בס״ד. ש״פ בלק, י״ד תמוז ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
דרך1 כוכב מיעקב וקם שבט מישראל גו׳2, ומציין ע״ז הצמח צדק3 לפירוש הרב המגיד (דהשנה היא שנת המאתיים להסתלקותו) באור תורה4 על פסוק זה, איתא אין מזל לישראל5 [ולכאורה הכוונה בזה, דכוכב הו״ע המזל, וכיון שאין מזל לישראל, א״כ איך אפשר לומר דרך כוכב מיעקב], ואיתא6 הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ומבאר שם הרב המגיד דמדריגת אין שהיא חכמה היא מזל לישראל, והוא מלשון יזל [וכמ״ש7 ונוזלים מן לבנון], והיא טעמים שהם כתרי אתוון, וזהו אות יו״ד דקאי על מדריגת החכמה. וזהו ומספר את רובע ישראל8, מספר הוא מלשון ספיר ומאיר9, את (תחילת וסוף הכ״ב אותיות) קאי על אותיות התורה, ורובע הוא טעם רביעי, שהוא בחי׳ הטעמים שבאותיות התורה שקאי על הכתר, שהרי יש בתורה טעמים נקודות תגין אותיות, וטעמים הוא בכתר כמבואר בכ״מ10. וזהו ומספר את רובע ישראל, ומספר את שהוא אותיות, ומי הוא המספרם ומאירם, רובע שהוא טעם רביעי, והכל נעשה ע״י ישראל. וזהו דרך כוכב מיעקב, כוכב לשון מזל, דרך הוא מלשון המשכה, פירוש כשהוא דורך למשוך, הכל הוא מיעקב. וזה שזכר יעקב ולא ישראל, הוא בשביל שיש ביו״ד ג׳ קוצין, שהם ראש תוך סוף, דקוצו של יו״ד הוא קוץ הא׳, ונקרא ישראל לי ראש11, והאמצעי הוא עצם היו״ד, שהוא בהמשכה, וקוץ התחתון נקרא יעקב י׳ עקב12. והנה כל דבר שנמשך צ״ל בסוד מטי ולא מטי, שאם הי׳ מטי לא הי׳ המקבל יכול לקבל, לכן צריך להיות לא מטי כנשר החופף וכו׳, נוגע ואינו נוגע. על כן כאן אצל דרך שהוא לשון המשכה זכר מיעקב לשון עקב, דהיינו איך שהוא בהעלם והסתר כפי כח המקבלים, ולאחרי זה אומר בהכתוב וקם שבט מישראל, דשבט הוא לשון מושל, הוא הצדיק מושל ביראת אלקים13, זה יהי׳ מחמת ישראל דוקא14. וכן הוא בענין ומספר את רובע ישראל, שהוא מישראל דוקא. ולאח״ז מציין (באוה״ת שם3) גם לקדושת לוי15 (לר׳ לוי יצחק מבאַרדיטשוב), דשם מבאר מה שאומר דרך כוכב גו׳, דכוכב הוא אותיות כ״ו וכ״ב, דכ״ב קאי על כ״ב אותיות התורה, וכ״ו הוא בגימטריא שם הוי׳.
והנה זה בא בהמשך למשנת״ל16 בהחילוק בין יעקב לישראל, דעבודתו של יעקב הוא בענין המרמה17, דהטעם למה שיעקב צריך לענין המרמה, הוא כיון שחטא עץ הדעת הי׳ ע״י ערמה – והנחש הי׳ ערום18, ולכן צ״ל התיקון גם ע״י ענין המרמה. דכל זה הי׳ רק בעץ הדעת, משא״כ בעץ החיים אינו שייך ענין החטא, דהחילוק ביניהם הוא שעץ הדעת הוא חצי פרצוף התחתון דז״א (נה״י), ובזה נוגע ושייך ענין החטא. ועץ החיים הוא חצי פרצוף העליון דז״א (חג״ת), ובזה אינו שייך ענין החטא. וזהו גם החילוק בין יעקב לישראל, דכל ענין החטא לא נגע אלא בדרגת יעקב ולא בישראל, ולכן ענין המרמה (שהוא התיקון כנ״ל) שייך ליעקב דוקא, דכיון שביעקב נוגע ענין החטא, לכן צריך להיות בו התיקון ע״י ענין המרמה. וזהו גם מה שנאמר19 לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, דענין המרמה הוא רק ביעקב ולא בישראל.
והנה באוה״ת על שמות20 (שיצא לאור לאחרונה, לימי י״ב-י״ג תמוז), עה״פ21 אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב גו׳, מבאר את החילוק בין יעקב לישראל, באופן נעלה יותר מהמבואר בשאר המקומות22, דבכללות מבארים איך ששניהם בז״א, אלא שישראל הוא חצי העליון דהיינו חג״ת, ויעקב הוא חצי התחתון דהיינו נה״י, אמנם שם מבאר איך ששניהם בשכל שבמדות, דיעקב הוא שכל שבז״א מחציו ולמטה, וישראל הוא בשכל שבז״א מחציו ולמעלה. והנה לאח״ז הרי הוא מבאר דרגא נוספת בישראל ודרגא נוספת ביעקב, דבישראל יש בחי׳ ישראל סבא, שזהו בחי׳ השכל עצמו, ולא שכל שבמדות, וביעקב יש מה שהוא חוץ למחיצת ז״א. וזהו שמבואר בתו״א23 על ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה24, דיעקב הוא בבי״ע, שהוא חוץ לז״א דאצילות, ובאצילות גופא הרי זה מלכות דאצילות, שזהו נקודת הענין המבואר בדרושי ויצא25.
