בס״ד. יום ה׳, ח״י אלול ה׳תשל״ד
הנחה בלתי מוגה
אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים1, ואיתא בספרים2, והובא בדרושי רבותינו נשיאינו3, דאני לדודי ודודי לי הוא ר״ת אלול. והיינו, שמרומז בזה דכללות עבודת חודש אלול היא באופן דאני לדודי ודודי לי, עד שענין זה נמשך גם בעשרה ימים שאחרי חודש אלול, כנרמז בזה שהסופי תיבות דאני לדודי ודודי לי הם ד׳ יודי״ן הרומזים למ׳ הימים שמר״ח אלול עד יום הכיפורים4, שאז הוא ענין סלחתי כדבריך5 בתכלית השלימות ובשמחה וברצון6, ואז הי׳ סיום מ׳ יום אחרונים, דמה ראשונים ברצון אף אחרונים ברצון7.
והנה כללות תוכן עבודת חודש אלול מבואר בכמה מקומות8 שהיא עבודת חשבון הנפש על עבודת השנה שעברה, וחודש ההכנה על עבודת השנה הבאה, וגם על ההמשכה מלמעלה שבשנה הבאה התלוי׳ בעבודת האדם. ולכן נרמזו בשם אלול כל עניני עבודת האדם, כי שמו של כל דבר אשר יקראו לו בלשון הקודש הוא המחי׳ ומהוה ומקיים את הדבר (כתורת הבעש״ט שמביא רבינו הזקן בשער היחוד והאמונה9), וכמבואר במ״א10 שבר״ת דחודש אלול נרמזת העבודה דג׳ הקוים הכלליים דתורה עבודה וגמילות חסדים, וגם ענין התשובה, שהתשובה פועלת בשאר עניני העבודה שיהיו טובים ומאירים, כמבואר בכמה מקומות11 בביאור מארז״ל12 תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, שהתשובה קודמת למעשים טובים כי ע״י הקדמת התשובה דוקא המעשים הם טובים ומאירים. וזהו ענין חודש אלול, חודש החשבון וההכנה, שהחשבון וההכנה הם בכל הקוים ובאופן דהקדמת התשובה.
והנה החשבון (על השנה שעברה) וההכנה (לשנה הבאה) עצמם יכולים להיות מתוך כמה אופנים, ומכיון שחודש אלול הוא חודש הרחמים דוקא, ממילא מובן שגם עבודה זו היא באופן של רחמים. וכידוע13 שבחודש אלול הוא זמן הארת י״ג מדות הרחמים שאינן חוזרות ריקם, להיות שהם למעלה מכל מדידה והגבלה. וכמבואר בלקו״ת לרבינו הזקן14, שהארת י״ג מדות הרחמים בחודש אלול היא כמשל המלך הנמצא בשדה שאז יכול כל אחד לצאת לקבל פניו והמלך מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. דמזה מובן גם לענין העבודה דחודש אלול, שעבודה זו, ופרטי ההמשכה וההשפעה מלמעלה שעל ידה, הרי הם מתוך רחמים גדולים ביותר, באופן של י״ג מדות הרחמים שלמעלה מהשתלשלות, וזה גופא הוא מתוך סבר פנים יפות ופנים שוחקות, היינו גילוי פנימיות המלך גם באלה הנמצאים לעת עתה בשדה. ובזה יש לבאר תורת הבעש״ט שמסר רבינו הזקן15, שבחודש תשרי נותן הקב״ה את מזונותיו של אדם בהקפה, ובחודש אלול צריך לעשות החשבון ולשלם את החוב, שתשלום החוב הוא ע״י התשובה, וכאשר השי״ת רואה שמשלמים החוב ושרוצים לשלם החוב הרי הוא מוחל על שאר החוב שהם ימי הסליחות, וע״י התשובה דימי הסליחות הרי סמוכים ובטוחים שבראש השנה יתן השי״ת קצבה על השנה הבאה שוב בהקפה. דיש לומר שזהו משום שבחודש אלול הוא גילוי הרחמים, ולכן נותנים לו שוב בהקפה על השנה הבאה, שיכתב ויחתם בכתיבה וחתימה טובה.
