בס״ד. ש״פ קרח, ג׳ תמוז ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
יהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו1, וידוע מ״ש ע״ז כ״ק מו״ח אדמו״ר2, דאבותינו הו״ע המוחין3, והיינו שאותו האור שמאיר בהמוחין יהי׳ עמנו, שיאיר גם במדות שבלב, דז״א הוא עיקר האדם, שע״כ עבודת האדם היא לברר את הז׳ מדות4, ועי״ז שמאיר האור בלב הנה ליבא פליג לכל שייפין5, שנמשך ברמ״ח איברים ושס״ה גידים, שהם רמ״ח מצוות עשה ושס״ה מצוות ל״ת6, במחשבה דיבור ומעשה, ואדרבה המעשה הוא העיקר7. וזהו יהי הוי׳ אלקינו עמנו, שהוי׳ הוא שם העצם8, ואלקינו הו״ע כחינו וחיותינו9 כמבואר בשולחן ערוך בתחילתו10, ומכל שכן ע״פ המבואר בפנימיות הענינים11 דמצד שם הוי׳ בלבד לא היו העולמות יכולים לסבול את הגילוי אור, ודוקא מצד שם אלקים יכולים לסבול, ועד שמאיר האור במוחין, וענין המוחין הוא מ״ש12 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, שהו״ע הראי׳, ועד״ז הוא בשמיעה ג״כ כמ״ש13 שמע ישראל הוי׳ אלקינו הוי׳ אחד, וע״ז היא הבקשה יהי הוי׳ אלקינו עמנו, שאותו האור שמאיר במוחין שבראש יאיר ויתגלה גם במדות שבלב. והגם שמוחין ומדות הם שני מהותים נבדלים, ועוד יותר שהם מהותים הפכים זה מזה, שהמוחין ענינם קרירות והתיישבות משא״כ מדות הם בחמימות והתפעלות, שע״כ הנה המוחין הם לעצמו ומדות שייכים לזולתו14, ולכן צ״ל מיצר הגרון להפסיק בין המוחין למדות15, אבל מ״מ הנה הבקשה היא יהי הוי׳ אלקינו עמנו, שאור המוחין יאיר במדות כמו שהוא במוחין ממש. ומסיים אל יעזבנו ואל יטשנו, דמאחר שאור המאיר במדות הוא למעלה באין ערוך לגבי מדריגת המעשה, שלכן ההמשכה ממדות למעשה היא ע״י גבורה ונצח, לכן אומרים אל יעזבנו ואל יטשנו, שיומשך מבחי׳ המדות ויתגלה גם בבחי׳ מעשה.
והנה זהו ג״כ מ״ש16 ויקח קרח, ותרגם אונקלוס ואתפלג, דבכל מקום התרגום על ויקח הוא ונסיב17 וכאן מתרגם ואתפלג, וכן הוא בפירש״י ויקח שלקח עצמו מלשון מחיצה ומחלוקת, וכמבואר בזהר18 שרצה להפריד בין שמאל וימין, או כלשון הב׳ שרצה לאחלפא שמאלא בימינא, דהיינו שתמורת זה דבקדושה הו״ע לאכללא שמאלא בימינא, הנה הוא רצה לא רק להפריד בין שמאלא לימינא אלא גם לאחלפא שמאלא בימינא, שהימין יקבל מהשמאל, וע״ז היתה התשובה לקרח שמשנה תיקוני דלעילא ותיקונא דלתתא. ולכאורה קשה, דקרח שפיקח הי׳ מה ראה לכל זה19. והביאור בזה הוא20, שקרח ראה הגבורות כמו שהם בשרשן, דבשרשן הנה הגבורות הם למעלה מהחסדים, שכן הוא גם בכל ההמשכות שתחילה צ״ל העלם ואח״כ הוא הגילוי, וכמו שהוא למטה במוחין ומדות שבכדי שיוכל להיות גילוי אור המוחין בלב צ״ל מיצר הגרון תחילה להעלים על אור המוחין, וכן הוא גם בהמשכת השכל מלמעלה מן השכל שצ״ל ע״י העלם, ועד״ז הוא למעלה ג״כ בכל המדריגות שצריך להיות צמצום תחילה, ועד לראשית גילוי הקו שתחילה צ״ל צמצום הראשון, שנסתלק האור לגמרי, ורק לאחרי זה יכול להיות המשכת הקו21, שמכל זה מובן שבכל ענין וענין הנה הגבורות קודמין לחסדים, שבקדושה הנה הקדימה בסדר היא קדימה בחשיבות, ולכן כן הוא גם למטה שהגבורות קודמין לחסדים, וכמארז״ל22 כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, דברייתו של עולם קאי על התהוות עולם הזה התחתון, אשר מכל הנ״ל מובן הטעם מה שקרח רצה להגביר קו השמאל על קו הימין.
