בס״ד. אור ליום ד׳, ער״ח אלול ה׳תשל״ו
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי1, וידוע מ״ש בספרים2 והובא בדרושי רבותינו נשיאינו3, שזהו ר״ת אלול. והיינו דבחודש אלול העבודה היא באופן דאני לדודי ו(אח״כ) דודי לי, עבודת התשובה4. והנה עבודת חודש אלול מתחלת מראש החודש5, ומזה מובן, שההכנה לזה היא כבר בערב ראש חודש. וכידוע דבערב ראש חודש היא ההכנה לראש חודש, וכמבואר6 בפירוש הכתוב7 מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, דע״י שיפקד מושבך, היינו ע״י ענין הביטול של הלבנה בערב ראש חודש, דהלבנה פוחתת והולכת (מחצי החודש) עד שברגע האחרון שלפני המולד הרי היא בביטול והעלם והסתר לגמרי, הנה עי״ז נעשה אח״כ ונפקדת, שזוהי המשכה ממקום עליון ביותר. [וכן הוא גם בישראל, וכמ״ש8 מי יקום יעקב כי קטן הוא (כמו שהלבנה היא מאור הקטן9) וישראל מונין ללבנה10, דע״י שנפשי כעפר לכל תהי׳11, שזהו ענין הביטול במציאות לגמרי, יפקד מושבך, עי״ז נמשכת המשכה ממקום עליון ביותר] (כמבואר בכמה מקומות פרטי הענינים). דזהו ענין ההכנה כללית שבכל ערב ראש חודש, וכן הוא גם בערב ראש חודש אלול שהוא יום ההכנה (או הסך הכל של ההכנות שלפני זה) לר״ח אלול, ובמילא לכל החודש דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳12. שלכן נקרא ראש חודש ולא תחילת החודש, כי הוא בדוגמת הראש שכולל חיות כל האיברים, ואפילו כשהאיברים נמצאים כבר כל אחד במקומו, הרי הם מתנהגים ע״פ הראש כמבואר בארוכה בעטרת ראש בתחילתו13.
והנה ענינו של חודש אלול הוא עבודת התשובה כנ״ל, שלכן הוא ר״ת אני לדודי ו(אח״כ) דודי לי. אבל נוסף לזה ישנם עוד כמה ר״ת בתיבת אלול הרומזים להעבודה בכל הג׳ קוים, וגם על ענין הגאולה14. דענין הגאולה הוא הבירור והזיכוך של ניצוצות הקדושה שיעלו למקום נעלה יותר. וכמבואר במ״א15 דעבודת הבירורים דלעתיד לבוא תהי׳ עלי׳ בקדושה גופא, שמזה מובן דנוסף לזה שאז יעלו כל ניצוצות הקדושה שנפלו למטה למקומם, הרי גם הניצוצות שהם במקומם יעלו למקום עליון יותר, שזהו ענין עבודת התשובה (וכן הוא גם בכל שאר הג׳ קוים שהם שייכים לענין התשובה כדלקמן).
והנה ענין זה (דעבודת חודש אלול, עבודת התשובה) קשור ג״כ עם הכתוב16 לדוד ה׳ אורי וישעי גו׳. שמנהג ישראל17 לאומרו במשך חודש אלול. [ואף שישנו גם המנהג לתקוע בשופר במשך ימי אלול, הרי ידוע מה שהנהיגו רבותינו נשיאינו18 ד(עיקר) התקיעת שופר היא מיום ב׳ דראש חודש, משא״כ אמירת מזמור לדוד ה׳ אורי גו׳ היא מיום א׳ דראש חודש. וגם, תקיעת שופר היא רק בימי החול (ולא בשבתות), משא״כ אמירת מזמור זה היא בכל יום, ופעמיים בכל יום], דמכל הנ״ל מובן שענינו של חודש אלול, עבודת התשובה, נרמז ובא בגילוי בעניני מזמור זה.
