בס״ד. ש״פ בהר, ט״ו אייר ה׳תשי״ט
הנחה בלתי מוגה
להבין ענין הילולא דרשב״י1 למה נקרא בשם הילולא2 והלא נקבע תענית3 על מיתת צדיקים כו׳. ומבאר בזה רבינו הזקן4 ע״פ הקדמה שיש הפרש בין נשמות למלאכים, שהמלאכים נקראים עומדים והנשמות נקראות מהלכים כמ״ש5 ונתתי לך מהלכים בין העומדים. וטעם הדבר שהמלאכים נקראים עומדים הוא לפי שהמלאכים הם בבחי׳ מדידה והגבלה, דידוע שהמלאכים הם בעלי חומר וצורה, ומצד החומר שבהם הרי הם במדה וגבול, כנודע דקרסולי החיות כנגד כולם6 וכו׳, וכן הצורה והנפש שלהם היא ג״כ בשיעור והגבלה. ועוד זאת שגם הכח האלקי הנמשך בהם הוא במדידה והגבלה עד שיוכלו להיות ב׳ הפכים כמו מיכאל באהבה וגבריאל ביראה, דגבורה וחסד הם ב׳ הפכים. ועוד זאת, שגם אופן ההשפעה הוא בהגבלה ובשיעור ומדידה, כדאיתא בזהר7 עה״פ8 נודע בשערים בעלה, באינון שיעורין עילאין דמלכות דאצילות כו׳. ולכן נקראים עומדים, דמורה על מדידה ושיעור, שעומדים במקומם הקבוע להם. אמנם הנשמות נקראות בשם מהלכים, כי יש ביכולתם להלך הילוך אחר הילוך עד בלי קץ וגבול.
והנה גם הנשמות קודם בואן לגוף בעולם הזה היו בבחי׳ מדריגות המלאכים ונקראים עומדים, וכמ״ש אליהו9 חי ה׳ גו׳ אשר עמדתי לפניו כו׳. ורק לאחר בואה לגוף זוכה להיות בבחי׳ מהלך. ומבאר שם הטעם לזה, שאנו רואים בזיווג נשמות גשמיים, שקודם זיווגם הם בבחי׳ גבול ושיעור ליכולתם כשאר הנבראים [דאף שהנשמה היא חלק אלוקה ממעל10, ונקראת נשמת שד-י11, מ״מ הרי היא נברא יש מאין ומוגבלת], אך כאשר יזדווגו ויולידו הרי שפעם הוא בלי הגבלה שהרי יוכלו להסתעף מהם דורי דורות עד אין שיעור, ומוכרח שיש בהולדה זו הארת אור א״ס שלמעלה מבחי׳ נברא וגם מבחי׳ נאצל כו׳. ועד״ז יובן שהנשמה בהזדווגה בגוף ותוליד מעשים טובים יהי׳ בה הארת אור א״ס ב״ה, ולכן נעשית בבחי׳ מהלך בלי גבול.
אמנם ענין זה אינו מספיק, וכדי שיהי׳ גילוי ענין ההליכה בלי גבול בנשמה, צ״ל בשביל זה העבודה בתורה ומצוות, וכמ״ש12 בהתהלכך תנחה אותך, פירוש שהתורה היא המוליכה את הנשמה בעילוי אחר עילוי. והטעם לזה הוא כי שורש התורה הוא מבחי׳ כתר עליון, דלכך נקראים המצוות תר״ך עמודי אור13 אותיות כתר כו׳ לפי שהם עד״מ העמודים אשר בבית בין הגג והרצפה, שמחברים את הגג והרצפה להיות לאחדים, ומוכרח שיהי׳ העמוד גבוה משניהם שאז ביכולתו לחברם, וזהו שתר״ך עמודי אור דמצוות הם פנימיותו ית׳, בחי׳ תרי״ג ארחין דגלגלתא14, פנימיות הכתר, שהם מחברים את הנשמה מן הנמוך לגבוה בעילוי אחר עילוי.
והנה ידוע15 שעליית הנשמות בגן עדן מדי שבת וחודש16 הוא ע״י עמוד שבגן עדן. וכנודע שיש עמוד המחבר בין גן עדן העליון וגן עדן התחתון, היינו שירידת האור מגן עדן דיצירה לגן עדן דעשי׳ ועלייתו מגן עדן דעשי׳ לגן עדן דיצירה הוא ע״י העמוד. ומבאר בהמאמר17 ענין העמוד, דההפרש בין עמוד להיכל הוא ע״ד ההפרש בין פנימיות לחיצוניות, כמו שהיכל גשמי בחיצוניות שבו נגלה ישיבת האדם לכל רואה, ובפנימיות שבו יש דרך סתום ונעלם שהוא דרך עליית העמוד והוא פנימיות ההיכל. וכן הוא גם בענין המצוות, שיש פנימיות וחיצוניות במעשה המצוות, שכוונת המעשה היא בחי׳ פנימיות המצוות, משא״כ המעשה הוא חיצוניות המצוות [וכמבואר במ״א18 דכוונת המצוות מגיעה בגן עדן העליון ומעשה המצוות מגיע בגן עדן התחתון]. וע״פ הנ״ל שעמוד ענינו הוא פנימיות ההיכל, מובן, שעיקר ענין העמוד שבמצוות הנ״ל, שעל ידו נעשית הנשמה בבחי׳ מהלך, הרי זה בחי׳ פנימיות המצוות והכוונה שבמצוות. וכן הוא גם בתורה, שעיקר העמוד דתורה אינו גליא דתורה אלא פנימיות התורה.
