לד) ואלה המשפטים – ש״פ משפטים, כ״ד שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״ד

בס״ד. ש״פ משפטים, כ״ד שבט, מבה״ח אדר ה׳תשל״ד

הנחה בלתי מוגה

ואלה1 המשפטים אשר תשים לפניהם2, הנה לשון הרגיל בכמה מקומות הוא אשר תלמדם3, אבל כאן אומר אשר תשים לפניהם, וצריך להבין הדיוק בזה. גם ידוע מה שמבאר אדמו״ר הזקן4 וכן בכמה מקומות5 על מה שאומר כי תקנה עבד עברי וגו׳6 בלשון יחיד, אף שהכתוב בא בהמשך למ״ש לפני זה אשר תשים לפניהם, לשון רבים, וא״כ הוה לי׳ לומר לאחרי זה כי תקנו או כי יקנו בלשון רבים, ולמה אומר כי תקנה. ומבאר בזה דמ״ש כי תקנה קאי על מ״ש לפני זה אשר תשים, דקאי על משה [ואחריו אתפשטותי׳ דמשה בכל דרא7, שהם התלמידי חכמים, דתלמיד חכם אקרי משה8, ובפרט אלו המלמדים תורה לישראל] ואומר לו כי תקנה וגו׳.

והענין הוא, דמבאר באוה״ת9 ע״פ הגמרא בעירובין10 [ואדמו״ר הזקן מביאה בהלכות תלמוד תורה11] דמזה שכתוב תשים לפניהם (ולא תלמדם12) למדים שהרב הלומד עם תלמידו חייב להראות לו פנים, והיינו להסביר לו בטוב תלמודו. ולפי זה תשים לפניהם קאי על הפנים דתורה, דמראה לו פנים. אבל בפשטות, וכן להפירוש לפניהם – לפנימיותם13, קאי על ישראל.

והנה זה גופא מה שפנימיות הוא מלשון פנים, הוא מפני שבפנים דוקא ניכר פנימיות האדם14, דהיות דשם נמצאים החושים היותר נעלים, אפשר לידע ע״י הפנים פנימיות האדם, משא״כ בעורף יש מקום לשאלה. והנה בפנים יש כמה מדריגות15, דכללותם הם פנים בניגוד לעורף, אבל בזה גופא יש כמה דרגות. ומזה שכותב כאן לפניהם מובן דהכוונה כאן למקום הפנוי משערות שבהפנים, התרין תפוחין16, דאע״פ דשערות הזקן הם ענין נעלה, מ״מ הם בבחי׳ שערות. דשערות הו״ע הצמצום, היינו שאופן קישור החיות שבשערות להחיות שבמוחין הוא באופן כזה דאם יחתוך לא ירגיש כאב17, ואע״פ שהם גדלים והם הצומח שבאדם18 לא יהי׳ כאב, וטעם הדבר הוא משום שיניקת החיות בא ע״י צמצום והפסק עצם הגולגולת, כמו״כ מובן גם בשערות הזקן, דאע״פ שהם למעלה משערות הראש, ומורים על גדלות השכל, שמילוי הזקן הוא סימן על גדלות השכל19, עכ״ז הם בחי׳ שערות, שהחיות שבהם הנמשך מהמוחין בא ע״י צמצום והפסק עצמות. והנה עד״ז הוא המשכת כל ענין פנימי, שכדי שיבוא לזולת הוא דוקא ע״י צמצומים רבים. וכמו ברב ותלמיד, ששכל התלמיד הוא באין ערוך למטה משכל הרב, וכדי שיבוא אצלו השפעת הרב הוא דוקא ע״י שהרב מצמצם את שכלו תחילה וכו׳. וכמו״כ באדם עצמו, שכדי שיבוא השכל משרשו ומקורו לבחי׳ גילוי, תחילה בהברקת השכל בחכמה, ואח״כ בהרחבת הביאור ברחובות הנהר20 דבינה, ועד לדעת שכולל חסד וגבורה, הוא ע״י צמצומים, ושרש ומקור השכל נשאר במקומו, בבחי׳ חכמה סתימאה, שהו״ע שכל סתום, וההמשכה היא בבחי׳ שערות.

