בס״ד. ש״פ משפטים, כ״ד שבט, מבה״ח אדר-ראשון ה׳תשי״ז
הנחה בלתי מוגה
ויבוא1 משה בתוך הענן גו׳ ויהי משה בהר ארבעים יום וארבעים לילה2, ואמרו רז״ל3 וכן פירש״י אשר ענן זה כמין עשן הוא ועשה לו הקב״ה שביל בתוכו. ולמדו זה ממה שנאמר4 ויבואו בני ישראל בתוך הים, הרי ביאתם לתוך הים הי׳ ע״י שביל וכמ״ש4 והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, הנה כמו״כ הוא ג״כ מ״ש ויבוא משה בתוך הענן, הנה ביאתו לתוך הענן היתה ע״י שביל. וצריך להבין מהו ענין הענן שנכנס משה בתוכו, דמאחר אשר זה הי׳ ע״י שביל ומשה נכנס בהשביל, א״כ מהו פעולת הענן, מאחר שלא הי׳ בהענן כי אם בהשביל. וגם צריך להבין השייכות דקריעת ים סוף לביאת משה בתוך הענן, דמשמע אשר שני הענינים שייכים זה לזה, והיינו דמהשביל אשר הי׳ בקריעת ים סוף הנה מאותו השביל נמשך השביל שבתוך הענן, דזהו מה שלמדו שהי׳ שביל בתוך הענן מהשביל שבקריעת ים סוף.
ולהבין זה צריך להקדים תחילה כללות ענין מתן תורה שהי׳ ע״י משה, אשר בשביל זה (בכדי לקבל את התורה) בא בתוך הענן. דהנה איתא במדרש5 אשר משה הוא השביעי וכל השביעין חביבין. וכן בענין הרקיעים הנה רקיע הנקרא ערבות הוא השביעי והוא חביב מכולם, כמ״ש6 סולו לרוכב בערבות גו׳. וכמו״כ הוא גם בענין האבות אשר אברהם הוא הראשון ומשה הוא השביעי הנה כל השביעין חביבין. וכמו״כ הוא ג״כ בענין הי״ג תיקונים הנה תקון הז׳ הוא תיקון ואמת, דהגם שכללות התיקונים הוא אמת, אמנם בענין התיקונים גופא הנה תיקון הז׳ הוא7 בחי׳ אמת8. דכללות הענין הוא, דאמת הוא תורה וכמאמר9 אין אמת אלא תורה, דזהו שמשה שהוא השביעי ומדתו מדת אמת10, וכמאמר11 מה ראה אמת ראה, הנה לזאת הנה על ידו דוקא ניתנה התורה שהיא אמת. והגם12 אשר גם האבות קיימו כל התורה עד שלא ניתנה13, אמנם מעשה האבות הי׳ ריחות בלבד, כדאיתא במדרש14 כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן15 תורק שמך. דכמו הריח בגשמיות כאשר מריחים איזה פרי או דבר בושם הרי עי״ז שמריחים לא נחסר מאומה בעצם הדבר, לפי שהוא הארה בלבד ואין זה עצם, כך גם מעשה האבות הנה כל מה שהמשיכו הוא רק הארה בלבד, משא״כ אנו שמן תורק שמך, שע״י קיום המצוות שאחרי מתן תורה ממשיכים את העצם, דזהו שמן תורק שמך, כמו שמריקים את השמן מכלי אל כלי הרי נמשך בזה כל העצם, כמו״כ הוא גם בענין קיום המצוות שאחרי מתן תורה שעי״ז הוא המשכת העצם. וטעם הדבר הוא לפי שעבודת האבות הי׳ בכח עצמם, שהרי לא היו מצווים על זה. ולהיות אשר עבודתם הי׳ בכח עצמם בלבד, לזאת הנה אף שעבודתם היתה במסירות נפש ובתכלית העילוי, וכמו אברהם שעבודתו היתה במדת האהבה כתיב בי׳16 הלוך ונסוע הנגבה, שעלה בעילוי אחרי עילוי בענין האהבה17, וכמו״כ יצחק אשר עבודתו היתה בחפירת הבארות בהעלאת הגבורות היתה ג״כ עבודתו במסירות נפש, וכמו״כ יעקב שהיתה עבודתו במדת התפארת וכמ״ש18 מקל לבנה לח ולוז וערמון19, שחושב כל הג׳ גוונים, דענין התכללות כל הגוונים מורה על מדת התפארת20, הנה אף אשר עבודתם היתה בתכלית העילוי ובמסירות נפש, מ״מ להיות שלא היו מצווים על זה, היינו שלא הי׳ בזה כח המצוה כי אם כל עבודתם הי׳ בכח עצמם, לזאת לא הגיעו כי אם עד שרש הנבראים בלבד, לפי שהנברא בכח עצמו לא יכול להגיע כי אם עד שרשו בלבד. וע״ד דאיתא בגמרא21 שמע מינה מעין עין עיטם הי׳ גבוה מקרקע העזרה כ״ג אמה, כי הפתח הי׳ גבוה כ׳ אמות ושיעור המקוה שהיתה על שער העזרה היתה אמה על אמה ברום ג׳ אמות. דמזה מכריחים אשר המעין הי׳ גבוה כ״ג אמה, דאל״כ לא היו יכולים המים להגיע למעלה משרשם22. דכל זה הוא במעשה האבות שעשו בכח עצמם. אבל ע״י קיום המצוות שאחרי מתן תורה, מאחר שאנו מצווים ועושים, הנה מצד כח המצוה, ממשיכים את העצם, דזהו ההתחדשות דמתן תורה שהיתה ע״י משה. וזהו ג״כ מ״ש23 ושמי הוי׳ לא נודעתי להם ופרש״י לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי, דהנה שם הוי׳ הוא שם העצם24, והוא ההמשכה שנעשה ע״י התורה שנקראת אמת כנ״ל, הנה ההמשכה שנמשך להאבות הי׳ רק משאר השמות בלבד ששרשם הוא בהרשימו, משא״כ בשם הוי׳ שהוא מאור הקו, דבר המוקש לי25, שלכן נקרא בשם העצם. והמשכה זו היתה ע״י משה דוקא.
