לא) ברוך הגומל – י״ב תמוז ה׳תשל״ז

בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשל״ז

הנחה בלתי מוגה

ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, דזהו נוסח ברכת הגומל1. וברכה זו נאמרה גם ע״י כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה בחזרתו למקומו (בפטרבורג)2 [היות ואז היתה גאולתו בבירור יותר (משא״כ לפני זה בהיותו בקאסטראמא, אף שכבר קיבל חופש גמור)3], ולפני זה, בהיותו עוד בעיר משלוחו, קאסטראמא, אמר (לפני יובל שנים) מאמר עם התחלה זו4 [כי מכיון שהי׳ עדיין בעיר גלותו, היתה רק אמירת הלכות התורה בענין ברכת הגומל (ולא אמירת הברכה עצמה5)] כמודפס4, מפורסם ומופץ בתפוצות ישראל. ומדייק בהמאמר שם6, דצריך להבין למה נשתנה נוסח ברכה זו מברכת הנס שאומר ברוך שעשה לי [או לאבותי, לרבי, וכיו״ב] נס כו׳7, והי׳ צ״ל נוסח הברכה ברוך שעשה לי טוב [או שגמל לי טוב וכו׳]. והיינו, דמכיון דגם הודאת הגומל (מהד׳ שחייבים להודות) היא הודאה על ענין נסי, א״כ הי׳ צ״ל גם נוסח ברכת הגומל בדוגמת הנוסח שבברכת נס גלוי, שאומרים בה שעשה לי נס, ולמה (משנים ו)מוסיפים כאן (בברכת הגומל) לחייבים. ובפרט, שלכאורה הוספת התיבה לחייבים הו״ע שאינו מתאים, כי מזכרת ענין החטא, את חטאי אני מזכיר8, וא״כ מהו ענין ההדגשה שמזכירים הענין דלחייבים.

והנה התחלת הביאור בהמאמר שם9 היא, בביאור מי הם החייבים בברכה זו. ומביא ע״ז דארבעה צריכים להודות1 [כשיחזרו לבוריים לגמרי, כנ״ל], חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, יורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב, וסימנך10 וכל החיי״ם11 חולה, יסורים, ים, מדבר, יודוך סלה11, עכ״ל. והנה, ברכה היא מלשון המשכה12, וכתיב [בהקאַפּיטל תהלים בו מדובר אודות הד׳ שחייבים להודות13, כמבואר בארוכה בגמרא בסוף מסכת ברכות14] יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, דמזה מובן דכשמברך ברכת הגומל, הנה הוא ממשיך ומודה על (מה שהי׳ עוד לפני החולי) שעוד לפני החולי הנה הקב״ה מקדים רפואה למכה15. ועד״ז הוא ב(שאר הג׳ שחייבים להודות) חבוש בבית האסורים, יורדי הים והולכי מדבריות, שעוד לפני הסכנה היתה להם נתינת כח מלמעלה שיהי׳ אח״כ שיחרורם מבית האסורים, וחזרתם בשלום מן הים ומן המדבר.

