לא) אני לדודי ודודי לי (ב) – אור ליום ה׳, אדר״ח אלול ה׳תשל״ה

בס״ד. אור ליום ה׳, אדר״ח אלול ה׳תשל״ה

הנחה בלתי מוגה

אני לדודי ודודי לי1, וידוע שהתיבות אני לדודי ודודי לי הן ר״ת אלול2, וגם הן סופי תיבות ד׳ יו״דין בגימטריא ארבעים3, וקאי על הימים דחודש אלול בצירוף עשרת ימי תשובה שלאחריהם מראש השנה עד יום הכיפורים. והנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים4, וצריך להבין הרי י״ג מדות הרחמים הם הארות עליונות מאוד, והם מתגלים ביום הכיפורים, ולמה ימי אלול הם ימות החול ואינם יו״ט כמו שבתות ויום טוב שבהם התגלות אלקות כו׳. ומבאר בזה כ״ק אדמו״ר הזקן5, שיש הפרש בין הגילוי די״ג מדות הרחמים שבחודש אלול להגילוי שביום הכיפורים. דהנה בחודש אלול הו״ע אני לדודי, אתערותא דלתתא, משא״כ ודודי לי (אתערותא דלעילא) הוא בעשרת ימי תשובה [שעל ימים אלו כתיב6 דרשו הוי׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב], שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית׳ [וכמבואר בפרי עץ חיים7, שבראש השנה וכן בכל עשרת ימי תשובה הוא בנין המלכות], ומצד גילוי זה, הנה גם בעולמות הנעלמים תפול עליהם אימת המלך ופחדו, ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהי׳ יראתו על פניהם כל השנה. כי יראת ה׳ ואהבתו [כן כתוב בלקו״ת שם (והיינו לא רק יראת ה׳ אלא גם אהבה), ולכן גם באתערותא דלתתא שבאלול כותב גם האהבה ויראה – אף שהתגלות מלכותו בראש השנה פועלת אימת המלך ופחדו – ותהי׳ יראתו כו׳] אינה עשוי׳ ונטועה בלב האדם מכח עצמו כי אם מכח ההארה הנמשכת עליו מלמעלה [דהגם שבכ״א מישראל יש אהבה מסותרת, ונכלל בה גם דחילו8, מ״מ, בכדי שהאהבה ויראה יהיו בבחי׳ גילוי, צריך לההארה הנמשכת עליו מלמעלה], וזהו בחי׳ ודודי לי. אמנם בכדי להמשיך הגילוי דודודי לי, צריך לעורר תחילה את האהבה ויראה ע״י אתערותא דלתתא באלול, אני לדודי. ובכדי שהאתערותא דלתתא שבאלול תהי׳ כדבעי, הנה על זה גופא צ״ל אתערותא דלעילא מלמעלה, וזהו י״ג מדות הרחמים שמאירים בחודש אלול, שהארה זו היא נתינת כח על העבודה דאני לדודי. וזהו הטעם מה שימי אלול אינם יום טוב, כי הארת י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול היא רק נתינת כח לעבודה.

וביאור ענין י״ג מדות הרחמים בחודש אלול, מבאר כ״ק אדמו״ר הזקן9 ע״פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין [ויכולים10] כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. וכך הענין עד״מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית׳ בשדה. וזהו ענין י״ג מדות הרחמים שבחודש אלול, דהנה ראשית י״ג מדות הרחמים הוא שם א-ל11 וכתיב12 א-ל הוי׳ ויאר לנו, והוא הארת פנים (בחי׳ הפנימיות) שלמעלה מבחי׳ פנימיות הנשמה. דזהו מ״ש13 בקשו פני את פניך הוי׳ אבקש, שבחי׳ הפנימיות שלמעלה, פניך הוי׳, מעוררת את פנימיות הנשמה, בקשו פני.

