בס״ד. אור ליום ג׳, ר״ח סיון – בביתו – ה׳תשמ״ח
הנחה בלתי מוגה
בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני גו׳1, ומבאר רבינו הזקן בתורה אור (ריש פרשת יתרו)2, דהנה נאמר כאן ביום הזה סתם ולא פירש באיזה יום רק חז״ל3 דרשו שהוא בראש חודש, דכתיב הכא ביום הזה וכתיב התם4 החודש הזה לכם. ולכאורה צריך ביאור מדוע לא נאמר בפירוש בכתוב שהי׳ ראש חודש. ומבאר בזה, שזהו משום שכללות הענין דראש חודש הקשור לענין הנאמר בכתוב, יציאת בני ישראל ממצרים והכנתם לקבלת התורה, קשור עם ענין זה שבראש חודש הנקרא ביום הזה דוקא. דהנה בצאת בני ישראל ממצרים התחילו לספור ספירת העומר והם הכנה להיות קבלת התורה בשבועות, ובשבוע הז׳ ביום ג׳ בו (ר״ח סיון) הוא כאילו כבר נכנס כל השבוע, ונעשו אז ישראל מוכנים לקבל הגילוי דמתן תורה שהוא בחי׳ יום הזה5, ולכן נקרא ראש חודש סיון בשם יום הזה.
וביאור הענין הוא, דהנה מה שראש חודש נקרא בשם יום הזה הוא כי לשון זה מורה על גילוי, מראה באצבעו ואומר זה6. וזהו ענינו של ראש חודש, מולד הלבנה, דגם לפני המולד, כשהלבנה היא בתכלית ההעלם, הרי הלבנה היא במציאות, והחידוש שבראש חודש ומולד הלבנה הוא, שאז הלבנה היא בגילוי, שמאיר בה אור השמש ויכולה להאיר. ועד״ז הוא גם ענין מתן תורה, שענינו הוא גילוי, בחי׳ זה7.
ובזה יובן גם מ״ש כאן בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים גו׳, כי גם ענין זה (היציאה ממצרים) בשלימות הוא ע״י הגילוי דראש חודש ביום הזה וע״י הגילוי דמתן תורה. דהנה התורה8 נקראת עוז9 ותושי׳10, שהיא עוז לנפש האלקית, שהיא הנותנת כח ועוז לנפש האלקית להתגבר על חומריות הגוף, ונקראת תושי׳ משום שמתשת כח הסטרא אחרא וכו׳8. וזהו תוכן ענין יציאת מצרים, שהאדם מצד עצמו הרי הוא באופן של מצרים, שגשמיות העולם בכלל והמיצרים וגבולים של הגוף הרי הם מונעים ומעכבים גילוי ענין שלמעלה ממדידה והגבלה, וכל שכן וקל וחומר ענין של אור אמיתי. וכדי שתהי׳ היציאה ממיצרים וגבולים אלו צריכים לכח התורה שנותנת עוז לנפש האלקית ומתשת את המיצרים וגבולים וכו׳11. וענין זה נפעל תמיד, וכדלקמן, שבמתן תורה ניתן הכח שבלימוד התורה תמיד יהי׳ מעין הגילוי דמתן תורה. ומצד ענין זה שבתורה שיש בכחה לפעול גם בעולם לנצח את המנגדים וכו׳ ולהפכם לטוב, ישנו הכח לישראל גם להשפיע על אומות העולם, דאף שאין הם מבינים הענין המדובר או שאינו שייך להם כלל, מ״מ הרי זה משפיע גם עליהם. וכל שכן וקל וחומר עשרת הדברות, שנכללים בהם גם כמה מז׳ מצוות בני נח. והרי עיקר החיוב דז׳ מצוות בני נח על בני נח הוא מפני שכן צוה משה מפי הגבורה בשעת מתן תורה כמ״ש הרמב״ם12 שצוה משה מפי הגבורה שבני ישראל צריכים לכוף כל באי עולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח [שזה כולל גם תלמוד תורה דילהו הקשור עם ז׳ מצוות דידהו, כמבואר במ״א13]. וגם בענין זה נראה הקשר עם מולד הלבנה, שענינה של לבנה הוא שאור השמש יגיע על ידה לכל העולם כולו, וכן הוא ענין ישראל בעת מתן תורה, שעל ידם יגיע ענין התורה והמצוות בכל העולם כולו כנ״ל.