והנה נת״ל שכללות עבודת האדם היא בג׳ הקוים דתורה עבודה וגמילות חסדים. ובכללות יותר הרי העבודה היא בשני הקוים דסור מרע ועשה טוב, ועי״ז נעשה בקש שלום ורדפהו16. וביאור הענין יובן ע״פ תורת הבעש״ט17 על סור מרע גו׳, שבכל דבר גשמי מדברים המותרים [שבהם הוא עיקר עבודת האדם כנודע] יש טוב ורע, הגשמי הוא רע והחיות האלקי המחי׳ אותו [כידוע שכל דבר שבעולם יש בו חיות המחי׳ אותו, בדוגמת גוף ונפש] הוא טוב [והיינו דמ״ש כאן סור מרע ועשה טוב, היינו לא רע ממש, אלא רע בדקות לפי ערך הטוב, שלפי ערך החיות האלקי הרי הגשמי ממש הוא רע], והאדם המשתמש בדבר הגשמי צריך לסור מהרע, דהיינו לא לרצות בהתענוג שישנו בהגשמי, אלא להיות ועשה טוב, דהיינו לרצות להיות ניזון ונסעד ע״י החיות האלקי שבדבר הגשמי [והיינו שירצה את התענוג שברוחניות הדבר והחיות האלקי שבו], בקש שלום ורדפהו, האדם הסר מרע ועושה טוב, צריך לבקש ולרדוף אחר עשיית שלום בין הגשמי והחיות האלקי המחי׳ אותו [היינו, שע״י הקדמת שלימות העבודה דסור מרע ועשה טוב, שסר מהתענוג בהגשמי ורוצה בהתענוג שבחיות האלקי, הרי עי״ז בא לעבודה נעלית יותר, שעושה שלום בין הגשמי והחיות האלקי]. ויש להוסיף ביאור בזה (שעושים שלום בין הגשמי והחיות שבו) ע״פ ביאור הבעש״ט18 בפסוק19 כי תראה חמור שונאך גו׳, דחמור קאי על חומר הגוף, וכשמתבוננים בו רואים שהוא שונאך, שהוא שונא את הנשמה ורוחניות, ואולי יעלה בלבבך וחדלת מעזוב לו שיוכל לקיים שליחותו, כי אם תתחיל בסיגופים לשבור את החומריות, הנה לא בזו הדרך ישכון אור התורה, כי אם עזוב תעזוב עמו, לברר את הגוף ולזככו ולא לשברו בסיגופים, והיינו ששולל ביטול הגוף, שהרי זה גוף יהודי שגם הוא קדוש20 (ורק בערך הנפש נקראת בשם רע ושונא), ובפרט ע״פ הידוע21 שאפילו ממונם של ישראל יש בו קדושה כמאמר22 התורה חסה על ממונם של ישראל, אפילו בהיותם בשפל המדריגה עד שהכהן צריך לראות את הבית וכו׳ ומ״מ חסה התורה על ממונם של ישראל23, וכל שכן וקל וחומר גופם של ישראל, ולכן גם העבודה דסור מרע [שכן (סור מרע) צ״ל בתחילת העבודה, שהרי הגוף הוא שונאך (עכ״פ בדקות, כמו שהרע שבגשמי הוא רע בערך הרוחני), כדמוכח בתורת הבעש״ט] צ״ל רק מה שסר מהתענוג הגשמי שבגוף ורוצה בהתענוג הרוחני. ולכן אופן העבודה אינו על ידי תעניות וסיגופים, ביטול הגוף, אלא רק מה שאינו מונח בהתענוג שבעניני הגוף. ולאחרי הקדמת עבודה זו בא לשלימות העבודה שצריך לברר את הגוף עצמו ולזככו, דהיינו לעשות שלום בין הגוף והנשמה, בקש שלום, עד שהשלום הוא מלשון שלימות24. ועוד זאת, שע״י עבודה זו בא לענין ורדפהו, ענין הריצה והמרוצה שזה מורה על גודל תשוקת הנפש, והיינו שמגלה בחי׳ הרצון והתענוג שבנשמתו, כידוע25 שרצון הוא לשון מרוצה, והיינו מרוצת עצם הנפש שלמעלה מהכחות הפנימיים. וענין נעלה זה שבנפש נמשך