והנה זה שנתבאר אשר ההתחדשות דמתן תורה הוא שע״י המצוות שמקיימים עכשיו נעשה המשכת העצמות, מובן זה מעצם הענין דתורה ומצוות. דהנה ענין התורה ומצוות הוא אשר ע״י התורה ומצוות נעשה החיבור דגשמיות עם רוחניות, וידוע אשר בכדי לחבר גשמיות ורוחניות הוא ע״י כח המפליא לעשות26 דוקא, שהוא בכח העצמות, דזהו גם בענין חיבור גשמיות ורוחניות כפשוטו. ובפרט אשר ע״י התורה ומצוות נעשה החיבור דמדריגות העליונות שברוחניות גופא עם מדריגות התחתונות שבגשמיות גופא, היינו שנעשה החיבור דתכלית הרוחניות עם תכלית הגשמיות, הרי בודאי שזהו בכח העצמות דוקא. ומאחר אשר ההמשכה דמתן תורה שהמשיך משה הרי ההמשכה היתה למטה מטה בעולם הזה הגשמי, כדאיתא במדרש27 דעיקר שכינה בתחתונים היתה וע״י החטאים סילקו את השכינה מלמטה למעלה עד רקיע הז׳, ואח״כ עמדו צדיקים והמשיכו את השכינה מלמעלה למטה, עד שבא משה שהוא השביעי (וכל השביעין חביבין) והורידה למטה בארץ, הנה מזה גופא אשר ההמשכה שהמשיך משה הי׳ זה למטה בארץ הגשמי, הנה זהו ג״כ ראי׳ והוכחה נוספת אשר ההמשכה היא המשכת העצמות ממש, דאל״כ לא הי׳ אפשר להיות ההמשכה למטה מטה ביותר. דמזה ראי׳ שהוא המשכת העצמות ממש, ולכן נעשה עי״ז החיבור דרוחניות עם גשמיות, אשר ע״י העבודה דאתכפיא סטרא אחרא ממשיכים עיקר שכינה למטה מטה ממש.
והנה28 המשכת העצמות שהמשיך משה למטה בתחתונים הרי גילוי זה הוא ע״י נשמות ישראל, כמ״ש29 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו״א מישראל30, היינו אשר נשמות ישראל ע״י עבודתם באתכפיא ואתהפכא הנה עי״ז נעשים מקדש לו ית׳31, אשר נמשך בהם הגילוי דשם הוי׳. אמנם גילוי המשכת שם הוי׳ שממשיכים נשמות ישראל הנה הגילוי אינו רק בהנשמות בלבד כי אם אשר ההמשכה היא בכללות העולם, דזהו מ״ש ושכנתי בתוכם. ועי״ז נשלם הכוונה דנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים32, שזהו תכלית הכוונה וכמו שמבאר בתניא33 דאין הכוונה בשביל עולמות העליונים כי אם תכלית הכוונה הוא שיהי׳ דירה בתחתונים דוקא, ופירוש תחתונים אינו במקום שהרי למעלה אינו בגדר מקום כלל כמ״ש34 הנה מקום אתי, אלא הכוונה תחתונים הוא במעלה ומדריגה, דגם במקום החושך יהי׳ העבודה דאתכפיא סטרא אחרא ואתהפכא סטרא אחרא, דבאמת הנה האתכפיא הוא הקדמה שמביאה לידי אתהפכא, שעי״ז נעשה המשכת העצמות. וזהו מה שישראל נקראים היכל הוי׳ היכל הוי׳ היכל הוי׳ המה35 ג״פ, לפי שע״י עבודתם הם ממשיכים בעולם את העצמות. והגם אשר את השמים ואת הארץ אני מלא36, אמנם זה מה שאת השמים והארץ אני מלא הרי זה בהעלם, וע״י העבודה נעשה בגילוי. דהגם אשר איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי׳37, הנה זהו שאין תופסים בו שיהי׳ בבחי׳ תפיסא, אבל מ״מ הרי הוא בגילוי. דההמשכה שהמשיכו האבות הי׳ רק הארה ולא עצמות, והעצמות הוא בהעלם, אבל ע״י נשמות ישראל הנה מצד עבודתם שאחרי מתן תורה הם ממשיכים את העצמות שיהי׳ בגילוי, שעי״ז משלימים הכוונה שיהי׳ דירה בתחתונים, דפירוש ענין דירה הוא כמו עד״מ בדירת האדם למטה הרי כל עצמותו ומהותו נמצא בהדירה בגילוי38, הנה כמו״כ גם למעלה הפירוש דדירה בתחתונים הוא אשר העצמות יהי׳ בגלוי. והמשכה זו דדירה בתחתונים נעשה ע״י העבודה דתורה ומצוות.
