לב) אם כסף תלוה – ש״פ משפטים, כ״ה שבט, מבה״ח אד״ר ה׳תשכ״ז

בס״ד. ש״פ משפטים, כ״ה שבט, מבה״ח אדר-ראשון ה׳תשכ״ז

הנחה בלתי מוגה

אם1 כסף תלוה את עמי את העני עמך2, ומקשה כ״ק אדמו״ר מהר״ש במאמרו מלפני מאה שנה3 [שאז היתה השנה הראשונה לנשיאות שלו] דצריך להבין יתור הלשון מה שאומר את עמי, מאחר שמסיים אח״כ את העני עמך. ומבאר שם המעלה שיש בצדקה על ענין הקרבנות, וכדאיתא בגמרא4 בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים, וכן כתיב5 כי חסד חפצתי ולא זבח. ומקשה על זה, והלא ידוע גודל ענין הקרבנות, וכמ״ש6 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוך כאו״א7, דזהו המשכן דאיקרי מקדש, ועיקר העבודה במשכן ומקדש הי׳ עבודת הקרבנות, וכמו שמבאר בהמשך ההילולא8 דעיקר העבודה במשכן הוא עבודת הקרבנות, וזהו העבודה של כאו״א, דושכנתי בתוכם בתוך כאו״א מישראל, ובפרט שענין הקרבנות הוא מלשון קורבא9 שזהו קירוב כל הכחות, וע״י הקרבנות הנה לא רק מה שעולה עד רזא דא״ס10, אלא שע״י הקרבנות ממשיכים משם ג״כ, וא״כ צריך להבין מ״ש חסד חפצתי ולא זבח.

ומבאר בהמאמר, דהענין יובן ע״פ מארז״ל11 על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. [מאמר המוסגר ותוספות ביאור, דמזה שאומרים שעל ג׳ דברים העולם עומד, שזהו משל של תורה, שהוא בדומה לבית העומד על ג׳ עמודים, הנה מובן שענין העבודה שזהו ענין הקרבנות הוא לא רק עלי׳ למעלה והכנה שאח״כ תוכל להיות המשכה ע״י תורה וגמילות חסדים, אלא שזהו המשכה למטה ג״כ, ומשום זה נקרא בשם עמוד, וכמו שבהמשל אין הכוונה שהבית עומד על ב׳ עמודים אלא על ג׳ עמודים, וכמו״כ יובן שאין הכוונה שעבודת הקרבנות היא הכנה לב׳ העמודים של תורה וגמילות חסדים, אלא שגם בעבודה יש המשכה למטה, ולכן נקראת בשם עמוד שעלי׳ העולם עומד]. וע״ד משל12 כשאדם רוצה לנסוע לאיזה מקום לקנות סחורה, שאין עיקר המכוון בהנסיעה, כי עיקר המכוון הוא הריוח שיהי׳ מזה, אך מחמת הריוח ממילא יש לו רצון בנסיעה זו ג״כ, אבל זהו רק חיצוניות הרצון, אבל פנימיות הרצון הוא בהריוח. וזהו ג״כ ענין חסד חפצתי ולא זבח, דהיינו שעיקר פנימיות13 הרצון הוא בחי׳ חסד, אך מ״מ יש לו רצון ג״כ בבחי׳ זבח, רק שהוא בחי׳ חיצוניות13 הרצון.

