בס״ד. מוצאי ש״פ ראה, כ״ה מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשל״ט
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי1, ומביא בלקו״ת דשבת זו (פ׳ ראה2) דאני לדודי ודודי לי ר״ת אלול3, ומבאר בזה כי באלול מתחיל בחי׳ אני לדודי, היינו, דסדר העבודה דחודש אלול הוא כך מלמעלה להיות ודודי לי, והמשכה זו דודודי לי היא בעיקר בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, שהם בחי׳ המשכת אלקותו ית׳ למטה בבחי׳ התגלות, כמ״ש4 שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני, שמראש השנה עד יום הכיפורים הוא בחי׳ שמאלו, בחי׳ יראה, לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית׳. ולכן נקראים ימים אלו ימים נוראים, כי בזמן התגלות מלכותו ית׳ תפול אימת המלך ופחדו על כל סדר ההשתלשלות, ובדוגמת מלך בשר ודם המתגלה שאז תפול אימת המלך על כל אנשי המדינה. וזהו בחי׳ ודודי לי. רק שצריך תחילה לעורר את האהבה ויראה ע״י עבודת האדם, אני לדודי.
והנה מבואר בכמה מקומות5 דבכדי שהאהבה ויראה שישנה בישראל תהי׳ בשלימותה, צריך להיות לזה אתערותא דלעילא, שממשיך נתינת כח מאהבה ויראה שלמעלה. ומזה מובן בעניננו, דבכדי שעבודת חודש אלול, אני לדודי, תהי׳ כדבעי למהוי, צריך להיות לזה נתינת כח מלמעלה. וזהו שממשיך בלקו״ת שם6 שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים, כי הגילוי די״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול פועל על כל אחד מישראל ועל כל ישראל העבודה דאני לדודי, ושתהי׳ כדבעי למהוי. ומקשה ע״ז, דצריך להבין למה הם ימות החול ואינם ימים טובים כמו שבתות ויו״ט. ובפרט בעת וזמן י״ג מדות הרחמים שהם הארות העליונות מאוד, למעלוה מכל סדר ההשתלשלות ולמעלה מכל מדידה והגבלה, והם מתגלים ביום הכיפורים הנקרא שבת שבתון, ואיך אפשר שימי חודש אלול הם ימות החול. ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. ומבאר זה ע״פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו לקבל פניו בשדה כו׳ והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח״כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. ועד״ז יובן החילוק שבין התגלות י״ג מדות הרחמים ביום הכיפורים והתגלות י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול, דביום הכיפורים נמשך עצם י״ג מדות הרחמים ובגלוי, דוגמת מלך שנמצא בהיכל מלכותו, שאז הוא נמצא בגילוי, כיון שנמצא בהיכלו. משא״כ בחודש אלול נמשך רק הארת י״ג מדות הרחמים, וכמש״נ7 א-ל הוי׳ ויאר לנו, דבחי׳ י״ג מדות הרחמים המאיר בפנימיות הנפש דכ״א מישראל בחודש אלול הוא רק בבחי׳ אור וזיו בלבד, כי הוא בדוגמת מלך שנמצא בשדה, שאז הוא לבוש גם בלבושים השייכים ומתאימים לשדה, בכדי שהשדה לא תתבטל מהיות שדה ע״י שהמלך יהי׳ שם בגילוי, דרק ע״י לבושים לא תתבטל מציאותה, ומכל שכן שלהיות במציאות דשדה צריך להיות לבושים דוקא. וזהו החילוק שבין התגלות י״ג מדות הרחמים ביום הכיפורים והתגלות י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול, דבחודש אלול הוא עד״מ מלך בשדה, משא״כ ביום הכיפורים הוא עד״מ הזוכה לקבל פני המלך בהיכל מלכותו.
