כז) בראשית ברא – ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשמ״ו

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשמ״ו

הנחה בלתי מוגה

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, וידוע המבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו2, ובפרט במאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר על פסוק זה מש״פ בראשית תש״ג3, דכל העולמות והנבראים שבכל סדר ההשתלשלות נכללו בשני השמות דשמים וארץ, כי כל דבר שבסדר ההשתלשלות נקרא בשם שמים לגבי העולם שלמטה ממנו וארץ לגבי עולם שלמעלה ממנו. וכמו בד׳ עולמות אבי״ע, דעולם האצילות נקרא שמים לגבי עולמות בי״ע, ועולם הבריאה נקרא שמים לגבי עולמות יצירה ועשי׳ ונקרא ארץ לגבי עולם האצילות, ועד״ז הוא בעולמות יצירה ועשי׳. ובעולמות אלו גופא יש ריבוי דרגות, דזהו ענין את השמים ואת הארץ, את השמים לרבות צבאיהם ואת הארץ לרבות צבאי׳4. ועל כללות סדר ההשתלשלות כתיב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דאיתא במדרש רבה5 (והובא בפרש״י על התורה6) בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית, היינו שבריאת השמים והארץ וכל צבאיהם, כל סדר ההשתלשלות, היא בשביל שיהי׳ לימוד התורה וקיום המצוות ע״י ישראל. והנה מכיון שישראל ותורה הם הסיבה לבריאת סדר ההשתלשלות, מובן, שכשם שהחלוקה דשמים וארץ ישנה בהמסובב, כך ישנה גם בהסיבה, תורה וישראל. ואדרבה, עיקר ענין חלוקה זו דשמים וארץ הוא בהסיבה, ישראל ותורה, ובמסובב משתקף (שפּיגלט זיך אָפּ) הענין כמו שהוא בהסיבה. והענין הוא, כמבואר בתורה אור פ׳ בראשית7 (ובכמה מקומות), דיש בחי׳ שמים וארץ בתורה ובישראל. דענין שמים וארץ שבתורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ובזה גופא יש גם ענין את השמים ואת הארץ לרבות צבאיהם, שהרי התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים8, שענין זה הוא הן בתורה שבכתב והן בתורה שבע״פ, שיש בהם בלי גבול דרגות ופרטים. ועד״ז בישראל יש בחי׳ שמים וארץ, כדאיתא בזהר9 שישראל נחלקים לעשר דרגות מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך10, דענין ראשיכם שבטיכם הוא בחי׳ שמים שבישראל, ראשיכם כפשטות הענין, ועד״ז שבטיכם, כי שבט הוא ענף מן האילן המחובר אל האילן כו׳11, וחוטב עציך ושואב מימיך הם בחי׳ ארץ שבישראל. וכמו שהוא בכללות נשמות ישראל שהם מתחלקים לב׳ המדריגות דשמים וארץ, כן הוא גם בכל אחד מישראל, שגם בכל אחד ואחד מישראל בפרט ישנם ב׳ המדריגות דשמים וארץ, כי כל אחד ואחד מישראל נקרא עולם מלא12. ועוד זאת, דמכיון שאת העולם נתן בלבו של אדם13, שכל העולם תלוי בעבודתו של כל אחד ואחד מישראל, והיינו כל סדר ההשתלשלות עד לעולם הזה התחתון, כמ״ש14 אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי׳ בראתי, בראתי גימטריא תרי״ג, שהבריאה היא בשביל קיום תרי״ג מצוות ע״י ישראל15, הנה בהכרח לומר שכשם שכל סדר ההשתלשלות מתחלק לב׳ הענינים דשמים וארץ, כן הוא גם בכל אחד ואחד מישראל בפרט שיש בו ב׳ ענינים אלו. וזהו גם מה שבכל אחד ואחד מישראל יש בו עשר כחות כנגד עשר הדרגות שבכללות ישראל16, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, דא״כ יש בכאו״א ג״כ ב׳ המדריגות דראשיכם ושואב מימיך, שמים וארץ.

והנה מבואר בכמה מקומות17 דתכלית הכוונה שבבריאת והשתלשלות העולמות היא בשביל עולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, לעשותו דירה לו ית׳, והיינו שתכלית הכוונה היא (לא בבחי׳ שמים, אלא) בבחי׳ ארץ. וע״פ הנ״ל צריך לומר שכן הוא גם בהסיבה שלהם, בתורה וישראל, שעיקר ענין התורה הוא בעולם הזה התחתון דוקא. וזהו מה דאיתא במדרש18 שבית דין שלמעלה הולכים אצל בית דין שלמטה לשאול אותם את פסק ההלכה, כי עיקר התורה הוא בעולם הזה דוקא. ובזה גופא (בהתורה כפי שהיא למטה) הנה תכלית התורה הוא חלק התורה המביא לידי מעשה, דגדול לימוד שמביא לידי מעשה19, היינו שגדלות הלימוד היא ע״י שמביא לידי מעשה. וכן הוא גם באדם עצמו, ישראל, דגדול לימוד שמביא לידי מעשה דוקא, והמעשה הוא העיקר20.