ובזה יובן ענין הילולא דרשב״י, מה שדוקא הסתלקות רשב״י נקראת הילולא. כי רשב״י גילה את הסתום דאורייתא, היינו בחי׳ פנימיות התורה שבה הוא עיקר ענין העמוד הפועל ענין ההילוך בלי גבול, ענין ההילולא. ויש לפרש הכוונה בזה, דשאר הצדיקים שעיקר עבודתם בגלוי היתה בגליא דתורה, הרי אף שגם בהסתלקותם מאיר אור נעלה, מ״מ למטה הוא בחי׳ העלם ותענית, כיון שגליא דתורה אינו בלי גבול האמיתי. משא״כ רשב״י שגילה בחי׳ פנימיות התורה, אמיתית ענין העמוד ובלי גבול שבתורה, לכן האיר האור שבעת הסתלקותו גם למטה.
ומסיים בהמאמר ובכל זה יובן מארז״ל19 האי עלמא דאזלינן מיני׳ כהילולא דמי, פירוש, האי עלמא דוקא שנתלבשה הנפש האלקית בגוף גשמי והולידה מעשים טובים כו׳, דאזלינן מיני׳ פירוש דמה שנעשה בחי׳ מהלך ולא בחי׳ עומד הוא מיני׳ מעולם זה, ולכן נקרא הילולא כמו החתונה שהו״ע הזיווג כנ״ל.
והנה לכאורה אינו מובן מדוע מוסיף רבינו הזקן פירוש מאמר רז״ל הנ״ל (האי עלמא דאזלינן מיני׳ כו׳) לאחרי שכבר סיים לבאר ענין הילולא דרשב״י. ועוד זאת, דלכאורה יש בזה סתירה להנ״ל, שהרי ענין זה הוא בהסתלקות כל הצדיקים, וא״כ מדוע קבעו אצלם יום תענית. ויש לומר בדרך אפשר הביאור בזה, שהתורה כללות ופרטות נאמרה20, דהגם שעיקר ענין ההילוך הוא ברשב״י, מ״מ ישנו בפרטיות מעין זה בכאו״א מצד בחינה הכללית דרשב״י, שהרי שמץ מנהו ישנו בכאו״א. ובגלוי ענין זה הוא בל״ג בעומר ובשבת שלפני ל״ג בעומר, שאז מאיר ענין הבלי גבול, ענין ופרצת21.
__________
1) מאמר זה הוא תוכן ד״ה להבין ענין נתינת התורה לנשמות ישראל דליל א׳ דחה״ש תשט״ז (סה״מ שבועות ע׳ פה ואילך) – עם איזה שינויים. לכללות המאמר, ראה ד״ה זה במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קא ואילך. תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ רסא ואילך). המשך תרס״ו ע׳ תפז ואילך. וראה גם אוה״ת נ״ך (כרך ב) ע׳ תתקנד.
2) זח״ג (אד״ז) רצו, סע״א. וראה שו״ת דברי נחמי׳ או״ח סימן לד אות ז׳.
3) טור או״ח סימן תקפ.
4) מאמרי אדה״ז שם.
5) זכרי׳ ג, ז. וראה תו״א ס״פ וישב. אוה״ת בהעלותך ע׳ תז ואילך.
6) חגיגה יג, א. וראה תניא ספי״ג ובמ״מ, ליקוט פירושים וכו׳ לשם.
7) ח״א קג, ב.
8) משלי לא, כג.
9) מלכים-א יז, א. יח, טו. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
10) ל׳ הכתוב – איוב לא, ב. ראה תניא רפ״ב.
11) איוב לב, ח. לג, ד.
12) משלי ו, כב.
13) ראה פרדס שער (ח) מהות והנהגה פ״ג. שם פכ״ו. אגה״ק סכ״ט. וראה גם סה״מ מלוקט ח״א ס״ע סה ואילך.
14) ראה זח״ג קכט, א (באד״ר). וראה בביאור האריז״ל לזהר שם. מ״ח מסכת א״א ספ״ד. לקו״ת פ׳ ראה כא, ד. ובכ״מ.
15) ספר הבהיר – הובא בלקו״ת בשלח ב, א. מאמרי אדה״ז שם ע׳ קג. ובכ״מ. וראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב ריא, א. הנסמן במאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״ב במ״מ לע׳ תשעג (ע׳ תתקפד). לעיל ע׳ סה. ועוד.
16) ראה זח״ב קנו, סע״ב. לקו״ת ואתחנן ט, א. וש״נ. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ סה. וש״נ.
17) מאמרי אדה״ז תקס״ד שם.
18) לקו״ת נצבים נ, ד. נב, ד. וראה גם רד״ה כי כארץ תוציא צמחה שנה זו (סה״מ דברים ח״ב ע׳ קה). ועוד.
19) עירובין נד, א. וראה ע״י שם. וראה בכ״ז אוה״ת תצא ע׳ תתריג.
20) ראה חגיגה ו, א.
21) ל׳ הכתוב – ויצא כח, יד. ראה שבת קיח, סע״א-ב.
[סה"מ ימי הספירה ע' קיד ואילך]
״ישנו כת״י (ביכל) משנת תקס״ג, וכנראה שהמאמרים שם הם הלשון דרבינו הזקן עם הגהות והערות של הצמח צדק. א׳ מהמאמרים הוא להבין ענין הילולא דרשב״י כו׳״ (שיחות קודש תשי״ט (ברוקלין, תש״ע) ע׳ 320).
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשי״ט ע׳ 672 ואילך.