אמנם צריך להבין מהו הכח בתורה שהאדם לומד עכשיו להיות בו ועל ידו עוז לנפש האלקית ותושי׳ לנפש הבהמית כו׳. והענין הוא14, דהנה במתן תורה כתיב15 וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דלכאורה16 מלת לאמר אין לה הבנה ואינה כמו כל לאמר שבמקרא שפירושו לאמר לזולתו, שבעשרת הדברות אי אפשר לפרש כן17 שהרי כל ישראל שמעו, ופנים בפנים דיבר ה׳18 את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה19 (כדאיתא במדרשי רז״ל שגם הנשמות העתידים להיות20 וגם נשמות הגרים21 היו במתן תורה). אך פירושו הוא, לאמר ולדבר את כל דברי התורה, היינו שבמתן תורה ניתן הכח לכאו״א מישראל בכל זמן שבעת לימוד התורה שלו יאמר את דבר ה׳ ממש כמו שנאמר בשעת מתן תורה22, כמ״ש23 תען לשוני אמרתך (ע״ד אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך24). והיינו שאין כאן ב׳ דברים, מציאות התורה ומציאות אדם מישראל שזכה להודיע ולהפיץ את דברי התורה, אלא יש כאן מציאות אחת25, שהאדם אומר מעצמו את דברי התורה לא בכח עצמו וכענין של עצמו, אלא כעונה אחר הקורא, וע״ד מ״ש גבי משה רבינו ששכינה מדברת מתוך גרונו26. וזהו גם מה שאמרו רז״ל27 מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיע אף כאן כו׳, כי גם עסק התורה שבכ״א (אנשים נשים וטף) ובכל זמן הוא דבר ה׳ ממש שנאמר למשה מסיני, ולכן הרי זה גורם שלימוד התורה יהי׳ באימה וביראה וכו׳ כמו בשעת מתן תורה28. וגם ענין זה הוא ע״ד ענין מולד הלבנה, שהלבנה מקבלת את אורה מהשמש, וסיהרא לית לה מגרמא כלום29, וכך ישראל מקבלים התורה מהקב״ה30, אבל לאחרי שהלבנה מקבלת את אור השמש יש בכחה להשפיע האור בכל העולם כולו.
והנה עוד ענין ישנו במולד הלבנה, שאז הוא יחוד שמשא וסיהרא, שבשביל שיהי׳ יחוד שמשא וסיהרא צריך שיומשך אור עליון יותר גם בהשמשא, במשפיע, דע״י אור זה יכולה השמש להיות משפיע31. ועד״ז הי׳ בעת מתן תורה. דהנה כתיב32 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, דבשביל שיהי׳ גילוי בחי׳ שם הוי׳ צריך להיות מגן ונרתק דשם אלקים, שזהו בחי׳ לבנה. ובשעת מתן תורה הי׳ גילוי בחי׳ שם הוי׳ בשם אלקים, ולכן נמשך גם בשם הוי׳ אור עליון יותר. וזהו מ״ש33 אנכי הוי׳ אלקיך, שהיתה המשכה מבחי׳ אנכי שלמעלה משם הוי׳, וזה פעל יחוד הוי׳ ואלקים, יחוד שמשא וסיהרא, שנמשך שם הוי׳ באופן שנעשה אלקיך, כחך וחיותך34, ועד שהוצאתיך מארץ מצרים, שנתבטלו כל המיצרים וגבולים.