והנה ממ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן במשל הנ״ל, שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, מובן מזה, שמקודם המלך (גם לפני זה) הוא בשדה, משא״כ ישראל הם אנשי העיר, אלא שיוצאין מהעיר לשדה בכדי לקבל את פני המלך, וענין זה [שהמלך הוא בשדה מלכתחילה, משא״כ ישראל הם אנשי העיר] הוא לא רק בנוגע לחודש אלול, אלא גם בנוגע לכל השנה. דמכיון שהעבודה בחודש אלול היא הכנה ואתערותא דלתתא להגילוי שנמשך אח״כ (בעשרת ימי תשובה) מלמעלה, שע״י תהי׳ יראתו ואהבתו על פניהם כל השנה, הרי מובן, דכמו שבחודש אלול ישראל הם אנשי העיר, והם יוצאין לקבל את פני המלך שנמצא בשדה, עד״ז הוא גם במשך כל השנה.

והענין הוא, דהנה חודש אלול בא אחר חודש אב, ובכללות בהמשך לחדשי השנה שלפני חודש אלול, [וכידוע14 מאמר רבותינו נשיאינו שחודש אלול הוא חודש החשבון של כל השנה], והרי רוב הימים שבמשך כל השנה הם ימי החול, ועשית כל מלאכתך15, אלא שזה גופא צ״ל באופן דוכל מעשיך יהיו לשם שמים16 ועד להאופן דבכל דרכיך דעהו17. והטעם לזה הוא, לפי שתכלית בריאת העולמות ותכלית ירידת הנשמה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא18 הוא בכדי לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים19 דוקא, בתחתון שאין תחתון למטה ממנו20. וזהו מה שמקומו של המלך הוא בשדה (ולא בעיר) ושאנשי העיר יוצאין לשדה דוקא, כי עיקר שכינה בתחתונים היתה, וכמ״ש21 באתי לגני לגנוני. וכל העבודה דישראל היא לפעול שיהי׳ עיקר שכינה בתחתונים, כמו שהי׳ בתחילת הבריאה ועוד יותר מכמו שהי׳ בתחילה. דזהו ג״כ הדיוק דשדה דוקא, שכמו ששדה כפשוטה צריך להשביח אותה ע״י העבודה דחרישה וזריעה, עד״ז הוא גם ברוחניות, שתכלית הכוונה היא, שהאדם ע״י עבודתו, לעבדה22 זה רמ״ח מצוות עשה ולשמרה22 זה שס״ה ל״ת23, ימשיך אור נעלה יותר מכמו שהי׳ בתחילת הבריאה. וכמו שנתבאר בארוכה במאמרים הקודמים24 עה״פ25 ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד, שדוקא כאשר השדה הוא נעבד, אז דוקא נמשך בו בחי׳ מלך עילאה ובאופן של יתרון כו׳.

אמנם הכח שיש בנשמות ישראל לעשות מהתחתון דירה לו ית׳, הוא מצד זה שבתחילה (קודם שירדו למטה) היו באיגרא רמה. דזהו מה שבכל יום, כד מתער (משינתו) אומר26 אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה ואתה נפחתה בי, כי הכח על העבודה (בכל יום) לעשות מהתחתונים דירה לו ית׳ הוא מצד זה שהנשמה מצד עצמה היא למעלה מבחי׳ בי״ע, והיא בחי׳ טהורה היא (בחי׳ אצילות ולמעלה יותר, בחי׳ טהירו עילאה כמו שהוא לפני הצמצום27), ורק שאח״כ ירדה לעולמות בי״ע עד לעולם הזה הגשמי שאין תחתון למטה ממנו, ומכיון שהנשמה מצד עצמה היא בחי׳ טהורה היא, לכן גם לאחרי שירדה למטה יש לה כח לעשות מעולם התחתון דירה לו ית׳. וזהו מה שאנשי העיר יוצאין מהעיר לשדה לקבל את פני המלך, שהכח שיש בישראל לעשות את העולם הגשמי דירה לו ית׳, לעבוד את השדה ולהמשיך שם בחי׳ מלך עילאה, הוא מצד זה שהם אנשי העיר, בחי׳ עיר אלקינו28, היינו מצד הבחינה דטהורה היא.

