לה) אני לדודי ודודי לי – ש״פ ראה, מבה״ח וער״ח אלול ה׳תשל״ז

בס״ד. ש״פ ראה, מבה״ח וער״ח אלול ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים1, ומובא ע״ז בהדרושים בלקו״ת2 דאני לדודי ודודי לי ר״ת אלול3. ומבאר בלקו״ת שם, כי באלול מתחיל בחי׳ אני לדודי דהיינו בחי׳ אתערותא דלתתא, ואח״כ בעשרת ימי תשובה (מראש השנה עד יום הכיפורים) הוא זמן התגלות מלכותו ית׳ [ולכן אומרים אז בכל תפילות העמידה המלך, וגם תפילת אבינו מלכנו, כי בעשרת ימי תשובה הוא זמן התגלות מלכותו ית׳], וזהו בחי׳ ודודי לי. רק שצריך תחילה להיות העבודה בבחי׳ אתערותא דלתתא שהיא בחודש אלול.

וממשיך בלקו״ת4, והנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים. והענין הוא, דמכיון שהעבודה דחודש אלול היא בבחי׳ אני לדודי, אתערותא דלתתא כנ״ל, וידוע5 דכל עבודה שהיא בבחי׳ אתערותא דלתתא צ״ל תחילה התעוררות ע״ז מלמעלה, בחי׳ אתערותא דלעילא. ומזה מובן גם בענין העבודה דחודש אלול שהיא בבחי׳ אתערותא דלתתא, שצ״ל ע״ז התעוררות מלמעלה, בחי׳ אתערותא דלעילא. וזהו מ״ש בלקו״ת שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים, כי בחינת י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול ענינם הוא להיות בבחי׳ אתערותא דלעילא6, להיות אח״כ העבודה דחודש אלול בבחי׳ אתערותא דלתתא, אני לדודי.

וזהו מ״ש אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, דבכדי שתהי׳ העבודה בבחי׳ אתערותא דלתתא, אני לדודי, הוא ע״י הרועה בשושנים, דשושנה רומזת לי״ג מדות הרחמים7, דשושנה אית בה תליסר עלין כנגד י״ג מכילין דרחמי שבפסוק8 א-ל רחום גו׳, והארה זו נמשכת מבחי׳ א-ל שהוא ראשית כל הי״ג מדות ומקורן וכללותן, וכמ״ש9 א-ל ה׳ ויאר לנו10. [ואף שידועה השקלא וטריא בנגלה ובקבלה בענין המנין די״ג מדות הרחמים, אם מונין גם השמות ה׳ ה׳ או שמתחילים משם א-ל וכו׳11, אבל עכ״פ לענין זה מתחילים משם א-ל, וכמ״ש א-ל ה׳ ויאר לנו, ומבואר בלקו״ת10 שפסוק זה מורה להתגלות י״ג מדות הרחמים], ועי״ז אפשר להיות אח״כ העבודה בבחי׳ אתערותא דלתתא, אני לדודי.

וממשיך בלקו״ת12 ולהבין זה [היינו, מכיון שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים, א״כ] למה הם ימות החול ואינם יו״ט כמו שבתות ויו״ט, ובפרט בעת וזמן י״ג מדות שהם בחינה נעלית ביותר, והם מתגלים ביום הכיפורים, ובודאי יש הפרש גדול בין יום הכיפורים ובין אלול. ומבאר שם13, ע״פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו, ואח״כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין עד״מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית׳ בשדה. וזהו מה שימי חודש אלול הם ימות החול, דאף שאז מאירים י״ג מדות הרחמים, אבל מכיון שהמלך נמצא אז בשדה, אף שגם אז מכירין אותו שהוא מלך [אף שהוא לבוש בלבושי השדה14], שלכן אפשר לשאול הבקשות ממנו, אבל מכיון שהמלך הוא בבחי׳ שדה, לכן הם ימות החול ולא שבתות ויו״ט.

