בס״ד. ש״פ שמיני, כ״ד ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשמ״ב
הנחה בלתי מוגה
ויהי ביום השמיני גו׳1, ומובא על זה בהדרושים (באוה״ת לאדמו״ר הצ״צ2 ובד״ה זה דשנת תרע״ח3) פירוש הכלי יקר4, דשמיני זה הוא שמיני למילואים5, דמזה משמע לכאורה דיום זה הוא מימי המילואים, וזה אינו שהרי כתיב6 שבעת ימים ימלא את ידכם, ומבאר בזה, דהחידוש ביום השמיני הוא שאז הי׳ גילוי שכינה כמ״ש7 ותצא אש מלפני ה׳, ובלשון רש״י8 שתשרה שכינה במעשה ידיכם, ולכאורה אין זה מובן מה יום מיומיים, למה ביום זה דוקא ולא בימים שלפניו שהם היו ימי המילואים. וע״ז מבאר בכתוב הטעם להיותו יום השמיני. דשמיני הוא מספר מקודש, לפי שכל הענינים שבעולם הם במספר שבע דוקא, ומספר שמיני הוא מיוחד אליו יתברך9. והענין הוא10, כמבואר בתשובת הרשב״א11 שיש מועדים של שבעת ימים ויש של שמונה ימים, ושבעת ימים הן שבעת ימי ההיקף, ומספר שמונה הוא השומר את ההיקף ולמעלה ממנו. ומשום זה הנה דוקא ביום השמיני למילואים, שהוא למעלה ושומר את שבעת ימי המילואים, אז דוקא היתה השראת השכינה. וע״ד מה שכל שבוע יש בו שבעה ימים, שהם שבעת ימי הבנין, והיום השמיני הוא למעלה מהם. וכן הוא בכללות יותר בספירת העומר, דהספירה היא של שבעה שבועות, ז׳ פעמים ז׳, ואח״כ בא היום החמישים, חג השבועות12, שהוא שומר את ההיקף ולמעלה ממנו. וכן הוא גם בשנים, דכל שמיטה היא של ז׳ שנים, ולמעלה מזה הוא מה שאחרי ספירת שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים באה שנת היובל13. ועד״ז הוא בעבודת האדם בכלל, דכללות עבודת האדם היא בשבעת המדות שלו, בירור מדותיו, ולמעלה מזה היא העבודה השומרת את המדות ולמעלה מהם, העבודה בבחי׳ התענוג הפועל הרחבת והגדלת והתפשטות המדות וכו׳. וזהו ענין שמיני, דשמיני הוא גם מלשון שומן14 שענינו תענוג, כמ״ש15 כל חלב לה׳ ופירשו רז״ל16 דקאי על כל הטוב והנאה והיפה והמשובח כו׳, היינו ענין הגורם תענוג. וזהו ענין שמיני למילואים, דאחרי שלימות העבודה בשבעת ימי המילואים, אז בא גילוי התענוג מלמעלה, גילוי שכינה.
והנה מזה שענין השמיני השומר את ההיקף בא בהמשך לשבעת הימים ומקיף אותם, מובן, שגם בשבעת הימים עצמם ישנו ענין שהוא בדוגמת השמיני המקיף. וכמבואר בהמאמר (ד״ה זה תרע״ח)17 ששבת הוא לא רק יום השביעי דשבעת ימי ההיקף אלא שיש בו גם ענין שלמעלה מן הזמן, דזהו18 הטעם על מה שמתחילים בכל יום ראשון למנות את הימים מחדש, לפי שביום השבת עולים למעלה לגמרי מהזמן, עד שהיום שלאחרי זה נקרא בשם יום ראשון בשבת, ואומרים אז את המזמור לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה19 על שם יום ראשון לששת ימי בראשית (שאז היתה בריאת העולם), כמבואר בגמרא ראש השנה20 ובמשנה תמיד21, דענין זה שבשבת (הבחינה דלמעלה מהזמן) הוא בכללות למעלה מבחי׳ ההיקף דז׳ הימים (זמן). וע״ד שיש בשבת גם בחי׳ מתנה (כדלקמן) שהיא דוגמת בחי׳ שמיני, כמבואר בהמאמר שם17 שבשבת יש ג׳ מדריגות, הא׳ מעלי שבתא, והו״ע השביתה מהמלאכה שיש לה שייכות אל המלאכה, הב׳ הוא יום השבת עצמו, מנוחה בעצם, והג׳ בחי׳ רעוא דרעוין שע״ז אמרו רז״ל22 מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה23, שזהו ענין הנמצא בבית גנזי, בבחי׳ העלם וגניזה, היינו שהוא למעלה לגמרי מכל ענין ההיקף, כמו השמיני השומר את ההיקף.