והנה עיקר הענין דיוצאין אנשי העיר כו׳ הוא בחודש אלול, כי אז הוא ההכנה וההקדמה להעבודה דכל השנה, כנ״ל. דהנה כמו שבבריאת אדם הראשון (בראש השנה), הנה בתחילה נבראו כל הענינים שהאדם צריך להם, שיהי׳ הכל מוכן לסעודה29, והאדם הוצרך רק לעבדה ולשמרה, עד״ז הוא גם עכשיו בכל שנה ושנה, שבחודש אלול (שאז הוא התחלת העבודה דשנה הבאה), נותנים להאדם (מלמעלה) כל הענינים שצריך לעבודתו, שיהי׳ הכל מוכן לפניו. דזהו מה שבאלול מאיר הגילוי די״ג מדות הרחמים, היינו שמאיר בחי׳ הפנימיות שלמעלה ו(עי״ז גם) פנימיות הנשמה (בחי׳ טהורה היא), וגילוי זה הוא הנתינת כח להאדם שיוכל לעשות מהתחתון דירה לו ית׳, כמו שנת״ל שהכח לעשות מהתחתונים דירה לו ית׳ הוא מצד הבחינה דטהורה היא. וזהו מה שבחודש אלול יוצאין אנשי העיר לשדה, היינו שאז מתגלה בישראל שהם אנשי העיר, בחי׳ טהורה היא. וכמו שהוא בכללות השנה, אשר בחודש אלול (שאז הוא התחלת העבודה על כל השנה) מאירים י״ג מדות הרחמים, עד״ז הוא בכל יום ויום, שבכל בוקר מאיר מבחי׳ לובן העליון, שהיא מקור הרחמים העליונים30 [בדוגמת י״ג מדות הרחמים המאירים בחודש אלול ונקראים א-ל עליון31], וגילוי זה, עם היות שזמן הארת בחינה זו הוא בבוקר דוקא [שלכן העבודה אז היא בנקל יותר ובטוב יותר], משא״כ אח״כ מסתלקת הארה זו כמ״ש32 וילך וישב לבן למקומו, אעפ״כ, הגילוי דלובן העליון שבבוקר מועיל גם על הזמן דכל היום, שגם לאחרי התפילה כשיוצא מבית הכנסת לבית המדרש33, ואח״כ להנהג בהם מנהג דרך ארץ34, הנה גם אז לוקח עמו (ער נעמט מיט) הכחות של פנימיות הנשמה, בחי׳ טהורה היא, שנתגלו ע״י הארת לובן העליון. וכדוגמת הארת י״ג מדות הרחמים דחודש אלול, שזה מועיל גם כו׳35. ועד שבלכתו העירה הולכים הם אחריו, ועד שנעשה מהיחידי סגולה שנכנסים להיכל מלכותו, ועד להאופן שיהיו לך לבדך36, ישראל ומלכא בלחודוהי37.

וממשיך בהמאמר38, שבכדי שיהי׳ קיום להגילוי דהארת פנים שלמעלה וגילוי פנימיות הנשמה, צריך לעשות כלים. והכלים הם תורה וצדקה. וזהו מ״ש39 בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי גו׳ אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי. בית אמי וחדר הורתי הו״ע התורה, וכמ״ש בהמאמר שבית אמי זו תורה שבכתב וחדר הורתי זו תורה שבעל פה40, ובשווקים וברחובות מורה על ענין הצדקה, כי בשווקים וברחובות קאי על בעלי עסק, ועיקר עבודתם של בעלי עסק הוא בקו הצדקה. וזהו ג״כ מ״ש אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים, וידוע41 שבשושנים יש ב׳ פירושים, א׳, שהשושנים קאי על י״ג מדות הרחמים, דשושנה יש בה תליסר עלין42 כנגד י״ג מכילין דרחמי, וב׳, אל תקרי שושנים אלא ששונים43, ששונים בהלכות, שהשייכות דב׳ פירושים אלו היא, לפי שהכלי לי״ג מדות הרחמים הוא הלכות התורה, שבזה נכלל גם ענין הצדקה, כי לימוד מביא לידי מעשה המצוות44, שכללותם היא צדקה45.

וזהו כללות הענין דחודש אלול, שמר״ח אלול נמצא המלך בשדה ומחכה שיצאו לקראתו להקביל את פניו, ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, אשר יאר ה׳ פניו אליך46, וכל הברכות שבברכת כהנים מיברכך גו׳ עד וישם לך שלום47, שברכה זו כוללת את כל הברכות48, וכל זה נמשך למטה עד בענינים הגשמיים, ע״י לימוד התורה שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם49, ובפרט ע״י מעשה הצדקה שעי״ז נמשך עוד למטה יותר (וכמבואר באגה״ק50), ועד שעי״ז (תורה וצדקה) באים לגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו [וכמ״ש51 ציון במשפט תפדה ושבי׳ בצדקה], ונתקיים בפועל השבעה דנחמתא שאז יהי׳ כאמור בריש פרשתנו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך52, ויקויים היעוד53 ואשיבה שופטיך כבראשונה, בקרוב ממש ובעגלא דידן.