אח״כ גם בכחות הפנימיים, ומשפיע על עבודת האדם. וכתורת הבעש״ט26 על הפסוק (בפרשת השבוע27) והי׳ כי תבוא אל הארץ אשר הוי׳ אלקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה, דארץ הוא לשון מרוצה, והי׳ כי תבוא אל הארץ היינו כאשר תבוא אל דרגת הרצון והמרוצה, שזהו מתנה מלמעלה בירושה, הרי אז וישבת בה, שענין זה נמשך בהתיישבות, והלכת אל המקום אשר יבחר הוי׳ אלקיך, היינו שבכל מקום שאדם מישראל הולך הרי הוא הולך שם בהשגחה העליונה כדי להשלים שם את הכוונה העליונה לשכן שמו שם28, לפרסם אלקותו ית׳ בעולם. שזה נעשה ע״י העבודה בשלשת העמודים שעליהם העולם עומד, תורה עבודה וגמילות חסדים, שכל אחד מהם הוא באופן דסור מרע ועשה טוב ובקש שלום ורדפהו, דאז העולם עומד בקביעות, שזהו ענין לשכן שמו שם בקביעות.
וזהו כללות תוכן עבודת חודש אלול, היינו חשבון הנפש מתוך רחמים על השנה שעברה ועבודת התשובה באופן שמתחילים לשלם החוב, שאז הקב״ה מוחל על מותר החוב. דענין זה הוא בכללות במשך כל חודש אלול הנקרא חודש הרחמים, אבל בפרטיות יותר הוא בי״ב ימים אחרונים שבו, כמאמר רבינו נשיאינו כ״ק מו״ח אדמו״ר29 שי״ב ימי חודש אלול האחרונים הם כנגד י״ב חדשי השנה, יום לחודש, והיום הראשון הוא כנגד חודש תשרי, והרי ידוע שכל משך העבודה תלוי בתחילתה30, ולכן כשהעבודה ביום הראשון שכנגד חודש תשרי היא כדבעי, הרי זה פועל על שאר הימים. וזהו ביאור פתגם חסידים הראשונים31 שח״י אלול מכניס חיות בעניני אלול, דזהו גם מה שיום זה הוא יום הולדת שני המאורות הגדולים, מורנו הבעש״ט ורבינו הזקן32. ומה שיום זה מכניס חיות בכל עניני אלול היינו הן בעבודת חודש אלול (אני לדודי) והן בעניני ההמשכות וההשפעות מלמעלה (ודודי לי), שממשיך החיות בכל ענינים אלו, דהחיות שבכל דבר הוא הטוב שבו כנ״ל, דזהו ועשה טוב, ועד שעי״ז באים לבקש שלום, השלום שבין הגשמי והחיות האלקי שבו, ועד לרדפהו, ענין המרוצה, שזהו גם בעניני ההמשכות מלמעלה שהם באופן של מרוצה ומהירות כמאמר33 עד מהרה ירוץ דברו. וכמבואר במ״א34 שענין זה שייך לברכת כהנים, שברכה זו היא באופן דעד מהרה ירוץ דברו, והרי בכללות שייך זה לכל ישראל שכולם נקראו כהנים כמ״ש35 ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. וזהו מה שברכת הכתיבה וחתימה טובה באה במהירות ובמרוצה, וכמבואר במ״א36 בענין שנה שהיא רשה בתחילתה מתעשרת בסופה37, דתחילתה היינו לפני תקיעת שופר ובסופה היינו לאחרי תקיעת שופר. וכמו בענין התשובה שגם הוא בתכלית המהירות, בשעתא חדא וברגעא חדא38, כמבואר39 בענין המקדש את האשה על מנת שאני צדיק גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו40, היינו שע״י התשובה נעשה ברגע אחת צדיק גמור, ויש בו גם מעלת התשובה, ע״ד ענין אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא41.