ואף שנת״ל אשר זה נעשה ע״י אתכפיא ואתהפכא וכדאיתא בתניא39, אמנם באמת הרי גם בתורה ומצוות יש בזה אתכפיא ואתהפכא. לא מבעי במצוות ל״ת שהוא דברים אשר נפש האדם מחמדתם40 וכאשר פורש מהם הרי זה כפי׳ גדולה, אלא גם במצוות עשה הרי ידוע בכוונת המצוות אשר בכל מצוה יש לה איזה כפי׳ פרטית. וכמו במצות אתרוג הנה אתרג הוא ר״ת41 אל תבואני רגל גאוה42, וכמו״כ הנה אתרוג דר באילנו משנה לשנה43 שהוא סובל כל השינויים שישנם במשך השנה, שזה מורה על ענין הביטול. דכאשר הוא בישות הרי בהכרח שיש בו איזה ציור והגבלה, שישנם ענינים שאינו יכול לסובלם, ומזה שהוא סובל כל השינויים הרי בהכרח שאינו בישות כי אם בביטול. וזהו מ״ש בזהר44 עה״פ45 וימלוך תחתיו הדר, הדר ודאי כמאן דאת אמרת46 פרי עץ הדר. והענין הוא, לפי שעיקר ענין התיקון הוא הביטול וההתכללות, דזהו ההפרש בין תהו לתיקון, דבתהו היו ענפין מתפרדין משא״כ בתיקון. וזהו ההפרש בין יעקב לעשו, דעשו הגם שהיו אצלו ששה נפשות בלבד אומר נפשות47 לשון רבים, משא״כ ביעקב הנה אף שהיו אצלו שבעים מ״מ כתיב48 נפש לשון יחיד. וזהו וימלוך תחתיו הדר שמורה על ההתכללות והביטול. וכמו״כ הוא בענין מצות תפילין, שהוקשה כל התורה לתפילין49, הרי כוונת מצות תפילין הוא לשעבד הלב והמוח50, ובדרך פרט הוא ליבטל וליכלל חכמתו ובינתו של נפשו האלקית בבחי׳ חכמתו ובינתו של א״ס ב״ה, והוא בפרשת קדש והי׳ כי יביאך, וכמו״כ ליבטל וליכלל בחי׳ הדעת שבנפשו הכולל אהבה ויראה בבחי׳ דעת העליון הכולל חסד וגבורה. וכמו״כ הנה גם במצות ציצית שכוונת ענין הציצית הוא לקבל עליו עול מלכותו ית׳51, שהוא כפי׳ גדולה, שהרי ע״י הקבלת עול מלכות שמים נעשה בזה אתכפיא סטרא אחרא, ועד״מ למטה דכאשר העבד משועבד לאיזה אדון אינו שייך שישעבד עצמו לאדון אחר מאחר שהוא כבר משועבד לאדון זה. וגם כוונת ענין ציצית הוא מלשון ציץ, מציץ מן החרכים52, דענינו הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא53, וגם בזה נעשה אתכפיא סטרא אחרא, דמצד הסתכלותו ביקרא דמלכא הרי אינו שייך שיהי׳ לו שייכות לענינים אחרים. ונמצא מזה דבתורה ומצוות נעשה אתכפיא סטרא אחרא, בין במצוות ל״ת שפורש את עצמו מדברים שנפשו מחמדתם ובין במצוות עשה ע״י הכוונה פרטית שבכל מצוה, וכמו באתרוג בענין הביטול, ובתפילין בהד׳ פרשיות שבתפילין, קדש והי׳ כי יביאך שמע והי׳ אם שמוע, שהוא השעבוד דחכמה ובינה ודעת הכולל חסד וגבורה54, וכמו״כ בענין מצות ציצית כנ״ל. וזהו שישראל נקראים היכל הוי׳, שע״י עבודתם בקיום המצוות שיש בזה אתכפיא ואתהפכא סטרא אחרא, הנה ע״י קיום מצוות עשה שהוא בו״ה וע״י קיום מצוות ל״ת שהוא בי״ה55, הנה עי״ז נעשים היכל לשם הוי׳.