וביאור הענין, דהנה יש באדם בחי׳ עיר מושב [היינו בית], בחי׳ שדה ובחי׳ מדבר15. דבית הו״ע העבודה בתורה ומצוות בכלל, שעל ידן נעשה האדם דירה לו ית׳. ושדה הו״ע העבודה שהיא הכנה לזה, דכמו שענין השדה כפשוטו הוא המקום שממנו תוציא לחם, שלחם כולל לא רק ענין הסעודה16 כי אם כללות צרכי האדם17, כמו״כ הו״ע השדה בעבודה, שהוא הכנה לענין הבית. אמנם15 מדבר הוא בחי׳ ארץ אשר לא ישב אדם שם18, היינו שלא ישב שם בחי׳ אדם העליון, שהמדבר הוא ארץ צי׳ ועיף בלי מים19, מים אין בו אבל כו׳20, שהוא היפך ענין הבית מה שנעשה דירה לו ית׳, ובזה צ״ל העבודה להפוך את המדבר דלעו״ז לבחי׳ מדבר דקדושה.

והענין הוא, דהנה כמו שיש מדבר בלעו״ז שהוא למטה מבית ושדה, כמו״כ יש בחי׳ מדבר בקדושה שלמעלה מבית ושדה דקדושה21, וכמבואר בלקו״ת ד״ה במדבר סיני באוהל מועד22 שיש בחי׳ מדבר דקדושה, בחי׳ אשר לא ישב אדם שם למעליותא, שהוא למעלה מציור אדם, כדכתיב23 כי לא אדם הוא. וענינו בעבודה הוא, כאשר לימוד התורה שלו הוא למעלה ממדידה והגבלה, איתמר מלשון אתמר שבגמרא שהוא לשון דבר הנלמד מאליו24, וכמ״ש25 אני המשנה המדברת בפיך, שבענין המשנה הכוונה לא רק בנוגע למשניות, כי אם לכל עניני התורה, וכמ״ש26 תען לשוני אמרתך, שהוא רק כעונה אחר הקורא27. ובזה צ״ל העבודה להפוך את המדבר דלעו״ז שהוא למטה מבחי׳ בית ושדה לבחי׳ מדבר דקדושה שלמעלה מבחי׳ בית ושדה, וכמ״ש28 ישושום מדבר וצי׳ גו׳, היינו מה שמהפכים את המדבר דלעו״ז לבחי׳ מדבר דקדושה, שלמעלה מציור אדם כנ״ל.

והנה בבחי׳ מדבר דקדושה עצמו ישנם ב׳ בחינות29. דהנה בחינה זו דכי לא אדם הוא ישנה גם באדם, והו״ע המצח שבו שלמעלה מציור הפנים שלו, מעיניים וחוטם ופה ואפילו מאזניים. אמנם בבחינה זו דכי לא אדם הוא ישנה בחינה נעלית יותר, שהוא למעלה לגמרי מבחי׳ אדם ואינה בערכה כלל, והו״ע הכתר והעטרה שהוא למעלה לגמרי מהאדם ואינה בערכו כלל. ואף שגם בחי׳ המצח שייך לענין זה, שהרי מצח הוא אותיות נצח אלא שהנ׳ מתחלף במ׳30, וענין הנצח, נצחון, שייך למלך דוקא [כמבואר בכמה מקומות, וגם בהמשך ההילולא דיו״ד שבט31], שזהו ענין הכתר והעטרה, דאין כתר אלא למלך, אבל מ״מ הרי המצח הוא חלק מציור האדם, וכמבואר בכמה מקומות32 מיוסד על הפסק דין בנגלה דתורה33 דאין מעידין על פרצוף הפנים כו׳, משא״כ בחי׳ הכתר ועטרה שהוא למעלה לגמרי מבחי׳ פרצוף אדם, ובחינה זו דכי לא אדם צ״ל נמשך בבחי׳ אדם, וכמבואר בזהר34 דאזניים עיניים חוטם ופה הם כנגד הד׳ אותיות שבשם הוי׳, וענין המצח הוא קוצו של יו״ד.