והנה כשם שמצינו בשבת שהוא יום השביעי שנכלל בו גם ענין השמיני, עד״ז הוא גם במשה רבינו שהוא השביעי משבעת הצדיקים שהורידו את השכינה למטה24, דגם בו יש ב׳ ענינים. א׳ שהוא שביעי, וב׳ מה שפעל ביום השמיני למילואים, שגם יום זה הי׳ ע״י משה25. דאף שעיקר עבודתו של משה היתה בשבעת ימי המילואים26, מ״מ גם ביום השמיני נכנס משה עם אהרן ולימדו את מעשה הקטורת27, ועד״ז בכמה ענינים שהיו ביום השמיני שנזכר בהם משה ואהרן הרי משה קדם לאהרן. ועד״ז הוא בכללות יותר, דמשה רבינו הוציא את ישראל ממצרים, להיותו השביעי, אבל יש לו שייכות גם עם גאולה העתידה (בחי׳ שמונה), דמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון28, ומזה מובן שיש לו שייכות עם גאולה העתידה (בחי׳ שמונה), דאף שמבואר בדברי רבותינו נשיאינו ששביעי של פסח קשור עם משה, יציאת מצרים, ואחרון של פסח קשור עם גאולה העתידה, משיח29, הנה גם משה רבינו שייך לגאולה העתידה, וכידוע מאמר רבותינו30, דמשה בצירוף אחד בגימטריא משיח. ועד״ז הוא גם בנוגע לתורתו של משיח הרי אמרו רז״ל31 יבוא טוב זה משה שנאמר בו32 ותרא אותו כי טוב הוא ויקבל טוב זו תורה כו׳ לטובים אלו ישראל כו׳, דענין טוב זו תורה קאי גם על תורתו של משיח שתתגלה לעתיד לבוא (אף שמבואר במ״א33 שמשיח ילמד תורה את האבות כו׳, וגם את משה רבינו).
והנה34 נוסף לענין שבעת ימי המילואים והיום השמיני למילואים שהוא השומר את ההיקף, ישנו עוד ענין שלמעלה גם מיום השמיני, והוא מה שאמרו רז״ל בסדר עולם35 וכו׳ והובא בפרש״י1, דנוסף לזה שהוא יום השמיני, יש בו עוד ענין שנטל עשר עטרות, היינו שנטל ענין שלמעלה ממנו, עשר עטרות. וע״ד המבואר בענין הכינור שבבית המקדש שהי׳ בן ז׳ נימין, והכינור של ימות המשיח יהי׳ בן שמונה נימין, ולעתיד לבוא בן עשרה נימין36, כמ״ש37 עלי עשור ועלי נבל גו׳. היינו דבזמן שבית המקדש הי׳ קיים זהו השלימות דעולם. דבית המקדש עצמו הי׳ קיים בשלימותו, וזה פעל שלימות בכל העולם ע״י החלונות שקופים אטומים38, ואעפ״כ הי׳ הכינור בן שבעה נימין, לפי ששבעה הוא תכלית השלימות דעולם. וזהו מה שהכינור שהוא ענין השירה והזמרה שהי׳ במקדש, ועוד דכנור הוא אותיות כ״ו בגימטריא שם הוי׳ נ״ר39, הנה הי׳ בן שבעה נימין, שלימות המדות. והכינור של ימות המשיח יהי׳ בן שמונה נימין, בחי׳ בינה שומר ההיקף, ולמעלה מזה הוא הכינור של עשרה נימין, עלי עשור, תלת ראשי ראשין שישנם בבינה.