אך באמת טעה בזה, כי באמיתית הענין הנה הגילוי הוא קודם ההעלם, דקודם הצמצום הי׳ ענין הגילוי וכמ״ש21 שלפני הצמצום הי׳ האוא״ס ממלא כל מקום החלל. וזהו מ״ש23 א-ל אלקים הוי׳ דיבר ויקרא ארץ, שבתחילה הוא שם א-ל שהו״ע הגילוי ורק לאחרי זה הוא שם אלקים שהו״ע הצמצום, ואח״כ הו״ע הוי׳ שהו״ע הרחמים שהוא כלול מחסד וגבורה שבא לאחר חסד וגבורה, ונמצא דבשורש הנה הגילוי הוא למעלה מההעלם. והנה אע״ג דהאור שלפני הצמצום הוא למעלה מהעולמות, שאינו נותן מקום למציאות העולמות, וכמ״ש21 שהי׳ אור עליון פשוט ממלא כל המציאות ולא הי׳ מקום לעמידת העולמות ומציאות העולמות, אבל מ״מ הנה הצמצום גופא כוונתו היא בשביל הגילוי, וא״כ לבד זאת שלפני הצמצום הי׳ כבר ענין הגילוי שהו״ע מ״ש אור עליון ממלא כל מקום החלל, הנה בהצמצום עצמו מאחר שכוונתו היא בשביל הגילוי, הרי דבהצמצום גופא הנה כוונת הגילוי היא קודם להצמצום. וזה הי׳ טעותו של קרח שרצה להקדים הגבורות לחסדים, שטעותו היתה לא רק בהבחינות שלמעלה מהשתלשלות, אלא שטעה גם בהענינים כמו שהם למטה, דאע״ג דברישא חשוכא והדר נהורא, וכמ״ש24 ויהי ערב ויהי בוקר, אבל מ״מ הכוונה של ויהי ערב שהו״ע העלם הוא שעי״ז יבוא לבחי׳ ויהי בוקר, ולמעלה מזה שיהי׳ יום אחד24, שהו״ע הגילוי שלמעלה מערב ובוקר25.
וזהו מ״ש יהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו, דהגם שמוחין ומדות הם שלא בערך זה לזה, אשר על כן צ״ל מיצר הגרון להפסיק ביניהם, מ״מ מבקשים [שענין התפילה אינו ענין ניסי, שלא זה הו״ע התפילה, אלא הבקשה היא] שיהי׳ כן ע״פ הטבע, דמאחר שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, ולכן יכול להיות המשכת חיצוניות השכל בלב, ועד גם להמשכת פנימיות המוחין שיאיר בלב כמו שהוא במוח, וכמו שהוא למעלה שע״י הצמצום יכול להיות גילוי האור, שלפני הצמצום לא הי׳ מקום לעמידת העולמות, וכידוע קושיית העץ חיים26 שהי׳ יכול להישאר קו קצר, והביאור בזה הוא שאם לא הי׳ סילוק לגמרי לא הי׳ יכול להיות התהוות העולמות, אבל לאחר שכבר נתהוו העולמות יכול להיות המשכת וגילוי הקו, וע״י הזיכוך יכולים להגיע להאור שלמעלה מהקו, ולהאור כמו שהוא לפני הצמצום, שכל זה הוא מאחר דכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, וכמו״כ הוא במוחין ומדות, דמאחר שכוונת הצמצום היא בשביל הגילוי, יכול להיות המשכת אור המוחין במדות כאשר הי׳ עם אבותינו כמו שהם במוחין, ועד שיהי׳ כפשוטו יהי הוי׳ אלקינו עמנו כאשר הי׳ עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, ולכל בני ישראל יהי׳ אור במושבותם27.
__________
1) מלכים-א ח, נז.
2) סד״ה זה תש״י (סה״מ תש״י ע׳ 57).
3) ראה תניא רפ״ג. לקו״ת דרושים לשבת תשובה ד״ה שובה (השני) ספ״ג [סז, א]. ובכ״מ [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ שם].
4) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
5) זח״ג קסא, ב. רכא, ב (ברע״מ). אגה״ק סל״א. תו״א בראשית ז, ד. לקו״ת שה״ש כט, ב ואילך. לא, א ואילך.
6) ראה תקו״ז ת״ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. וראה זח״א קע, ב.
7) אבות פ״א מי״ז.
8) כס״מ הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז. פרדס שער (יט) שם בן ד׳ פ״א. מו״נ ח״א פס״א ואילך. עיקרים מאמר ב׳ פכ״ח.
9) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
10) או״ח סימן ה.
11) ראה שעהיוה״א פ״ד. ובכ״מ.
12) ישעי׳ מ, כו.
13) ואתחנן ו, ד.
14) ראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 41-2. וש״נ.
15) ראה תו״א וארא נז, א. מאמרי אדה״ז תקס״ג ח״א ע׳ קו. תו״ח וארא קג, א ואילך. אוה״ת וארא ע׳ קעד ואילך. שם ע׳ רמ ואילך. בא ע׳ רסד ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פרק קמז (ע׳ קסא) ואילך. ועוד.
16) ריש פרשתנו (קרח טז, א).
17) ראה ת״א בראשית ב, כא. וירא יח, ז. כב, ו. ועוד.
18) ריש פרשתנו (ח״ג קעו, א).
19) ראה תנחומא פרשתנו ה. במדב״ר פי״ח, ח. פרש״י פרשתנו טז, ז.
20) אוה״ת פרשתנו ע׳ תרפו-ז. שם ע׳ תשכא ואילך. לתהלים (יהל אור) ע׳ קצ. וראה גם לקו״ת פרשתנו נד, ב-ג.
21) ראה ע״ח שער א (דרוש עיגולים ויושר) ענף ב.
22) שבת עז, ב.
23) תהלים נ, א. ראה אוה״ת (יהל אור) עה״פ (נסמן לעיל הערה 20). אוה״ת פרשתנו שם (ע׳ תשכא).
24) בראשית א, ה.
25) ראה סה״מ תש״ד ע׳ 221.
26) שם סוף ענף ג. וראה גם המשך תרס״ו ע׳ ד. המשך תער״ב ח״א ע׳ כח. סה״מ תרע״ח ע׳ רפג. תרפ״ד ע׳ פד. ועוד.
27) ע״פ בא י, כג.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' קמא ואילך]
״המאמר הוא מהצ״צ״ (שיחות קודש תשכ״ח ח״ב ע׳ 260).
כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.