בס״ד. ש״פ בהר, י״ז אייר ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
תניא1 אמר ר׳ יוסי זימנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא, אזלי לגבי דר׳ שמעון, ר׳ ייסא ור׳ חזקי׳ ושאר חברייא, אשכחוהו דהוה אזיל למחמי׳ לר׳ פינחס בן יאיר הוא ור׳ אלעזר ברי׳, כיון דחמא לון פתח ואמר שיר המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד2, ועי״ז פעל שירדו גשמים. וצריך להבין3 מהו הטעם שרשב״י פעל ירידת הגשמים ע״י אמירת התורה דוקא, והרי מצינו בשאר התנאים שפעלו ירידת הגשמים ע״י התפילה, וגם בהדורות שקדמו לרשב״י, ע״ד מה שמצינו בחוני המעגל4 (שהי׳ בזמן שבית המקדש הי׳ קיים) ור׳ עקיבא*4 (שהי׳ רבו של רשב״י5), שפעלו ירידת הגשמים ע״י התפילה, וכן מובן ממה שנאמר6 אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם גו׳, הרי שנתתי גשמיכם גו׳ הוא ע״י בחוקותי תלכו גו׳ ועשיתם אותם, שענינו זיכוך המטה. שכן הוא גם בנוגע למה שפעלו ירידת הגשמים ע״י התפילה, שהו״ע זיכוך המטה, דהמתפלל הוא שליח של כל הציבור, ושליח ציבור ענינו שכל הציבור כלול בו, וכשהוא מתפלל לפני הקב״ה, הוא פועל זיכוך כל הציבור, ועי״ז פועלים ירידת הגשמים, שהוא ע״ד מה שפועלים ירידת הגשמים ע״י בחוקותי תלכו גו׳, זיכוך המטה, משא״כ רשב״י פעל ירידת הגשמים ע״י אמירת התורה דוקא, שענינה המשכה מלמעלה בלי הקדמת זיכוך המטה, והוא לא הי׳ השליח של הציבור באמירת התורה, ועד שההמשכה היא במקום ובמצב שאינם ראויים לירידת גשמים, שהרי לפני אמירת התורה הי׳ צריך עלמא למטרא ולא הי׳ מטר. גם צריך להבין מהי השייכות של פסוק זה דהנה מה טוב ומה נעים גו׳ להענין דירידת גשמים, שע״י אמירת פסוק זה דוקא פעל ירידת הגשמים. גם צריך להבין למה מביא בזהר שר׳ יוסי סיפר סיפור זה, דלכאורה מהי השייכות של פרט זה עם כללות הענין. ועד״ז צריך להבין בהנוגע לשאר הפרטים המובאים כאן, שרשב״י הלך לר׳ פינחס בן יאיר, והחברייא פגשוהו בהליכתו לשם, ואז אמר תורה על הפסוק הנה מה טוב גו׳, שלכאורה מהי השייכות של פרטים אלו להענין דירידת גשמים.