וביאור הענין הוא16, דהנה בכללות, ד׳ ענינים הנ״ל (חולה, חבוש בבית האסורים, יורדי הים והולכי מדבריות) כמו שהם למטה בפשטות נמשכים מענין כללי (למעלה), מכללות ענין ירידת הנשמה בגוף. ולכן, הנה ירידת הנשמה בגוף היא בדוגמת כללות ד׳ ענינים אלו, וגם דוגמת הענין המיוחד שבכל אחד מהם בפני עצמו. והענין הוא, דהנה ענין ירידת הנשמה למטה היא ירידה גדולה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא17. דבהיות הנשמה למעלה עלי׳ נאמר נשמה שנתת בי טהורה היא18 (דזה קאי על כאו״א מישראל), ועמדה בביטול כמ״ש19 חי הוי׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, שהיתה בבחי׳ עמידה, דאין עמידה אלא ביטול20, לפני הוי׳ אלקי ישראל, ואח״כ נעשה אצלה ותחסרהו21, שיורדת מאיגרא רמה, מכמו שכל נשמתא ונשמתא הוה קיימא בדיוקנאה קמי מלכא קדישא22, ונמשכת למטה ברוחניות, היינו בבחי׳ מטה בענין גילוי אלקות. והנה ע״י ירידה זו נעשית בבחי׳ חולת אהבה אני23, שזהו ענין החולי בדקות, ומזה נמשך אח״כ ענין החולי כפשוטו למטה. דהתחלת ענין החולי הוא כדאיתא בכתבי האריז״ל24 דחולה בגימטריא מ״ט, היינו דענין החולי הוא זה שיורד לעולם כזה שאע״פ שיש לו שייכות להחמשים שערי בינה, וכמארז״ל25 חמשים שערי בינה נבראו בעולם, מ״מ כיון ש(כמו שממשיך בהגמרא שם) כולן ניתנו כו׳ חסר אחת שנאמר26 ותחסרהו מעט מאלקים, שניתנו רק מ״ט שערי בינה (וחסר שער הנו״ן), הנה מצד זה נקרא חולה27, כי חולת אהבה אני, דחולה בגימטריא מ״ט, עד שמצד הירידה, הנה אפילו צדיק גמור עובד ה׳ ביראה ואהבה בתענוגים אעפ״כ אינה בטילה במציאות לגמרי כו׳ רק הוא דבר בפני עצמו ירא ה׳ ואוהבו כו׳, כמבואר בתניא28, שהוא יש מי שאוהב29, ובמילא הוא שלא בערך דרגתו לפני הירידה, כשהי׳ בבחי׳ עמידה, בביטול לגמרי, דזהו ענין החולי שבירידת הנשמה למטה (ומזה נמשך אח״כ ענין החולי כפשוטו למטה).

והנה ע״י ענין החולי, שחסר שער הנו״ן (כנ״ל בארוכה), הנה יורדת הנשמה למטה יותר, שמתלבשת במדידות והגבלות סדר ההשתלשלות, עד שיורדת ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית. דזהו ענין החבוש בבית האסורים (ברוחניות), שאינו יוצא לחפשי ואינו בן חורין אמיתי להיותו מדוד ומוגבל במדידות והגבלות הגוף ונפש הבהמית והגבלות העולם. והנה עי״ז שהוא חבוש בבית האסורים (ברוחניות), שנמצא בעולם שהתהוותו ע״י שם אלקים, כמ״ש30 בראשית ברא אלקים, דאלקים הוא לשון רבים31, וכתיב32 נעשה אדם, נעשה לשון רבים, ואיתא במדרש33 דאמר הקב״ה כתוב והרוצה לטעות יטעה, היינו שבהעולם ישנו ריבוי ענינים כו׳, הנה עי״ז יורדת הנשמה למטה יותר, שנכנסת בהמים רבים, בהים של עולם, ומצד ריבוי הענינים שבו אפשר שכל מציאותו יוטבע (זאָל פאַרטרונקען ווערן) ח״ו בהים דעולם. ובכללות, זהו ש(מצד הריבוי שבעולם) נעשה כאילו הוא מבולבל ח״ו, וכדאיתא בגמרא מסכת תמיד34 דכל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא, שישוב הדעת הוא ביבשה דוקא (משא״כ בים), ומזה מובן גם (ברוחניות) בענין ירידת הנשמה בגוף. והנה ממדריגה זו יורדת הנשמה למטה יותר, עד לדרגא כזו שהיא בבחי׳ מדבר אשר לא ישב אדם שם35 ח״ו, דהיינו36 שלא נראה וניכר שם שום עניני אדם, על שם אדמה לעליון37, כי אם אך ורק החומריות (עכ״פ גשמיות) דעולם, מלשון העלם והסתר38. וזהו ד׳ הענינים דחולה, חבוש בבית האסורים, יורדי הים והולכי מדבריות כמו שהם (ברוחניות) בדקות דדקות בענין ירידת הנשמה בגוף, ומהם נמשכים אח״כ ענינים אלו באופן גס יותר עד שנמשכים בענינם כפשוטם.

