כו) כה תברכו את בנ״י – ש״פ נשא, ב׳ סיון ה׳תשד״מ

בס״ד. ש״פ נשא, ב׳ סיון ה׳תשד״מ

הנחה בלתי מוגה

כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך גו׳ יאר גו׳ ישא גו׳ ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם1. והנה בפסוק זה וענין זה יש כמה דרושים מרבותינו נשיאינו, אמנם מצינו ריבוי דרושים בזה (הן על פסוק זה ובעיקר בענינים אלו) מכ״ק אדמו״ר מהר״ש2, שהשנה היא שנת הק״נ להולדתו, דמספר זה הוא ג״פ נ׳, ג״פ יובל הנקרא עולם3, והיינו שענינו של אדמו״ר מהר״ש נמשך לעולם באופן דג״פ יובל. ובפרט אחר הסתלקותו אשר אז כל פעולתו אשר פעל עולה למעלה ואח״כ יורדת למטה ופועלת ישועות בקרב הארץ4. והנה אחד מפתגמיו והוראותיו העיקריים של אדמו״ר מהר״ש הי׳ מה שאמר5, העולם אומר שכאשר אי אפשר מלמטה צריך ללכת מלמעלה6, ואני אוחז שצריך מלכתחילה ללכת מלמעלה (די וועלט זאָגט אַז מ׳קען ניט אַרונטער דאַרף מען אַריבער6, און איך האַלט אַז מ׳דאַרף לכתחילה אַריבער). דכשם שכללות עבודתו נמשכה אחר הסתלקותו לפעול בקרב הארץ, עד״ז הוא בנוגע לפתגם וענין זה. והנה תוכן פתגם זה הוא לא רק בעניני עבודה עם העולם, אלא גם בעניני תורה, ואדרבה, כיון שאמרו רז״ל7 קוב״ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, מובן שעיקר כל הענינים שבעולם הוא כפי שהם בתורה, וא״כ מוכח שגם הענין דלכתחילה אַריבער הוא (גם) בלימוד התורה. אמנם לכאורה יש להבין, דבשלמא בעניני העולם מובן איך אפשר להיות לכתחילה אַריבער, כמארז״ל8 יתפלל למי שהעושר שלו, אבל בלימוד התורה הרי אמרו רז״ל9 יגעת ומצאת תאמין, היינו שצריך להיות ענין היגיעה בשביל המציאה. אך הענין הוא, דבאמת גם בתורה צריך להיות תחילת העבודה באופן דמלכתחילה אַריבער, שזהו תוכן הוראה זו, לא רק שצ״ל גם אופן העבודה דאַריבער, נוסף על העבודה בפשטות, אלא שצ״ל לכתחילה כן. ואחר שהגיע לשלימות עבודה זו, ועבודתו הצליחה, שהרי אין זה רק ענין של נסיון, שמנסה לעבוד בדרך זו, אלא שזה צריך להיות אופן העבודה וזהו סדר העבודה, דאף שהעולם אומר שדוקא כאשר אי אפשר מלמטה צריך ללכת מלמעלה (אַז מען קען ניט אַרונטער דאַרף מען אַריבער), הנה הוראת אדמו״ר מהר״ש היא שצ״ל לכתחילה אַריבער, וכיון שהוא הי׳ נשיא הדור הנה ממנו נמשך זה לכל הדור, וכן לדורות הבאים, הנה אז צריך להיות היגיעה במה שלמעלה מזה10, וגם בזה ישנה ההבטחה יגעת ומצאת, היינו שהמציאה תהי׳ שלא לפי ערך היגיעה.

