לח) אתם נצבים (א) – יום ב׳, ח״י אלול ה׳תשל״ו

בס״ד. יום ב׳, ח״י אלול ה׳תשל״ו

הנחה בלתי מוגה

אתם נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך עד שואב מימיך גו׳ למען הקים אותך היום לו לעם גו׳1, וידועים דיוקי רבותינו נשיאינו, שאמר היום סתם, שהוא יום הידוע ויום המיוחד. גם מש״נ נצבים ולא עומדים. דיש בזה ב׳ ענינים, א׳ דנצבים הוא בבחי׳ תוקף יותר מענין עומדים2, ב׳ דנצבים הוא לשון נפעל3, היינו, לא שהוא ניצב בכח עצמו, כי אם שהוא ניצב ע״י אחר. ומבאר בלקו״ת4 ודרושי רבותינו נשיאינו שלאחרי זה5, דהיום קאי על ראש השנה6 כי זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון7. וזהו מה שאיתא בזהר בכ״מ8 דהיום דא ראש השנה (ומפרשי הזהר9 מחפשים טעם והסברת הדבר), כי מכיון שראש השנה הוא היום שעליו אומרים זה היום כו׳ כמורה באצבע כו׳10, וגם ראש השנה הוא זכרון ליום ראשון, לכן היום סתם דא ראש השנה. וצריך להבין מהו הקשר והשייכות של אתם נצבים היום דא ראש השנה, למש״נ לאחרי זה כולכם לפני הוי׳ אלקיכם.

והענין הוא, דלפני הוי׳ אלקיכם פירושו לפני וקודם להוי׳ אלקיכם [גם לפני הוא ע״ד לפני ולפנים], דהנה11 איתא במדרש12, דבמלאכים נאמר13 שרפים עומדים ממעל לו ובנשמות נאמר אתם נצבים היום. והיינו דזה שנשמות ישראל נצבים לפני הוי׳ אלקיכם הוא דוגמת עמידת המלאכים ממעל לו. וידוע פירוש הבעש״ט14 עה״פ שרפים עומדים ממעל, דהשרפים עומדים ממעל לאדנ-י היושב על כסא15. כי מכיון שרצונם ותשוקתם הוא לבחי׳ אלקות שלמעלה משם אדנ-י, לשון אדנות ומלך, ממלא כל עלמין, ובמקום שרצונו שם הוא נמצא, לכן הרי הם כאילו עומדים שם, ומזה מובן, דגם מש״נ בנשמות ישראל אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם גו׳, הכוונה בזה היא, שנשמות ישראל נצבים לפני ולמעלה מבחי׳ הוי׳ אלקיכם. והיינו, דלא זו בלבד שהם בבחי׳ נצבים, שכנ״ל ניצב הוא תוקף גדול יותר מענין העמידה, וגם ניצב הוא לשון נפעל, היינו שלא רק שהוא בבחי׳ ניצב מצד כחות עצמו, כי אם גם מצד כחות שלמעלה ואתערותא דלעילא, הנה עוד זאת, שהם נצבים לפני ולמעלה מהוי׳ אלקיכם. לא רק כעמידת המלאכים שהם רק ממעל לשם אדנ-י, כי אם למעלה גם משם הוי׳ (עם כל הפירושים שבו). וזהו ג״כ הקשר שבין אתם נצבים היום דא ראש השנה להמשך הכתוב לפני הוי׳ אלקיכם, כי בראש השנה חוזרים כל הדברים לקדמותם לשרשם ומקורם הראשון כמו שהיו לפני הבריאה, כמבואר בארוכה בדרוש להבין ענין תקיעת שופר ע״פ כוונת הבעש״ט16 מכתבי האריז״ל17. שמזה מובן, שההמשכה דראש השנה היא למעלה משם הוי׳, כי הוי׳ הוא לשון מהוה18, שמהוה ומחי׳ ומקיים הבריאה, ובראש השנה שכל עניני הבריאה חוזרים לקדמותם, צ״ל ההמשכה מלמעלה משם הוי׳ (ועניני ההתהוות). והמשכה זו נעשית ע״י נשמות ישראל, כמארז״ל19 אמרו כו׳ כדי שתמליכוני עליכם. ולכן כדי להמשיך התמליכוני דראש השנה הוא ע״י שנשמות ישראל נצבים לפני הוי׳ אלקיכם, לפני ולמעלה מבחי׳ הוי׳ אלקיכם. וזהו ג״כ מש״א נצבים דוקא, דנצבים הוא מלשון ניצב מלך20, כי עי״ז שנשמות ישראל הם בציור דניצב מלך, הרי זה ממשיך ג״כ מלמעלה, מדה כנגד מדה21 [ע״ד מה שאיתא בזהר22 עלמא תתאה כגוונא דאיהו אתעטרת הכי אמשיך מלעילא], הענין דתמליכוני עליכם.