והנה כמו שבמי שיצא מסכנה כו׳, הי׳ לו ע״ז נתינת כח מלמעלה מקודם הסכנה, כנ״ל, הנה עד״ז הוא גם (ברוחניות) בענין ירידת הנשמה בגוף. והענין הוא, דהנה אמרו רז״ל39 משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע, דלפני ירידת הנשמה בגוף משביעין את הנשמה, ופירוש משביעין היינו (גם) משביעין מלשון שובע40, שמשׂביעים אותו (אַז מ׳זעטיגט אים אָן) בכחות שלא בערך מהכחות שהיו לו לפני זה. כי בכדי שיוכל האדם למלאות תוכן השבועה דתהי צדיק, בקיום המצוות, ואל תהי רשע, שלא לעבור את הדרך כו׳, צריך לנתינת כח מיוחד, כי דוקא ע״י נתינת כח זה, הנה אף דכל הדרכים בחזקת סכנה41, והנשמה יורדת למטה במדידת והגבלת העולם והגוף ונפש הבהמית, דזהו דוגמת בית האסורים, עד שהאדם צריך להתעסק עם העולם, וצריך לייגע עם עצמו שהתעסקותו עם העולם תהי׳ רק בבחי׳ יגיע כפיך42, יגיעת כפים (כלי העשי׳) בלבד, אבל לא תהי׳ יגיעה המעייפת (וואָס פאַרמאַטערט) את הלב והמוח שבראש43. ועאכו״כ שצריך להיזהר (באַוואָרענען) מזה שאע״פ שיש לו עסק עם העולם (אַז ער האָט צוטאָן מיט וועלט) ע״י אכילה ושתי׳, וע״י עוד כמה ענינים המוכרחים לקיום הגוף, וכמ״ש הרמב״ם44 היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, לא תהי׳ אכילתו ושתייתו כו׳ באופן כזה שלא יהי׳ ניכר בהן שהוא חכם45, דענינו של חכם הוא כמארז״ל46 איזהו חכם הרואה את הנולד, ופירש כ״ק אדמו״ר הזקן47 דהיינו שרואה כל דבר איך נולד ונתהוה [בכל רגע ורגע] מאין ליש בדבר ה׳ ורוח פיו ית׳, הנה בכדי שיוכל לפעול ולעמוד בכל זה הרי זה ע״י נתינת כח מיוחד מלמעלה דוקא.

והנה גם לאחר שנותנים לו נתינת כח מלמעלה שיוכל לעבוד עבודתו כנ״ל, בכל זאת עדיין הוא במעמד ומצב (כנוסח הידוע48) דעולמות בפשיטות ואלקות בהתחדשות, ובכדי שידע מי ברא אלה צריך להתבוננות, וכמ״ש49 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, דבכדי שיהי׳ וראו מי ברא אלה זהו דוקא ע״י שאו מרום עיניכם (התבוננות), וגם לאחר שיודע (בבחי׳ ידיעה) עדיין צריך עבודה להגיע לבחי׳ ראי׳ (וראו), ואז, הנה ע״י בחי׳ ראי׳ יהי׳ מושל ושולט על לבו עד שיהי׳ לבו ברשותו50, ולבא פליג לכולהו שייפין51, שמקיים המצוות בכולהו שייפין, ברמ״ח אבריו (שכנגד רמ״ח מצוות עשה52) ושס״ה גידיו (השייכים להזהירות בשס״ה מצוות ל״ת52). וגם לזה מגיע ע״י הנתינת כח דמשביעין אותו.