והנה בכללות זהו החילוק בין תורה למצוות, דמי מנה עפר יעקב קאי על מצוות שהם בדברים גשמיים, ואפילו מצוות שבחובת הלבבות, הרי זה פועל על דופק הלב הגשמי, ועד שכאשר אדם ממשש בלבו ה״ה מרגיש שהדופק הוא חזק יותר – מצד האהבה או היראה שבלבו26, וכן בשכל שבראש שזה פועל שיתוספו חריצים בהמוח הגשמי27. משא״כ בתורה הרי אומרים ע״ז הלוא כה דברי כאש28, ואפילו כשלומד ע״י שפתיים כשהם באופן של היפך הטהרה, הרי גם אז הלימוד הוא דברי. וזהו שנאמר מי מנה עפר יעקב, ומפרש רש״י דקאי על מצוות התלויות בעפר, דלכאורה למה מדייק דוקא מצוות אלו [ואף שבפשטות הכוונה בזה היא אפילו מצוות שבעפר, וכ״ש מצוות שבחי וצומח, וכן מצוות שבמוח ולב – עדיין דוחק הוא, שהרי סוף כל סוף מצוות שבחי הרי הם ענינים נעלים יותר, ולמה אינו מונה אותם כלל], אך הענין שעפר קאי על כללות המצוות שנקראים בשם עפר, כיון שהם תלויים בדברים גשמיים כנ״ל.
והנה כל הענינים שבתורה הרי הם בהתכללות, ובפרט כאן שהאדם צריך לקיים גם תורה וגם מצוות – הרי צריך לומר שגם בהאדם עצמו כלולים שני הענינים דעפר ומים ביצירתו ובריאתו. וזהו שהאדם נברא מעפר האדמה29, וכמבואר במדרש30 שיש ד׳ שמות לעפר, בהתאם לד׳ הזמנים שבהשנה, ובתשרי שאז יש מים בהעפר הרי זה נקרא בשם אדמה, הרי שבהאדם כלול ענין התומ״צ שהו״ע עפר (מצוות) ומים (תורה – אין מים אלא תורה31), וכיון שיש התכללות מתומ״צ, לכן נאמר מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, דהיינו שמי מנה קאי גם על יעקב וגם על ישראל. ועוד טעם יש על מה שנקרא בשם אדמה, שהיא אדם בתוספת ה׳, כיון שהאדם לוקח ממנה32, וכמו אשה כי מאיש לוקחה זאת33. וכן יש בכאו״א שני ענינים אלו בזמן, דהיינו ימי החול, דאז הוא מצות עשה לעשות מלאכה – ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך34, שהו״ע יעקב, ושבת הו״ע ישראל35, דשבת אסור במלאכה, ועי״ז נזכה שיהי׳ ודרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל גו׳ כפשוטו בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) מאמר זה הוא המשך למאמר שלפניו (ד״ה מי מנה די״ב תמוז – לעיל ע׳ רלה ואילך).
2) פרשתנו (בלק) כד, יז.
3) אוה״ת פרשתנו ע׳ א׳נב.
4) מט, ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קמז).
5) שבת קנו, א.
6) זח״ג קלד, א.
7) שה״ש ד, טו.
8) פרשתנו כג, י.
9) ראה פרדס שער (ח) מהות והנהגה פ״ב.
10) תקו״ז בהקדמה (ז, ב). ע״ח שער (ה) טנת״א פ״ה.
11) פע״ח שער (כט) הלולב פ״א. תו״א שמות נ, א ואילך. מאמרי אדהאמ״צ ויקרא ח״א ס״ע צה. וש״נ.
12) ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים בערכו. תו״א ואוה״ת ר״פ ויצא. ועוד.
13) ע״פ שמואל-ב כג, ג. וראה מו״ק טז, ב (ובר״ח שם). תנחומא תבוא א. פרש״י עה״פ. ועוד.
14) ע״כ הוא ע״פ אור תורה להרב המגיד שם.
15) פ׳ בלק פ, ב ואילך.
16) ד״ה מי מנה הנ״ל הערה 1. וש״נ.
17) בכ״ז – ראה ד״ה ולהבין בתוס׳ ביאור כו׳ לא הביט און ביעקב במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קפב ואילך. אוה״ת פרשתנו (כרך ה) ע׳ א׳תרע ואילך. וראה ד״ה פדה בשלום תרס״ח (סה״מ תרס״ח ע׳ נו. שם ע׳ נח ואילך). ועוד.
18) בראשית ג, א.
19) פרשתנו כג, כא.
20) כרך ז – ע׳ ב׳תעא ואילך.
21) ר״פ שמות (א, א).
22) ראה ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תשכב-ג. ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך ישראל וערך יעקב.
23) כא, א ואילך.
24) ר״פ ויצא (כח, י).
25) ראה הנסמן לעיל ע׳ קכח הערה 1.
26) ראה סה״מ קונטרסים ח״א רסז, ב. ח״ב רצ, ב ואילך. תרצ״ז ע׳ 215. ע׳ 282 (תש״י ע׳ 224). ה׳ש״ת ס״ע 112 ואילך. תש״ד ע׳ 214.
27) ראה סה״מ קונטרסים ח״א צז, א. תרצ״ז ע׳ 254. תש״ד ע׳ 243.
28) ירמי׳ כג, כט. ברכות כב, א.
29) בראשית ב, ז.
30) ב״ר פי״ג, יב. הובא ונת׳ בד״ה זה יתנו תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קכז). תשח״י (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ע׳ מח).
31) ב״ק יז, א. וש״נ. תדבא״ר פ״ב.
32) ב״ר פי״ז, ד.
33) בראשית ב, כג.
34) יתרו כ, ט.
35) לקו״ת פרשתנו עב, א.
[סה"מ במדבר ח"ב ע' רמג ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 448 ואילך.