כט) יפה שעה אחת – ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשכ״ט

בס״ד. ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשכ״ט

הנחה בלתי מוגה

יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא1. ומקשה ע״ז בהמאמר שלפני מאה שנה, ד״ה יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא2, ונמצא בקיצור בשנה שלפני זה3 (רק ששם תיכף בההתחלה מובא הפסוק וארא וגו׳, ובמאמר זה הפסוק מובא רק סמוך לההתחלה) דהלא עולם הבא הוא השכר על העבודה דתורה ומצוות, והשכר על עבודה הרי צ״ל יותר מהעבודה, או עכ״פ בהשוואה להעבודה, ואיך יהי׳ התשלום גמול מן הדבר פחות מן העבודה, עד שיפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא. וגם צריך להבין מ״ש4 וארא אל אברהם אל יצחק וגו׳ בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, והרי כמה פעמים נאמר שם הוי׳ אצל האבות, ומביא בהמאמר כמה דוגמאות לזה5, וגם מהו הלשון לא נודעתי להם, ואינו אומר לא הודעתי להם6.

ולהבין זה מביא המארז״ל7 ברישא חשוכא והדר נהורא. ויש לומר השייכות דהמאמר ברישא חשוכא והדר נהורא לענין זה, דמאחר דוארא וגו׳ הוא תירוץ על שאלת משה למה הרעותה8, וע״ז בא הביאור וארא אל אברהם וגו׳, היינו שאע״פ שאצל האבות הי׳ ג״כ הגילוי דשם הוי׳, מ״מ הגילוי הי׳ רק משם הוי׳ דלתתא, ועכשיו מתגלה שם הוי׳ דלעילא, ובכדי שיהי׳ הגילוי דשם הוי׳ דלעילא צ״ל לפני זה הענין דהרעותה לעם הזה9, שזהו ענין מה שברישא חשוכא, ורק אח״כ יכול להיות הגילוי דשם הוי׳ דלעילא, שהו״ע והדר נהורא. וצריך להבין בענין דרישא חשוכא והדר נהורא, דהרי כללות ההשתלשלות הרי זה עקודים נקודים וברודים10, ובעקודים שזהו ראשית ההשתלשלות הלא האורות הם קודמים אל הכלים, ועוד זאת הלא מהתעבות האורות נתהוו הכלים11, וא״כ הרי הם קודמים גם במעלה, והיינו דלא זו בלבד דהאורות קדם התהוותן להתהוות הכלים בזמן, שלמעלה הו״ע סיבה ומסובב, אלא שהם קודמים גם במעלה, דהרי מה שמהתעבות האור נעשו הכלים מכריח שהאורות הם למעלה במדריגה מהכלים, והיינו דאפילו אם הי׳ ההתהוות באופן שבזמן, היינו בסיבה ומסובב, הי׳ באופן אחר, אבל מאחר שמהתעבות האורות נעשו הכלים, הרי האורות הם למעלה במדריגה מהכלים, ואיך אומרים דברישא חשוכא והדר נהורא.

ולהבין זה, מביא בהמאמר המשל מרב ותלמיד. ויש לומר בדרך אפשר, שמה שמביא משל זה, זהו מאחר שענין רב ותלמיד בכללות הו״ע משפיע ומקבל, שבכלל הוא שמשפיע לו חכמה, והרי ספירת החכמה היא ראשית ההשתלשלות12, וכמו שהענינים הם בראשית ההשתלשלות, כך הוא בכללות ההשתלשלות. ובעומק יותר יש לומר דמאחר שחכמה היא ראשית וראש ההשתלשלות, ממילא אינו יכול להיות שבסדר ההשתלשלות יהי׳ באופן אחר מכמו שהם בחכמה, לכן משתלשלים הענינים מחכמה ולמטה13, עד בגשמיות, דמקודם הי׳ ויהי ערב ואח״כ ויהי בוקר14, עד למטה יותר כמו שמובא בגמרא שבת7 מאי טעמא עיזי מסגי ברישא והדר אימרי, כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא. ומביא שם בהמשל, שכמו שהרב קודם שישפיע השכל לתלמידו מוכרח לצייר בשכלו אופן כלי המקבל ושכלו בכדי שיוכל להשפיע לו את האור שכל השייך להתלמיד, כדי שיוכל להתקבל באופן פנימי בהתלמיד, עד שיהי׳ אצלו באופן דאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות, כמובא בתניא15, ועד״ז הוא ג״כ למעלה.