והנה גילוי ענין זה הוא בחי׳ מלך בשדה, דאז רשאין [וכמו שמוסיף בזה כ״ק מו״ח אדמו״ר במאמרו הידוע35: ויכולים] כל מי שרוצה לצאת לקבל פניו בשדה, ומכיון שאז המלך בשדה הרי הוא מנצח את כל המניעות והעיכובים, שיהי׳ לו חודש אלול מוצלח בעבודתו, הן בעבודת התפילה, שזהו ענינו של חודש אלול, וכנ״ל דמה שושנה אית בה תליסר עלין כנגד י״ג מכילין דרחמי, שזהו ענין עבודת התפילה, וכן בלימוד התורה ששייך ג״כ לענין חודש אלול, דשושנים הוא מלשון ששונים הלכות36, ענין התורה. וגדול לימוד שמביא לידי מעשה37, קיום המצוות. וכן תהי׳ לנו שתהי׳ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה ברוחניות, וכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות, ועד לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ואח״כ יהי׳ בנין בית המקדש השלישי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך38, ובשעתא חדא וברגעא חדא.

__________

1) שה״ש ו, ג.
2) פרשתנו (ראה) לב, א.
3) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
4) שם.
5) ראה לקו״ת ויקרא ב, ב ואילך. ובכ״מ.
6) ראה לקו״ת פרשתנו לג, ג. לקו״ש חכ״ט ע׳ 163.
7) הקדמת הזהר בתחלתה. לקו״ת שם לג, סע״א.
8) תשא לד, ו.
9) תהלים קיח, כז.
10) לקו״ת פרשתנו שם לב, ב.
11) ראה בפרטיות אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ שסט ואילך. לקו״ש ח״ד ע׳ 1348 ואילך. וש״נ.
12) שם לב, סע״א ואילך.
13) לקו״ת שם, ב.
14) ראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1344.
15) לקו״ת שם.
16) ראה פרש״י ויצא לא, נד.
17) ראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 573 ובהע׳ 12. וש״נ. וראה גם סה״מ תרפ״ה ע׳ רפא (תש״ח ע׳ 133) ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם.
18) ירמי׳ ב, ו.
19) תהלים סג, ב.
20) שבת כב, רע״א. חגיגה ג, א. פרש״י וישב לז, כד.
21) ראה לקו״ת שם, ג.
22) במדבר ה, א. וראה גם מקומות שצויינו בהערה 32.
23) שמואל-א טו, כט.
24) לקו״ת פקודי ו, רע״א. נשא כב, ב. כה, ב.
25) מגיד מישרים ר״פ ויקרא. ועוד. הובא בתו״א וארא נו, ד. יתרו סח, ג. לקו״ת פקודי שם. נשא שם (כב, ב). ובכ״מ.
26) תהלים קיט, קעב.
27) ראה תו״א יתרו סז, ב. ובכ״מ.
28) ישעי׳ לה, א.
29) ראה לקו״ת במדבר שבהערה 22.
30) ראה לקו״ת תזריע כב, א. מסעי פט, רע״א.
31) סה״מ תש״י ע׳ 131.
32) לקו״ת שה״ש כג, סע״ב ואילך. אוה״ת על מארז״ל ס״ע נד ואילך. סה״מ תרכ״ח ע׳ כד ואילך. תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ עו ואילך. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתמג. סה״מ תרח״ץ ע׳ צ.
33) יבמות קכ, א.
34) ח״ג רכט, ב. תקו״ז ת״ע (קכב, סע״א). וראה גם ע״ח שער (ד) אח״פ פ״א. ר״ח שער הקדושה רפ״ח.
35) סד״ה לך אמר לבי ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 167. ה׳שי״ת ע׳ 285).
36) זח״ב כ, ב. עדר, א. שבת ל, ב. וש״נ.
37) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
38) בשלח טו, יז ובפרש״י.

[סה"מ אב-אלול ע' רד ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 321 ואילך.

סגירת תפריט