והנה על בחי׳ חסד זה נאמר14 כי אמרתי עולם חסד יבנה. והנה בפירוש כי אמרתי וגו׳ יש שני פירושים15. פירוש הא׳ שעיקר בריאת העולם הוא מצד כי חפץ חסד הוא16, ובחי׳ חפץ חסד זהו למעלה מבי״ע הפרטיים ומבי״ע הכלליים17, שזהו עד שלא נאצל18, שהוא למעלה מאחד וקדמון19, וכמארז״ל20 עד שלא נברא העולם הי׳ הוא ושמו בלבד, דיש בחי׳ הוא ושמו כמו שהם מצד עצמם, ויש בחי׳ הוא כמו שהוא בבחי׳ בלבד, שבלבד הכוונה שאין מציאות הזולת, וכאן הכוונה בחי׳ הוא כמו שהוא נמצא בבחי׳ בלבד, שהוא למעלה מבחי׳ הוא ושמו מצד עצמם21. ופירוש הב׳ כי עולם הוא לשון זמן22, והיינו שלעולם צריך להמשיך בחי׳ חסד, וכידוע23 שהדבר הוי׳ צריך להיות נמשך תמיד בהנברא להחיותו וכו׳. דלכאורה ב׳ הפירושים הם הפכים זה מזה. ומבאר שם את ב׳ הענינים כמו שהם בעבודה, שיש בחי׳ אתערותא דלעילא הבא ע״י אתערותא דלתתא, ויש בחי׳ אתערותא דלעילא מצד עצמו שלמעלה מאתערותא דלעילא שבא ע״י אתערותא דלתתא, שבאמת גם בחינה זו נמשך ע״י עבודת האדם למטה, הגם כי בעצם בחינה זו הוא למעלה מכדי שתוכל לפעול אתערותא דלתתא, אך גם זה הוא בחי׳ חפץ חסד, שיפעל אתערותא דלתתא שם להמשיך בחינה זו24. וזהו ע״ד העבודה דראש השנה, שאז כל הענינים חוזרים לקדמותן וצריכים להמשיך הכל מחדש25, ואיך יש בכח האדם להמשיך משרש הקדום, אלא שזהו מצד חפץ חסד, שיש נתינת כח שיוכלו להמשיך גם ממדריגה כזו, וזהו ע״י מצות היום בשופר26.

אמנם מ״מ צ״ל עבודה בדוגמא לזה בעבודת הנבראים, שזהו ע״י שהאדם עושה למטה צדקה וחסד. וכמ״ש שם27 במילים אחדות למטה בשולי הגיליון, שע״י שעושה גמילות חסדים יתר מכפי כחו ויכולתו ממשיך מלמעלה ג״כ אתערותא דלעילא שלמעלה מכדי שאתערותא דלתתא. וכמו שמבואר בכמה מקומות28 בענין בכל מאדך29, שע״י העבודה במאד שלמטה ממשיכים המאד שלמעלה. והגם30 שלגבי למעלה אינו למעלה ממדידה והגבלה, ואפילו לגבי הזולת שגדול ממנו אינו נקרא בלי גבול, מ״מ מאחר שאצלו הוא למעלה מהגבלות שלו, ממשיך הבלי גבול שלמעלה. וכמו״כ הוא בנוגע לחסד, שע״י הצדקה באופן של מאד, דהיינו למעלה ממדידה והגבלה, ממשיכים בחי׳ חפץ חסד, וזהו המעלה של צדקה. ע״כ הוא המאמר של כ״ק אדמו״ר מהר״ש.

ויש להוסיף בדרך אפשר שעדיין אינו מובן, דהלא נאמר ושכנתי בתוכם, דעיקר העבודה במשכן הוא עבודת הקרבנות, וא״כ צריך להבין מ״ש חסד חפצתי ולא זבח, שההמשכה היא מצד חסד. ויש לומר דהגם שההמשכה בפועל היא ע״י חסד, וקרבנות הו״ע העלאה, מ״מ מאחר שהגורם לההמשכה של תורה וגמילות חסדים הו״ע העלאה של הקרבנות, הרי הוא למעלה מזה, וכידוע31 שהדבר הגורם הוא למעלה מהדבר הנגרם, וכידוע בענין מי נסמך על מי. ממילא נמצא שענין הקרבנות הוא למעלה מתורה וגמילות חסדים, ומאחר שכל ענין ההמשכה תלוי בעבודת הקרבנות שהוא הגורם להמשכה, א״כ הרי כלול בו ענין ההמשכה ג״כ מאחר שנעשה על ידו, וכלול בו באופן נעלה מאחר שהוא הגורם, וכנ״ל בענין הגורם וכו׳. ודוגמא לזה מענין השכר שיש על תורה ומצוות, דידוע31 שהתורה ומצוות הם למעלה מהשכר מאחר שהם גורמים השכר, והדבר הגורם הוא למעלה מהנגרם. וזהו מה שמביא בהמאמר32 דרשת רז״ל33 כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דמובן שעיקר הענין הוא הקרבן ולא הנסכים, והגם שההמשכה היא ע״י הנסכים, מ״מ העיקר הוא הקרבן, דמאחר שההמשכה באה ע״י ההעלאה, א״כ בההעלאה יש כבר ענין המשכה.

