בס״ד. ש״פ משפטים, פ׳ שקלים, מבה״ח וער״ח אדר ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
כי תשא את ראש בני ישראל גו׳ ונתנו איש כופר נפשו גו׳ זה יתנו גו׳ מחצית השקל גו׳ העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט גו׳ לכפר על נפשותיכם1. וידועים הדיוקים בזה בדרושי רבותינו נשיאינו, מדוע2 נשתנתה מצוה זו משאר המצוות, שנאמר בה העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. דהנה בקרבנות עצמם (דהקרבת הקרבנות קשורה עם מחצית השקל, שהרי ממחצית השקל מקריבים את קרבנות הציבור3) ישנו קרבן עולה ויורד, שבו אמרו4 עשיר שהביא קרבן עני לא יצא. ועד״ז במצות הצדקה (הקשורה ג״כ עם מחצית השקל, דמחצית השקל היא נתינת צדקה) איתא בגמרא כתובות5 שהנותן צדקה צריך לתת לפי ערכו ויכולתו, וכאשר כמאן דבעי לי׳ למיעבד לא עביד אז אפשר שיהיו ענינים בלתי רצויים כו׳ (וכמסופר שם שאף שנתן סכום גדול לצדקה, הנה מכיון שסכום זה לא הי׳ לפי ערכו, לכן הי׳ ענין של עונש כו׳). ועד״ז בנדבת המשכן שהיו בה י״ג6 (ט״ו7) דברים, זהב וכסף ונחושת וכו׳, הרי כאו״א הביא לפי יכולתו8. ומדוע במצות מחצית השקל נאמר העשיר לא ירבה גו׳. ומה גם שנאמר כאן לכפר על נפשותיכם, ואעפ״כ העשיר לא ירבה. וביותר אינו מובן9, כי מזה שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, משמע, שהכוונה היא לבחי׳ עשיר ודל בנוגע לענין זה עצמו, כי אם בנוגע למצוה זו אינו בבחי׳ עשיר או דל, לא הי׳ הכתוב מדגיש בכלל שהוא עשיר או דל. ולכן צריך לומר הכוונה, שבנוגע לענין זה עצמו הוא בבחי׳ עשיר או דל. וא״כ אינו מובן ביותר, שהתורה עצמה מדגישה שהוא בבחי׳ עני ודל בענין זה עצמו, ואעפ״כ העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. גם צריך להבין, דלכאורה ענין זה (העשיר לא ירבה) הוא היפך האמור10 (בנוגע למחצית השקל) דאיני מבקש אלא לפי כחן, היינו שהבקשה היא מכאו״א לפי כחו ויכולתו דוקא.
והנה במ״ש זה יתנו, דלכאורה תיבת ״זה״ מיותרת11, ואמרו רז״ל12 שהראה לו הקב״ה למשה מטבע של אש. אבל ענין זה צריך ביאור, דבשלמא במנורה מובן שהי׳ הקב״ה צריך להראות למשה מנורה של אש, באופן דמראה באצבעו ואומר זה13, משום שהמנורה יש בה ריבוי פרטים וכו׳. אמנם המטבעות כבר הוזכרו כו״כ פעמים לפני זה בתורה וכן לאחרי זה, ומדוע הי׳ צריך להראות לו מטבע של אש. גם צריך להבין מ״ש זה יתנו גו׳ מחצית השקל, מחצית מעשרים גרה שהם עשר גרה, הרי בכו״כ מקומות מצינו שהשלימות של כל דבר היא במספר עשר דוקא, וכמו בקרשי המשכן (שעמדו על האדנים שנעשו ממחצית השקל14) דכתיב15 עשר אמות אורך הקרש, ועד״ז משה רבינו הי׳ גבוה עשר אמות16, דמזה מובן שהשלימות היא במספר עשר דוקא17. וא״כ מהו ענין עשרים גרה השקל.
אך הענין הוא, דאף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, ששניהם צריכים לתת עשר גרה, הנה בהעשר גרה גופא הדל נותן העשר שבהתאם לדרגתו, והעשיר נותן עשר שבהתאם לדרגתו. וכמבואר בהדרושים18, דעשיר קאי על עולם האצילות, ועשר גרה הם עשר ספירות דאצילות, והדל קאי על עולמות בי״ע, ועשר גרה דילי׳ הם עשר ספירות דבי״ע. וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כי בשניהם השלימות היא במספר עשר דוקא. ואעפ״כ עשר הוא מחצית השקל, כי יש ב׳ עניני שלימות, שלימות מלמטה למעלה ושלימות מלמעלה למטה (עשר ספירות מלמטה למעלה ועשר ספירות מלמעלה למטה19). וכמו אדם הראשון ששלימות עבודתו היא באתערותא דלעילא, מלמעלה למטה, שהרי הוא הי׳ יציר כפיו של הקב״ה כמ״ש גלמי ראו עיניך20, שזהו ענין השלימות מצד הבורא. משא״כ כל אחד מישראל הרי הוא קטן שנולד, שצריך לאביו ולאמו עד שנעשה גדול או שהגידול הוא ע״י עצמו, ואח״כ מגיע עד לשלימות העבודה דלמכור21 בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה. והיינו, דאף שגם העבודה בכח עצמו היא בעזר הקב״ה ולא בכחי ועוצם ידי22 כו׳ ח״ו, מ״מ העבודה היא באופן כזה שהאדם העובד עובד בכח עצמו, כי כך רצה הקב״ה שלא יהי׳ זה בבחי׳ נהמא דכיסופא23. וכמו שיש ב׳ אופנים אלו בכללות, כן הוא בפרטיות בעבודת כאו״א, דישנה24 שלימות העבודה מלמעלה למטה ושלימות העבודה מלמטה למעלה. ובשניהם השלימות היא במספר עשר דוקא כנ״ל, דשלימות העבודה שמלמטה למעלה הו״ע האמונה שצריך לחדור לכל עשר כחות הנפש, ושלימות העבודה מלמעלה למטה היא שגם ההמשכה שלמעלה נמשכת ג״כ בבחי׳ עשר. ועד״ז הוא גם בכל סדר ההשתלשלות, וכמבואר הענין בארוכה בפרדס שער עשר ולא אחד עשר25, דבכל סדר ההשתלשלות השלימות היא במספר עשר דוקא.