והנה בדרושים הנ״ל מדייק אדמו״ר מהר״ש במה שכתוב כאן יברכך ה׳ וישמרך, דפירש״י (מספרי) וישמרך מן המזיקין, דלכאורה צריך להבין מה שייכות יברכך לוישמרך, שבאמת השמירה שייכת גם קודם הברכה, וכאן משמע שכשיברכך אזי וישמרך. ויש להוסיף בזה, דמה שאמרו מן המזיקין צריך ביאור, שהרי דיברה תורה בהווה11 ודיברו חכמים בהווה12, וענין המזיקין הוא דבר שאינו מצוי ביישוב, כנודע13. גם מדייק במה שמסיים הכתוב ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, דיש פלוגתא בדברי הגמרא14, דתניא מנין שכהן המברך מתברך, ר׳ עקיבא אומר שנאמר15 ואברכה מברכיך, ור׳ ישמעאל אומר שנאמר ואני אברכם, ואמרו שם בגמרא ישמעאל כהנא מסייע כהני, והקשו מה מסייע שהלא גם לדברי ר׳ עקיבא נאמרה ברכה לכהנים רק שר׳ עקיבא יליף מואברכה מברכך ור׳ ישמעאל יליף מואני אברכם, ותירצו בהדי ברכה דישראל. ולכאורה צריך להבין מהו יתרון המעלה בזה שהכהנים מתברכים בהדי ברכה דישראל.

ומבאר כל זה בהקדם ההפרש בין ברכה לתפילה16, דברכה היא מלשון המשכה, כמו המבריך את הגפן17, והיינו שהמברך אינו מחדש דבר ורק מגלה וממשיך את הברכה ממקורה ושרשה. משא״כ ענין התפילה הוא לפעול דבר חדש, וכלשון כמה תפילות יהי רצון כו׳, היינו שיהי׳ רצון חדש, ומזה מובן בנוגע לכל התפילות, שענינם לפעול דבר חדש. והנה בב׳ אופנים אלו יש בזה מה שאין בזה, דמעלת הברכה היא שאין צריך לחדש דבר שלכן המברך נעשה בעה״ב על הברכה להמשיכה משרשה ומקורה, ובמילא הענין נקל יותר (בכחו של כל אחד), ומעלת התפילה היא, דגם כאשר מצד השורש ומקור אי אפשר שיומשך ענין זה, פועלת התפילה שיהי׳ רצון חדש והמשכה חדשה.

והנה על פי הפרש זה שבין ברכה לתפילה, יובן ענין תמוה בברכת יעקב לבני יוסף. וכמסופר בכתובים18, שיעקב שת ימינו על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה, ואמר לו יוסף כי זה (מנשה) הבכור שים ימינך על ראשו, וימאן אביו ויאמר גו׳ גם הוא יהי׳ לעם וגם הוא יגדל ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי׳ מלוא הגוים. דלכאורה אינו מובן, דמכיון שיוסף ביקש את יעקב לברך את בניו, הרי הי׳ יכול לברך את מנשה שהוא יגדל מאפרים וכו׳. ולאידך גיסא צריך להבין, דאי נימא שאי אפשר הי׳ ליעקב לברכו, א״כ מה הי׳ הקס״ד דיוסף, והרי פשוט שגם יוסף ידע את העתיד, שאחיו הקטן יגדל ממנו וגו׳, ובפרט ע״פ מה שכתוב19 אלה תולדות יעקב יוסף, שיוסף הי׳ עיקר תולדות יעקב, ולא עוד אלא שיעקב מסר לו את כל תורתו (כמארז״ל20), וא״כ בוודאי למד עמו גם ענין זה שאפרים יהי׳ גדול ממנשה. אך ע״פ הנ״ל יובן21, כי הטעם לזה שיעקב לא הי׳ יכול לברך את מנשה יותר מזה הוא משום שענין הברכה הוא רק ברכה והמשכה ממקורו של מנשה, וראה יעקב שמצד מקורו של מנשה הנה הגם שהוא הבכור וגם הוא יגדל מ״מ אחיו הקטן יגדל ממנו. אמנם יוסף ביקש שיעקב יתפלל עבורם, דכשם שיוסף ביקש מיעקב ענין זה, שזהו ענין התפילה והעלאת מ״ן, עד״ז רצה יוסף שיעקב יתפלל עבור מנשה שיגדל מאפרים, וע״י ענין התפילה יכולים לפעול דבר חדש. ובכ״ז ענה לו יעקב שאחיו הקטן יגדל, אף שכנ״ל הי׳ יכול יעקב לפעול ע״י תפילתו שמנשה יגדל, כי יעקב הי׳ אז במצב של ברכה ולא במצב של תפילה.