וזהו מ״ש בפרשה זו34 שלש רגלים תחוג לי בשנה, שהשלש רגלים הם כנגד ג׳ אבות35, דחג הפסח הוא כנגד אברהם, וחג הסוכות הוא כנגד יעקב דכתיב בי׳36 ולמקנהו עשה סוכות, וחג השבועות הוא כנגד יצחק. דלכאורה צריך להבין, הרי ענינו של יצחק הוא העלאה וגבורה, דאפר העקידה מוטל על גבי המזבח37 שזהו ענין הקרבנות, והרי כל ענין מתן תורה הוא לייחד מעלה ומטה38, שזהו היפך ענין הגבורה והעלאה. והביאור הוא כנ״ל, שבענין ההעלאה יש ענין ההמשכה ג״כ. ולכן לעתיד לבוא שאז הוא תכלית ההמשכה למטה, הנה אז אומרים על אברהם לא ידענו, וישראל לא יכירנו, וליצחק דוקא אומרים כי אתה אבינו39, מאחר שכל ההמשכה הוא ע״י העלאה וכנ״ל. וכמבואר בהמאמרים של פ׳ אחרי40 שבשעת הרצוא צריך להרגיש ענין השוב, דבכדי שיכול להיות יצא בשלום צ״ל נכנס בשלום41, שאזי בהנכנס בשלום יש כבר היצא בשלום. וזהו מ״ש בצוואת הריב״ש42 [הגם שהבעש״ט לא כתבה אלא נכתבה ע״י תלמידיו, והלשון אינה מדוייקת, מ״מ הענינים הם נכונים43] שהבעש״ט התפלל תפילות הרבה שיוכל לירד לאחר התפילה, וכמ״ש בתורת חיים44 שהתענה ע״ז הרבה פעמים שיוכל לענות על שאלה גשמיות באמצע התפילה, דלכאורה מהו הענין בזה הרי יכול לחכות עד לאחר התפילה. אלא הענין הוא כנ״ל, שבעת ההעלאה צ״ל ההמשכה ג״כ.