ועל זה נאמר יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, דיודו לה׳ חסדו הוא ההודאה על הנתינת כח דמשביעין אותו שעל ידה יוצאים בשלום מהד׳ ענינים הנ״ל, וענין זה (שיוצאים בשלום) הו״ע של פלא עד שע״ז ממשיך ונפלאותיו לבני אדם, שהוא דבר פלא איך שישראל עומד בכל הנסיונות והקשיים וההעלמות והסתרים שבעולם, ובעיקר בבלבול הפרנסה, ועד שמה׳ מצעדי גבר כוננו53 הנה נעשה מטולטל למדבר כפשוטו, או שנעשה יורד לים כפשוטו, או חבוש בבית האסורים כפשוטו, או חולה כפשוטו. וכמו שראו גם אצל כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל הגאולה והשמחה, שבהיותו שם במאסר, הנה הי׳ אצלו ענין החולי כפשוטו (כמסופר ברשימותיו54), וכללות מעמדו ומצבו הי׳ של חבוש בבית האסורים, וגם היו לו ריבוי הבלבולים שמצד החקירות ודרישות, ושאר הבלבולים שמצד הסדרים דשם (יורדי הים). ועד שהי׳ גם במעמד ומצב של מדבר אשר לא ישב אדם שם, כמובן מרשימות זכרונות ימי שבתו במאסר55. והוא פלא גדול איך שישראל עומד בכל נסיונות אלו.

והנה אע״פ שירידת הנשמה ממעלתה ע״י התלבשותה בגוף מוכרחת היא (בהד׳ ענינים דחולה, וחבוש בבית האסורים, ויורדי הים, והולכי מדבריות, כנ״ל בארוכה) ועד ש(גם בנוגע להיצר הרע כפשוטו) אמרו רז״ל במסכת סוכה56 ארבעה מתחרט עליהן הקב״ה שבראם כו׳ יצר הרע כו׳ דכתיב ואשר הרעתי57, ויצרו הרע אנסו58 וא״כ מה שחסר בעבודתו הוא מצד האונס, מ״מ כמאן דעביד לא אמרינן59, ובינתיים הרי חסר אצלו מעבודת ה׳. עד שכנ״ל מהתניא, גם אם הוא במדרגת צדיק גמור, שבזה גופא (במדריגת צדיק) ישנם כמה דרגות, והוא עומד בשלימות הדרגות, שעובד ה׳ באהבה בתענוגים, שעבודה זו היא מעין השכר דלעתיד לבוא כמבואר בתניא60, הנה מ״מ (לאחר כל עילויים אלו) עדיין הוא בבחי׳ יש מי שאוהב ויש מי שעובד, ובמילא הרי זה ענין דחייבים בדקות דדקות.

ובזה יובן מה שנוסח ברכת הגומל הוא בהוספת תיבת לחייבים, כי הנה אף שמצד הנתינת כח מלמעלה (הגומל) עובד עבודתו ויוצא בשלום מהד׳ ענינים דחולה, חבוש בבית האסורים, יורדי הים והולכי מדבריות, כנ״ל, מ״מ עדיין הוא בבחי׳ חייבים, כנ״ל. ולכן, הנה אף שהוא בדרגת צדיק גמור עובד ה׳ באהבה בתענוגים, מ״מ צריך להרגיש (ומרגיש) צמאון מצד זה שחסר אצלו ממעמדו ומצבו שלפני הירידה שאז לא הי׳ בבחי׳ יש (גם אם עתה הוא יש העובד ה׳ באהבה בתענוגים), וכיון שאצלו חסר עתה ענין זה, הנה גם אצלו (אף שהוא בדרגת צדיק גמור וכו׳) נעשה צמאון זה, ועד שהצמאון הוא חזק ביותר, ועד שמצד גודל הצמאון מגיע לדרגת התשובה, וכמאמר61 משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא. והיינו שביכולתו לפעול ע״י צמאונו אותו הדבר הנפעל ע״י הצמאון הגדול ביותר שמצד ארץ צי׳ ועיף62 כפשוטו, וארץ צי׳ ועיף ברוחניות, שענינה היפך עשיית המצוות63, כי מצד צמאונו הנ״ל הוא ג״כ בבחי׳ (צדיקייא ב)תיובתא, ועי״ז נמשך גילוי המשיח.

