25) טז, כז.
26) ברכות מג, סע״ב. קידושין לא, א.
27) ראה סוטה ה, א.
28) ב״ר פי״ב, ו. וראה גם תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, יג.
29) בחוקותי שם.
30) תו״א ר״פ וארא. וראה (לגבי יעקב) תו״ח ויצא לב, ג ואילך. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ סב.
31) שמות ג, ו. ד, ה. נוסח ברכה ראשונה דתפלת העמידה.
32) פכ״ג (כח, א ואילך).
33) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
34) מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ תפט. אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. סה״מ ראש השנה ע׳ שיד. וש״נ.
35) ראה לקו״ש ח״ד ע׳ 1054. חי״ז ע׳ 97 הערות 31 ו-34. ועוד.
36) סנהדרין כב, א (במשנה).
37) ראה ירושלמי ערלה פ״א ה״ג. לקו״ת צו ז, ריש ע״ד. ובכ״מ.
38) ראה זח״ג צ, ב. לקו״ת שה״ש כד, א ואילך.
39) אוה״ת ריש פרשתנו. שם ע׳ תצא. ועוד.
40) ראה לקו״ש חי״ג ע׳ 37 הערה 50 בסופה. וש״נ.
41) ר״פ בחוקותי (כו, ג).
42) ע״ז ה, סע״א.
43) שם, ד ואילך.
[סה"מ דברים ח"א ע' קפז ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״א ע׳ 520 ואילך.