והענין הוא, דבענין ההשפעה מלמעלה ישנם שני אופנים, הא׳ הוא ע״י ההעלאה מלמטה למעלה, והוא שההשפעה באה ע״י זיכוך המטה, והב׳ שהוא באופן דמלמעלה למטה7. והנה בכל אחד משני אופני המשכה אלו יש מעלה לגבי זולתו, שכאשר הוא ע״י אתערותא דלתתא, מלמטה למעלה, הרי יש מעלה בזה שהוא בא ע״י בירור וזיכוך המטה, משא״כ בההמשכה מלמעלה למטה, הרי אין בזה זיכוך ובירור המטה, אמנם לאידך גיסא יש מעלה באתערותא דלעילא מצד עצמה, שאז ההמשכה אינה מדודה ומוגבלת לפי כח המטה, כי הקב״ה נותן ההשפעה לפי האופן שלו, וגם אז פועלת ההמשכה בשעתא חדא וברגעא חדא, וכידוע המשל בזה8 משני אנשים, א׳ נמצא בראש ההר והשני נמצא בבקעה עמוקה, דהחיבור בין שניהם יכול להיות ע״י שני אופנים, או שהעליון ירד לתחתון, או שהתחתון יעלה לעליון, ויש מעלה בכל אחד מהם לגבי זולתו, וכן הוא בעבודת האדם שישנם שני אופני עבודה, מלמעלה למטה ומלמטה למעלה, דזהו שני הענינים חיי עולם וחיי שעה9 שהם שני הענינים דתורה ותפילה, דיש סדר עבודה של הלואי שיתפלל אדם כל היום10, דהיינו שעבודתו היא בענין התפילה שענינה העלאה מלמטה למעלה, ויש סדר עבודה של זה שתורתו אומנתו. אמנם ישנם אלו שעבודתם היא בשני הענינים דתורה ותפילה, אבל שני סוגי העבודה הם בזמנים מחולקים, זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד9, ומאחר שיש זמן מיוחד שהוא במצב השייך יותר להעבודה דמלמטה למעלה, שהו״ע התפילה, לכן פעל ר׳ עקיבא ירידת הגשמים ע״י התפילה דוקא, כיון שאז הי׳ מצב השייך יותר לענין התפילה. משא״כ בזמנו של רשב״י שהי׳ מצב השייך יותר להעבודה דמלמעלה למטה, שהו״ע התורה, לכן פעל ירידת הגשמים ע״י אמירת התורה דוקא.
והנה בתורה גופא ישנם שני אופנים כלליים, אופן של אחדות, אוצר בלום11, ואופן של התחלקות. ואף שבדרך כלל יש מעלה כאשר כל דבר בא בהתחלקות, מ״מ הרי יש גם מעלה באוצר בלום, שהרי גם אוצר בלום הוא אחד הענינים דשבחן של חכמים11, והוא שלוקח הענין באופן נעלה ביותר. והוא בדוגמת החילוק בין יחיד לאחד12, שאחד פירושו שממשיך אלופו של עולם בהח׳ והד׳13, ויחיד פירושו שיחיד ואין שני לו14. והנה החילוק בין שני אופנים אלו בכללות הוא החילוק בין תורה למצוות, דמצוות הרי הן בהתחלקות, משא״כ לגבי תורה אומרים דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר15, ועד שאומרים נפש עמל עמלה לו16 הוא עמל במקום זה והתורה עמלה לו במקום אחר17, ובכללות יותר הוא החילוק בין תורה לתפילה, אמנם בפרטיות, גם בתורה גופא ישנם שני אופנים אלו כנ״ל. והנה הטעם על מה שגם בתורה יש ענין ההתחלקות, ועד שיש מעלה בזה כנ״ל (אף שתורה מצד עצמה הו״ע האחדות), הנה ידוע שתורה לא בשמים היא18, כי אם הכוונה בזה שיומשך למטה, ועד למעשה בפועל, ולכן כאשר לומד איזה ענין בתורה על מנת להוציא מזה המסקנא בהלכה לפועל, הרי זה מוסיף עילוי באין ערוך בעצם הלימוד, וכמבואר בהמשך תרס״ו19 דכאשר עוסק בתורה שבע״פ באופן דשייך לפועל, הרי זה פועל שיעיין בנקודת סברא בהתבוננות עמוקה, ועי״ז מגיע לעילוי נפלא בהבנת הסברא באמת לאמיתו, עד שמגיע למעלה מזה, וכמבואר שם הפרטים שבזה. וכמובן ריחוק הערך שביניהם מזה שאומרים20 והוי׳ עמו21 שהלכה כמותו, ואילו בלימוד סתם אומרים22 אלו ואלו דברי אלקים חיים23, ומובן ריחוק הערך בין הוי׳ ואלקים בשמות, ולמעלה יותר. וכל זה בא ע״י ענין ההתחלקות, כמובן מזה שהלכתא כרב באיסורא וכשמואל בדינא24, והטעם בזה הוא25 כיון שרוב עסקו של רב הי׳ באיסורא ורוב עסקו של שמואל הי׳ בדינא, הרי שענין ההלכה בא ע״י ההתחלקות, שיש ענינים בתורה השייכים לאיסורא (שבזה הי׳ עיקר עסקו של רב), ויש ענינים בתורה השייכים לדינא (שבזה הי׳ עיקר עסקו של שמואל).