והנה הענין דיחוד שמשא וסיהרא בעבודת האדם עצמו הוא העבודה בשלשת העמודים שעליהם העולם עומד (ומה שלמעלה מעולם) עומד וקיים35, תורה עבודה וגמילות חסדים, שאף שבכללות הצדקה היא כללות כל התורה שנקראת בשם צדקה36 משום שכל הענינים הנמשכים מלמעלה הם צדקתו של הקב״ה שנותן לכאו״א מישראל37, אנשים נשים וטף, ובאופן שנעשה כן בפועל בארץ למטה, צדקה השייכת לעני מצרים38, עניות דגלות מצרים, והחיית נפש העני39 כפשוטו, בתכלית השלימות, הרי בפרטיות עבודה זו נחלקת לב׳ אופני העבודה דהמשכה והעלאה, משפיע ומקבל, יחוד שמשא וסיהרא40.
וזהו בחודש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני. שהכח ליציאת מצרים בתכלית השלימות בחודש השלישי (ירחא תליתאי הקשור עם אוריאן תליתאי, כמבואר במסכת שבת41 בסוגיא דמתן תורה), הוא ע״י הגילוי (גילוי ולא רמז) דביום הזה, שענינו של יום הוא גילוי כמ״ש42 ויקרא אלקים לאור יום, אור הנמשך למטה בגלוי, וכן ענינו של הזה הוא ג״כ גילוי, מראה באצבעו ואומר זה, כנ״ל. ועוד יש לומר, דהפירוש לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה גו׳ הוא, דלאחרי היציאה ממצרים בתכלית השלימות ע״י העבודה דספירת העומר שבע שבתות תמימות43 עד שבאים לשער הנו״ן44 (והב׳ דרגות שבו45), וענין זה שייך לר״ח כנ״ל (שהוא היום הג׳ מהשבוע הז׳), הנה אח״כ נהי׳ היום הזה, הגילוי דכל הענינים. ועי״ז נהי׳ אח״כ ויסעו מרפידים וגו׳46, שנוסעים ממעמד ומצב דרפו ידיהם מדברי תורה47, ויבואו מדבר סיני46, לגילוי דמתן תורה שהיא עוז ותושי׳, שמתשת את הענינים הבלתי רצויים, ואח״כ וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, עד סוף כל הדורות ובכל המקומות, אפילו בגלות רוחני (וכל שכן וקל וחומר בגלות גשמי), וענין זה שייך לאנשים נשים וטף בפשטות.
וכל זה יהי׳ הכנה קרובה לתורה חדשה מאתי תצא48, אף שמתן תורה הי׳ פעם אחת בלבד49, ואז ניתן הכל, כי בענין הגילוי ניתוסף מזמן לזמן, עד שלעתיד לבוא יהי׳ גילוי תורה חדשה, ואז יהי׳ ענין ביום הזה, ב׳ פעמים זה6, דכתיב בה50 הנה אלקינו זה קוינו לו גו׳ זה ה׳ קוינו לו, ואז יתקיים בשלימות מה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים51, שיהי׳ בפועל מילוי תאוותו של הקב״ה, להיות גילוי עצמותו ית׳ למטה, כמ״ש52 ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך [אבל (בלשון התניא53) כבר הי׳ לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה שהי׳ בחודש השלישי, ולעתיד לבוא יקויים במילואו], בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו במהרה בימינו ממש, וארו עם ענני שמיא54, נשמות בגופים, אנשים נשים וטף, ולא עכבן אפילו כהרף עין55.
__________
1) יתרו יט, א.
2) סו, סע״ג ואילך. וראה גם תו״ח יתרו שסו, ב ואילך. אוה״ת יתרו ע׳ תשעב ואילך. ד״ה זה תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ רצג ואילך. וש״נ). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ פח ואילך).
3) שבת פו, ב.
4) בא יב, ב.
5) תו״א שם סז, ג. וראה שם (הוספות) קט, ג.
6) שמו״ר פכ״ג, יד. תענית בסופה ובפרש״י. וראה אוה״ת שם ע׳ תשעב.
7) ראה תו״א שם סז, ג.
8) תו״א שם סז, סע״א ואילך. (הוספות) קט, ב.
9) מדרש תהלים ח, ג. ויק״ר פל״ה, א. ד״ה זה תשל״ד רפ״ז (סה״מ שמות ח״ב ע׳ קב). וש״נ.