והנה40 כללות החילוק בין אופנים אלה במשך הדורות הוא, דאברהם שהי׳ הראשון משבעת הצדיקים שהורידו את השכינה למטה, הרי מדתו היתה מדת החסד, ומ״מ עיקר עבודתו הי׳ להוסיף אורות באצילות, וכמאמר (הובא בהוספות לזהר41) אמרה מדת החסד לפני הקב״ה מימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי, היינו שעיקר עבודתו הי׳ למעלה שלכן צריך לומר שמשמש במקומי, למעלה. ואף שעבודתו היתה למטה, עד שגם איבריהם של האבות היו מרכבה לו ית׳ (כמובא בתניא42), מ״מ אין זה עיקר עבודתם, אלא טפל, ועיקר העבודה הי׳ להוסיף אורות באצילות. וזהו הטעם מה שהנפש אשר עשו בחרן43, אברהם מגייר את האנשים ושרה (שהיא מהאמהות, היינו בחי׳ מקבל מהאבות) מגיירת את הנשים44, מ״מ לא גיירו אלא שי״ח גרים כמספר אליעזר45 ולא יותר, כי עיקר עבודתו הי׳ למעלה. וטעם הדבר הוא46, משום שאז לא המשיכו מלמעלה את העצם שלמעלה מהנאצלים אלא רק משורש הנאצלים, וכמאמר47 מצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו, שהיו בבחי׳ ריח בלבד ולא עצם. ואח״כ הי׳ החידוש דמשה שהוא השביעי, שהוריד את השכינה למטה בארץ, במתן תורה, דהמצוות שאחרי מתן תורה נאמר עליהם48 שמן תורק שמך, היינו המשכת העצם. דעד מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים49, שהיתה גזירה דתחתונים לא יעלו למעלה משום שהיתה כביכול גם גזירה שהעליונים לא ירדו למטה, ובמתן תורה הי׳ ביטול גזירה זו49, היינו גם ביטול ההגבלה שלמעלה כביכול, ולכן גם ביטול ההגבלה שלמטה, עד שאפשר להיות יחוד גמור בין התחתונים להעליונים, כמו לעתיד לבוא50 שיהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד51, וכמו שאני נכתב אני נקרא52, ועד שנמשך בעולמות בי״ע, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. והנה אח״כ היתה השראת השכינה במשכן ביום השמיני למילואים, שזהו למעלה גם מהשלימות דשביעי. אמנם גם גילוי זה שבמשכן הי׳ רק לפי שעה כמ״ש53 ואהי׳ מתהלך באוהל ובמשכן גו׳, וגם אח״כ בבתי המקדש שלאחריו עדיין לא היתה תכלית השלימות, והשלימות תהי׳ לעתיד דוקא במקדש השלישי שהוא מקדש אדנ-י כוננו ידיך54, בנין נצחי.
והנה כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו55, וכן הוא גם בענין הנ״ל שתלוי בעבודתינו עתה. והענין הוא, דהנה נת״ל שעיקר העבודה הוא במדות, ובפרטיות היא העבודה דספירת העומר, שאז הוא בירור כל מדה בפרטיות. ואף שמבואר56 דספירת העומר ענינה הוא המשכת המוחין במדות, מ״מ הרי זה בחי׳ המוחין כמו שנמשכין במדות. ולמעלה מזה היא עבודת המוחין, דמוח שליט על הלב57, שמוחין אלו הם למעלה אפילו ממדות דקדושה, כמאמר58 עושה שלום במרומיו59 בין מיכאל לגבריאל (מדות דקדושה)60, והיא ספירת הבינה, הנקראת אם הבנים61, היינו שהיא האם והמשפיע של הבנים שהן ז׳ המדות (כי מדות כולל גם בחי׳ בת, הספירה הז׳). ולמעלה מזה הוא כשספירת הבינה כוללת בה גם את כל הג׳ ראשונות, דאז היא בשלימות. וזהו ענין אותו יום נטל עשר עטרות, ז׳ וג׳ הם עשר.
והנה אמרו רז״ל62 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, ומזה מובן, דע״י הלימוד בתורה בענין ויהי ביום השמיני שנטל עשר עטרות (במאמרי רבותינו נשיאינו), דיום השמיני זה הי׳ אחרי היציאה ממצרים שעלי׳ נאמר63 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, ואילו זכו היתה אז הגאולה באופן נצחי שאין אחרי׳ גלות64, היינו שיום שמיני זה כולל בעצמו גם את הגילויים דלעתיד לבוא (ובפרט שאז הי׳ כלות הנפש דנדב ואביהוא למעליותא65), הרי ע״י לימוד תורת ענין זה כאילו נפעל הענין עצמו, כמו שהוא בתורת הקרבנות שהעוסק בתורתם כאילו הקריבם66, וכן העוסק בתורת הבית ומוצאיו ומובאיו הרי הוא בונה את הבית67, ויתירה מזו, דעי״ז נפעל הענין בעצמו בגשמיות. דע״י הלימוד בהלכות משיח, ובפרט כפי שהם מבוארים במעיינות תורת החסידות ע״י הבעש״ט וכו׳, עי״ז זוכים בקרוב ממש לביאת משיח צדקנו68. ואז יהי׳ הכינור של שמונה נימין ושל עשר נימין, עד לארץ קיני קניזי וקדמוני, ארץ עשר עממין69. דגם זה נעשה ע״י מעשינו ועבודתינו, כמבואר בד״ה אל תצר לאדמו״ר האמצעי70, שגם בהעבודה עכשיו שייך מעין ענין זה בבירור המוחין כפי האפשרי עתה. וע״י העבודה בבירור המדות בספירת העומר ע״י כל אחד מישראל וכל ישראל יחדיו, עי״ז ברכנו אבינו כולנו כאחד71, בברכת הגאולה72. ומקויים מ״ש73 הרחב פיך ואמלאהו בדברי תורה כתיב74, ואח״כ יהי׳ הרחב פיך ואמלאהו בגשמיות כפשוטו, כפירוש הירושלמי75, דקאי על בקשת צרכיו כפשוטו, עד שויאכילהו מחלב חטה ומצור דבש אשביעך76 כפשוטו. ועד שיקויים היעוד דמשיח יבנה המקדש במקומו ועשה והצליח ונצח כל האומות שמסביביו77, עד שאז אהפוך אל עמים גו׳ לקרוא כולם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד78, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (שמיני ט, א).