__________

1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. מקומות שבהערה הבאה. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו.
4) ראה מ״ח מס׳ אלול פ״א מ״ג. פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו.
5) ד״ה זה בלקו״ת פ׳ ראה לב, א ואילך.
6) ישעי׳ נה, ו. ר״ה יח, א. וש״נ.
7) שער (כד) ר״ה.
8) תניא פי״ח ואילך.
9) לקו״ת שם, ב.
10) הוספת (ביאור) כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בסד״ה לך אמר לבי ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 167. ה׳שי״ת ע׳ 285).
11) ראה ד״ה זה דש״פ ראה שנה זו (לעיל ס״ע קפ), ובהנסמן שם הערה 33.
12) תהלים קיח, כז.
13) שם כז, ח.
14) ראה רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קמב). וש״נ.
15) יתרו כ, ט.
16) אבות פ״ב מי״ב. רמב״ם הל׳ דעות ספ״ג. טושו״ע או״ח סרל״א. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 646 בהערה ד״ה כל מעשיך לשם שמים.
17) משלי ג, ו. רמב״ם וטושו״ע שם. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ו ס״ב.
18) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
19) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
20) תניא שם.
21) שה״ש ה, א. שהש״ר עה״פ. וראה בארוכה המשך באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
22) בראשית ב, טו.
23) ראה זח״א כז, א. תקו״ז תכ״א (סב, א). תנ״ה (פח, ב). לקו״ת שה״ש מח, ד. ובכ״מ.
24) ד״ה לא היו יו״ט לישראל כט״ו באב פ״ג (לעיל ע׳ לט-מ).
25) קהלת ה, ח.
26) בברכות השחר (ברכות ס, ב).
27) לקו״ת בחוקותי מז, א. דברים א, א. שמע״צ צ, א. סידור (עם דא״ח) קיא, סע״ג. סהמ״צ להצ״צ לז, א. ובכ״מ. וראה המשך תרס״ו ע׳ תעב. שם ע׳ תפה ואילך. ובכ״מ.
28) ל׳ הכתוב – תהלים מח, ב.
29) סנהדרין לח, א ובפרש״י.
30) תו״א ויצא כד, ב.
31) לקו״ת פ׳ ראה לד, ב בהגהה.
32) ויצא לב, א.
33) ברכות בסופה. וראה שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה ס״א.
34) ברכות לה, ב.
35) חסר קצת. המו״ל.
36) משלי ה, יז.
37) ראה זהר ח״א סד, א-ב. רח, ב. ח״ג לב, א.
38) לקו״ת שם לב, ד.
39) שה״ש ג, ב-ד.
40) ראה זח״ג מ, סע״ב ובמק״מ שם. אוה״ת שה״ש כרך ב עה״פ (ע׳ שעג).
41) לקו״ת פ׳ ראה ד״ה זה (לג, א ואילך). וראה גם ד״ה זה דש״פ ראה שנה זו (לעיל ע׳ קעח ואילך).
42) הקדמת הזהר בתחלתה.
43) זח״ב כ, ב. עדר, ב. שבת ל, א. וש״נ.
44) ראה ב״ק יז, א. וש״נ.
45) ראה תניא פל״ז (מח, ב).
46) נשא ו, כה.
47) שם, כד-כו.
48) ראה ספרי נשא שם. ובכ״מ.
49) רמב״ם סוף הל׳ חנוכה.
50) סימן ט.
51) ישעי׳ א, כז. וראה בארוכה ד״ה ציון במשפט תפדה דער״ח מנ״א ודש״פ דברים שנה זו (סה״מ דברים ח״א ע׳ כה ואילך. ע׳ לה ואילך).
52) פ׳ שופטים טז, יח.
53) ישעי׳ שם, כו.

[סה"מ אב-אלול ע' קפב ואילך]

נדפס בסה״מ תשל״ה ע׳ 470 ואילך.

סגירת תפריט