ולהבין כל זה יש להקדים תחילה ביאור ענין התשובה שבחודש אלול. דהנה עבודה זו היא בדוגמת העבודה דארבעים יום האחרונים המתחילים בר״ח אלול19 [ולדעת כמה מפרשי התורה20, בערב ר״ח אלול, כ״ט מנחם אב], ואמרו רז״ל21 מה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, היינו דהרצון שבימים אחרונים הוא ״אף כו׳ ברצון״, דמהפכים את האף שיהי׳ לרצון. וע״ד המבואר בלקו״ת בלק22 בנוגע למ״ש23 אף עשיתיו, שתיבת אף מרבה את בחינה הרביעית וריבוי זה נסמך לעשיתיו כו׳. דתיבת אף בעצמו הוא לא טוב, ועכ״ז הוא המרבה בחי׳ רביעית היותר נעלה. והיינו ע״י שמבררים את האף שבעשי׳. וכן הוא גם בנוגע לימים אחרונים, שאז ישנה המעלה שמהפכים את האף שיהי׳ לרצון, שזה העילוי והחשיבות שבהם לגבי ימים הראשונים. ולכן הסיום ושלימות דימים אחרונים הוא נתינת לוחות אחרונות, שעליהם איתא24 שהם כפליים לתושי׳25, שזוהי המעלה דעבודת התשובה שהיא בכפליים, כמבואר באגה״ת26 ממדרשי רז״ל27.
וביאור הענין הוא, דהנה כללות ענין עבודת התשובה בשלימותה, הוא בתשובה עילאה כמבואר באגה״ת28. שעז״נ29 והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. ולכאורה דבר זה דורש ביאור, שהרי ישראל עלו במחשבה30, וידוע הפירוש בזה31, שבמחשבה גופא הם בדרגא נעלית שבה, עלו. והרי מובן דאי אפשר לומר שעליית הנשמה שע״י התשובה היא למקום שממנו ירדה, דזבון וזבין תגרא איקרי (בתמי׳)32, וא״כ אינו מובן איך אפשר לעלות לבחינה נעלית יותר משורש הנשמה, שהוא בדרגא נעלית שבמחשבה כנ״ל. אך הענין הוא, דהנה כתיב33 עשה לי מטעמים לשון רבים, דיש ב׳ מיני מטעמים. דישנם מטעמים שהם בסדר מלכתחילה, וישנם המטעמים ע״י שמהפך הענינים הבלתי רצויים, אתהפכא חשוכא לנהורא ומרירו למיתקא34, שע״ז נאמר35 וגם רשע ליום רעה, פירוש שמהפך הרע שלו לאור ויום, שהיא דרגא נעלית יותר מהמטעמים שהם בסדר מלכתחילה. וביאור הענין הוא, ע״פ המשל המובא בספרו של הרב המגיד36 ומרומז בתניא37 מבן מלך שהלך למדינה רחוקה, ונעשה רחוק מהמלך לא רק במקום כי אם גם באיכות, ועד שיושב וטוחן בבית האסורים, דכאשר בן זה חוזר לאביו המלך (לאחרי שנגאל מבית האסורים) הרי השמחה והתענוג של המלך הם שלא בערך לגבי השמחה והתענוג שיש לו מהבן שנמצא תמיד עמו, אע״פ שאז עצם הבן קשור עם עצם האב כמבואר בכמה מקומות, וכמובן גם מאריכות הביאור בזה בהמשך תרס״ו38. וזוהי המעלה דעבודת התשובה שהיא בכפליים לתושי׳, כי בן המלך חוזר ממקום כו׳. וזהו ענינו של חודש אלול שעליו נאמר אני לדודי ודודי לי, עבודת התשובה, ואז מתחילים ארבעים יום אחרונים, שאז היתה ההתחלה של לוחות האחרונות בעבודת התחתונים, וכמ״ש39 פסל לך (לך דייקא), שזהו החילוק בין לוחות האחרונות ללוחות הראשונות שנעשו ע״י הקב״ה.