וזהו ג״כ מ״ש אתם נצבים היום כולכם, כולכם דייקא, כי הענין דתמליכוני עליכם הוא דוקא כאשר נשמות ישראל הם בהתאחדות דוקא, וכמש״נ23 ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, דויהי בישורון מלך קאי על הקב״ה24, מלך מלכי המלכים, שהו״ע דתמליכוני דראש השנה, וזה נעשה ע״י התאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל. והענין הוא, דהנה הענין דתמליכוני עליכם דראש השנה הוא מצד זה שאז חוזרים כל הענינים לקדמותם כנ״ל. ומזה מובן, שעד״ז הוא בנוגע לנשמות ישראל, שאז הם חוזרים לקדמותם, לשרשם ומקורם, ושם הרי כולן מתאימות ואב אחד לכולנה כמבואר בתניא פרק לב. וזהו אתם נצבים היום כולכם, דמכיון שבראש השנה נשמות ישראל נצבים לפני הוי׳ אלקיכם, לכן הם נצבים כולכם כאחד. וזהו ג״כ מה שהענין דתמליכוני נעשה ע״י עבודת התשובה, כי ענינה של עבודת התשובה בדרגתה הכי נעלית הוא כמ״ש25 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, כמבואר בלקו״ת ר״פ האזינו, ולכן ע״י עבודה זו נשמות ישראל מחליטים הרצון העליון שיהי׳ לו ית׳ תענוג ורצון להיות מלך, שזהו ענין תמליכוני עליכם, כמבואר בדרוש להבין ענין תקיעת שופר ע״פ כוונת הבעש״ט26.

וזהו ג״כ מ״ש למען הקים אותך היום לו לעם. דלמען הוא ג״כ נתינת טעם, דזה שנשמות ישראל פועלים הענין דתמליכוני הוא עי״ז שהם בבחי׳ עם. והענין הוא, דהנה התעוררות הרצון למלוכה בתחילת הבריאה היתה ע״י שעלה לפניו ית׳ מעשיהם של צדיקים27 [דועמך כולם צדיקים28], שעי״ז נחלט הרצון לבריאת העולמות וכל סדר ההשתלשלות. דכאשר עלה לפניו ית׳ עבודת הצדיקים, שגם כאשר הם נמצאים למטה נשמה בגוף, בעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, ובכל זאת ממלאים שליחותו של הקב״ה, ושלוחו29 של אדם (העליון) כמותו30, הנה עי״ז נחלט הרצון למלוכה. וכמו״כ הוא בהתמליכוני עליכם דראש השנה, שהוא עי״ז שנשמות ישראל הם בבחי׳ עם, דעם היות דעם הוא מלשון עוממות, דברים נפרדים כו׳31, מ״מ הרי ידוע32 דענין המלוכה על עם שייך רק על בני אדם שהם ממהותו ובדומה לו, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא33, דענין תמליכוני דראש השנה הוא ע״י הקים אותך גו׳ לעם, שכאו״א מישראל וכולם ביחד הם בדומה לאדם העליון, ולמעלה יותר כנ״ל, לפני הוי׳ אלקיכם. ולכן על ידם נקבע ונחלט הרצון למלוכה ובריאת העולמות מחדש, שזה כולל כל סדר ההשתלשלות עד מקורא ושרשא דכולהו, שלשם חוזר הכל לקדמותו.