אמנם שלימות העבודה היא, שלא יהי׳ רק עשר מלמעלה למטה ועשר מלמטה למעלה, אלא ששניהם יתאחדו לענין א׳, ענין שלישי, חיבור שניהם יחד. וזהו ענין מחצית השקל, שנתינת עשר גרה, שלימות העבודה, צריכה להיות באופן כזה שיתאחדו שניהם יחד, עד כדי כך שיורגש בכל אחד מהם שאינו אלא מחצית בלבד.
וזהו כי תשא את ראש, שהכח לזה (לאחד ב׳ אופני עבודה אלו) הוא מענין שלמעלה משניהם, למעלה ממעלה וממטה. וזהו כי תשא את ראש, שנושא ומגבי׳ עצמו למעלה מכל מדידה והגבלה. וזהו מ״ש זה יתנו, היינו שענין כזה שהוא בהעלם לפנים מהעלם26, נמשך מן ההעלם ומן הכח אל הגילוי והפועל, בחי׳ זה, וחודר בכל כחות נפשו, עד שמאחד את ב׳ אופני העבודה הנ״ל. וזהו ג״כ מה שאמרו שהראה לו הקב״ה מטבע של אש, דמטבע ואש הם ב׳ הפכים, מטבע הוא ענין של מדידה והגבלה, שהרי טובעים אותו מצורה מסויימת, ואש הוא היסוד הכי רוחני מד׳ היסודות. ומטבע של אש, היינו שנמשך ענין נעלה ביותר, שהמטבע גופא שהיא במדידה והגבלה נעשה באופן של אש שלמעלה ממדידה והגבלה.
ויהי רצון, שע״י הלימוד בהלכות מחצית השקל, דכל העוסק בתורת כו׳ כאילו כו׳27, הרי זה גופא ימהר את האחישנה28 של הגאולה השלישית ובנין בית המקדש השלישי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך29, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו ממש.
__________
1) תשא ל, יב-יג; טו.
2) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקיט (ובשוה״ג שם). וראה גם לקו״ש ח״א ע׳ 181.
3) ירושלמי שקלים פ״א ה״א. מגילה כט, ב. פרש״י תשא שם, טו.
4) נגעים בסופה.
5) סז, א.
6) תנחומא תרומה ה. שהש״ר פ״ד, יג. פרש״י ודעת זקנים מבעה״ת ר״פ תרומה. זח״ב קמח, א.
7) בחיי תרומה כה, ז. כלי יקר שם, ג. וראה זח״ב קלה, א. אוה״ת תרומה ע׳ א׳שפג. לקו״ש ח״ג ע׳ 902.
8) ראה ויקהל לה, כא ואילך.
9) ראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתנב. שם ע׳ א׳תתקכח (בשוה״ג).
10) במדב״ר פי״ב, ג.
11) ראה גם אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקז. סה״מ תרס״ח ע׳ קלג. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתסג.
12) ירושלמי שקלים פ״א ה״ד. במדב״ר שם. וראה תוד״ה זאת החי׳ – חולין מב, א.
13) ראה תענית בסופה. שמו״ר פכ״ג, יד. פרש״י בשלח טו, ב.
14) פקודי לח, כה ואילך. מקומות שבהערה 3.
15) תרומה כו, טז.
16) ברכות נד, ב.
17) ראה גם ראב״ע שמות ג, טו.
18) אוה״ת שבהערה 9. וראה גם המשך תער״ב שם ע׳ תתעד.
19) פרדס שער (טו) ממטה למעלה פ״ד, מספר הבהיר סנ״ח (קעא). ע״ח שער (לט) מ״ן ומ״ד דרוש טו. לקו״ת חוקת סג, ג. וראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקו ואילך. שם ע׳ א׳תתקיב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ רצ.
20) תהלים קלט, טז. ראה ב״ר פכ״ד, ה. קה״ר פ״ג, יא (ב).
21) ב״ב קנה, א. וראה לקו״ת במדבר ב, א. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רי. וראה גם ביאוה״ז להצ״צ ח״ב ע׳ תתכט.
22) ל׳ הכתוב – עקב ח, יז.
23) ראה ירושלמי ערלה פ״א ה״ג. לקו״ת צו ז, ריש ע״ד. וראה לקו״ש חט״ו ס״ע 94-5. וש״נ.
24) ראה גם אוה״ת שבהערה 9. שם ע׳ א׳תתנ ואילך. סה״מ תרס״ח שם ע׳ קמא. המשך תער״ב שם.
25) ראה גם שער (ב) טעם האצילות.
26) ראה גם סה״מ תרס״ח והמשך תער״ב שם.
27) ראה מנחות קי, א.
28) ישעי׳ ס, כב. סנהדרין צח, א.
29) בשלח טו, יז.
[סה"מ ד' פרשיות ח"א ע' קסא ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ צב ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ב ע׳ 968-9.