ועפ״ז יובן השייכות עם המזמור לדוד ה׳ אורי וישעי גו׳. דהנה בפסוק זה מדבר ג״כ על דבר עלי׳ ממקום תחתון (כמו עבודת התשובה). כי מזה שאומר אורי, מוכח שנמצא במעמד ומצב כזה שצריך לאור שיאיר את מעמדו ומצבו. וכן ממ״ש ישעי מוכח שהוא במעמד ומצב שצריך לישועה וישע. דכל זה שייך כשישנו דבר המנגד, עכ״פ דבר המעלים ומסתיר, וזוהי השייכות בין מזמור זה להעבודה דחודש אלול, עבודת התשובה.
וביאור הענין הוא, דהנה מבואר בלקו״ת40 וברשימות הצ״צ41 עה״כ דאורי הוא אור גלוי, אור פנימי. וישעי הוא כמ״ש42 כובע ישועה בראשו, שהוא מגן ושריון המגין ומושיע מענינים בלתי רצויים. שזהו אורות מקיפים. והענין בעבודה הוא, דהנה לאחר התשובה צ״ל מעשים טובים, ובזה צ״ל ב׳ ענינים. ענין התורה שענינה הוא ותורה אור43, לדוד ה׳ אורי גו׳, וענין המצוות שהו״ע הלבושים, ובכללות במצות הצדקה שעז״נ וכובע ישועה בראשו, כמבואר בארוכה באגה״ק44, וזהו וישעי וגו׳. ולכן אומרים פעמיים בכל יום במשך כל חודש אלול המזמור הנ״ל, שאמרו דוד נעים זמירות ישראל45 בשם כל ישראל כדאיתא בזהר46, כי במזמור זה מבוארים ב׳ ענינים שצ״ל עם עבודת התשובה. ענין התורה, אורי, וענין הצדקה, ישעי.
וזהו מה שבחודש אלול (בהר״ת שבתיבת אלול) נרמזת העבודה בכל הג׳ קוים (כנ״ל), דהנה מבואר בהדרושים47 דבחודש אלול הקב״ה הוא עד״מ המלך שנמצא בשדה, שאז הוא לבוש בלבוש החיצון שלו, דבנמשל היינו (כמבואר שם) ענין הצדקה שבא דוקא ע״י שיש עניות (שהו״ע דחיצוניות), וע״ז אומרים42 וילבש צדקה גו׳ וכובע ישועה בראשו. אמנם, כמו שבמשל, הרי המלך הוא לבוש לא רק בלבוש החיצון אלא גם בלבוש הפנימי, אלא שהמקבל אינו רואה בגלוי כי אם את לבוש החיצון, ומזה יודע שלבוש ג״כ בלבוש הפנימי (והחידוש בהיכל מלכותו הוא בזה שלבוש החיצון אינו תופס מקום), הנה כן הוא גם בנמשל בחודש אלול, דישנם בו ב׳ הענינים, גם תורה וגם צדקה, אלא שבגלוי ענינו של חודש זה הו״ע הצדקה, וכמו שהי׳ בארבעים יום האחרונים שמשה ביקש צדקה מהקב״ה. וזהו ג״כ מה שחודש אלול שייך לעבודת התפילה, שתפילה בערך התורה היא כמו צדקה. ולכן הנה בימים הראשונים הי׳ משה לומד תורה מפי הקב״ה, משא״כ בימים האחרונים הי׳ עיקר עסקו בתפילה.