אמנם בחי׳ פנים, שפנוי משערות, בחי׳ תרין תפוחין, הוא ע״ד מ״ש21 חכמת אדם תאיר פניו, שזהו המשכת פנימיות השכל שלא ע״י שערות. וכדאיתא בגמרא22 דר׳ אבהו מצא שמעתתא חדתא (ולגירסא אחרת עתיקתא) וצהבו פניו, שהי׳ אצלו המשכת פנימיות השכל שלא ע״י צמצום כי אם באופן ישר למקום שלפני מקום התחלת הרחבת ההסברה, ומפני שמה שנמשך הי׳ פנימיות השכל כמו שהוא, לכן פעל אצלו צהיבות בעור פניו, והיינו שפנימיות המוחין האירו בפניו. וזהו בחי׳ פנים (הפנוי משערות) שהוא המשכת פנימיות המוחין שלא ע״י שערות וצמצומים.

והנה מזה מובן ג״כ איך שהענין הוא בתורה. דהנה יש בחינה בתורה כפי שנקראת נובלות חכמה שלמעלה23, שהוא בחי׳ נובלות לבד, וכמו שאומרים24 על תורתך שלמדתנו בבריאה, והיינו בחי׳ התורה כמו שבאה ע״י הפרסא שבין אצילות לבי״ע, כדוגמת ההמשכה שבבחי׳ שערות הנ״ל. וישנה ג״כ התורה כמו שהיא באצילות ולמעלה מזה, בבחי׳ ואהי׳ אצלו גו׳ שעשועים יום יום משחקת לפניו25, בבחי׳ שעשועי המלך בעצמותו26, כמו שהיא נעלמה מעין כל חי27, שבכללות היא בחי׳ חכמה שבעצמות, שגם זה הוא בכלל חכמה סתימאה, כידוע דגם עצמות המוחין נקרא חכמה סתימאה. והנה בחינה זו היתה במתן תורה, שאז היתה המשכת עצמות התורה, וירד הוי׳ על הר סיני28.

וזהו מ״ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני29, שכמו בסיני, בשעת מתן תורה, היתה המשכת פנימיות ועצמות (התורה), כמו״כ כאן. וזהו אשר תשים לפניהם, שהו״ע הפנים שבתורה כנ״ל, וזה נמשך לפנימיותם (של ישראל) בהבנה, ועד לאופן דמראה לו פנים, שבא אצל התלמידים, ובטעם והסבר וכו׳. ולכן אומרים30 מה להלן באימה ביראה ברתת ובזיעה אף כאן וכו׳. וכמו שמבאר אדמו״ר הזקן31, דלכאורה אין זה מובן, דהלא בשעת מתן תורה הי׳ גילוי העצמות, וירד הוי׳ על הר סיני, ובאופן שישראל שמעו אותו באוזן הגשמי וראו אותו בעין הגשמי, ואיך אפשר להיות עכשיו בעת לימודו באותו מעמד ומצב. אלא דגם עכשיו כל הקורא בתורה הקב״ה קורא ושונה כנגדו32, ותען לשוני אמרתך33, שישנה המשכת העצמות בשעת לימודו כמו שהי׳ בזמן מתן תורה.

וזהו תיקון ואמת, שהוא למעלה מהמזלות ומחכמה הגלוי׳, שהמזל הו״ע השערות, והוא (תיקון ואמת) מאיר כמו שהוא, שלא ע״י שערות. וזהו ענין אמת, דמשם נמשך תחילה בא׳, התחלת האותיות, ובא עד למ׳, אמצע האותיות, ועד לבחי׳ ת׳, סוף האותיות, בכל מקום כמו שהוא בלי שינויים34. ולכן נעשה זה ע״י משה דוקא, כי משה ענינו אמת, דמשה מדת אמת ראה35, ולכן ג״כ נאמר אצלו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ואלה מסעיהם למוצאיהם36, שהוא הממשיך ממוצאיהם, שרש ומקור הנשמה, למסעיהם, שהוא כמו שנסעה וירדה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא37, שזהו מה שממשיך מלמעלה למטה, ואח״כ על ידו היא ההעלאה מלמטה למעלה, ואלה מסעיהם למוצאיהם, וכל זה באופן דויכתוב משה, שכתב היינו וחתם38, והיינו המשכת חותמו של הקב״ה אמת34, וכמבואר בלקו״ת ד״ה אלה מסעי39. וזהו מ״ש אשר תשים לפניהם דקאי על משה דוקא, שהוא הממשיך בחי׳ הפנים דתורה כנ״ל, וממשיך זה עד לפניהם, לפנימיותם של ישראל ובאופן דמראה לו פנים. והנה עי״ז מאיר עיני שניהם הוי׳40, שנמשך גם אצלו הוספה, בחי׳ פנים שלמעלה יותר מהנ״ל.