וזהו (מה שע״י גודל הצמאון שע״י הירידה נמשך גילוי המשיח) ג״כ מ״ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה [דזהו פסוק בתהלים קאַפּיטל צ״ז64, שהיום (י״ב תמוז) הוא סיום שנת הצ״ז לכ״ק מו״ח אדמו״ר] וממשיך לאחרי זה65 מזמור שירו להוי׳ שיר חדש [דזהו פסוק מהקאַפּיטל השייך לשנת הצ״ח (המתחיל בו ביום)]. והענין הוא, דהנה א׳ הפירושים במ״ש צדיק הוא דקאי על הקב״ה66 צדיקו של עולם67, ואור זרוע לצדיק היינו שהקב״ה זרע את האור ע״י הבאים ישרש יעקב68. דהנה זריעה זו היא זריעת התורה והמצוות, דבהיותן (התורה ומצוות) למעלה הן בבחי׳ אור, כמ״ש69 כי נר מצוה ותורה אור, ואח״כ הנה נמשכות ויורדות למטה בטורא דפרודא ועלמא דחשוכא, דזהו ענין הזריעה, וזריעה זו היא בכדי שעל ידה יהי׳ אח״כ יציץ ופרח ישראל68. ובדוגמא לכמו שהוא בזריעה כפשוטה, שבכדי שתהי׳ הצמיחה צריך להכניס ולנטוע הגרעין (הזרע) בארץ, שעי״ז מתרקב ומתבטל הגרעין ואז אפשר להיות הצמיחה, הנה עד״ז הוא בהצמיחה דיציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה68 שבאה ע״י הזריעה (הביטול והרקבון – דוגמת צמאון הנ״ל שמצד הירידה) כמבואר בארוכה בהדרושים על הכתוב הבאים ישרש יעקב70. והנה, עי״ז (הצמיחה שע״י אור זרוע לצדיק) נעשה (כהמשך הכתוב) ולישרי לב שמחה, שנעשה כמאמר71 צדיקים לבם ברשותם, ועובדים ה׳ בשמחה ובטוב לבב, עד שנמשך שיהי׳ ישבו ישרים את פניך72, שנמשך בחי׳ פניך עצמה שלמעלה מהאור (אור זרוע), כמבואר ג״כ (בקיצור עכ״פ) ברשימות כ״ק אדמו״ר הצ״צ73 על הכתוב אור זרוע לצדיק. וכל זה נמשך באופן דשמחה וטוב לבב, ושמחה פורץ גדר74, שבהיותו עוד נשמה בגוף בעוה״ז הגשמי הנה פורץ גדרו של עולם, עד שיקויים מ״ש75 וניגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, וכדרשת רז״ל במסכת תענית76 באופן החרישה והקצירה לעתיד לבוא, דהיות שהעולם יהי׳ אז בשלימותו תהי׳ הזריעה ביחד עם הקצירה, ועד״ז אמרו רז״ל77 עתידה אשה שתלד בכל יום (ולא יצטרכו לחכות תשעה חדשים), כמבואר הענין בזה בהדרושים78 עד לכמו שהוא כפשוטו, שהלקבל שכרם79 יהי׳ תיכף ומיד לאחר הלעשותם79.

ועפ״ז יובן המשך הכתוב, שלאחר אמרו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה הנה ממשיך אח״כ מזמור שירו לה׳ שיר חדש גו׳. והענין הוא, דהנה שיר חדש קאי על השיר דהגאולה העתידה80, כדאיתא בתוספות בפסחים81 מהמכילתא82, ואומרים עליו שהוא שיר חדש, להיות שבהגאולה העתידה יהי׳ חידוש שלא הי׳ בהגאולות (והשירות) שלפני זה, והוא, שתהי׳ גאולה שאין אחרי׳ גלות, להיות שאז יהי׳ גמר הבירורים83, ועד שיקויים מ״ש84 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. וזהו ההמשך למ״ש לפני זה אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, דמה שצדיקו של עולם זרע האור בישראל, ועמך כולם צדיקים85, עליהם נאמר86 כי תהיו אתם ארץ חפץ, הנה זה הביא שיהי׳ ולישרי לב שמחה, דשמחה פורץ גדר עד ש(מביא וממשיך) ושמחת עולם על ראשם87 בביאת משיח צדקנו (שע״ז נאמר שירו לה׳ שיר חדש).

וזהו ג״כ הענין המבואר בתניא ח״ב בשער היחוד והאמונה88 על מארז״ל89 שיתף עמו מדת הרחמים דהיינו התגלות אלקות על ידי צדיקים ואותות ומופתים שבתורה. ואח״כ הנה הצדיקים ממשיכים התגלות אלקות זו (שע״י אותות ומופתים) גם בכל העולם כולו, עד ש(כמו שאומר הכתוב לאחר אמרו שירו לה׳ שיר חדש) לעיני הגוים גלה צדקתו גו׳ וראו כל אפסי ארץ גו׳90. דהכנת והקדמת הגילויים דלעתיד הן ע״י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות91, ועי״ז שבהגלות גופא ישנה גאולת נשיאו של הדור, דהנשיא הוא הכל92, ואח״כ ממשיכים ענין גאולה זו במעשה בפועל ע״י הפצת תורתו, והפצת התורה ומצוותי׳ במיוחד, עד שיפוצו מעינותיך חוצה, הנה עי״ז נמשך מיד דקאתי מר דא מלכא משיחא93, בשעתא חדא וברגעא חדא94, בגאולה האמיתית והשלימה בעגלא דידן ממש.

__________

1) ראה ברכות נד, ב. רמב״ם הל׳ ברכות פ״י ה״ח. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א. סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פי״ג ס״ב. סידור אדה״ז במקומו.
2) ראה סה״מ קונטרסים ח״א קעה, א. סה״ש תרפ״ז ס״ע 172 ובהערה 1 שם.
3) ראה סדר ברכות הנהנין שם ס״ה. וראה לקו״ש חכ״ח ע׳ 149 ואילך.
4) סה״מ תרפ״ז ס״ע רח (קונטרסים ח״א קפג, א) ואילך.
5) ראה לקו״ש שם הערה 9.
6) סה״מ תרפ״ז שם ס״ע רח (קונטרסים שם ע׳ קפג, א). ע׳ ריא (קונטרסים קפד, ב).
7) ראה ברכות שם, א. רמב״ם שם ה״ט. טושו״ע שם סרי״ח ס״ד-ו. סדר ברכות הנהנין שם ס״א.
8) מקץ מא, ט.
9) סה״מ תרפ״ז שם ע׳ ריא (קונטרסים שם קפד, ב) ואילך.
10) הגמי״י לרמב״ם שבהערה 1 (וכן הובא בד״ה זה שבהערה 4). ובטושו״ע שבהערה 1: חבוש, יסורים כו׳.
11) ברכת מודים בתפלת העמידה.
12) תו״א מקץ לז, ג. ובכ״מ.
13) תהלים קז, ח. טו. כא. לא.
14) שבהערה 1.
15) ראה מגילה יג, ב.
16) בהבא לקמן – ראה סה״מ תרפ״ז ע׳ ריא (קונטרסים קפד, ב) ואילך.
17) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
18) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
19) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
20) ראה תו״א וישב כט, ב. לקו״ת נשא כ, ג. כג, ג. ובכ״מ.
21) ע״פ תהלים ח, ו.
22) הובא בכ״מ בדא״ח בשם הזהר. וראה זח״ג קד, ב. וראה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א (ה) בסה״מ תרצ״ו ע׳ 62 (תש״ח ע׳ 182). וש״נ.
23) שה״ש ב, ה.
24) טעמי המצוות להרח״ו פ׳ וירא (ד״ה מצות ביקור חולים). מאו״א מערכת ח סל״ה. לקו״ת ברכה צז, ב. ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך תשכ״ו (סה״מ פסח ח״א ס״ע קג), ובמקומות שנסמנו שם הערות 23-24. וראה הנסמן לקמן הערה 27.
25) ר״ה כא, ב.
26) תהלים שם.
27) ראה סה״מ תרנ״ג ס״ע רסו ואילך. שם ס״ע רסט ואילך.
28) פל״ה ופל״ז.
29) ראה תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד.
30) בראשית א, א.
31) פרש״י וירא כ, יג. וישלח לה, ז. תו״א וארא נו, ב. סידור (עם דא״ח) קמב, ג. סהמ״צ להצ״צ קיג, א.