והנה עד״ז צ״ל בעבודת כאו״א, דהנה סיבת הגלות היא כמו שאומרים48 מפני חטאינו גלינו מארצנו, אבל הכוונה בזה היא הגאולה הבאה לאחרי הגלות (וכמו שהוא בכללות ענין ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא49, שהיא ירידה לצורך עלי׳). וכדי שתהי׳ הגאולה צ״ל שני ענינים כלליים, ענין התורה וענין המצוות. וכמ״ש50 ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה, דמשפט הו״ע התורה כמו שמפרש כ״ק אדמו״ר הזקן51, וצדקה הו״ע המצוות. ושני ענינים אלו מתחילים תיכף לאחרי תשעה באב, ועוד לפני זה בשבת חזון, ואח״כ צ״ל כן גם בחודש אלול, וכמו שנת״ל52 מלקו״ת53 שמר״ח אלול צריכים להרבות בצדקה54, וביחד עם זה צ״ל ענין התורה וכסיום הכתוב (אני לדודי ודודי לי) הרועה בשושנים, פירוש ששונים בהלכות התורה55, ומה שושנה אית לה תליסר עלין56 כך התורה נדרשת בי״ג מדות57. וכן צ״ל עבודת כאו״א בענין התפילה, וכנ״ל דעסקו של משה בארבעים יום האחרונים הי׳ בתפילה, וכן הוא גם לגבי בחי׳ משה שבכאו״א מילתא זוטרתא היא58. וכמבואר באחרונים59, שאפילו תלמידי חכמים שעיקר עסקם הוא בתורה נוהגים להרבות בתפילה במשך ימי אלול, וכן ישנו המנהג60 (שמובא בלקו״ת61) לומר סליחות במשך כל חודש אלול. וזה מה שנאמר הרועה בשושנים, דמה שושנה אית בה תליסר עלין כן הוא בי״ג מדות הרחמים, שזהו ענין הסליחות שהוא בעיקר ע״י לך ה׳ הצדקה62.
וזהו ההפרש בין חודש אב לחודש אלול, דאף שנת״ל דהענין דציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה מתחיל כבר לפני תשעה באב, שאז אומרים פסוק זה בסיום וחותם ההפטרה דשבת חזון, אבל בכללות יותר הוא בחמשה עשר באב (כמבואר בדרושי שבת נחמו63), ובכללות עוד יותר הרי זה החידוש של חודש אלול לגבי חודש אב, דאף שגם הוא נקרא מנחם אב, מ״מ ישנם כמה מנהגים וכו׳ שדוחים לחודש אלול שנקרא חודש הרחמים. ואז ישנה המעלה שהוא בא לאחרי הירידה שבחודש אב, שזוהי המעלה דענין התשובה, כי העלי׳ למקום גבוה ביותר היא דוקא ממקום תחתון ביותר שאין תחתון למטה הימנו, וכנ״ל במשל בן המלך, שהוא טוחן בבית האסורים. שזוהי ג״כ המעלה דט״ו באב, שלכן לא היו ימים טובים לישראל כט״ו באב כו׳64 כי הוא בא לאחרי הירידה דתשעה באב, אבל בכללות (כאמור) הוא החידוש דחודש אלול לגבי חודש אב, שאז היא העלי׳ שלאחרי הירידה באופן נעלה ביותר.
וזהו מה שהתשובה דחודש אלול היא תשובה באופן נעלה ביותר, אף אחרונים ברצון, שהו״ע תשובה עילאה, תשובה שלימה שהיא מתוך ששון ושמחה, וכמובן במכל שכן וקל וחומר מזה שכל מצוה ומצוה צ״ל קיומה בשמחה, כמ״ש65 עבדו את ה׳ בשמחה, עאכו״כ במצוה כזו שכוללת ומתקנת ומשלמת (גם מלשון שלימות) את כל התורה ומצוותי׳. וכמו שנת״ל בהמשל, דכאשר המלך רואה את בנו שהי׳ טוחן בבית האסורים שכבר התחיל לחזור לבית אביו המלך, הרי אז השמחה והתענוג שלו הם שלא בערך לגבי שמחתו ותענוגו מבנו שנמצא תמיד עמו. וזהו מה שאומרים שבחודש אלול הקב״ה הוא כמלך שנמצא בשדה וכולם רשאים ויכולים להקביל פניו בשדה, ומקבל כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם (שזהו ענין השמחה הנ״ל), ועי״ז נעשה א-ל ה׳ ויאר לנו66, ובאור פני מלך חיים67.
וזהו כללות הענין דערב ר״ח אלול, שאז היא ההכנה (יפקד מושבך) לראש חודש (ונפקדת), וההכנה היא באופן נעלה ביותר כמו כללות העבודה דחודש אלול כנ״ל. ויודע שיהי׳ הונפקדת ביתר שאת ויתר עוז, כי יודע בוודאות גמורה שלאחרי זה מתחיל לדוד ה׳ אורי וישעי, וכסיום המזמור קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳. וכמבואר בגמרא68 שהוא ענין של חיזוק, וכמבואר ג״כ בהדרושים עה״כ69 לך לך מארצך גו׳70 שבכל מקום שהאותיות הם כפולות הרי זה מורה על ענין הגאולה. כי אמיתיות הגאולה היא ע״י שישראל עושין תשובה71, דענין התשובה הוא בכפליים לתושי׳, ועד שבאים לתכלית שלימות התשובה, תשובה מתוך שמחה, תשובה עילאה72. וכן יהי׳ בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו שיהי׳ בשמחה תצאו ובשלום תובלון73, ושמחת עולם על ראשם74. ובקרוב ממש ובעגלא דידן יקויים היעוד ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל75 ע״י הקב״ה76, ויביא אותם לארצנו הקדושה ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה77, בשמחה ובטוב לבב ובקרוב ממש.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) לקו״ת פ׳ ראה לב, א ואילך. ובכ״מ – נסמן בסה״מ שם.
4) ראה מאמר שלפנ״ז בתחלתו (לעיל ע׳ קצד). וש״נ.
5) ראה גם לקו״ת פ׳ ראה כה, ב. מאמר שבהערה הקודמת (לעיל ע׳ קצו).
6) ראה ד״ה ויאמר לו יהונתן במאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ נה ואילך. ועם הגהות – אוה״ת בראשית יא, א ואילך. ד״ה ועבדתם את ה׳ אלקיכם וד״ה ויאמר לו יהונתן שנה זו (סה״מ שמות ח״ב ס״ע קעד ואילך. סה״מ ראש חודש ע׳ קלח ואילך). וש״נ.
7) שמואל-א כ, יח.
8) עמוס ז, ה. ראה חולין ס, ב ובחדא״ג מהרש״א שם.
9) בראשית א, טז.
10) סוכה כט, א ובחדא״ג מהרש״א שם.
11) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
12) זח״ג צד, ריש ע״ב.
13) שער ר״ה פ״ב.
14) ראה לקו״ש ח״ב ע׳ 396. ח״ט ע׳ 297 ואילך. חכ״ד ע׳ 177. שם ע׳ 313 ואילך. ועוד.
15) אגה״ק סכ״ו.
16) תהלים כז, א.
17) סידור אדה״ז אחר שיר של יום. ועוד – נסמן בסה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ תכז הערה 94. וראה שער הכולל (להרא״ד לאַוואוט) פי״א סכ״ח.
18) ״היום יום״ ל מנ״א.
19) פדר״א פמ״ו. הובא בטואו״ח ר״ס תקפא. וראה הוספה לשו״ע אדה״ז (להר״נ מדובראַוונאַ) סתקפ״א בקו״א.
20) ראה ב״ח ולבוש או״ח שם. הוספה לשו״ע אדה״ז שם.
21) סדר עולם רבה פ״ו. יל״ש אחרי רמז תקעט. פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח. שם י, י.
22) סט, ד. וראה גם שיחת ש״פ ויגש תנש״א ס״ו (סה״ש תנש״א ח״א ע׳ 212).