והנה כל זה הוא המשכת שם הוי׳. אמנם כתיב56 שאו ידיכם קדש וברכו את הוי׳57, שממשיכים בחי׳ קדש שהוא למעלה גם משם הוי׳, דזהו וברכו את הוי׳ שהקדש נמשך בשם הוי׳. דהנה הגם אשר גם הוי׳ הוא בחי׳ קדוש, כמ״ש58 אין קדוש כהוי׳ ואיתא בזהר59 כמה קדישין נינהו כו׳ ולאו קדישין כהוי׳. דהנה כמה קדישין אינון הרי ענינם הוא שהם קדושים ומובדלים, אמנם בשם הוי׳ הרי יש בו ב׳ הפכים, דמצד האחד הרי הוי׳ לשון מהוה60 שהוא מהוה את היש, ולאידך עם היותו קדוש ומובדל מ״מ הרי הוא מהוה, דזהו אין קדוש כהוי׳. אמנם כל זה הוא בחי׳ אור הסובב בלבד, דאף שהוא סובב שלמעלה מהעולמות, מ״מ הרי יש לו איזה שייכות לעולמות, שהוא בבחי׳ סובב עכ״פ, דזהו שנקרא קדוש (בוא״ו), אמנם בחי׳ קדש הוא למעלה מזה61, שאינו גם בבחי׳ סובב, והוא קדושת העצמות. וזהו שאו ידיכם קדש, דהנה מה שנת״ל בענין היכל הוי׳ הרי כל זה הוא רק המשכת הסובב, ומצד בחינה זו הנה עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש62, לפי שהם ממשיכים בחי׳ אין קדוש כהוי׳, אך המשכה זו אינו מספיק, דלהיות אשר אור הסובב יש לו איזה שייכות לעולמות, לזאת הרי אפשר אשר מצד חטאים ופגמים לא יומשך האור בהעולמות. דהגם אשר אינו כהנשמה המתפעלת ממקרי הגוף63 ח״ו, הנה אין זה סותר למשנ״ת אשר ע״י החטאים כו׳ לא יומשך אור הסובב, לפי שבנשמה המתפעלת ממקרי הגוף הנה כאשר ישנו קלקול באברי הגוף הרי מצד זה תסתלק לגמרי הנשמה מהגוף, אמנם למעלה הנה גם כאשר יהי׳ חטאים לא יסתלק האור ח״ו, אמנם אף שלא יהי׳ סילוק בהאור שיסתלק לגמרי, אבל מ״מ הרי אפשר שיהי׳ בהעלם. דכל זה הוא באור הסובב, משא״כ בעצמות שלמעלה מהסובב אינו שייך שיהי׳ בזה העלם מצד החטאים, דמאחר שהוא למעלה מהעולמות לגמרי, הרי אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו64, וזהו שאו ידיכם קדש שצריך להמשכת העצמות דוקא, דגם כאשר יהי׳ איזה סיבה להעלם אור הסובב, מ״מ הנה מצד העצמות יהי׳ בגילוי. והגם אשר מצד העצמות הרי הוא נמצא תמיד בהעולמות, כמ״ש את השמים ואת הארץ אני מלא, אמנם זהו בהעלם, וע״י העבודה דשאו ידיכם קדש ממשיכים שיהי׳ בגילוי, ואף דלית מאן דתפיס בי׳, הנה זהו בבחי׳ תפיסא דוקא, אבל מ״מ הנה ע״י העבודה הוא בגילוי אף שאינו בתפיסא. וכמו בההמשכה שע״י המצוות הרי האור הוא בגילוי אף שאינו נתפס, שהרי הנשמה היא מלובשת בהחומר והחומר אינו מבלבל לאור הנשמה, שהנשמה גם כמו שהיא מלובשת בהחומר מ״מ מאיר לה האור של המצוה, ומ״מ הרי אין החומר מרגיש זה כלל, אך אף שאינו מרגיש מ״מ הרי זה בגילוי. ולכן מצוה לקום בפני עושה מצוה אף שהוא עם הארץ65, לפי שמאיר בו בגילוי האור של המצוה אף שאינו בתפיסא. וכמו״כ הוא גם בהענין דשבת, דבשבת אסור בעשיית מלאכה דחול, דבששת ימי החול מותר בעשיית מלאכה, דהגם אשר מאן דמחוי במחוג קדם מלכא קטלא חייב66, אמנם בחול הנה מצד ההעלם הרי אין זה קמי מלכא, משא״כ בשבת הנה להיותו בגילוי, הנה אף שאינו בתפיסא מ״מ הנה מצד הגילוי הרי זה קמי מלכא ואסור בעשיית מלאכה67. וכמו״כ הוא בענין המשכת קדושת העצמות שתהי׳ בגילוי אף שאינו בתפיסא.
וההמשכה היא ע״י העבודה דשאו ידיכם, ב׳ ידים, הוא ב׳ הפסוקים דשמע ישראל וברוך שם, דבשמע ישראל הוא יחודא עילאה וברוך שם הוא יחודא תתאה68, דבשמע ישראל ההתבוננות הוא בענין ביטול העולמות איך שהם בטלים לאוא״ס שקדוש ומובדל, ומצד זה הוא בבחי׳ רצוא כו׳, ובברוך שם הוא ההתבוננות איך שמצד בחי׳ שם כבוד ומלכות כמו שהם בהג׳ עולמות בי״ע69 ישנו איזה תפיסת מקום להעולמות, שמצד זה הוא בבחי׳ שוב, שנעשה אצלו ההרגש דבעל כרחך אתה חי70 להיות בהעולם ולפעול בו בירור זיכוך ועלי׳. וזהו ענין הב׳ ידים יד ימין ויד שמאל, דיחודא עילאה הוא בחי׳ יד ימין, וכמו שמחבקו בידו הימנית הרי ע״י החיבוק נעשה כולו מוקף (אַרומגענומען) ואינו יכול להיות ניזוז למקום אחר כלל, כמו״כ הוא גם בהעבודה דיחודא עילאה שמאיר אצלו כל כך האור שנעשה בבחי׳ רצוא ואינו שייך שיהי׳ ניזוז למקום אחר כלל, והעבודה דיחודא תתאה הוא בחי׳ יד שמאל, והו״ע הגבורות וצמצומים שעי״ז הוא בבחי׳ שוב כנ״ל. וזהו שאו ידיכם קדש וברכו את הוי׳, דע״י העבודה דיחודא עילאה ויחודא תתאה ממשיכים את קדושת העצמות שהוא בחי׳ קדש שלמעלה מקדוש, וברכו את הוי׳, דהמשכת אור זה נמשך בשם הוי׳, ועי״ז נמשך ג״כ בכללות העולם.