2) פרשתנו ע׳ כה.
3) סה״מ תרע״ח ע׳ רסט.
4) עה״פ. הובא גם בד״ה זה תש״ד פ״י (סה״מ תש״ד ס״ע 191). תש״ה בתחלתו (סה״מ תש״ה ע׳ 167). ועוד.
5) פרש״י עה״פ.
6) ח, לג.
7) פרשתנו ט, כד.
8) שם, כג.
9) ראה גם לקו״ש חי״ז ע׳ 93.
10) ד״ה הנ״ל תרע״ח (שם ואילך). תש״ד (ע׳ 192 ואילך). תש״ה (שם ואילך).
11) ח״א ס״ט. הובא גם באוה״ת וישב רסח, א.
12) אמור כג, טו ואילך. פ׳ ראה טז, ט-י.
13) בהר כה, ח.
14) אוה״ת דרושים לשמע״צ ס״ע א׳תתיז-ח.
15) ויקרא ג, טז.
16) רמב״ם הל׳ איסורי מזבח פ״ז הי״א.
17) שם. וראה גם ד״ה זה תש״ד ותש״ה (שם).
18) ראה גם לקו״ת שה״ש כה, א. אוה״ת דרושים לשבועות ע׳ פו. ברכה ע׳ א׳תתצט.
19) תהלים מזמור כד.
20) לא, א.
21) בסופה.
22) שבת י, ב. ביצה טז, א.
23) ראה גם לקו״ת שה״ש כד, ב. המשך תרס״ו ע׳ תקמה.
24) שהש״ר פ״ה, א. וש״נ.
25) ראה סד״ה זה תרע״ח (ע׳ ערד ואילך). תש״ד (ע׳ 197 ואילך). תש״ה (ע׳ 172 ואילך). תש״מ (לעיל ע׳ קלז-ח).
26) ראה פרש״י פרשתנו שם, כג. ובכ״מ.
27) פרש״י שם.
28) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב. לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך.
29) סה״ש תש״ד ע׳ 105 ואילך. ועוד.
30) סה״ש תרצ״ט ע׳ 329-30. וראה לקו״ש שם.
31) מנחות נג, ב.
32) שמות ב, ב.
33) ראה לקו״ת צו יז, א-ב. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. וש״נ.
34) בהבא לקמן – ראה סד״ה זה תרע״ח (ע׳ ערה). תש״ד (ע׳ 198). תש״ה (ע׳ 173 ואילך). וראה גם סד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתקנא-ב).
35) רבה – פ״ז.
36) ערכין יג, ב. וראה כלי יקר שם.
37) תהלים צב, ד.
38) ל׳ הכתוב – מלכים-א ו, ד. וראה מנחות פו, ב (ופרש״י שם ד״ה שקופים).
39) תקו״ז ת״כ בסופו. לקו״ת מסעי צד, ב. סה״מ תש״ד שם ע׳ 198.
40) בהבא לקמן – ראה אוה״ת פרשתנו שם. ד״ה זה תרע״ח (ע׳ ערב ואילך). תש״ד (ע׳ 194 ואילך). תש״ה (ע׳ 169 ואילך). וראה גם ד״ה זה העת״ר שם.
41) ח״א רסד, ב, מספר הבהיר אות קצא. הובא בפרדס שער (כב) הכינויים פ״ד.
42) פכ״ג (כח, ב). רפל״ד. וראה ב״ר פמ״ז, ו. פפ״ב, ו. זח״ג רנז, ב.