אמנם לכאורה צריך להבין, דבשלמא למטה הנה מה שהרב צריך למדוד כלי המקבל תחילה, זהו משום שכלי התלמיד כבר ישנם לפני זה, דהרב משפיע לו את השכל, וא״כ צריך הרב להשפיע לו לפי כלי שכלו, ולכן צריך הרב לשער בעצמו אופן כלי שכלו של התלמיד קודם ההשפעה, אבל למעלה הרי הי׳ יכול להיות באופן אחר ג״כ, והיינו שמקודם יומשך האור ואח״כ יתהוו כלים שיהיו כפי אופן האור. אך הענין הוא16, דבאמת אין זה בהכרח שלמעלה תהי׳ התהוות הכלים באופן כזה, דלכן מדייק בהמאמר דהתהוות הכלים הוא ע״י הרצון, והמשל דרב ותלמיד הוא רק דוגמא כמו שהוא למעלה, דמאחר שלמטה הוא כך, צריך לומר שלמעלה הוא גם באופן כזה, שהרי מה שלמטה נשתלשל מלמעלה, ומאחר שלמעלה הי׳ יכול להיות ההתהוות באופן כזה שיומשך האור ואח״כ יתהוו הכלים, ובפועל לא הי׳ באופן כזה, רק הי׳ באופן שהכלים קדמו להאור מצד שהרצון הי׳ כך, דמזה רואים גודל מעלת הכלים, וכמו״כ הוא הסדר בעבודה דברישא חשוכא והדר נהורא, ולא רק במי שחטא ופגם ועבר את הדרך, אלא אפילו בצדיק גמור עובד את הוי׳ באהבה רבה בתענוגים17, הרי מ״מ הוא יש מי שאוהב18, ואינו דומה האהבה שלו כמו שהיא למטה לגבי כמו שהי׳ למעלה, ודוקא ע״י התלבשות נפש האלקית שלו בנפש הבהמית ובהתבוננותו בשפלות האדם ובגדלות הא-ל19 (כמובא ברמב״ם20) ובעוצם ריחוקו מאלקות, עי״ז דוקא מגיע לדרגא נעלית יותר.

והנה כמו״כ הוא בנוגע לב׳ שמות הוי׳ ופסיק טעמא בגווייהו21, שישנו22 שם הוי׳ דלתתא שיש לו שייכות לעולמות, שזהו שם שד-י שאמר די לאלקותי בעולמות23 עם כל הפירושים בזה, ושם הוי׳ דלעילא שהוא שלא בערך לגבי שם הוי׳ דלתתא, שזהו ענין פסיק טעמא בגווייהו, שענינו הפסק אמיתי, לא כמו שהוא בכמה הפסקים שעכ״פ נמשך האור דרך דלת או אפילו חלון, ואפילו נקב24, רק זהו סילוק לגמרי וזהו ההפסק שבין א״ס לאצילות, או כמו שהוא למטה יותר ההפסק שבין אצילות לבי״ע, הרי שזהו ענין ברישא חשוכא, וע״י העבודה דהרעותה לעם הזה ממשיכים שם הוי׳ דלעילא, שזהו ענין והדר נהורא.

ובזה יובן מה שאומר וארא אל אברהם וגו׳ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, וקשה דהלא מצינו כמה פעמים גילוי שם הוי׳ אצל האבות, אך הביאור בזה הוא25, דמה שהי׳ גילוי שם הוי׳ אצל האבות, זהו שהי׳ רק גילוי שם הוי׳ דלתתא, ועי״ז שהי׳ הרעותה לעם הזה, ברישא חשוכא, נמשך גילוי שם הוי׳ דלעילא, הדר נהורא. וזהו ג״כ ענין שהד׳ שמות, שם אלקים המעלים על שם הוי׳ דלתתא, ושם הוי׳ דלתתא, ושם אלקים שהוא המגן המעלים על שם הוי׳ דלעילא, ושם הוי׳ דלעילא, ענינם הוא שהם כנגד הד׳ לשונות של גאולה.

ובזה יובן גם מה שאומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, דהרי השכר דגן עדן הוא רק מה שנהנין מזיו השכינה26, אבל לעתיד לבוא, באלף השביעי, אז יהי׳ השכר27, שיתגלה עצם המצוה. וזהו ענין מה ששכר מצוה היא המצוה עצמה28. והגם שמבואר במ״א29 שגם לעתיד לבוא יהי׳ השכר דיושבין ונהנין מזיו השכינה, הנה שכר זה יהי׳ רק עבור הגוף, דהלא לעתיד לבוא יהיו נשמות בגופים30, וזה יהי׳ השכר עבור הגופים, אבל להנשמות יהי׳ שיומשך להם גילוי עצם המצוה.