והנה על פי כל הנ״ל יובן גודל העילוי דברכת כהנים, שענינה היא שיש בה ב׳ המעלות דברכה ותפילה. דהגם שהיא ברכה והמשכה שאינה צריכה לפעולה מיוחדת כדי לחדשה, מ״מ היא נמשכת ממקור נעלה יותר, למעלה אפילו משורש התפילה, למעלה מהשתלשלות לגמרי. וזהו מ״ש יברכך הוי׳ דוקא, היינו שהברכה וההמשכה היא משם הוי׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות. וזהו גם מה שממשיך ישא ה׳ פניו אליך גו׳, דענין זה הוא מלשון משא פנים22, שזהו ענין שלמעלה מסדר והדרגה23, וגם מלשון24 נשא את ראש, לשון נשיאה והגבהה25, כי מגביהים את המתברך למעלה מכל סדר ההשתלשלות. וזהו מ״ש אמור להם, היינו שהקב״ה עושה את הכהנים שלוחים לברך את ישראל. וכפשטות הענין דברכת כהנים, שהכהנים מברכים את ישראל בשליחותו של הקב״ה. דמטעם זה אינו נוגע מצבו הפרטי של הכהן המברך (אם רק אין בו פסול הפוסל אותו מלברך), וגם מטעם זה הברכה היא בלשון הקודש דוקא26, משום שהכהן אינו אלא ממוצע בלבד, והברכה היא ברכת ה׳ שלמעלה מסדר ההשתלשלות. ובזה גופא יש כמה דרגות, דבפשטות המצוה היא (כמ״ש הרמב״ם27 ואדמו״ר הזקן28) לברך את ישראל בכל יום, אמנם אינה דומה הברכה בימות החול להברכה בימי שבת ויו״ט, ולמעלה מזה היא הברכה בביהמ״ק, ולמעלה מזה היא הברכה בשעה שהיו מברכין בשם המפורש29.

ובזה יובן גם מה שפעולת ברכה זו היא וישמרך מן המזיקין, כנודע30 שכל הגבוה גבוה יותר יורד למטה מטה יותר, ולפיכך ברכה זו נמשכת למטה עד למקומם של המזיקין ושם היא פועלת את ענין השמירה. וכפשטות תוכן ענין השמירה, שאין ענינו שמוציאים את הנשמר ממקום המזיקין, אלא שבהיותו במקומו (מקום שאפשר שיהיו בו מזיקין) שומרים אותו מהם.

וע״פ כל זה יובן גם תוכן הפלוגתא דר׳ עקיבא ור׳ ישמעאל, דאלו ואלו דברי אלקים חיים31, דר׳ עקיבא יליף ברכת הכהנים ממ״ש ואברכה מברכיך, היינו שברכת הקב״ה להכהנים עצמן אין בה ממעלת ברכת כהנים, אלא היא ברכה סתם כמו שאר הברכות, שענינה רק המשכה משורש ומקור המתברך. משא״כ ר׳ ישמעאל יליף ממ״ש ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם, כמבואר בלקו״ת32 דאני אותיות אין, וקאי על ספירת המלכות כפי שהיא בבחי׳ כתר מלכות שלמעלה מסדר ההשתלשלות, והיינו שברכת הכהנים עצמן שרשה הוא כמו הברכה שבה מברכין את ישראל, והברכה דידהו היא בהדי ברכה דישראל. ומשום זה אמרו כהנא מסייע כהני, משום שלדעת ר׳ ישמעאל המשכת הברכה לכהנים היא מלמעלה מסדר ההשתלשלות, שהיא אותה הדרגה דברכת כהנים עצמה.