ובזה71 יובן ג״כ מה דאיתא בגמרא72 יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו. יבוא זה קאי על משה דכתיב בי׳73 זה משה האיש, ויקבל זאת קאי על התורה דכתיב בה74 וזאת התורה, ויקבל מזה קאי על הקב״ה דכתיב בי׳75 זה א-לי ואנוהו, לעם זו לישראל שנאמר76 עם זו יצרתי. ובענין זה א-לי ואנוהו איתא במדרש77 עה״פ78 שחורה אני ונאוה דזה שישראל נקראים בשם ונאוה הוא לפי שישראל פועלים הענין דזה א-לי ואנוהו. וצריך להבין איך שייך אשר נברא יפעול שיהי׳ ואנוהו בהבורא, ועוד יותר אשר זה קשור עם הנברא כל כך בפנימיותו עד אשר הנברא עצמו יקרא מטעם זה בשם ואנוהו. והענין הוא79, דהנה אמרו רז״ל80 כמה גדולים יורדי הים דמשה רבן של כל הנביאים כמה נתחבט ואמר הראני נא כו׳ אמר לו הקב״ה לא תוכל לראות את פני כו׳81, ובקריעת ים סוף הנה גם שפחה ואפילו עולל ויונק אמרו זה א-לי ואנוהו. והנה טעם הדבר מה שבקריעת ים סוף היו גילויים נעלים ביותר הוא מצד ב׳ טעמים. טעם הא׳ הוא לפי דאף אשר וראית את אחורי82, אמנם מצד מעלת המסירות נפש דנחשון מה שקפץ בים83, הנה מצד המסירות נפש פעל אצל כולם שיאמרו זה א-לי ואנוהו. וטעם ב׳ הוא לפי שהגם אשר וראית את אחורי, וכמ״ש כי לא יראני האדם וחי ואמרו רז״ל84 דאפילו החיות הנושאות את הכסא אינן רואין, הנה כל זה הוא בעלמא דאתגליא, משא״כ בעלמא דאתכסיא רואין. דעלמא דאתגליא הוא עד עולם הבריאה, דלהיות שבבריאה הנה לאו איהו וחיוהי וגרמוהי חד לזאת אינן רואין, משא״כ בעלמא דאתכסיא שהוא באצילות שהוא עולם האחדות85, איהו וחיוהי וגרמוהי חד86, הנה לזאת באצילות רואין. ולהיות שבקריעת ים סוף הרי הפך ים ליבשה87, שהי׳ הגילוי דעלמא דאתכסיא88, לזאת הנה גם שפחה וגם עולל ויונק אמרו זה א-לי ואנוהו, דהגם אשר נתחבט בזה רבן של כל הנביאים, מ״מ הנה מצד ב׳ טעמים אלו גדלה המעלה דקריעת ים סוף על מעלת משה רבינו. והגם אשר גם משה נתנבא בזה, דכל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה89, מ״מ הנה נבואת משה הי׳ מאצילות שבבריאה ולא מאצילות ממש90, שהרי נבואת משה הי׳ מבחי׳ הבינה, וידוע91 אשר אבא עילאה מקננא באצילות ואמא עילאה מקננא בכורסיא, ומאחר אשר נבואת משה היתה מהבינה, הרי שנבואתו היתה מהבריאה, אלא שבבריאה גופא היתה נבואתו מהאצילות שבבריאה, וכלשון הרמ״ז92 שנבואת משה היתה מפנימיות הבריאה, דכוונתו הוא מאצילות שבבריאה, אמנם בקריעת ים סוף הי׳ גילוי האצילות ממש. והנה קריעת ים סוף הי׳ הכנה למתן תורה, דגם במתן תורה הוא גילוי האצילות, היינו מאורות האצילות עד העצמות. והוא ג״כ מצד ב׳ טעמים אלו, טעם הא׳ כו׳93, וטעם הב׳ הוא לפי שבמתן תורה הי׳ החיבור דמעלה ומטה94, עלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא, ומצד עלמא דאתכסיא אפשר להיות כל הגילויים. וזהו ג״כ מה שהתורה נקראת זאת, שהוא ג״כ אותה הבחינה דזה א-לי ואנוהו, היינו שהוא למעלה מבחי׳ זה דמשה שהוא אצילות שבבריאה בלבד, אמנם זה שהתורה נקראת זאת הוא גילוי האצילות ממש. דזהו מ״ש יבוא זה ויקבל זאת, דממ״ש יבוא ויקבל משמע אשר משה הוא למטה במדריגה מהתורה, והוא לפי שמשה אינו גילוי האצילות ממש, משא״כ בתורה שהיא גילוי האצילות ממש, דזהו זאת מזה, היינו שמתגלים על ידה כל האורות עד עצמות ממש. ומה שהתורה נקראת זאת בלשון נוקבא, הנה אף שהתורה היא למעלה ממדריגת משה, מ״מ נקראת זאת לשון נוקבא, הנה הטעם לזה הוא מצד התלבשותה בדברים