אך י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול, אף שהוא רק בחי׳ אור וזיו בלבד, מ״מ ישנו בה כל העצם ממש. וכמו שממשיך בלקו״ת שם, שהוא בחי׳ אור א״ס ב״ה עצמו ממש. וכמ״ש8 כי הוי׳ אלקיך אש אוכלה הוא, פירוש כמו למשל זיו ואור האש היוצא מן האש עצמו שבכללותו אין בו שום התחלקות בינו לזיו ואור הנמשך ממנו, כך כביכול הארת י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול הוא בחי׳ אור א״ס ב״ה עצמו ממש. ויש לומר, דזהו ג״כ הטעם מה שהארת י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול הם הכנה שיומשך אח״כ מלמעלה (ודודי לי) בחי׳ י״ג מדות הרחמים עצמו כמו שהם בגילוי ביום הכיפורים, כי גם י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול, אף שהוא רק עד״מ מלך שנמצא בשדה, מ״מ הוא בחי׳ אור א״ס ב״ה עצמו ממש ואין לחלק ביניהם, כנ״ל.
והנה אלו שנמצאים למטה מדרגת שדה, ועד למ״ש9 האובדים בארץ אשור, היינו (כמו שמביא בלקו״ת שם10) דנכנס בו רוח שטות11, ואיזהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו12, היינו ששם מ״ה שנתנו לו מלמעלה הוא אצלו באופן דאבידה, הנה עצה היעוצה לזה הוא מ״ש13 ובקשתם משם את הוי׳ אלקיך, פירוש דאף שהוי׳ הוא כחך וחיותך14, אבל מאחר שנאבד, האובדים בארץ אשור, צריך חיפוש, והחיפוש צ״ל במקום שנאבדה (משם). אך בדוגמת האבידה, הנה דבר הנאבד נמצא במציאותו, אלא שאינו בגלוי וצריך לחפשו, הנה כמו״כ ע״י עבודת החיפוש, שהו״ע התשובה, הנה גם במעמד ומצב ירוד זה פועלים באלול כל הענינים, ועד שהמלך מקבלם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. וזהו ג״כ אחד מהענינים דחודש אלול, שהוא15 חודש המתקן ומשלים את כל החדשים שלפני זה ע״י התשובה, כי מר״ח אלול התחילו מ׳ יום האחרונים, דאף שהם באים בהמשך למ׳ יום האמצעיים ובהמשך למ׳ יום הראשונים, הנה אמרו רז״ל16 מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, משא״כ האמצעיים, דענינם דארבעים יום האחרונים הוא ענין התשובה. וזאת מעלה יתירה בארבעים יום האחרונים, כי ע״י התשובה נעשה יותר חביב לפניו מכמו שהי׳ קודם החטא17. וזהו גם פירוש הב׳18 בלשון חז״ל מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, רוצה לומר דארבעים יום אלו הם למעלה מהרצון שבימים הראשונים, דהרי ענינם הוא ענין התשובה. ובדוגמת הרצון שהבעל תשובה מעורר, שהוא למעלה וגדול יותר מהרצון דעבודת הצדיקים, ועד שאמרו רז״ל20 במקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו. וזהו גם ענין חודש אלול, עבודת התשובה.