10) ראה אבות פ״ו מ״א. סנהדרין כו, ב. זהר חדש ה, ד. וראה אוה״ת שם ע׳ תשעז ואילך. וש״נ. וראה אגה״ק סכ״ב (קלד, א). לקו״ת ויקרא ו, ב. בחוקותי מט, ג.
11) תו״א שם סז, א.
12) הל׳ מלכים ספ״ח.
13) ראה סנהדרין נט, א. וש״נ. וראה לקו״ש חי״ד ע׳ 38 ואילך.
14) תו״א שם, ב.
15) יתרו כ, א.
16) ל׳ התו״א שם.
17) וראה גם לקו״ת שה״ש רד״ה ששים המה מלכות הב׳ (מ, ב).
18) ואתחנן ה, ד.
19) נצבים כט, יד.
20) פדר״א פמ״א. שמו״ר פכ״ח, ו. תנחומא יתרו יא. פקודי ג. נצבים ג. זהר ח״א צא, א. ח״ב פג, ב. תקו״ז תמ״ט (פו, א).
21) ראה לקו״ש חכ״ח ע׳ 242 הערה 22.
22) ראה גם לקו״ת שה״ש שם מב, סע״א.
23) תהלים קיט, קעב.
24) שם נא, יז. וראה לקו״ת שה״ש שם מא, א. ולהעיר מתו״ח יתרו שם שעג, ב.
25) ראה גם ד״ה אם בחוקותי תלכו שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ שמב ואילך).
26) ראה זח״ג רלב, א. ז, א. רסה, סע״א. שמו״ר פ״ג, טו. ויק״ר פ״ב, ג. מכילתא יתרו יח, יט. וראה בהנסמן בהמ״מ ללקו״ת ואתחנן ג, ד ובהמ״מ למאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים לע׳ רלא. וראה תו״א יתרו סח, ג. אגה״ק סכ״ה (קלט, ב).
27) ברכות כב, א.
28) תו״א שם סז, א.
29) זהר ח״א לג, ב. רמט, ב. ח״ב רטו, א. ועוד. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ג) ערך אור הלבנה ס״ב סק״א (ע׳ רצז-ח). וש״נ.
30) תו״א שם, ב.
31) ראה בארוכה אוה״ת בראשית ד, סע״ב ואילך. י, ב. ועוד. ולהעיר מאוה״ת יתרו שם ס״ע תשצד.
32) תהלים פד, יב.
33) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.
34) תו״א יתרו שם שעא, ב. וראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. אוה״ת יתרו ע׳ תתצט ואילך. ובכ״מ.
35) אבות פ״א מ״ב; מי״ח.
36) ל׳ התו״א שם סז, ג. וראה תו״ח שם שעב, א.
37) ראה אגה״ק סי״ז (קכה, א).
38) שמות ג, יז.
39) ראה תנחומא משפטים טו.
40) ראה תו״א שם. אוה״ת יתרו שם ע׳ תשעג. שם ע׳ תשפז.
41) פח, א.
42) בראשית א, ה.
43) אמור כג, טו.
44) לקו״ת במדבר י, ד ואילך. וש״נ.
45) לקו״ת שם יב, א ואילך.
46) יתרו יט, ב.
47) סנהדרין קו, א. בכורות ה, ב. מכילתא ויל״ש ס״פ בשלח. תנחומא בשלח כה. ר״פ יתרו.וראה ד״ה ויבוא עמלק וסד״ה ויאמר משה תש״ט (סה״מ תש״ט ע׳ 34 (השני) ואילך. ע׳ 66).
48) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
49) המשך תרס״ו ע׳ כג. ובכ״מ.
50) ישעי׳ כה, ט.
51) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
52) ישעי׳ ל, כ.
53) פל״ו (מו, א).
54) דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.
55) מכילתא ופרש״י בא יב, מא.
[סה"מ ימי הספירה ע' רמה ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ח ע׳ קמט ואילך. התוועדויות תשמ״ח ח״ג ע׳ 375 ואילך.