הגשמיים, וענינה הוא שע״י התורה נעשה המשכת כל האורות העליונים עד העצמות למטה ממש, לזאת נקראת בלשון נוקבא95 (היינו לפי שהיא כלי המקבלת מהעצמות96). וזהו מ״ש זה א-לי ואנוהו, ומצד זה נקראים ישראל בשם ונאוה, דהנה איתא ברמ״ז97 דזה בגימטריא י״ב והוא י״ב אותיות דג״פ הוי׳, והוא בחי׳ המוחין, מוחין שבמדות ומוחין שבמלכות, והוא ג״כ י״ב אותיות דאדנ-י, שהוא היכל הוי׳, דהיכל הוי׳ הוא אדנ-י, וזהו זה א-לי ואנוהו, דע״י עבודת הנשמות הם עושים דירה לו ית׳ בתחתונים שהוא המשכת העצמות ממש שלמעלה מבחי׳ זה א-לי (שעי״ז הם פועלים עילוי בבחי׳ זה א-לי), והוא בחי׳ שאו ידיכם קדש, דזהו ונאוה שהוא מלשון דירה98.
והנה כל זה הוא עכשיו, אמנם לעתיד כתיב99 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו׳ זה הוי׳ קוינו לו, שלעתיד יאמרו ב״פ זה, דעכשיו הוא גילוי זה פ״א ולעתיד יהי׳ גילוי ב״פ זה. והענין הוא, דעכשיו הוא הגילוי דז״א ולעתיד יהי׳ הגילוי דעתיק100. והנה גילוי ב״פ זה הוא ע״י הבירור דלעו״ז שנק׳ ג״כ זה101 כמ״ש102 וזה לכם הטמא, המן הרע הזה103, אם פגע בך מנוול זה104, שגם הסטרא אחרא נקרא בשם זה כמ״ש105 את זה לעומת זה עשה האלקים, הנה ע״י הבירור דלעו״ז ממשיכים בחי׳ זה דעתיק, כמ״ש106 טוב107 זה יצר טוב מאד107 זה מלאך המות, והיינו שע״י הבירור דלעו״ז, אשר הבירור נעשה ע״י התורה כמאמר104 אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, דלהיות אשר תורה היא כולה פנים108 ואין בה בחי׳ אחור כלל, לזאת אי אפשר שיהי׳ בהתורה איזה אחיזה, ואדרבה התורה היא דוחה את הסטרא אחרא109, הנה ע״י דחי׳ זו ממשיכים בחי׳ זה דעתיק. וזהו שמסיים ג״כ זה הוי׳ קוינו, שההמשכה היא ע״י הג׳ קוין שעליהם העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים110, שע״י ג׳ קוין אלו נעשים כל ההמשכות, אלא שעכשיו הוא בהעלם ולעתיד יהי׳ בגילוי, כמ״ש111 ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר.
וזהו ויבוא משה בתוך הענן, דהנה בשביל הגילוי דמתן תורה שהי׳ גילוי העצמות הוצרך להיות ע״י לבוש112, ולבוש זה הי׳ הענן כדאיתא במ״א113 שהענן הו״ע משל, ומשל הוא לבוש שע״י לבוש זה אפשר להיות המשכת העצמות. אמנם הענין דויבא משה בתוך הענן הרי זה בדרך העלאה, והכוונה היא שיהי׳ המשכת העצמות למטה, הנה על זה הי׳ השביל שע״י השביל היתה ההמשכה למטה. וכמו שהי׳ בקריעת ים סוף, דמ״ש ויבואו בני ישראל בתוך הים הוא בדרך העלאה, אך הכוונה היא אשר עלמא דאתכסיא יאיר בעלמא דאתגליא, לזאת הנה הפך ים ליבשה, וההמשכה היתה ע״י השביל דוהמים להם חומה, שע״י שביל זה נמשך האור גם בעלמא דאתגליא, הנה כמו״כ הוא גם בהענין דמתן תורה, שישנו שביל אשר בו ועל ידו מאיר האור למטה, וכמ״ש114 ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט, היינו אשר צדקה ומשפט הם הם הדרך להמשכת שם הוי׳ בעולם115, דזהו ענין השביל, שע״י התורה ומצוות נעשה גילוי העצמות בהעולם, אלא שעכשיו אין זה בגילוי ולעתיד הנה ונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר.
__________
1) מאמר זה הוא ד״ה זה תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ קמז ואילך), עם איזה שינויים והוספות (ע״פ הקדמת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א להמאמר – נדפס שם ע׳ שסג). וראה גם ד״ה זה תרל״ה (סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ פא ואילך).