וזהו אני לדודי ודודי לי, דכללות העבודה הנ״ל דחודש אלול צ״ל בדרך אתערותא דלתתא הממשיכה מלמעלה אתערותא דלעילא. והיינו, שדוקא ע״י עבודת ישראל, אני לדודי, ממשיכים מלמעלה שיהי׳ ודודי לי, גילוי אלקות בישראל, ועי״ז עושים לו ית׳ דירה בתחתונים, וכנוסח הברכה אלקינו מלך העולם, דע״י שנעשה אלקינו, אלוקה שלנו, דודי לי, עי״ז נעשה אח״כ מלך העולם כולו. וזהו גם מ״ש בפרשת השבוע42 את הוי׳ האמרת היום גו׳ והוי׳ האמירך היום גו׳, כדאיתא במהרש״א43 שזהו ע״ד אני לדודי ודודי לי, דע״י את הוי׳ האמרת, האמירה מלמטה, אני לדודי, עי״ז והוי׳ האמירך, ודודי לי, וכמו שהוא בתורה, דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו44.
ובזה יובן ג״כ מה שאני לדודי ודודי לי סופי תיבות ד׳ יודי״ן הרומזים על המ׳ יום שמר״ח אלול עד יום הכיפורים, כי עיקר ענין זה הוא בראש השנה, דכל מקום שנאמר בו היום סתם קאי על ראש השנה45, וכן בפסוק זה את הוי׳ האמרת היום גו׳ (שהוא דוגמת אני לדודי ודודי לי), וכמבואר בלקו״ת46 ובדרושי רבותינו נשיאינו47, והיינו שבראש השנה הרי ע״י עבודת האדם מלמטה ממשיכים את כל ההמשכות מלמעלה, וכתורת הרב המגיד48 על מה שאמרו רז״ל49 דע מה למעלה ממך, דכל מה שלמעלה הוא ממך ועל ידך, ע״י ישראל. דזהו ענין ההכנה דחודש אלול שעל ידה נעשה בראש השנה בנין המלכות בעשרה מאמרות שבהם נברא העולם50, דזהו והוי׳ האמירך היום, שהקב״ה אומר מחדש את העשר מאמרות והחיות חדש וכו׳, כמבואר באגה״ק51 שבראשית השנה נמשך אור עליון חדש שלא הי׳ מאיר מעולם עדיין אור עליון כזה.
וכן תהי׳ לנו לכאו״א מישראל, דכאו״א מישראל, אפילו הנמצא בשדה, הרי הוא רוצה להקביל פני המלך, והובטחנו שהמלך מקבל פניו בסבר פנים יפות ומראה לו פנים שוחקות, ועד שזה נמשך בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, ובאופן דבקש שלום ורדפהו, מתוך חיות, ומתוך נתינת כח מיום ח״י אלול יום הולדת המאורות הגדולים שהתחילו אז להאיר בעולם הזה התחתון, וזה ממשיך אורה וברכה וכל הענינים הטובים המרומזים באותיות הא״ב, להמשיך ולסיים את עבודת חודש אלול מתוך אורה וחיות, ולהמשיכה למטה מעשרה טפחים בכל ג׳ הקוים, ולהמשיכה בעולם כולו, דע״י את הוי׳ האמרת היום ממשיכים חיות חדשה בעולם, ובפרט כשהעבודה דחודש אלול היא מתוך חיות הבאה ע״י ח״י אלול, שהיא נותנת חיות בכל הענינים, ובפרט בתכלית בריאתו דאני נבראתי לשמש את קוני52, שעבודה זו תהא מתוך שמחה וטוב לבב, וכמ״ש53 עבדו את הוי׳ בשמחה, ופועלים בכל העולם כולו שנה טובה ומתוקה, וכתיבה וחתימה טובה בגשמיות וברוחניות גם יחד, בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.
__________
1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. מקומות שבהערה 4. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) לקו״ת פ׳ ראה לב, א ואילך. ובכ״מ – נסמן בסה״מ שם.
4) ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד. לקו״ת ר״ה סד, א. ובכ״מ.
5) פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח.
6) תנחומא פקודי יא. ועוד. וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 570 הערה 10. וש״נ.
7) סדר עולם רבה פ״ו. יל״ש אחרי רמז תקעט, פרש״י תשא לג, יא. עקב ט, יח. שם י, י..
8) ראה רד״ה זה תשכ״ט (לעיל ע׳ קמב). וש״נ.
9) פרק א.
10) ראה לקו״ש שם ע׳ 177. וש״נ.
11) לקו״ת מטות פב, א. שמע״צ פה, א. שה״ש יז, ג. וראה לקו״ש ח״ד ס״ע 1052 ואילך.
12) ברכות יז, א.
13) ראה מ״ח מס׳ אלול פ״א מ״ג. פע״ח שער (כד) ר״ה בתחלתו.
14) שבהערה 3.
15) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סימן קה (צו, ב). וש״נ.
16) תהלים לד, טו.
17) כש״ט שם סימן מח (פב, א-ב). וש״נ.
18) שם סימן טז (עג, ב). וש״נ.
19) משפטים כג, ה.
20) ראה זח״ג ע, ריש ע״ב. שו״ע אדה״ז או״ח (מהדו״ת) סוס״ד. וראה גם סה״ש תורת שלום ע׳ 120 ואילך.
21) ראה כש״ט סימן ריח (כח, סע״ב-ג). או״ת להה״מ קא, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תיג).
22) ר״ה כז, א. וש״נ.
23) ראה תו״כ ופרש״י מצורע יד, לו.
24) ראה לקו״ת פ׳ ראה ל, רע״ג. וש״נ.
25) ראה פי׳ מהרז״ו לב״ר פ״ה, ח. וראה תו״א בראשית א, סע״ג. ובכ״מ.
26) כש״ט הוספות סימן ג (סח, ב). וש״נ.
27) ר״פ תבוא (כו, א).
28) ל׳ הכתוב – שם, ב.
29) סה״ש תש״ג ע׳ 177. שם ע׳ 179.
30) ראה לקו״ש ח״א בתחלתו. ובכ״מ.
31) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 250 ואילך. וש״נ.
32) סה״ש תש״ג ע׳ 141-2. שם ע׳ 146. ע׳ 188.
33) תהלים קמז, טו.
34) ראה לקו״ת ס״פ קרח. ובכ״מ.
35) יתרו יט, ו.
36) ראה לקוטי לוי״צ אג״ק ע׳ תכא. סד״ה זה היום דיום ב׳ דר״ה תשמ״א (סה״מ ראש השנה ע׳ שטו). ועוד. וראה בארוכה ד״ה תקעו תשח״י (שם ע׳ נה ואילך).
37) ר״ה טז, ריש ע״ב.
38) זח״א קכט, סע״א. וראה לקו״ש ח״כ ע׳ 86 ואילך.
39) לקו״ת ר״פ דברים (א, ב).
40) ראה קידושין מט, ב (לגירסת האור זרוע סקי״ב). רמב״ם הל׳ אישות פ״ח ה״ה. טושו״ע אהע״ז סל״ח סל״א.
41) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
42) תבוא כו, יז-יח.
43) בחדא״ג לברכות ו, א – הובא באוה״ת תבוא ע׳ תתרנז.
44) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד. וראה אוה״ת שם ע׳ תתרפ. שם ע׳ תתרפח.
45) ראה פענח רזא ס״פ נצבים. מגלה עמוקות עה״ת נצבים ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
46) תבוא מא, ג. ר״פ נצבים.
47) אוה״ת שם ע׳ תתרסט. שם ע׳ תתרפ. ועוד.
48) לקו״א (הוצאת קה״ת) סקצ״ח (נ, סע״ג). או״ת קיב, ב (סימן תפ). וראה גם צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א). סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23. ״היום יום״ יג אייר.
49) אבות פ״ב מ״א.
50) אבות פ״ה מ״א. וראה אוה״ת שם ע׳ תתרסה.
51) סימן יד.
52) משנה וברייתא סוף קידושין.
53) תהלים ק, ב.
[סה"מ אב-אלול ע' קעב ואילך]
נדפס בסה״מ תשל״ד ע׳ 204 ואילך.