ויהי רצון שיקויים בנו הענין דכהנא מסייע כהני, שהקב״ה שהוא כהן כמארז״ל33 אלקיכם כהן הוא יסייע לבני ישראל שהם ממלכת כהנים34, סיוע בכל הענינים הצריכים, ועד לסיוע הכי עיקרי, בענין דבכל צרתם לו צר35, בצרת הגלות, ויוצאים מן הגלות בקרוב, וכיון שכהנים זריזים הם36 יהי׳ זה בזריזות, כפסק הרמב״ם37 דמיד הן נגאלין, ונבוא לענין בהעלותך את הנרות38, אני מראה לכם נרות ציון39, בבית המקדש השלישי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך40, וארו עם ענני שמיא41, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

__________

1) פרשתנו (נשא) ו, כג-ז.
2) ד״ה כה תברכו תרכ״ו (סה״מ תרכ״ו (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ קל ואילך). ד״ה אריב״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט בתחלתו). וראה סה״מ תרכ״ז ע׳ שסט. המשך חייב אדם לברך תרל״ח פמ״א (ע׳ עה ואילך). ד״ה להבין שרש הברכה תרמ״ב (קונטרס דרושי חתונה תרמ״ב ע׳ ז ואילך). ובכ״מ.
3) ראה משפטים כא, ו ובפרש״י. קידושין טו, א.
4) ראה אגה״ק סז״ך וסכ״ח. סידור (עם דא״ח) שער הל״ג בעומר בסופו. ובכ״מ.
5) ראה אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״א ע׳ תריז. לקו״ש ח״א ע׳ 124. חכ״ז ע׳ 166. ועוד.
6) ראה אוה״ת נ״ך ע׳ רפח. מג״א (קה״ת, תש״נ) ע׳ מה.
7) זח״ב קסא, א-ב.
8) קידושין פב, א (במשנה).
9) מגילה ו, ב.
10) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 81-2.
11) ב״ק נד, א (במשנה). ובכ״מ.
12) שבת סה, א. ועוד.
13) ראה ברכות ג, ריש ע״ב. רמב״ן אחרי יז, ז.
14) חולין מט, א.
15) לך לך יב, ג.
16) ראה בכ״ז גם: לקו״ת פ׳ ראה יט, א. אוה״ת ויחי (כרך ו) תתשכה, ב. שמיני ע׳ כו. כט. פרשתנו ע׳ ער ואילך. ד״ה כה תברכו תרנ״ד (סה״מ תרנ״ד ע׳ שיא ואילך). ובכ״מ.
17) כלאים רפ״ז. וראה תו״א מקץ לז, ג.
18) ויחי מח, יד ואילך.
19) וישב לז, ב.
20) ראה ב״ר פפ״ד, ח.
21) ראה בכ״ז סה״מ תרכ״ו שם ע׳ קלב. תרכ״ז ע׳ שע. המשך חייב אדם לברך שם ע׳ עו. ד״ה להבין שרש הברכה שם. לקו״ש ח״י ע׳ 38 ואילך.
22) ראה ברכות כ, ב.
23) ראה לקו״ת פרשתנו כח, א.
24) פרשתנו ד, כב.
25) ראה לקו״ת ריש פרשתנו. ובכ״מ.
26) סוטה לב, א (במשנה).
27) במנין המצוות שלפני הל׳ תפלה ונשיאת כפים. ועוד.
28) שו״ע או״ח סי׳ קכח ס״א.
29) ראה סוטה לח, א. קידושין עא, א. רמב״ם הל׳ נשיאת כפים פי״ד ה״י.
30) ראה שערי אורה שער הפורים ד״ה יביאו לבוש מלכות פי״ב (נח, א) ואילך. וראה לקו״ת קרח נה, ד ואילך. ובכ״מ.
31) עירובין יג, ב. ובכ״מ.
32) פרשתנו כח, א.
33) סנהדרין לט, סע״א. וראה לקו״ש ח״ז ע׳ 153 ואילך.
34) יתרו יט, ו.
35) ישעי׳ סג, ט. וראה תענית טז, א. זח״א קכ, ב. ועוד.
36) שבת כ, א. ובכ״מ.
37) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
38) בהעלותך ח, ב.
39) יל״ש בהעלותך שם.
40) בשלח טו, יז.
41) דניאל ז, יג. סנהדרין צח, א.

[סה"מ במדבר ח"א ע' קכז ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ קנא ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 1834 ואילך.

סגירת תפריט