וזהו מה שממשיך אח״כ כי תקנה עבד עברי, שהוא מה שממשיך מבחי׳ עבר הנהר ישבו אבותיכם41, שרש ומקור הנשמה, ומשם ממשיך לבחי׳ שש שנים יעבוד6, בעבודת הבירורים, בהשית אלפי שנין דהוי עלמא42, ועד שאח״כ בא לובשביעי יצא לחפשי חינם6, בחי׳ יום שכולו שבת ומנוחה43, ע״י ההתחלה בביאת משיח צדקנו, ובאים לאלף השביעי שאז הוא זמן עיקר קבלת השכר כמ״ש בתניא44, ועד שבאים לבחי׳ רעוא דכל רעוין45 ביום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה אוה״ת שבהערה 9. וראה לקו״ת מסעי צב, ג ואילך (צויין באוה״ת שם). וראה גם ד״ה להבין ענין כתיבת ס״ת תש״ל (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ רב ואילך). ד״ה זה תשל״ח (לקמן ע׳ קפ ואילך).
2) ריש פרשתנו (משפטים כא, א).
3) ואתחנן ה, כז. ראה סנהדרין ז, ב.
4) תו״א ריש פרשתנו (עד, סע״ג ואילך).
5) תו״ח פרשתנו תט, א. תכב, ב. סהמ״צ להצ״צ פ, א.
6) פרשתנו שם, ב.
7) תקו״ז תיקון סט (קיב, רע״א. קיד, רע״א). וראה ב״ר פנ״ו, ז. זח״ג רעג, א.
8) ראה שבת קא, ב. וש״נ. תו״א יתרו סח, ג. ובכ״מ.
9) פרשתנו ע׳ א׳עה.
10) נד, ב.
11) פ״ד הי״ח.
12) ראה פרש״י עירובין שם.
13) תו״א פרשתנו עה, ג. אוה״ת שם ע׳ א׳קכא. סד״ה זה עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ קנא). ובכ״מ.
14) ראה תו״א ויצא כג, רע״ג. ובכ״מ.
15) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שם, ד ואילך.
16) זח״ג קלא, א. קלג, ב (הובא בלקו״ת שם).
17) ראה גם לקו״ת בהעלותך ל, ג. קרח נג, א. ובכ״מ.
18) ראה גם לקו״ת צו ט, ד. בהעלותך שם. ברכה צה, ג. שה״ש י, ריש ע״ד. ובכ״מ.
19) ראה שו״ע או״ח סנ״ג ס״ח. ע״ח סוף שער (כד) פרקי הצלם. פע״ח שער (י) חזרת העמידה פ״ו (הובא בלקו״ת מסעי שם).
20) ל׳ הכתוב – וישלח לו, לז. ראה ע״ח שער (ד) דרושי נקודות פ״ד. תו״א יתרו עד, ב. מג״א (הוספות) קיח, ג. לקו״ת פ׳ ראה יח, ב. ובכ״מ.
21) קהלת ח, א. וראה נדרים מט, ב.
22) ירושלמי שבת פ״ח ה״א.
23) ב״ר פי״ז, ה.
24) ברכה שני׳ דבהמ״ז. ראה ל״ת להאריז״ל ר״פ בראשית. לקו״ת עקב יז, ב. סה״מ תרל״ד ע׳ רעח. ה׳ש״ת ע׳ 68 בהערה. וש״נ.
25) משלי ח, ל. וראה לקו״ת במדבר יז, ד ואילך. ובכ״מ.
26) נתבאר בעמק המלך שער (א) שעשועי המלך בעצמותו. וראה לקו״ת שה״ש כז, סע״א. סה״מ תרנ״ט ע׳ פ.
27) ע״פ איוב כח, כא.
28) יתרו יט, כ.
29) פרש״י ריש פרשתנו.
30) ברכות כב, א. וש״נ.
31) תו״א יתרו סז, ב.
32) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
33) תהלים קיט, קעב.
34) ראה ירושלמי סנהדרין פ״א ה״א. דב״ר פ״א, י. שהש״ר פ״א, ט (א).
35) ראה סנהדרין קיא, סע״א.
36) מסעי לג, ב.
37) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
38) ראה גיטין סו, ב. וש״נ.
39) צא, סע״א ואילך.
40) משלי כט, יג. וראה תמורה טז, א. תניא בהקדמה (ד, א).
41) יהושע כד, ב. ראה לקו״ת בחוקותי מו, סע״ד ואילך. ובכ״מ.
42) ר״ה לא, א. וש״נ.
43) תמיד בסופה.
44) פל״ו בהגה״ה.
45) זח״ב פח, סע״ב.

[סה"מ שמות ח"ב ע' קע ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 91 ואילך.

סגירת תפריט