2) סוף פרשתנו (משפטים כד, יח).
3) יומא ד, ב.
4) בשלח יד, כב.
5) ויק״ר פכ״ט, יא.
6) תהלים סח, ה.
7) זח״ג קלג, סע״ב ואילך (באד״ר).
8) ראה לקו״ת במדבר [מסעי] צג, א [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קמז].
9) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. איכ״ר פתיחתא ב. תקו״ז תיקון כא (נ, א). וראה ברכות ה, ריש ע״ב.
10) שמו״ר פ״ה, י. וראה לקו״ש חל״ג ע׳ 83. וש״נ.
11) סנהדרין קיא, א.
12) ראה תו״א [לך לך] יא, ד. ועוד. תו״ח ד״ה לך לך פ״מ [פו, ד] ואילך. לקו״ת לג׳ פרשיות פה, ד [אוה״ת לך לך (כרך ו) תתרעז, ב ואילך)] [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם].
13) ראה יומא כח, ב. קידושין פב, א (במשנה). לקו״ש ח״כ ע׳ 200. וש״נ.
14) שהש״ר פ״א, ג (א). וראה בכ״ז לקו״ש ח״ח ע׳ 58 ואילך. וש״נ.
15) שה״ש א, ג.
16) לך לך יב, ט.
17) ראה לקו״ת פ׳ ראה יט, ד. ובכ״מ.
18) ויצא ל, לז.
19) ראה אור התורה ע״פ זה [רכא, ב ואילך] [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קמח]. וראה זח״א קסא, ב. שם קסב, א (בס״ת). וראה גם ספר הבהיר סק״צ-קצא. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ יב. תקס״ו ע׳ פג. ועוד.
20) ראה סה״מ תרנ״ה ע׳ קנה ואילך. תש״ד ע׳ 181 ואילך. ובכ״מ.
21) יומא לא, א.
22) ראה סה״מ ויקרא ע׳ רד. במדבר ח״ב ע׳ רעו. וש״נ.
23) וארא ו, ג.
24) כס״מ הל׳ ע״ז פ״ב ה״ז. פרדס שער (יט) שם בן ד׳ פ״א. מו״נ ח״א פס״א ואילך. עיקרים מאמר ב׳ פכ״ח.
25) ב״ר פל״ה, ג. ראה אוה״ת נח ע, א ואילך. חיי שרה (כרך ד) תשפט, א. ובכ״מ.
26) ראה רמ״א או״ח ס״ו סוס״א.
27) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א. וראה ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת פ״א (סה״מ תש״י ע׳ 111).
28) בהבא לקמן – ראה גם לקו״ת ר״פ פקודי (צויין בסה״מ תרל״ה שם ע׳ פג בהערה).
29) תרומה כה, ח.
30) ראה ראשית חכמה שער האהבה פ״ו קרוב לתחלתו (ד״ה ושני פסוקים). אלשיך תרומה שם. של״ה סט, א. רא, א. שכה, ב. שכו, ב. וראה לקו״ש חכ״ו ע׳ 173 הערה 45.
31) ראה בארוכה ד״ה באתי לגני הנ״ל.
32) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא שבהערה הבאה.
33) ראה תניא פל״ו [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קמט].
34) תשא לג, כא.
35) ירמי׳ ז, ד. וראה לקו״ת שלח לח, ג. המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתצט.
36) ירמי׳ כג, כד.
37) זח״ג רכה, א. ועוד.
38) אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שנג. וש״נ. המשך תרס״ו ס״ע ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצג. ובכ״מ. וראה גם ד״ה נעשה אדם דש״פ בראשית שנה זו (סה״מ בראשית ח״א ע׳ לד).
39) פכ״ז.
40) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה יא, ב.
41) ספר הליקוטים [להאריז״ל] תהלים לו, יב (ע״פ ב״ר ספט״ו ואדר״נ פ״א, ה). – ראה ד״ה וככה תרל״ז פצ״ג-ד [בהוצאת קה״ת, תשע״ג – ע׳ קי ואילך] [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם]. וראה גם ספר המקנה לקידושין ע, א. פנים יפות פ׳ אמור. לקו״ש ח״ד ע׳ 1163 הערה 30. וש״נ.
42) תהלים שם.
43) סוכה לא, ב.
44) ח״ג רצב, סע״א (באד״ז).
45) וישלח לו, לט.
46) אמור כג, מ.
47) וישלח לו, ו.
48) ויגש מו, כז. שמות א, ה. ראה ויק״ר פ״ד, ו. הובא בפרש״י ויגש שם, כו.
49) קידושין לה, א.
50) ראה תניא רפמ״א [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קנ]. וראה גם שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סכ״ה ס״ה (סי״א).
51) ראה תניא שם. וראה ד״ה ועשו להם ציצית תש״ל (סה״מ במדבר ח״א ע׳ רסו ואילך). וש״נ.
52) שה״ש ב, ט. ספרי שלח טו, לח. זח״ג קעד, ב ואילך (ברע״מ).
53) ראה זהר ח״א לח, א-ב. ח״ב רמז, ב. ועוד.
54) ראה זח״ג רסב, א. סידור (עם דא״ח) שער התפילין ז, סע״א ואילך.