ויש לקשר כל זה גם עם פירוש הזהר21 בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, דפסוק זה מרמז על עשר ספירות, שזה כולל בחי׳ בראשית, חכמה, ולמעלה מזה כתר, עד ארץ, בחי׳ מלכות, היינו שבפסוק זה נכללו כל הספירות, מהספירה הכי עליונה עד הספירה הכי תחתונה. ועד״ז הוא גם בתיבה הראשונה שבפסוק זה, תיבת בראשית, בראשית ב׳ ראשית, וכמבואר בתורת חיים לאדמו״ר האמצעי22 ובדרושי הצ״צ23, דענין בראשית ב׳ ראשית היינו חכמה עילאה וחכמה תתאה, עליון ותחתון שבספירות. ומענין הספירות נמשך אח״כ גם בעולמות, ד׳ עולמות הקשורות עם עשר ספירות. דמה שהעולמות הם במספר ד׳ הרי זה נמשך ממספר יו״ד דספירות. וע״ד הידוע דשם הוי׳ (שעל ידו היא התהוות העולמות) יש בו ד׳ אותיות, ומ״מ הרי זה שייך גם למספר יו״ד, כי ד׳ אותיות הוי׳ עם המילויים הם עשרה אותיות24. ועד״ז הוא גם בעולמות המתהוים ממנו [אף שההתהוות בפועל היא ע״י שם אלקים25, כמ״ש26 ויאמר אלקים וגו׳], שהם במספר ד׳ עולמות, אבל הם קשורים עם מספר עשר, מעשר ספירות העליונות שבעולם האצילות, עד לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם27, לפי פשוטו של מקרא, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו28. ומכיון שבריאת העולם היא בשביל התורה וישראל, מובן שענין זה דמספר ד׳ ישנו ג״כ בתורה ובישראל. וכמובן מזה גופא שאומרים שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שיש בחינות בתורה שלמעלה מפשוטו של מקרא, היינו לימוד בדרך הדרוש, ולמעלה מזה הלימוד בדרך הרמז, ולמעלה מזה הלימוד בדרך הסוד, והם ד׳ בחינות פרד״ס שבתורה שכנגד ד׳ עולמות אבי״ע29. ועד״ז ישנם ענינים אלו גם בישראל, שהרי מפורש בהלכות תלמוד תורה30 שכל אדם מישראל חייב לעסוק בכל ד׳ החלקים דפרד״ס שבתורה. ויתירה מזו, מבואר בכתבי האריז״ל31, שבכל ענין בתורה יש ששים ריבוא פירושים בפשט רמז דרוש וסוד, כנגד ס׳ ריבוא נשמות ישראל, דמספר זה שבישראל הוא מספר נצחי שאינו משתנה לעולם (כמבואר בכמה מקומות32). וזהו גם מ״ש33 דישראל ר״ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, היינו שמאותיות התורה נמשך חיות ואור לכל אחד מישראל34, שמזה מובן שכשם שבתורה יש ד׳ האופנים דפרד״ס, עד״ז יש ד׳ דרגות אלה בישראל. וענין זה קשור גם עם מספר יו״ד הנ״ל, כי ס׳ ריבוא הוא35 מספר ו׳ קצוות דז״א, יו״ד פעמים יו״ד כמה פעמים.

וזהו כללות תוכן עבודת ישראל בעולם ע״י התורה, דמה שהעולם נברא בשבילם היינו כדי שהם יפעלו עילוי בעולם. דהגם שהעולם מצד עצמו על מילואו נברא36, כמ״ש37 אלה תולדות השמים והארץ, תולדות מלא, מ״מ כתיב38 אשר ברא אלקים לעשות לתקן. ויתירה מזו, דמ״ש אשר ברא אלקים לעשות נאמר בסיום הענין דויכולו השמים והארץ גו׳39, כלומר, דגם לאחר השלימות דויכולו השמים גו׳ צ״ל העבודה לעשות לתקן. ועי״ז מגיעים להעילוי דלעתיד, שע״ז כתיב40 אלה תולדות פרץ, תולדות מלא, שלמעלה מתולדות מלא שבשעת הבריאה, כי אז יהי׳ הגילוי דונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר41. דכל זה נעשה ע״י עבודת ישראל בקיום התורה ומצוותי׳, ובפרט ע״י עבודת התשובה, לאתבא צדיקיא בתיובתא42. וכדאיתא בתניא43, דע״י מעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, ובפרט ע״י העבודה בעקבתא דעקבתא דמשיחא כאשר החושך יכסה ארץ וערפל לאומים44 שאז ישראל אינם מתפעלים מהחושך45 ומוסיפים בהאור דנר מצוה ותורה אור46, ובפרט פנימיות התורה שהיא המאור שבתורה (כמבואר בדרושי רבותינו נשיאינו47), הנה כל זה מביא לביאת מלכא משיחא, דלכשיפוצו מעיינותיך חוצה קאתי מר דא מלכא משיחא48. ונלך יחד בנערינו ובזקנינו גו׳ בבנינו ובבנותינו49, קהל גדול ישובו הנה50, שלימות העם, יחד עם שלימות בעולם, דעתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות ועתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל51, ושם גופא נבוא להר הקודש, הר הבית, ושם גופא לבית המקודש, בית הבחירה, ושם גופא לקדש הקדשים, במהרה בימינו ממש, בעגלא דידן ממש, בגאולה האמיתית והשלימה.

__________

1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) ראה גם סה״מ תר״ל ותרל״ד בתחילתם. תרנ״ה ע׳ י ואילך. ועוד.
3) סה״מ תש״ג ע׳ 66.
4) ראה פרש״י פרשתנו א, יד.
5) ראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד. וראה גם תנחומא (באָבער) ריש פרשתנו פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז) ורמב״ן ריש פרשתנו.
6) ריש פרשתנו ד״ה בראשית ברא.
7) א, ב ואילך.
8) איוב יא, ט.
9) ח״ב פב, א.
10) ר״פ נצבים (כט, ט-י).
11) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״א ע׳ רלז ואילך. אוה״ת מטות ע׳ א׳רצד ואילך. המשך תער״ב ח״א ס״ע שכב ואילך. ובכ״מ.
12) ראה סנהדרין לג, א.
13) ע״פ קהלת ג, יא. וראה לקו״ת במדבר ה, ריש ע״ב. ובכ״מ.
14) ישעי׳ מה, יב.
15) ראה מק״מ לזח״א רה, ב. וראה אוה״ת פרשתנו (כרך ו) תתרמד, ב. סה״מ תרצ״ו ע׳ 139. תרח״ץ ע׳ כה. סה״ש תרח״ץ ע׳ 255. קונטרס תורת החסידות פ״ט (ע׳ 11. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ד ע׳ שכא).
16) ראה לקו״ת ר״פ נצבים.
17) תניא רפל״ו. ובכ״מ.
18) דב״ר פ״ב, יד.
19) קידושין מ, ב.
20) אבות פ״א מי״ז.
21) ח״א רנו, ב.
22) פרשתנו ז, ג ואילך.
23) ראה אוה״ת פרשתנו כח, ב ואילך. (כרך ג) תפח, א. וראה דרושים שבהערה 2.
24) ראה פרדס שער (ד) עצמות וכלים פ״ו. ובכ״מ. וראה אוה״ת תשא ע׳ א׳תתקכ. ובכ״מ.
25) ראה שעהיוה״א פ״ד ואילך. ובכ״מ.
26) פרשתנו א, ג. ובכ״מ.
27) אבות פ״ה מ״א.
28) שבת סג, א. וש״נ.
29) ראה ע״ח (הובא בנגיד ומצוה בתחלתו. נהר שלום בהקדמת רחובות הנהר בסופה) ומשנת חסידים (מס׳ חיוב הנשמות פ״א מ״ב). הובאו ונתבארו בלקו״ד ח״ד תשעא, א. ועוד – נסמן בלקו״ש חכ״א ע׳ 36 הערה 57.
30) ראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״א ה״ד. וש״נ.
31) שער הגלגולים הקדמה יז. שער רוה״ק בענין היחודים על קברי צדיקים הקדמה ג (קח, ב). ועוד. וראה לקו״ת ברכה צד, א. ועוד.
32) מאמרי אדה״ז תקס״ו ס״ע קצ ואילך. אוה״ת במדבר ס״ע כט ואילך. סה״מ תרע״ח ע׳ שיב ואילך. ובכ״מ.
33) מגלה עמוקות אופן קפו.
34) ראה סה״מ תש״ו ע׳ 46. ועוד.
35) ראה תו״א בשלח סה, ב. ובכ״מ.
36) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
37) פרשתנו ב, ד. וראה ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
38) פרשתנו שם, ג. ב״ר פי״א, ו. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 17-8.
39) פרשתנו שם, א.
40) רות ד, יח. וראה ב״ר ושמו״ר שם.
41) ישעי׳ מ, ה.
42) לקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב (רע״מ).
43) פל״ז.
44) ישעי׳ ס, ב.
45) ראה סה״מ קונטרסים ח״ג בתחילתו. ובכ״מ.
46) משלי ו, כג.
47) ראה ירושלמי חגיגה פ״א ה״ז. קה״ע שם. תורת שלום סה״ש ע׳ 139. לקו״ש ח״ד ע׳ 1039. 1118. ובכ״מ.
48) אגרת הקודש הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחילתו. ובכ״מ.
49) בא י, ט.
50) ירמי׳ לא, ח.
51) ראה ספרי דברים בתחלתו. פס״ר פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקג. לקו״ת מסעי פט, ב.

[סה"מ בראשית ח"א ע' קטז ואילך]

נדפס בסה״מ תשמ״ו ע׳ כו ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״א ע׳ 430 ואילך.

סגירת תפריט