23) ישעי׳ מג, ז.
24) שמו״ר פמ״ו, א. ראה המשך תרס״ו ע׳ פו ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 57 ואילך. ד״ה להבין ענין ט״ו באב ויוהכ״פ (לעיל ע׳ נב).
25) ל׳ הכתוב – איוב יא, ו.
26) פרק ט.
27) באגה״ת שם מציין לתדב״א. וראה ויק״ר פכ״ה, א. הובא בראשית חכמה שער התשובה פ״ג ד״ה למדנו (קי, ב).
28) ספ״ח ואילך.
29) קהלת יב, ז.
30) ב״ר פ״א, ד.
31) ראה לקו״ת בחוקותי מז, א. במדבר ב, ב. שה״ש יז, ד. ובכ״מ.
32) ב״מ מ, ב ובפרש״י.
33) תולדות כז, ד. ראה בכ״ז תניא פכ״ז.
34) זח״א ד, א.
35) משלי טז, ד. תניא שם.
36) לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סוסמ״ז (יא, א).
37) פל״א (מ, סע״א-ב).
38) ס״ע שפ.
39) תשא לד, א. עקב י, א. ראה גם ד״ה להבין ענין ט״ו באב ויוהכ״פ שנה זו (לעיל ע׳ נב).
40) פ׳ ראה לא, ג.
41) אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ צז.
42) ישעי׳ נט, יז.
43) משלי ו, כג.
44) סימן ג.
45) שמואל-ב כג, א.
46) ח״ג צג, ב.
47) לקו״ת פ׳ ראה כה, ג (ומציין לד״ה אני לדודי – לקו״ת שם לב, ב). וראה מאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ קצה).
48) בתפלת מוסף דיו״ט.
49) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
50) ישעי׳ א, כז.
51) ד״ה ציון במשפט תפדה בלקו״ת דברים (א, סע״ב).
52) במאמר שלפנ״ז (לעיל ע׳ קצו).
53) פ׳ ראה כה, ב.
54) ראה ערוגת הבושם בשם ס׳ אמרכל. לבוש או״ח סתקפ״א.
55) ראה זח״ב כ, ב. עדר, ב. שבת ל, ב. וש״נ.
56) הקדמת הזהר בתחלתה. וראה רד״ה אני לדודי הב׳ בלקו״ת שם (לג, א).
57) ראה פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו. לקו״ת שם, ד.
58) ראה ברכות לג, ב. תניא רפמ״ב.
59) ברכי יוסף או״ח סתקפ״א. מטה אפרים סתקפ״א באלף למטה סקט״ו.
60) טושו״ע או״ח רסתקפ״א.
61) עקב יד, א.
62) דניאל ט, ז.
63) ד״ה נחמו עת״ר (סה״מ עת״ר ע׳ ריח ואילך. שם ע׳ רכא ואילך). וראה ד״ה להבין ענין ט״ו באב ויוהכ״פ שנה זו (לעיל ע׳ מז ואילך).
64) תענית כו, ב (במשנה). וראה מאמר שבהערה הקודמת.
65) תהלים ק, ב. וראה רמב״ם סוף הל׳ לולב. תניא פכ״ו (לג, א). ובכ״מ.
66) תהלים קיח, כז.
67) משלי טז, טו. וראה לקו״ת מסעי צג, ב.
68) ברכות לב, ב.
69) ר״פ לך לך (יב, א).
70) אוה״ת לך לך תעדר, א. רד״ה לך לך תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ טו. שם ע׳ כ). תר״ל (סה״מ תר״ל ע׳ ט).
71) ראה רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
72) אגה״ת פ״י-יא.
73) ישעי׳ נה, יב.
74) שם לה, י. נא, יא.
75) שם כז, יב.
76) ראה פרש״י נצבים ל, ג.
77) עקב יא, יב.
[סה"מ אב-אלול ע' קצז ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ו ע׳ 301 ואילך.