55) ראה תקו״ז בהקדמה (ד, סע״ב ואילך). לקו״ת פקודי שם, ב. ובכ״מ.
56) תהלים קלד, ב.
57) ראה לקו״ת שה״ש כא, ב. שם כד, ג [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קנא. וראה גם הערה בסה״מ תרל״ה שם ע׳ פה].
58) שמואל-א ב, ב.
59) ח״ג מד, א.
60) פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א פ״ד (עט, רע״א). וראה זח״ג רנז, ב.
61) זח״ג צג, א ונתבאר בלקו״ת ויקרא [אמור] לג, ב ובכ״מ [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קנב].
62) ב״ב עה, ב.
63) ראה תניא פמ״א (ס, ב).
64) ע״פ איוב לה, ו-ז.
65) תניא פמ״ו (סו, א). וראה קידושין לג, א. ירושלמי ביכורים פ״ג ה״ג.
66) ראה חגיגה ה, ב. פסחים נז, ריש ע״ב.
67) ראה סהמ״צ להצ״צ ח, א. אוה״ת לך לך (כרך ד) תשכ, א-ב (וש״נ). המשך תרס״ו ע׳ כב. ובכ״מ.
68) זח״א יח, ב. שעהיוה״א פ״ז. וראה בארוכה תו״א ויקהל (הוספות) קטו, ב ואילך.
69) ראה שרש מצות התפלה ספי״ג (סהמ״צ להצ״צ קכב, א). המשך מים רבים תרל״ו פנ״ח (ע׳ סה). ובכ״מ.
70) אבות ספ״ד.
71) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה עם זו יצרתי תשי״ב (סה״מ ויקרא בתחלתו).
72) מנחות נג, ב.
73) תשא לב, כג.
74) ואתחנן ד, מד.
75) בשלח טו, ב.
76) ישעי׳ מג, כא.
77) שמו״ר פמ״ט, ב.
78) שה״ש א, ה.
79) בהבא לקמן – ראה גם אוה״ת בשלח ע׳ תקל ואילך.
80) שמו״ר ספכ״ג (בשינוי לשון קצת).
81) תשא לג, יח-כ.
82) שם, כג.
83) ראה סוטה לז, א. פדר״א פמ״ב. במדב״ר פי״ג, ז.
84) שמו״ר שם.
85) ראה תו״א בראשית ג, א. וארא נז, א. ובכ״מ.
86) תקו״ז בהקדמה (ג, סע״ב). אגה״ק ס״כ.
87) תהלים סו, ו.
88) ראה סידור (עם דא״ח) רפט, ד ואילך. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ד (פו, א) ואילך. ועוד.
89) ספרי – הובא בפרש״י עה״פ מטות ל, ב.
90) ראה שערי קדושה להרח״ו ח״ג פ״ו. שעהיוה״א פ״ה.
91) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב-ג. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
92) לזח״ב כג, א.
93) חסר. המו״ל.
94) ראה שמו״ר פי״ב, ג. תנחומא וארא טו.
95) ראה גם לקו״ת צו ח, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ נ. סה״מ תר״ל ע׳ קיט. ועוד.
96) כ״ה בזכרון אחדים. המו״ל.
97) ראה זח״ג רעא, ב (ברע״מ) וברמ״ז שם.
98) ראה מצו״ד ומצו״צ לתהלים פג, יג. וראה פרש״י בשלח טו, ב. ועוד.
99) ישעי׳ כה, ט. שמו״ר שבהערה 80.
100) ראה רמ״ז לזח״א קלה, א.
101) ראה גם אוה״ת צו (הוספות) ע׳ רלז-ח.
102) שמיני יא, כט.
103) אסתר ז, ו.
104) סוכה נב, ב.
105) קהלת ז, יד.
106) ראה ב״ר פ״ט, י. זח״א יד, א. יט, ב. ועוד.
107) בראשית א, לא.
108) ראה קו״א סד״ה דוד זמירות (קסא, א). סהמ״צ להצ״צ מ, ב. לקו״ש ח״ג ע׳ 816 הערה 33.
109) ראה גם שיחה שאחרי המאמר (שיחות קודש תשי״ז (ברוקלין, תש״ע) ע׳ 232).
110) אבות פ״א מ״ב.
111) ישעי׳ מ, ה.
112) ראה זח״א סו, א. ובכ״מ. אגה״ק סכ״ט. תו״א [חיי שרה] טז, א [הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ד שם ע׳ קנה].
113) ראה סה״מ תרכ״ז ע׳ פז ואילך. תרכ״ח ע׳ קמד ואילך (צויינו בסה״מ תרנ״ד שם).
114) וירא יח, יט.
115) ראה תו״א בשלח סג, ב. לקו״ת שה״ש מד, ג. סה״מ תרע״ח ע׳ קצ. תרפ״ו ס״ע קיא. ובכ״מ.
[סה"מ שמות ח"ב ע' קמה ואילך]
״המאמר שנאמר בש״פ משפטים, ש״ק מברכים חדש אדר שנה זו, הוא המאמר ויבא משה בתוך הענן תרנ״ד הנדפס בזה – עם איזה שינוים והוספות״ (מהקדמת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א להמאמר).
נדפס בסה״מ תשי״ז ע׳ 99 ואילך.