אך21 עוד אחת היא צריך לשית עצות בנפשו מ״ש22 בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי וגו׳ עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי, והיינו דאף שיש בחי׳ א-ל הוי׳ ויאר לנו, בחי׳ אני לדודי, וזה פועל שיהי׳ גם ודודי לי, הנה אין זה מספיק עדיין. דהנה נתבאר לעיל די״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול הוא מ״ש כי הוי׳ אלקיך אש אוכלה הוא, ואיתא בתניא23 דהאש בטבעו עולה למעלה, ובכדי שתמצא האש למטה צ״ל דבר שהאש נאחז בו דוקא, וכך יובן בהתגלות י״ג מדות הרחמים, א-ל הוי׳ ויאר לנו, שצ״ל כלי לאור הוי׳, והכלי לזה הוא התורה, וגדול לימוד שמביא לידי מעשה24. וזהו מ״ש אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי, אל בית אמי זו תורה שבכתב, ואל חדר הורתי זו תורה שבע״פ (כמו שמבאר בלקו״ת25, ושם נסמן) [וזהו ג״כ מ״ש בהמשך לאני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, ואיתא בזהר26 ששונים בהלכות של תורה]. ומ״ש בשווקים וברחובות קאי על ענין המצוות, כי ענין המצוות שייך דוקא לעניני העולם, ועד למדידה והגבלה, דשם עושה דירה לו ית׳. וכללות כל המצוות כולם הוא ענין הצדקה, צדקה וחסד, שנקראת בשם מצוה סתם27, והיינו דתורה וחסד הם נעשים הכלים שעל ידם נאחז ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא, בחי׳ א-ל הוי׳ ויאר לנו28. וע״י שעובד עבודתו במשך חודש אלול בבחי׳ אני לדודי בתכלית שלימות העבודה, פועל שיהי׳ בחי׳ ודודי לי גם בחודש אלול, דהרי אלול הוא ר״ת לא רק אני לדודי אלא גם ודודי לי [דאף שעיקר ענין ודודי לי הוא בעשרה ימים האחרונים דהארבעים יום [דאני לדודי ודודי לי סופי תיבות ד׳ יודי״ן, וקאי על הארבעים יום29] הנה אלול הוא ר״ת (אני לדודי ו)גם ודודי לי], דגם באלול יש בחי׳ דודי לי, דנוסף על התגלות י״ג מדות הרחמים באלול המעוררת העבודה דאני לדודי, הנה באלול יש גם כמו שהאתערותא דלתתא מעוררת בחי׳ ודודי לי, כמו שהוא באלול, ואח״כ גילוי י״ג מדות הרחמים הוא בדרגא נעלית יותר כמו שהוא בכל העצם ותוקף בעשרת ימי תשובה, בימים הנוראים, ועד כמו שהוא בתוקף ביום הכיפורים.
וזהו כללות העבודה המתחלת מר״ח אלול, והנתינת כח ע״ז הוא בשבת מברכים החודש [דאז מברכים וממשיכים ברכת הוי׳ בכל ששת הענינים שמונים בברכת החודש, ואומרים ע״ז ואמרו אמן], דמאז מתחלת כבר ההכנה והתחלה בזה להמלך נמצא בשדה כו׳ והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ופועל שאח״כ הולכים עם המלך יחד לעיר מלכותו, ואח״כ להיכל מלכותו, כי כאו״א וכולם ביחד נכנסים (ווערן אַריינגעשטעלט) בסוג זה דיחידי סגולה והמובחרים שבעם, עם כל הענינים הכלולים בזה.
וזה פועל גם שיהי׳ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד [כמנהג ישראל30 דכבר מר״ח אלול כאו״א מישראל מברך לכל אחד מישראל ולכל ישראל בברכת כתיבה וחתימה טובה], וכמבואר בארוכה בהדרושים31 שבמשך כל השנה כולה י״ג מדות הרחמים הם רק על חיי הגוף, אבל י״ג מכילין דרחמי המאירין בחודש אלול הם גם על חיי הנשמה, נוסף על חיי הגוף, דב׳ הענינים שייכים לראש השנה, כי בראש השנה ישנו המשפט הן על חיי הגוף והן על חיי הנשמה [ועיקר ענינו הוא המשפט על הגוף ועניניו, כמו שמבאר בהדרושים בלקו״ת (בדרושי ראש השנה32), ובהדרושים של הנשיאים שלאחריו]. וגם מר״ח אלול (והנתינת כח ע״ז משבת מברכים החודש אלול) ישנה כבר הכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד, שתהי׳ שנת אורה וכו׳ עד לשנת תפילה ושנת תשובה ושנת תורה, כולל הברכות דכל אותיות הא״ב שהם כוללים כל הברכות כולם. וכל זה באופן דטועמי׳ חיים זכו33, מתחיל מר״ח אלול, ועוד לפני זה משבת מברכים החודש אלול. ובאופן דטוב הנראה והנגלה. ולהתכונן (און גרייטן זיך) לקבל פני מלך מלכי המלכים הקב״ה, גם במעמד ומצב כפי שנמצאים בשדה [ע״י שלומדים ענינים אלו, וכל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה34], והמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, והולכים עמו לעיר מלכותו, ולאחרי זה להיכל מלכותו. ועד לפשוטו של ענין, שהולכים לירושלים עיר הקודש, ולבית המקדש (כשיבנה), ולקדש הקדשים, דלשם נכנסים רק יחידי סגולה שזהו הכהן גדול כפי שהוא במעמדו ומצבו ביום הכיפורים. וכמדובר כמה פעמים דבכחו של כל אחד מישראל להעמיד עצמו (אַוועקשטעלן זיך) במעמדו ומצבו של הכהן גדול שהוא35 המובחר שבישראל, כפי שהוא עומד ביום הכיפורים, המובחר שבזמן, אחת בשנה36, בהמקום דאחד ויחיד בעולם ובכל סדר ההשתלשלות, שזהו קדש הקדשים. ובכח כאו״א מישראל להגיע לזה ע״י מעשיו ופעולותיו ותורה ומצוות שלו, בכל רגע ובכל מקום, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו, ואז מיד הן נגאלין37, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) לב, א ואילך.
3) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
4) שה״ש ב, ו.
5) ראה גם לקו״ש חי״ט ע׳ 159 ואילך.
6) וראה גם לקו״ת שם כח, ג.
7) תהלים קיח, כז. לקו״ת שם, ב.
8) ואתחנן ד, כד.
9) ישעי׳ כז, יג.
10) לג, רע״א.
11) ראה סוטה ג, א.
12) חגיגה ד, רע״א.
13) ואתחנן שם, כט.
14) ראה טושו״ע או״ח ס״ה. תו״א יתרו סז, ב. לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
15) ראה רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קמב). וש״נ.
16) סדר עולם רבה פ״ו. יל״ש אחרי רמז תקעט, פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח. שם י, י.
17) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד. שם ה״ו-ז. אגה״ת רפ״ב.
18) ראה ד״ה זה דאור לער״ח אלול תשל״ו (לעיל ע׳ קצח).
19) ראה ב״ר פי״ט, ב. אוה״ת שבת שובה ע׳ א׳תקז ואילך. ובכ״מ.
20) רמב״ם שם ה״ד.
21) לקו״ת שם לב, ד.
22) שה״ש ג, ב-ד.
23) רפי״ט. וראה גם לקו״ת שם.
24) ראה קידושין מ, ב.
25) שם לג, א.
26) ראה זח״ב כ, ב. עדר, א (הובא בלקו״ת שם). וראה שבת ל, ב. וש״נ.
27) תניא פל״ז (מח, ב).
28) לקו״ת שם לב, ד.
29) אוה״ת פרשתנו (ראה) ע׳ תשפא.
30) לקוטי מהרי״ל הל׳ ימים הנוראים. אלי׳ רבא סתקפ״א סק״א. מטה אפרים שם ס״ט.
31) לקו״ת שם לג, ג. לד, ב.
32) נט, ב (מהגמי״י לרמב״ם שם פ״ג).
33) נוסח תפלת מוסף דשבת. וראה פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. ועוד. ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. ח״כ ע׳ 173.
34) שו״ע אדה״ז או״ח מהדו״ת סוס״א. מהדו״ק שם סי״א. הל׳ ת״ת פ״ב הי״א. וראה מנחות בסופה.
35) ראה ד״ה בסוכות תשבו תשל״ח פ״ז (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ קצח-ט).
36) אחרי טז, לד.
37) רמב״ם שם פ״ז ה״ה.
[סה"מ אב-אלול ע' רח ואילך]
״דובר בהמאמר [שהוא לקוח מהמאמר ד״ה אני לדודי בלקו״ת, וגם מד״ה אני לדודי הב׳, הבא כהמשך וביאור למאמר הראשון, וגם מיוסד על דרושי רבותינו נשיאינו שלאח״ז, הבאים בהמשך לדרושים אלו, או מיוסדים על דרושים אלו]״ (שיחות קודש תשל״ט ח״ה (ברוקלין, תשס״ה) ע׳ 254).
נדפס בסה״מ תשל״ט ע׳ רכב ואילך.