וכנגד הד׳ לשונות של גאולה ישנם גם ד׳ מדריגות בתשובה31, וע״י העבודה בהד׳ מדריגות בתשובה מגיעים עי״ז ללשון החמישי של גאולה, והבאתי אתכם32, ומגיעים לזה ע״י הפצת המעיינות, היינו שע״י שיהי׳ הבנה והשגה באלקות מגיעים עי״ז לפרזות תשב ירושלים33, שלימות היראה34, ואין הפירוש בזה שלא יהי׳ חומה כלל, אלא שתהי׳ חומה35, והחומה תהי׳ באופן רוחני, אהי׳ לה חומת אש סביב36, שזהו ענין אני הוי׳ וגו׳ מחצתי ואני ארפא37, שזהו שתי פעמים אני כמבואר במ״א38, ולעת ערב יהי׳ אור39 שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו, דאתא לאתבא צדיקיא בתיובתא40.

__________

1) אבות פ״ד מי״ז.
2) סה״מ תרכ״ט (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ מא ואילך.
3) סה״מ תרכ״ח ע׳ עז ואילך. וראה גם שם ע׳ סח ואילך. ד״ה וארא תשכ״ח (לעיל ע׳ קמג ואילך), ובהנסמן שם הערה 2.
4) פרשתנו (וארא) ו, ג.
5) וירא יח, יז. שם, א. תולדות כו, ב. ויצא לא, ג. כח, יג.
6) ראה תו״א פרשתנו נו, א.
7) שבת עז, ב.
8) שמות ה, כב.
9) ראה תו״א שם, ד.
10) ל׳ הכתוב – ויצא לא, י. וראה ספר הליקוטים – דא״ח צ״צ ערך עקודים, נקודים, ברודים. וש״נ.
11) ע״ח שער (ו) העקודים פ״ג. וראה סה״מ עת״ר ע׳ לג. תרפ״ט ע׳ 256. ובכ״מ.
12) ראה שעהיוה״א רפ״ט. ובכ״מ. וראה בארוכה ״קובץ י״א ניסן – שנת הקי״א״ (קה״ת, תשע״ב) ע׳ 75 ואילך. וש״נ.
13) ראה תניא פ״ג.
14) בראשית א, ה. ובכ״מ.
15) פ״ה (ט, ב).
16) ראה גם ד״ה וארא תשכ״ח (לעיל ע׳ קמד).
17) ראה תניא פל״ה (מד, סע״א).
18) ראה תו״א ויקהל (הוספות) קיד, ד.
19) רמ״א או״ח סצ״ח ס״א.
20) הל׳ יסוה״ת פ״ב ה״ב.
21) זח״ג קלח, רע״א (באד״ר).
22) ראה לקו״ת ר״ה נט, סע״א ואילך. וש״נ. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקפח. שם ע׳ תתקצה. ובכ״מ.
23) ראה ב״ר פמ״ו, ג. פרש״י לך לך יז, א.
24) ראה סה״מ במדבר ח״ב ס״ע שפט. וש״נ.
25) ראה אוה״ת פרשתנו ע׳ קכו ואילך. (כרך ז) ע׳ ב׳תקמט ואילך. ובכ״מ.
26) ראה תניא פ״ד (ט, א). ובכ״מ.
27) שם פל״ו בהגה״ה.
28) ראה שם רפל״ז. פל״ט (נב, א-ב). לקו״ת במדבר ב, ריש ע״ב. סהמ״צ להצ״צ קסז, ב. ועוד.
29) ברכות יז, א.
30) רמב״ן בשער הגמול בסופו (בהוצאת שאוועל – ע׳ שט). וראה תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת צו טו, ג. שבת שובה סה, סע״ד. סהמ״צ להצ״צ יד, ב. ובכ״מ.
31) ראה לעיל ע׳ קכה. וש״נ.
32) פרשתנו ו, ח.
33) זכרי׳ ב, ח.
34) ראה תוד״ה הר – תענית טז, א. לקו״ת ר״ה שם, ב. שה״ש ו, ג. ובכ״מ.
35) ראה סד״ה צדקת פרזונו במאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תתקצח ואילך. וראה ד״ה בראשית ברא תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ מו ואילך). תשמ״א (סה״מ בראשית ח״א ע׳ ק ואילך). תשמ״ב (שם ע׳ קג ואילך). ועוד.
36) זכרי׳ שם, ט.
37) האזינו לב, לט.
38) ראה אוה״ת עה״פ (האזינו ע׳ א׳תרצט).
39) זכרי׳ יד, ז.
40) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.

[סה"מ שמות ח"א ע' קמז ואילך]

כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט