לג) כי תשא – ש״פ משפטים, פ״ש, מבה״ח וער״ח אדר ה׳תשמ״ז

בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו׳ העשיר לא ירבה גו׳ לכפר על נפשותיכם1. וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו [בתורה אור לאדמו״ר הזקן2 ובתורת חיים לאדמו״ר האמצעי3 ובדרושי אדמו״ר הצ״צ שנתפרסמו בשם אור התורה4], מהו הקשר דמצות מחצית השקל עם ענין לכפר על נפשותיכם. גם צריך להבין מ״ש כל העובר על הפקודים, דיש בזה ב׳ פירושים, פירוש א׳ כפשוטו שעובר על הפקודים ונמנה במנין בנ״י, ופירוש ב׳ דעובר הוא מלשון עבירה על רצון העליון, ועובר על הפקודים היינו מי שעבר על חטא העגל (כדאיתא בירושלמי5), דלפי זה ענין עובר על הפקודים הוא חסרון, עד לחסרון גדול ביותר, כמ״ש6 וביום פקדי ופקדתי. [ויש לקשר זה גם עם הפטרת מחר חודש דכתיב בה7 ונפקדת כי יפקד מושבך, דענין יפקד מושבך הו״ע של חסרון כמבואר בדרושי מחר חודש8]. וצריך להבין הקשר בין ב׳ פירושים אלו. גם צריך להבין9 מה שמצוה זו היא בנתינת מחצית השקל דוקא, דלא כבכל עניני קדושה שצ״ל מלאים ושלמים דוקא. גם צריך להבין10 מ״ש העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט גו׳, דלכאורה אין זה כבכל עניני תורה ומצוות שצ״ל הנתינה לפי הישג ידו של הנותן11, כמיסת נדבת ידו12. ועד״ז בעבודת האדם בכלל שצ״ל בכל כחו13 דוקא, וכמ״ש14 ואהבת את ה׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, שהכל צ״ל לפי כחו. ובפרט ע״פ המבואר במ״א15 בדיוק לשון מאדך, מאד שלך, שענין זה תלוי בכחו של כל אחד, דיש מי שעבורו ענין זה הוא בבחי׳ מאד, אבל עבור אדם אחר אין זה בערכו ובהישג ידו כלל, או לאידך גיסא שאדם אחר אינו זקוק בשביל זה לתנועה דמאדך כי אצלו הוי בכלל בכל לבבך ובכל נפשך. ולפי זה יפלא ביותר אמאי במצוה זו דמחצית השקל נצטוו שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט.

אך הענין הוא, דהנה ממחצית השקל שנדבו בנ״י עשו מהם אדנים למשכן16, שהאדנים הם היסוד שעליו עומד כל המשכן17. והנה ענינו של המשכן הוא כמ״ש18 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו המשכת השכינה למטה בעולם הזה התחתון. וכמבואר גם בהמשך באתי לגני19, דעיקר שכינה בתחתונים היתה20, ואח״כ נסתלקה מהארץ, ואח״כ ירדה למטה בעולם הזה, שע״ז נאמר באתי לגני לגנוני למקום שהי׳ עיקרי בתחילה, ועיקר גילוי האלקות (כשירדה השכינה למטה) הי׳ במשכן. ויש לומר דמה שיסוד המשכן הם האדנים הו״ע עבודת המסירות נפש (וכמבואר בכמה מקומות21 דענין האדנים הוא קבלת עול ומסירות נפש). ומטעם זה מצות מחצית השקל היא באופן אשר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי עבודה זו דמסירות נפש היא למעלה מהתחלקות, שבזה הכל שוין. ואף שנת״ל שגם בענין בכל מאדך יש בחי׳ מאד שלך שלגבי אחר הרי זה או למעלה שלא בערך ממנו או בחי׳ בכל לבבך ובכל נפשך, מ״מ בענין נקודת המסירות נפש (די איבערגעגעבנקייט) הרי בזה הכל שוין. ובלשון הידוע22 דהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו, דבענין העצם (מסירות נפש) הרי ע״י התפיסא במקצת ישנו כל העצם. ויתירה מזו, אתה תופס בכולו, תפיסא דייקא, דענין התפיסא מובן מההלכה בנגלה דתורה בגדר תפיסת ידי אדם23, וכן מהמבואר בתניא24 בביאור לשון תפיסא שאמר אליהו25 (לית מחשבה תפיסא בך), שע״י התפיסא בשכל הרי המשכיל והמושכל והשכל נעשים דבר אחד ביחוד נפלא שאין יחוד כמוהו וכערכו נמצא כלל. וזהו ענין העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, שבענין זה, נקודת המסירות נפש, הכל שוין.

ובזה יובן ענין כל העובר על הפקודים, על הפקודים פירוש למעלה מהפקודים. דפקודים הם מצוות התורה26, כמ״ש בכמה מקומות בתנ״ך27 הלשון פקודי ה׳ וקאי על התורה28, דהיינו גם מצוותי׳ (שהרי גדול לימוד שמביא לידי מעשה29). ועובר על הפקודים פירוש שהוא למעלה מהתורה, דזהו ענין המסירות נפש שלמעלה מתורה30, ושרשו בהא דישראל קדמו לכל דבר אפילו לתורה31, כדאיתא בתנא דבי אליהו32 ואני אומר ישראל קדמו דכתיב צו את בנ״י דבר אל בנ״י. ובזה יובן גם הקשר דב׳ הפירושים בענין כל העובר על הפקודים, כי ע״י ענין המסירות נפש שלמעלה מתורה פועלים גם באלו שהי׳ אצלם ענין כל העובר על הפקודים מלשון עבירה, שיהי׳ אצלם ענין התשובה שלמעלה מתורה, דבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין עומדים שם33, ויתירה מזו, אין יכולין לעמוד שם, כלשון הרמב״ם34, פירוש שזהו למעלה אפילו מיכולתם. ומכל זה מובן תוכן ענין מחצית השקל בעבודה, שזהו ענין המסירות נפש ותשובה. וזהו גם מה שמסיים לכפר על נפשותיכם, ענין כפרה ותשובה, עד לתכלית שלימות כפרה כמבואר באגרת התשובה35.

וזהו גם ענין כי תשא את ראש, שענין מחצית השקל קשור עם הגבהת הראש (דאף שתשא הוא לשון מנין, מ״מ מהא דלא נקט הכתוב לשון אחר מוכח שכוונתו גם מלשון נשיאה והגבהה), כי ענין המסירות נפש הוא למעלה מהשכל שבראש36. ויתירה מזו, ע״פ מ״ש במ״א37 שאו את ראש גו׳ לגולגלותם, מוכח, שהנשיאה והגבהה היא למעלה גם מבחי׳ הגולגולת המקיפה את הראש38. דזהו מה שענין המסירות נפש הוא למעלה מכל הענינים.

אמנם, אף שעבודת האדם בזה מלמטה למעלה היא עבודה נעלית ביותר, ענין המסירות נפש, בכל זאת צריך להיות גם המשכה מלמעלה. וזהו ענין מחצית השקל, מחצית דוקא (ולא דבר שלם), כי האדם העובד גם בעבודה הכי נעלית, הוא רק מחצית, ובשביל להשלים הענין צ״ל המשכת המחצית מלמעלה. וזהו גם מה שמחצית השקל היא עשר גרה, היינו שלימות העבודה, דעשר הוא מספר שלם (כמבואר בכמה מקומות39), ועד שגם בעשר ספירות דאצילות איתא בספר יצירה40 שהם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר, ומ״מ הרי זה בבחי׳ מחצית בלבד להיות שצ״ל ההמשכה מלמעלה [ובעבודת האדם יש לומר41, דמה שכל העבודה ושלימותה נקראת רק מחצית, הוא כדי שכל אחד מישראל ידע שבשביל שיבוא לשלימות העבודה צ״ל עמו עוד אחד מישראל, וכאשר הוא לבדו הרי הוא רק בבחי׳ מחצית]. אלא שע״י שלימות העבודה מלמטה בכל העשר ספירות, עשר גרה, ממשיכים מלמעלה המחצית דלמעלה, שיהי׳ שקל שלם. וכמ״ש42 עשה לך שתי חצוצרות, ופירש הרב המגיד ז״ל (באור תורה שלו43) שתי חצוצרות שתי חצאי צורות, שהקב״ה וכנסת ישראל הם כמו ב׳ חצאי צורות כביכול, דישראל וקוב״ה כולא חד44 (וכמבואר הענין גם באור התורה תהילים לאדמו״ר הצ״צ45). וזהו גם הטעם למה שנותנים מחצית השקל, אף שמחצית הוא לכאורה ענין של חסרון, דלא ככל עניני קדושה שצ״ל מלאים ושלימים דוקא (כנ״ל), כי מכיון שעבודת האדם בכלל היא רק בבחי׳ מחצית לגבי ההמשכה שמלמעלה, לכן ענין זה צריך להשתקף (זיך אָפּשפּיגלען) באחת ממצוות התורה, והיא מצות מחצית השקל.

והנה הגם שענין מחצית השקל כפשוטו הי׳ רק בזמן שבית המקדש הי׳ קיים, מ״מ הרי מבואר בשולחן ערוך46 שענין מחצית השקל ישנו גם עתה בתענית אסתר. ובשנה זו ענין זה הוא שלשה ימים לפני פורים, משום שתענית אסתר הוא נדחה. ויהי רצון שע״י הדיבור בענין שקלים, והקריאה דפ׳ שקלים בשבת מברכים וערב ר״ח אדר, נבוא בקרוב ממש לענין תענית אסתר נדחה ממש, שידחה לגמרי ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים47. ויש לומר ע״ד הצחות דזהו גם ענין מיסמך גאולה לגאולה48, דהגאולה נסמכת אל הדיבור אודות הגאולה, ומהדיבור בהגאולה עתה באים מיד אל הגאולה, דאז יהי׳ שלימות התורה ושלימות עם ישראל ושלימות ארץ ישראל, שרוקדים (מ׳טאַנצט אַריין) יחד אל הגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ויוצאים מן הגלות בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו49, קהל גדול יבואו הנה50, לארץ הקודש, ארץ אשר גו׳ תמיד עיני ה׳ אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה51, ולירושלים עיר הקודש, ולהר הבית, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) תשא ל, יב-טו.
2) תשא פו, ג. (הוספות) קיא, א. ועוד.
3) תשא תקסו, ב ואילך.
4) תשא ע׳ א׳תתלח ואילך. ועוד.
5) שקלים פ״ב סה״ג. וראה גם תנחומא תשא י-יא.
6) תשא לב, לד.
7) שמואל-א כ, יח.
8) מאמרי אדה״ז תקס״ז ע׳ מח ואילך. אוה״ת בראשית ד, ב ואילך. ובכ״מ.
9) ראה גם רד״ה זה תשמ״ו (לעיל ע׳ קעה). רד״ה זה יתנו תשמ״ח (לקמן ע׳ קפג). וש״נ.
10) ראה גם רד״ה זה תשד״מ (לעיל ע׳ קסד). ובכ״מ.
11) ראה שו״ע יו״ד ר״ס רמט.
12) ראה פרש״י פ׳ ראה טז, י.
13) ע״פ ל׳ הרמב״ם סוף הל׳ שכירות.
14) ואתחנן ו, ה.
15) ראה תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. סהמ״צ להצ״צ קכג, ב. קס, ב. ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אהבת ה׳ – בכל לבבך, נפשך ומאדך ס״ד (ע׳ תכט ואילך). וש״נ.
16) מגילה כט, ב. ירושלמי שקלים פ״א ה״א. פרש״י תשא ל, טו. טז.
17) ראה לקו״ש ח״א ע׳ 164 ואילך. ובכ״מ.
18) תרומה כה, ח.
19) תש״י – בתחלתו (סה״מ תש״י ע׳ 111).
20) ב״ר פי״ט, ז. וש״נ.
21) לקו״ש שם.
22) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן קטז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
23) משנה וגמרא ע״ז מה, סע״א ואילך. רמב״ם הל׳ ע״ז רפ״ח.
24) פ״ה.
25) תקו״ז בהקדמה (יז, א).
26) אוה״ח תשא ל, יג בשם הזהר. רד״ה זה תרנ״ח (סה״מ תרנ״ח ע׳ קמו). תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קפט). פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ רסג). ד״ה זה תשל״ב (לעיל ע׳ ק). רד״ה זה תשל״ה (לעיל ע׳ קיב). דש״פ תשא תשמ״ה (סה״מ שמות ח״ב ע׳ רסד).
27) תהלים יט, ט.
28) ראה תענית ל, א.
29) קידושין מ, ב. ב״ק יז, א.
30) ראה תו״א מג״א צט, ב. ובכ״מ.
31) ראה ב״ר פ״א, ד.
32) פי״ד ופל״א. וראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61 בהערה.
33) ברכות לד, ב.
34) הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.
35) פ״ב. וראה סה״מ עטר״ת ריש ע׳ רעט.
36) ראה תו״א שבהערה 15. ובכ״מ.
37) במדבר א, ב.
38) ראה לקו״ת ר״פ במדבר. ובכ״מ.
39) ראה לקו״ת שה״ש ז, ד ואילך. ובכ״מ.
40) פ״א מ״ז.
41) ראה גם לקו״ש ח״כ ע׳ 189. שיחת ש״פ ויקהל תשנ״ב (סה״ש תשנ״ב ח״ב ע׳ 440).
42) בהעלותך י, ב.
43) מה, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קלד).
44) ראה זח״ג עג, א.
45) יהל אור ס״ע שנז ואילך. וראה גם אוה״ת תשא שם ע׳ א׳תתמח. בהעלותך ע׳ שסט-ע. ובארוכה – המשך תער״ב ח״ב פרק שפד (ע׳ תשצ) ואילך. פרק תה (ע׳ תתלב) ואילך.
46) או״ח סתרצ״ד ס״א.
47) ל׳ הכתוב – זכרי׳ ח, יט. ראה רמב״ם סוף הל׳ תעניות. וראה (בנדו״ד) גם שיחת תענית אסתר תשמ״ב (התוועדויות תשמ״ב ח״ב ע׳ 933). תענית אסתר (מוקדם) תשמ״ג (התוועדויות תשמ״ג ח״ב ע׳ 1027). וראה ה״כותרת״ לשיחת תענית אסתר תשמ״ח (סה״ש תשמ״ח ח״א ע׳ 292). ולהעיר משיחת תענית אסתר תשמ״ו (שיחות קודש תשמ״ו ח״ב ע׳ 816. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ס״ע 695-6).
48) מגילה ג, ב.
49) בא י, ט.
50) ע״פ ירמי׳ לא, ז-ח.
51) עקב יא, יב.

[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קעט ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ פה ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״ב ע׳ 470 ואילך.

סגירת תפריט