43) לך לך יב, ה.
44) ב״ר פל״ט, יד. פרש״י לך לך שם.
45) ראה לך לך יד, יד ובפרש״י. נדרים לב, א. וראה תו״א יתרו סח, ד.
46) ראה גם ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אבות ס״ד (ע׳ כד ואילך). וש״נ.
47) שהש״ר פ״א, ג.
48) שה״ש א, ג. וראה שהש״ר שם.
49) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ד, ג.
50) ראה תניא פל״ו (מו, א).
51) זכרי׳ יד, ט.
52) פסחים נ, א.
53) שמואל-ב ז, ו.
54) בשלח טו, יז. וראה פרש״י שם.
55) תניא רפל״ז.
56) פע״ח שער (כב) ספה״ע פ״א ואילך. ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ רצא ואילך). ד״ה אני לדודי תש״ח (סה״מ תש״ח ע׳ 183 ואילך). ובכ״מ.
57) תניא פי״ב (יז, רע״א). ובכ״מ – מזח״ג רכד, סע״א (ברע״מ).
58) ראה תנחומא ויגש ו. דב״ר פ״ד, י. ספר הבהיר אות יא. ועוד.
59) איוב כה, ב.
60) ראה אגה״ק סי״ב (קיז, א ואילך).
61) תהלים קיג, ט. ראה זהר ח״א ריט, א. ח״ב פד, א. פה, ב. פרדס שער (כג) ערכי הכינויים ערך אם הבנים. תניא פ״ג. לקו״ת שמע״צ פח, ד. ובארוכה – המובא ב״קובץ י״א ניסן שנת הקי״ג״ (קה״ת, תשע״ד) עה״פ (ע׳ 193 ואילך).
62) זח״ב קסא, א-ב.
63) מיכה ז, טו. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ (ע׳ תפו ואילך).
64) זח״ג רכא, א. וראה גם עירובין נד, א. שמו״ר פל״ב, א. ועוד.
65) ראה אוה״ח עה״פ אחרי טז, א (ד״ה א״י עז״ה). וראה גם מאמרי אדה״ז – אתהלך לאזניא ע׳ לג ואילך. אוה״ת אחרי (כרך ב) ע׳ תקלח ואילך. ד״ה אחרי מות תרמ״ט (פי״ב – סה״מ תרמ״ט ע׳ רנה ואילך). ובכ״מ.
66) מנחות בסופה. וראה בהנסמן בהערה הבאה.
67) תנחומא צו יד. פסיקתא דר״כ פ״ו. פסיקתא רבתי פט״ז. ויק״ר פ״ז, ג. יל״ש יחזקאל מג, א (רמז שפב). וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 412 ואילך.
68) ראה אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה גם בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחלתו. וראה סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 501-2. שם ע׳ 691 ואילך. סה״ש תשנ״ב ח״א ע׳ 153. ועוד.
69) ראה ב״ר פמ״ד, כג. ירושלמי קידושין פ״א ה״ח. ב״ב נו, א. וראה סידור (עם דא״ח) קכט, ב. מאמרי אדהאמ״צ שבהערה הבאה. אוה״ת דברים ע׳ יט ואילך. ד״ה ראה החילותי אעת״ר (סה״מ אעת״ר ע׳ קנה ואילך).
70) מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך.
71) נוסח תפלת שמו״ע. וראה תניא פל״ב.
72) ראה גם תנחומא נצבים א (בסופו).
73) תהלים פא, יא. – ולהעיר שע״פ המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא) – התחילו בי״א ניסן שנה זו (תשמ״ב) אמירת מזמור זה. המו״ל.
74) ברכות נ, א. הובא באוה״ת לתהלים שם (יהל אור ע׳ רצד ואילך. ״קובץ י״א ניסן – שנת השמונים״ (קה״ת, תשמ״ב) ע׳ 30). וראה ברכה שבהערה הבאה.
75) תענית פ״ג ה״ו. הובא באוה״ת לתהלים שם. וראה ברכה לאנ״ש שיחיו י״א ניסן שנה זו (לקו״ש חכ״ב ע׳ 241) הערה 4.
76) תהלים שם, יז.
77) רמב״ם הל׳ מלכים פי״א ה״ד.
78) צפני׳ ג, ט. רמב״ם שם.
[סה"מ ויקרא ע' קלט ואילך]
כעין שיחה. י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 158 ואילך. התוועדויות תשמ״ב ח״ג ע׳ 1320 ואילך.