והנה מכיון שבראש השנה מתעלים נשמות ישראל לשרשן ששם כולן מתאימות, ולמעלה יותר, אב א׳ לכולנה, הרי מובן שגם עבודתן ומעמדן ומצבן למטה הוא באופן כזה, שהם בבחי׳ כולכם, וכמו שמפרש כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת34, דהיינו לאחדים כאחד, שכל המדריגות שבישראל מראשיכם שבטיכם גו׳ עד שואב מימיך כולם מתאחדים יחד לאחדים כאחד, מציאות אחת. ויתירה מזו, שההתאחדות היא באופן מבלי ימצא האדם ראש וסוף, כמבואר בארוכה בלקו״ת שם. וזהו ענין מצות אהבת ישראל, כמש״נ35 ואהבת לרעך כמוך, וכדאיתא בירושלמי36 היך עבידא הוה מקטע קופד ואחת לידוי תחזור ותמחי לידי׳ (בתמי׳), שהטעם שאפשר להיות רגש כזה (דואהבת לרעך כמוך) הוא לפי שכל ישראל הם כמו חלקים של גוף אחד, וכמבואר בארוכה במצות אהבת ישראל להצ״צ37 (שערב ראש השנה הוא יום הולדת שלו38). וזהו ענין דכולכם לאחדים כאחד, שהענין דואהבת לרעך כמוך הוא לא אהבת זולת כמוך, כי אם שרעהו (בלשון הצ״צ שם) עצמו ובשרו הוא. ועבודה זו (של התאחדות עם כאו״א מישראל) היא בכח (וצ״ל אצל) כאו״א מישראל, דכשם ששואב מימיך (שהוא דרגא הכי תחתונה) צריך להשתדל ולעשות התלוי בו שיהי׳ ניצב לפני הוי׳ אלקיכם (שמצד זה הוא בבחי׳ כולכם, בהתאחדות עם כל ישראל), דעם היות שלפי שעה אינו שייך לזה, מ״מ ע״י החלטתו ורצונו התקיף להיות במצב זה, הרי במקום שרצונו של אדם שם הוא נמצא כנ״ל, שע״י רצון זה גופא נעשה זה מעמדו ומצבו האמיתי [וע״ד פס״ד הרמב״ם39 דכאשר כופין אותו הרי זה רצונו האמיתי. ועד״ז כאן, שע״י שכופה את עצמו ואומר בפה שרוצה להתייצב לפני הוי׳ אלקיכם, נעשה כן באמת לאמיתו], כמו״כ הוא בראשיכם גו׳, דעם היות שהוא במעלה הכי גדולה, עד שתורת אמת קוראו בשם ראשיכם, דרגא הכי עליונה בהעשר דרגות שחושב בקרא, מ״מ, גם עליו להתייצב לפני הוי׳ אלקיכם, שעי״ז הוא בבחי׳ כולכם, שמתאחד עם כאו״א מישראל, גם עם חוטב עציך ושואב מימיך.

והנה כשם שהוא בכללות ישראל, שצ״ל ההתייצבות לפני הוי׳ אלקיכם, ועי״ז כל ישראל הם בהתאחדות לאחדים כאחד, כמו״כ הוא גם אצל כאו״א מישראל בפרט [דכאו״א מישראל הוא עולם מלא, דלמה נברא האדם יחידי כו׳ לומר לך שגם נפש אחת מישראל היא עולם מלא40], שצ״ל ההתאחדות בשלימות ולאמיתתה של בחי׳ ראשיכם גו׳ שבו עם בחי׳ חוטב עציך ושואב מימיך שבו. והוא ע״י שהן נצבים לפני הוי׳ אלקיכם. דבחי׳ ראשיכם הוא עבודה ע״פ טעם ודעת, ושואב מימיך הוא העבודה דקבלת עול. וכשם שצריך לפעול הענין דאתם נצבים גו׳ בבחי׳ ראשיכם, היינו שגם בראשיכם יהי׳ (לא רק העבודה ע״פ טעם ודעת, כי אם) גם הביטול למעלה מטעם ודעת, לפני הוי׳ אלקיכם, עד״ז צריך לפעול הביטול דנצבים לפני הוי׳ אלקיכם בבחי׳ שואב מימיך, דשואב מימיך הו״ע של עבודת עבד, וצריך למסור כח זה שיהי׳ כולו לקדושה, וכמבואר בתניא41 דקבלת עול היא ראשית העבודה ועיקרה ושרשה. וע״י שפועל ענין הביטול וקבלת עול בבחי׳ ראשיכם שהו״ע השכל, ועד״ז פועל בבחי׳ שואב מימיך שהקבלת עול שלו תהי׳ לפני הוי׳ אלקיכם (עד להתנשאות עצמית), הנה עי״ז נעשה מציאות אחת וקומה אחת שלימה. דעם היות שיש לו רמ״ח אברים ושס״ה גידים מחולקים, שעי״ז דוקא הוא תמים תהי׳ עם הוי׳ אלקיך42, מ״מ הרי הם כולם מציאות אחת, ע״ד הנת״ל בכללות עם ישראל, דעם היות שישנם החילוקי דרגות דראשיכם גו׳ עד שואב מימיך, מ״מ הם נצבים כולכם לאחדים כאחד. והוא ע״ד אחדות הפשוטה שלמעלה, שממנה דוקא נמשך ריבוי הפרטים ונעשה ריבוי ההתחלקות43, באופן דמה רבו מעשיך הוי׳44.

וזהו אתם נצבים גו׳ לעברך בברית הוי׳ אלקיך, דענין הברית הוא אחדות למעלה מטעם ודעת, שלכן שום ענין אינו יכול לבטל כריתת ברית, כי עי״ז שעוברים בין הבתרים כו׳ נעשים מציאות אחת45. ולכן ע״י ענין הברית, שעי״ז נעשה ההתאחדות של כל ישראל (ואצל כאו״א בפרט כנ״ל), נתמלאה בקשת הקב״ה19 אמרו לפני כו׳ שתמליכוני עליכם ויעלה זכרוניכם לפני לטובה כו׳. ולכן לעולם קורין פרשה זו קודם ראש השנה46, כי ע״י קריאת התורה, שהוא כאדם הקורא לחבירו כו׳ וכבן קטן הקורא לאביו כו׳47, ממשיכים הענין דאתם נצבים גו׳ (כמ״ש בתורת אמת ותורת חיים) למטה בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו. וקריאה זו בתורה, שהו״ע שבדיבור (ובפרט שמברכים לפני׳ ולאחרי׳), הרי היא הכנה להענין דתמליכוני דראש השנה, שאז ממשיכים נשמות ישראל הענין דתמליכוני בעשי׳ בפועל, ובאופן של שמחה וטוב לבב. דאף שבראש השנה צריך להיות וגילו ברעדה48, הרי נאמר בו49 אכלו משמנים ושתו ממתקים גו׳ כי קדוש היום לאדונינו. ובכללות יותר מתחילה ההכנה מראש חודש אלול, וכמנהג ישראל50 שכשכותב אדם לחבירו אגרת כו׳ מן ר״ח אלול רומז לו הענין דכתיבה וחתימה טובה, ובפרט מח״י אלול, שמכניס חיות בכל עניני אלול כפתגם רבותינו נשיאינו51, שאז עושים כל ההכנות לראש השנה בתוספות חיות באופן של מחי׳ חיים52, דאף שגם לפני זה הי׳ אצלו ענין החיים, מכניס בחיים זה חיות חדש באופן של מחי׳ חיים, ועי״ז נעשה זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים, עד לסיום התפילה, לחיים טובים ולשלום, וכאשר השלום כאן הכל כאן53, שממשיכים כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.

__________

1) ר״פ נצבים (כט, ט ואילך).
2) אוה״ת נצבים ע׳ א׳רב.
3) שם ע׳ א׳קפט.
4) ר״פ נצבים (מד, א).
5) אוה״ת שם. ובכ״מ.
6) פענח רזא ס״פ נצבים. מגלה עמוקות עה״ת נצבים ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
7) נוסח תפלת מוסף דר״ה (ברכת זכרונות) – מר״ה כז, א.
8) זהר ח״ב לב, ב. ח״ג רלא, א.
9) רמ״ז (הובא בנצו״א) לזח״ב שם.
10) ע״ד ל׳ חז״ל – שמו״ר פכ״ג, יד. תענית בסופה. ועוד.
11) ראה לקו״ת ר״פ נצבים שם. אוה״ת שם ע׳ א׳קפט. רד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שלג). רד״ה זה דש״פ נצבים שנה זו (לקמן ע׳ קצ).
12) שמו״ר פט״ו, ו.
13) ישעי׳ ו, ב. ראה אוה״ת נצבים שם ע׳ א׳קצז.
14) ראה אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרכז, ב. סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ ו. ח״ב ע׳ שב. וש״נ. סה״מ עת״ר ס״ע רלג ואילך. ד״ה אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו תש״כ (לעיל ח״א ע׳ עדר).
15) ישעי׳ שם, א.
16) סידור (עם דא״ח) רמו, ג.
17) ראה פע״ח (כד) ר״ה. ועוד.
18) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א רפ״ד. וראה זח״ג רנז, סע״ב. גינת אגוז (להר״י גיקטליא) חלק הראשון שער ההוי׳ (ד, א ואילך. הובא בשל״ה בהקדמה ד, ב ואילך). מו״נ ח״א פס״א. טושו״ע או״ח סימן ה. ועוד.
19) ר״ה טז, א. לד, ב.
20) מלכים-א כב, מח. אוה״ת נצבים שם ע׳ א׳רא. ועוד.
21) סנהדרין צ, סע״א. וראה סוטה ח, ב. ועוד.
22) ח״ב קפד, ב.
23) ברכה לג, ה.
24) פרש״י ורמב״ן עה״פ.
25) קהלת יב, ז.
26) סידור (עם דא״ח) רמו, א ואילך.
27) ראה סה״מ תרס״ה ע׳ ב ואילך. תש״ג ע׳ 9. ועוד.
28) ישעי׳ ס, כא.
29) ברכות לד, ב (במשנה). קידושין מא, ב. וש״נ.
30) לקו״ת ויקרא א, ג.
31) שעהיוה״א רפ״ז. סה״מ תר״ס ע׳ ה.
32) ראה לקו״ת נצבים מד, ד. מח, רע״א.
33) ברכות נח, א. זח״ג קעו, ב.
34) שבהערה 4.
35) קדושים יט, יח.
36) נדרים פ״ט ה״ד.
37) סהמ״צ להצ״צ כח, א ואילך.
38) ״היום יום״ כט אלול, ער״ה. ובכ״מ. וראה סה״ש תרצ״ו ע׳ 113-4 ובהערה 33 שם.
39) הל׳ גירושין ספ״ב.
40) סנהדרין לז, א (במשנה).
41) רפמ״א.
42) פ׳ שופטים יח, יג. לקו״ת נצבים מה, ג.
43) ראה תו״ח נח ע, ב ואילך. סהמ״צ להצ״צ מט, א. סה״מ עת״ר ע׳ קצד. ועוד.
44) תהלים קד, כד.
45) לקו״ת נצבים שבהערה 4.
46) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד. לקו״ת שם. ועוד.
47) תניא ספל״ז.
48) תהלים ב, יא. לקו״ת שם מז, א.
49) נחמי׳ ח, י.
50) מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
51) סה״ש תש״ה ע׳ 122.
52) ראה יומא עא, א.
53) ראה פרש״י בחוקותי כו, ו.

[סה"מ דברים ח"ב ע' קפה ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 307 ואילך.

סגירת תפריט