32) בראשית א, כו.
33) ב״ר פ״ח, ח.
34) לב, א.
35) ירמי׳ ב, ו.
36) ראה לקו״ת במדבר ד, ג. נשא כ, ג. פ׳ ראה לב, ב. ובכ״מ.
37) ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
38) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
39) נדה ל, ב.
40) קיצורים והערות לתניא ס״ע נז ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ רלה ואילך.
41) ירושלמי ברכות פ״ד ה״ד. וראה לקו״ת אחרי כה, ג. סה״מ תרפ״ט ע׳ 36. תרח״ץ ס״ע קמא.
42) תהלים קכח, ב.
43) לקו״ת שלח מב, ד. חוקת סו, ג. ד״ה מים רבים תשל״ח פ״ב (סה״מ בראשית ח״א ע׳ קלז). ובכ״מ.
44) הל׳ דעות פ״ד ה״א. וראה לקו״ש ח״ב ע׳ 531. ח״ג ע׳ 806 ואילך.
45) ראה רמב״ם שם פ״ה ה״א.
46) תמיד שם.
47) תניא פמ״ג.
48) המשך תער״ב ח״ב ס״ע תתקלד ואילך. סה״מ תרפ״ט ע׳ 37. תרצ״ו ס״ע 76 ואילך. תש״ד ע׳ 226. ועוד.
49) ישעי׳ מ, כו.
50) ראה ב״ר פל״ד, י.
51) ראה זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א.
52) זח״א קע, ב.
53) תהלים לז, כג. וראה סה״מ תרפ״ט ס״ע 258. וש״נ.
54) לקו״ד ח״ד תרלט, ב. סה״ש תרפ״ז ריש ע׳ 207-8.
55) לקו״ד שם תרנא, ב ואילך. סה״ש שם ע׳ 219 ואילך.
56) נב, ב.
57) מיכה ד, ו.
58) ראה רמב״ם הל׳ גירושין פ״ב ה״כ.
59) ירושלמי גיטין פ״ז ה״ו. קידושין פ״ג ה״ב.
60) פי״ד. ספ״מ.
61) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
62) תהלים סג, ב.
63) ראה תניא פ״ז (יב, א). ועוד.
64) פסוק יב. – וידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. וגם מוכח מרשימה הנ״ל, שגם הקאַפּיטל דשנה העברה שייך ליום ההולדת (ראה ד״ה וה׳ אמר המכסה שנה זו (סה״מ בראשית ח״א ע׳ רכו) הערה 52). המו״ל.
65) תהלים צח, א.
66) במדב״ר פי״ז, ה. נתבאר באוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ע׳ שנב-ג).
67) ראה אוה״ת (יהל אור) שם.
68) ישעי׳ כז, ו.
69) משלי ו, כג.
70) תו״א שמות נג, ג ואילך.
71) ב״ר שבהערה 50.
72) תהלים קמ, יד.
73) אוה״ת (יהל אור) שם.
74) נתבאר בסה״מ תרנ״ז ע׳ רכג ואילך.
75) עמוס ט, יג.
76) ה, א.
77) שבת ל, ב.
78) אוה״ת (יהל אור) ע׳ תריט. ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתכז.
79) ע״פ ואתחנן ז, יא ובפרש״י.
80) תנחומא בשלח י.
81) קטז, ב – ד״ה ה״ג ונאמר.
82) בשלח טו, א.
83) ראה ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד דרוש ב. ובכ״מ.
84) זכרי׳ יג, ב.
85) ישעי׳ ס, כא.
86) מלאכי ג, יב.
87) ישעי׳ לה, י. נא, יא.
88) פ״ה.
89) ראה ב״ר פי״ב, טו. פסיקתא רבתי פ׳ בחודש השביעי. פרש״י ר״פ בראשית. ובכ״מ.
90) תהלים צח, ב-ג.
91) תניא רפל״ז.
92) פרש״י חוקת כא, כא.
93) ראה אגה״ק דהבעש״ט – נדפס בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. ובכ״מ.
94) ראה זח״א קכט, סע״א ואילך.

[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' ריב ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 283 ואילך.

סגירת תפריט