וזהו שפעל רשב״י ירידת הגשמים ע״י אמירת התורה [שהיא המשכה מלמעלה למטה], עה״פ הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד דוקא, דבכדי להמשיך המשכה זו הוא ע״י שבא בהתחלקות דוקא, דאף שכל המשכה חדשה שממשיכים ע״י התורה, הרי ההמשכה היא מאו״א, ולמעלה יותר מאריך ועתיק, עד לא״ס ממש, מ״מ צריכה היא לבוא ע״י זו״נ, וכן הוא גם בלידת הנשמות שהוא בכח הא״ס דוקא, מ״מ עובר הוא ע״י זו״נ דוקא, שהו״ע ההתחלקות, וכן הוא בכל גילוי אור חדש. וזהו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, דשבת אחים קאי על בחי׳ זו״נ26, אבל ההמשכה היא מבחי׳ מה טוב ומה נעים שהו״ע או״א וכו׳. וזהו גם השייכות דענין זה לר׳ יוסי דוקא, דר׳ יוסי הוא בחי׳ המלכות27, שיוסי הוא בגימטריא אלקים כמבואר בסנהדרין28, שהו״ע המלכות, וכאן אומרים שהוא בגימטריא אלקים, שמורה על בחינה תחתונה יותר, כמבואר בשער היחוד והאמונה29 בענין גימטריאות שהן רק חשבון האותיות, עד שנמשך למטה יותר בעולמות בי״ע, וזהו שאומר גם יחד, דקאי על עולמות בי״ע שלמטה ממלכות דאצילות, ובזה מסיים גם יחד, שכל זה המשיך מ״יחד״ – יחידו של עולם, ולכן הי׳ יכול לפעול עי״ז ירידת הגשמים למטה.
ומעתה יובן מה שכל זה נעשה ע״י שבאו אליו תלמידיו קודם, דיש לומר בדרך אפשר הביאור בזה, שהוא ע״ד הענין דתפילה שקודם התורה – ברכו בתורה תחילה30, תפילתי סמוכה למטתי31, וע״י אמירת התלמידים אליו צריכא עלמא למטרא, שהו״ע התפילה, היתה אח״כ ההמשכה שע״י התורה מלמעלה למטה, באופן נעלה יותר. וזהו שני הפירושים במה שאמר רשב״י אנא סימנא בעלמא32, הא׳ הו״ע ביטול שאינו שום מציאות לעצמו, כי אם מה שהוא סימן בעלמא (שהו״ע התפילה), והב׳ שהוא מובדל למעלה מכולם33 (שהוא ע״י ענין התורה), ועד שאומרים מאן פני האדון הוי׳ דא רשב״י34.
וזהו גם הביאור בסיפור הידוע שסיפר ר׳ הלל מפּאַריטש35 ששמע מר׳ זלמן זעזמיר36 שאמר בשם כ״ק אדמו״ר הזקן, שאצל רשב״י לא הי׳ ענין הגלות, ואף שהוצרך להחבא במערה37, זהו משום שאין סומכין על הנס38, אבל אצלו לא הי׳ ענין החורבן, ועד שהמשיך ענין זה לכולם, ואפילו למי שהרגיש בעצמו ענין החורבן, עכ״ז כאשר בא על הציון שלו במירון ביום שמחתו, לא הי׳ שייך אצלו ענין הגלות, וכמסופר בפרי עץ חיים39 לגבי אמירת נחם. עד שבאים מזה לגאולה כפשוטה, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, והי׳ הוי׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד40.
__________
1) זח״ג נט, ריש ע״ב.
2) תהלים קלג, א.
3) ראה מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ רי. אוה״ת ויקרא (הוספות) ע׳ רנד. סה״מ תרכ״ז ע׳ רסז. ועוד.
4) תענית יט, א. כג, א.
*4) שם כה, ב.
5) יבמות סב, ב. וראה לקו״ש חכ״ב ע׳ 138.
6) ר״פ בחוקותי (כו, ג-ד).
7) ראה אוה״ת וסה״מ תרכ״ז שם.
8) לקו״ת פ׳ ראה כו, א. כח, ב. סה״מ תרח״ץ ע׳ קמט. וש״נ. סה״מ בראשית ח״ב ס״ע נב. וש״נ.
9) ראה שבת י, א.
10) ברכות כא, א. ירושלמי שבת פ״א ה״ב.
11) גיטין סז, א.
12) ראה תו״א וארא נה, ב. אמרי בינה שער הק״ש פ״ח ואילך. סהמ״צ להצ״צ קכד, א. ובכ״מ.
13) ראה סמ״ק – הובא בב״י או״ח סס״א (ד״ה כתב בסמ״ק). שו״ע (ודאדה״ז) או״ח שם ס״ו. וראה לקו״ת תזריע כג, ג. שרש מצות התפלה פי״ח (סהמ״צ להצ״צ קכד, א-ב). ובכ״מ. וראה ברכות יג, ב.
14) ע״פ ל׳ הכתוב – קהלת ד, ח.
15) ברייתא דל״ב מדות טו. וראה גם ירושלמי ר״ה פ״ג סה״ה. הובא בתוד״ה אלא – כריתות יד, א.
16) משלי טז, כו.
17) סנהדרין צט, ב.
18) נצבים ל, יב. ב״מ נט, ב.
19) ע׳ שצ ואילך. שם ע׳ תכא.
20) סנהדרין צג, ב.
21) שמואל-א טז, יח.
22) עירובין יג, ב. וש״נ.
23) המשך תרס״ו שם (ע׳ תכב ואילך. ע׳ תלא ואילך).
24) בכורות מט, ב.
25) רא״ש ב״ק פ״ד ס״ד.
26) ראה אוה״ת ויקרא שם ע׳ רנה.
27) לקוטי לוי״צ לזהר כאן (ע׳ רצו ואילך). וראה המצויין בהערה הבאה.
28) נו, א ובפרש״י שם. זח״ג רכג, א. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) ס״פ פ (ע׳ צו). וראה לקו״ש חי״ח ע׳ 74. חכ״א ע׳ 246 ואילך ובהערות שם.
29) פ״א.
30) נדרים פא, א ובר״ן שם. ב״ח או״ח סמ״ז.
31) ברכות ה, ב. לקו״ת ברכה צו, ב.
32) זח״א רכה, א.
33) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קו (הובא באוה״ת ויחי שנט, סע״א ואילך). ד״ה ויצב שם מזבח תרל״ג (סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ מח ואילך). תרמ״ד (סה״מ תרמ״ד (קה״ת, תשמ״ט) ע׳ רצא ואילך). תרנ״ה (סה״מ תרנ״ה ע׳ מט ואילך). וראה בארוכה ד״ה להבין ענין רשב״י תשמ״ה (לקמן ע׳ רח ואילך).
34) זח״ב לח, א.
35) פלח הרימון שמות ע׳ ז.
36) מורו של ר׳ הלל. בפלח הרימון שם הובא בשם מוהרי״א (ר׳ יצחק אייזיק מהאָמיל). המו״ל.
37) שבת לג, ב.
38) ראה פסחים סד, ב. זח״א קיא, ב. קיב, ב.
39) שער (כב) ספה״ע פ״ז.
40) זכרי׳ יד, ט.
[סה"מ ימי הספירה ע' קמו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 396 ואילך.