וזהו מ״ש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, שעַמִי הכוונה עִמִי45, דקאי על בחי׳ עמך מקור חיים46, שזהו מקור החיים, וכדאיתא בגמרא47 שמחי׳ החיים יתן לך חיים, שע״י גמילות חסדים ממשיכים מבחי׳ עמי, מחיי החיים וכו׳.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה זה תרכ״ז (סה״מ תרכ״ז ע׳ קכג ואילך). וראה גם ד״ה זה באוה״ת פרשתנו ע׳ א׳קסא ואילך. (כרך ח) ע׳ ג׳יז ואילך. ד״ה זה תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ סט ואילך). תרס״ה (סה״מ תרס״ה ע׳ קלח ואילך). ד״ה על ג׳ דברים העולם עומד תרנ״א (סה״מ תרנ״א ע׳ קעב ואילך). תרח״ץ (סה״מ תרח״ץ ע׳ רכו ואילך). ד״ה כי חסד חפצתי תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 238 ואילך). ד״ה טעמה כי טוב תש״ט (סה״מ תש״ט ע׳ 28 (השני) ואילך). ד״ה ויאמר גו׳ מחר חודש דש״פ משפטים תשכ״ב (סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ פד ואילך). ד״ה כי תשא דש״פ משפטים, פ׳ שקלים תשל״א פ״ה (סה״מ ד׳ פרשיות ח״א ע׳ צב) ואילך.
2) פרשתנו (משפטים) כב, כד.
3) סה״מ תרכ״ז שם.
4) ר״ה יח, א.
5) הושע ו, ו.
6) תרומה כה, ח.
7) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
8) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״ב (סה״מ תש״י ע׳ 112 ואילך).
9) ראה ספר הבהיר סימן מו (קט). וראה זח״ג ה, א. של״ה מסכת תענית ריא, ב. פע״ח שער (א) התפלה פ״ה. סה״מ תש״ט שם ע׳ 29 (השני) (צויין בסה״מ תש״י שם ע׳ 113).
10) ראה זהר ח״ב רלט, א. ח״ג כו, ב.
11) אבות פ״א מ״ב.
12) ראה (נוסף למקומות שבהערה 1) גם מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ כו (הובא באוה״ת בלק ע׳ א׳כז). מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ד ע׳ א׳רצא. סה״מ תרמ״ח ע׳ קפא. תרנ״ד ע׳ ט.
13) ראה לקו״ת שה״ש כח, ריש ע״ד. וש״נ. וראה גם שו״ת צ״צ אה״ע סימן רסג (ח, ג).
14) תהלים פט, ג.
15) ראה (נוסף למקומות שבהערה 1) גם אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שיד ואילך). סה״מ תרנ״ט ע׳ קטז. קונטרסים ח״א כג, א. ח״ב שצא, ב. תש״ח ע׳ 273. ועוד.
16) מיכה ז, יח.
17) בכ״ז – ראה ד״ה באתי לגני שנה זו (סה״מ באתי לגני ח״א ע׳ ר ואילך). וש״נ.
18) ראה עבודת הקודש ח״א (חלק היחוד) פ״ב.
19) ראה שער היחוד (לאדהאמ״צ) פ״י ואילך. הובא ונת׳ בד״ה באתי לגני הנ״ל (סה״מ שם ע׳ רב).
20) פדר״א פ״ג.
21) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רסא-ב (הובא בד״ה באתי לגני הנ״ל – סה״מ שם ע׳ רא).
22) ראה סה״מ תש״ח ריש ע׳ 160. ובכ״מ.
23) שעהיוה״א פ״ב (עז, ב).
24) ראה סהמ״צ להצ״צ נד, ב. לקו״ש ח״ד ע׳ 1133 הערה 13.
25) ראה פע״ח ושער הכוונות שער ר״ה. סידור האריז״ל במקומו. לקו״ת נצבים נא, ב. ובכ״מ.
26) ר״ה כו, ב.
27) סה״מ תרכ״ז שם ע׳ קלא.
28) תו״א מקץ לט, ריש ע״ד. שרש מצות התפלה פט״ז (סהמ״צ להצ״צ קכג, א-ב). סהמ״צ להצ״צ קס, ב.
29) ואתחנן ו, ה.
30) ראה גם לקו״ש חי״ז ע׳ 115.
31) המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פט״ו (ע׳ יד).
32) סה״מ תרכ״ז שם ע׳ קכו.
33) ברכות יד, סע״ב.
34) כג, יד.
35) זח״ג רנז, ריש ע״ב. טואו״ח סו״ס תיז.
36) וישלח לג, יז.
37) מדרש הגדול וירא כב, יט. וראה ירושלמי תענית פ״ב ה״א. תו״כ ופרש״י בחוקותי כו, מב. תנחומא ס״פ וירא. ב״ר פצ״ד, ה.
38) ראה שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
39) ישעי׳ סג, טז. שבת פט, ב.
40) ראה ד״ה וידבר גו׳ אחרי מות תרמ״ט (סה״מ תרמ״ט ע׳ רנט-ס). תשכ״ב (סה״מ ויקרא ע׳ קעט).
41) ראה חגיגה יד, ב. ירושלמי שם פ״ב ה״א.
42) ראה צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן לה (ו, רע״א).
43) אגה״ק ריש סימן כה.
44) ויחי קח [רמט], ג. שמות סה, ב. וראה סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ סו. וש״נ. סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שנג.
45) ראה שמו״ר ספל״א. וראה אוה״ת פרשתנו שם ס״ע א׳קסה-ו. (כרך ח) ע׳ ג׳יז-ח.
46) תהלים לו, י. וראה אוה״ת (יהל אור) עה״פ ס״ו (ע׳ קלח).
47) יומא עא, א.

[סה"מ שמות ח"ב ע' קסג ואילך]

כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט