בס״ד. ש״פ יתרו, ח״י שבט ה׳תשמ״ה
הנחה בלתי מוגה
וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים1, ופרש״י2 מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף כו׳. וצריך להבין, מה ענין קריעת ים סוף לכאן. גם צריך להבין, דהרי פרשה זו מדברת בשבחו של יתרו, שיצא מארץ מולדתו אל המדבר לשמוע דברי תורה, וא״כ למה נזכר כאן שהוא כהן מדין היינו שהי׳ כומר לעבודה זרה. ויתר על כן, ע״פ מ״ש אח״כ חותן משה משמע שמעלתו היתה גדולה משל משה רבינו, שהרי חייב אדם בכבוד חותנו3, ובפרט לפי פירוש רש״י4 שכבוד גדול נתכבד יתרו באותה שעה, כיון שיצא משה יצא אהרן נדב ואביהו, ומי הוא שראה את אלו יוצאין ולא יצא, שמכל זה מובנת מעלתו של יתרו, וא״כ דורש ביאור ביותר למה נזכר כאן שהוא כהן מדין, שהי׳ כומר לעבודה זרה. גם ידוע הדיוק בזה (בד״ה זה לכ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע בהמשך תער״ב5), מה שכתוב את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים, למה מחלק זה בב׳ ענינים, שהרי מה שעשה למשה ולישראל זהו שהוציאם ממצרים, וממה שמחלקם משמע שהם ב׳ ענינים. ורש״י פירש (כנ״ל) שוישמע יתרו היינו שקריעת ים סוף שמע, וא״כ גם וישמע יתרו הו״ע בפני עצמו, והרי יש כאן ג׳ ענינים, וישמע יתרו, ואת כל אשר עשה כו׳, וכי הוציא ה׳ כו׳, וצריך להבין מהו תוכן ג׳ ענינים אלו. גם מביא שם מ״ש בזהר (פרשתנו6) דמתן תורה הי׳ ע״י הודאת יתרו דוקא, דכאשר אמר יתרו7 עתה ידעתי כי גדול ה׳ מכל האלקים כדין אסתלק ואתייקר קוב״ה ביקרי׳ עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא, ומדייק בזה, דזה תמוה למה בהודאת יתרו דוקא הי׳ תלוי ענין מתן תורה.
והנה להבין כל זה יש להקדים תחילה ביאור החידוש שבמתן תורה, שבשביל זה הי׳ צ״ל קודם ענין הודאת יתרו. דלכאורה ענין התורה כבר הי׳ בעולם לפני מתן תורה. כי בעצם התורה יש לה קשר ושייכות אל העולם, כמאמר8 אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, דמזה גופא שאומרים שהתורה קדמה לעולם, מוכח שיש לה ערך ושייכות אל העולם, ובפרט שלשון חז״ל הוא אלפיים שנה כו׳, היינו שהקדימה היא במשך זמן מסויים, שזה מורה עוד יותר שיש לה ערך ושייכות אל העולם. ועוד זאת, דנוסף על מה שגם מקודם (לפני בריאת העולם) היתה התורה שייכת לעולם כנ״ל, אלא עוד זאת, שאח״כ הי׳ גם לימוד התורה בפועל, גם לפני מתן תורה. וכדאיתא בפרקי דר׳ אליעזר9 שענין לימוד התורה (סוד העיבור) כבר הי׳ אצל אדם הראשון, והוא מסר ענין זה לדורות שלאחריו. ובפרטיות הי׳ ענין לימוד התורה בעם ישראל, וכדאיתא בגמרא10 (נוסף על המבואר בפרקי דר׳ אליעזר שם) שאברהם זקן ויושב בישיבה ויצחק זקן ויושב בישיבה כו׳ יעקב זקן ויושב בישיבה כו׳, ומעולם לא פרשה ישיבה מאבותינו אפילו במצרים כו׳, ועד״ז הי׳ ענין לימוד התורה אצל עמרם (שהרי נצטווה במצרים מצוות יתירות11), וכן הי׳ ענין לימוד התורה אצל משה רבינו, ולא רק בתור בנו של עמרם, אלא גם בתור מנהיג ישראל, ועד שהלימוד שלו לפני מתן תורה הי׳ (לא רק שבעים שנה, אלא גם) בבחי׳ ואם בגבורות שמונים שנה12 (שהרי בשעת מתן תורה הי׳ משה בן שמונים שנה13), וא״כ דורש ביאור, מהו החידוש שבמתן תורה, שבהקדמה אליו הי׳ צ״ל ענין הודאת יתרו כו׳.
אך הענין הוא, דהנה ידוע14 שלפני מתן תורה היתה הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובמתן תורה נתבטלה הגזירה. וטעם הדבר, דלפני מתן תורה הי׳ רק ענין הגילויים שבתורה, כמ״ש15 ותורה אור, והחידוש שבמתן תורה הוא שנמשך העצם שלמעלה מענין הגילויים, בחי׳ ישת חושך סתרו16, עד לעצמותו ומהותו ית׳.
וביאור הענין יובן ע״פ מה שנת״ל במאמרים הקודמים (ד״ה באתי לגני וד״ה ארבעה ראשי שנים הם17), דתחילת כל סדר ההשתלשלות היתה ע״י הצמצום, ועוד זאת שגם האור שלפני הצמצום הנה בשבילו הי׳ צ״ל ג״כ ענין הצמצום, ועד שגם הענין הכי ראשון מיד לאחרי עצמותו ומהותו ית׳ כביכול (כמה ששייך לומר ענין זה לגבי העצמות) המשכתו היא ג״כ ע״י צמצום18. דזהו מה שאמרו רז״ל19 עד שלא נברא העולם הי׳ הוא ושמו בלבד, דגם כדי שיהי׳ ענין הוא ושמו בלבד צ״ל ענין הצמצום. ובמתן תורה נמשך למטה הענין שלפני הצמצום, עד לבחי׳ ישת חושך סתרו. ויש לומר, דזהו מה שאומרים20 גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, דהכוונה בזה היא לא רק כמבואר במ״א21 הפירוש בזה שגולל אור א״ס שלפני הצמצום מפני חושך הצמצום וחושך הצמצום מפני אור הקו, אלא יתר על כן, דגולל אור מפני חושך היינו שהמשכת האור היא מבחי׳ החושך שלמעלה מאור, בחי׳ ישת חושך סתרו.
וע״פ הקדמה זו, שהחידוש דמתן תורה הי׳ גילוי בחי׳ ישת חושך סתרו, יובן גם מה שלפני מתן תורה הי׳ צ״ל הודאת יתרו. דהנה כתיב22 וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך, ומבואר הפירוש בזה23 דיתרון האור הוא מן החושך דוקא, היינו ע״י בירור החושך, ועד״ז הוא יתרון החכמה מן הסכלות, שמן הסכלות דוקא נעשה יתרון בהחכמה. ופירוש24 סכלות כאן אי אפשר לומר שהוא כפשוטו, כי אז מאי קא משמע לן שיש יתרון לחכמה מן הסכלות, אלא הכוונה היא לסכלות שבערך החכמה דקדושה, וכמבואר בהמשך המאמר24 שסכלות הם חכמות חיצוניות ונקראות סכלות להיות ידוע ההפרש בין חכמה דקדושה לחכמה דקליפה דחכמה דקדושה הוא ביטול, וחכמה דקליפה היא תכלית הישות, דכיון שחכמה דקליפה מביאה לישות וכל גיא שוטה, לפיכך נקרא בשם סכלות. אך ע״י בירור הסכלות (היינו החכמה דקליפה) נעשה יתרון בחכמה דקדושה כו׳. וזהו ענין הודאת יתרו שאמר עתה ידעתי גו׳, כי יתרו עבד את כל העבודה זרה שבעולם25, שזהו ענין חכמה דקליפה, וע״י הודאתו נעשה יתרון בחכמה דקדושה ובאור דקדושה. ובזה26 יש לבאר מה שע״י הודאת יתרו דוקא הי׳ הגילוי דמתן תורה, כי ענין הגילוי דמתן תורה הי׳ מבחי׳ ישת חושך סתרו, שזהו ענין יתרון האור, וגילוי בחינה זו נעשה דוקא ע״י בירור החושך. דזהו ענין יתרון האור מן החושך, דיתרון האור הוא שבא מן החושך (שלמעלה מאור), בחי׳ ישת חושך סתרו. והיינו, דכאשר האור בא מן החושך כפשוטו, שהחושך נהפך לאור, עי״ז נעשה יתרון בהאור, שהמשכתו היא מן החושך דבחי׳ ישת חושך סתרו.
ובזה יובן גם מ״ש כאן כהן מדין חותן משה כו׳, כי גם בב׳ ענינים אלו נרמז הענין דיתרון האור מן החושך והחכמה מן הסכלות. כי כהן מדין חותן משה פירושו, שענין זה דכהן מדין דוקא, בחי׳ חכמה דקליפה ובחי׳ ישות, שהרי מדין הוא מלשון מדון ומריבה27, תכלית הישות, נהפך לתכלית העילוי, שנעשה חותן משה, דחותן הוא מלשון חות דרגא28, וחותן משה פירושו שיתרו פעל הענין דירידה (חות דרגא) בענינו של משה, שעי״ז הי׳ יכול להיות מתן תורה, הירידה דעליונים ירדו למטה. שהרי משה הוא הממוצע29 בין ישראל לקוב״ה או בין ישראל לתורה. אך משה מצד עצמו ענינו הוא למעלה מעלה, וכמ״ש30 כי מן המים משיתיהו, וכדי שמשה יהי׳ בבחי׳ חות דרגא הי׳ זה ע״י יתרו. וכדאיתא במדרש31 שעוד בהיותו במדין ביטל את העבודה זרה (וזה נפעל ע״י משה), דהיינו דכדי שמשה יוכל לפעול אצל יתרו הי׳ צריך להיות במשה בחי׳ חות דרגא, ואח״כ פעל זה במשה גם שיהי׳ ממוצע במתן תורה, וזהו מה שכהן מדין נהפך כאן להיות חותן משה, כיתרון האור מתוך החושך וכיתרון החכמה מתוך הסכלות.
וזהו גם מה שפרש״י מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף כו׳, היינו דהודאת יתרו באה ע״י קריעת ים סוף. כי גם ענין קריעת ים סוף תוכנו הוא קריעת ובקיעת כל הצמצומים כו׳32. ואף שים סוף קאי על ספירת המלכות, סופא דכל דרגין (דזהו ים סוף לשון קץ וסוף)33, מ״מ הרי ידוע מארז״ל34 שבקריעת ים סוף נבקעו כל המימות שבעולם, שמזה מובן35 גם בכללות ההשתלשלות, שאז נבקעו כל הצמצומים והמסכים והפרסאות, גם אלו שלמעלה מן הצמצום, וגם למעלה מבחי׳ אוא״ס למעלה מעלה עד אין קץ. וזה פעל שגם יתרו, חכמה דקליפה שהוא תכלית הישות המעלים ומסתיר כו׳, גם הוא נהפך לאור כו׳.
וענין הפרטים המנויים כאן בשמיעת יתרו, וישמע יתרו את כל אשר עשה גו׳, כי הוציא גו׳, מבאר בהמאמר שם36, דיש לומר שהן ד׳ המדריגות דאורות וכלים ולבושים והיכלות. דקריעת ים סוף זהו בחי׳ האור בעצם שלמעלה מבחי׳ הכלים, ואשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו זהו ענין התלבשות האורות בכלים כו׳, ומ״ש כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים זהו בחי׳ הלבושים וההיכלות (כמבואר שם).
וזהו וישמע יתרו כהן מדין חותן משה את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים, דע״י הגילוי דקריעת ים סוף שאז נבקעו כל הצמצומים, עד שזה נמשך בכלים ולבושים והיכלות, עי״ז נהפך יתרו שהי׳ בחי׳ כהן מדין להיות חותן משה, כיתרון האור מן החושך כו׳, וזה פעל אח״כ את הגילוי דמתן תורה, שיהי׳ גילוי בחי׳ ישת חושך סתרו, למטה מטה בעולם הזה התחתון.
והנה התורה היא נצחית37, ועד שישנו ענין מתן תורה בכל יום ויום38, וכמבואר בלקו״ת39 במארז״ל40 מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן כו׳, שזהו משום שגם עכשיו ישנו הענין דמתן תורה. אלא שעכשיו ענין זה הוא בהעלם, ולעתיד לבוא יתגלה, עד שיהי׳ בגלוי בהבנה והשגה, וכמ״ש41 ונגלה כבוד ה׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי ה׳ דיבר, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, ומתוך שמחה וטוב לבב.
__________
1) ריש פרשתנו (יתרו יח, א).
2) ממכילתא עה״פ. זבחים קטז, א.
3) מכילתא פרשתנו שם, ז. ובכ״מ.
4) פרשתנו שם.
5) ח״ב ע׳ תתנא ואילך. וראה גם בכל הבא לקמן – אוה״ת פרשתנו ע׳ תשיט ואילך.
6) ח״ב סז, ב.
7) פרשתנו שם, יא.
8) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. תנחומא וישב ד. וש״נ.
9) רפ״ח. וראה לקו״ש ח״כ ע׳ 14. וש״נ.
10) יומא כח, ב. וש״נ.
11) רמב״ם הל׳ מלכים פ״ט סה״א. וראה מכילתא פרשתנו יט, י. מדרש החפץ – הובא בתו״ש שמות פ״ב אות ז. לקו״ש חי״ח ע׳ 290. וש״נ.
12) תהלים צ, י.
13) ראה וארא ז, ז.
14) תנחומא וארא טו. שמו״ר פי״ב, ג.
15) משלי ו, כג.
16) תהלים יח, יב. וראה זח״ג רכה, א. ובכ״מ.
17) סה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ ריח ואילך. שם ע׳ רכג ואילך. וראה גם שיחה שאחרי המאמר (שיחות קודש תשמ״ה ח״ב ע׳ 1344 ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ב ע׳ 1221 ואילך). שיחת ש״פ תצוה שנה זו (שיחות קודש שם ע׳ 1440 ואילך. התוועדויות שם ע׳ 1338 ואילך). סה״מ ד׳ פרשיות ח״ב ע׳ שכט-ל ובהערה 29.
18) ראה ס׳ עבודת הלוי (לר״א מסטראַשעלע) ליקוטים (הקדמה לשעהיוה״א) עא (הב׳), סע״ב ואילך (הובא באגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ שלו). הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תרנ״ט ע׳ עז (ד״ה רושם). וש״נ. וראה גם סה״ש תורת שלום ע׳ 147. שם ע׳ 152. לקו״ש ח״ז ע׳ 89 ואילך.
19) פדר״א רפ״ג.
20) ברכות ק״ש של ערבית (ברכות יא, ריש ע״ב).
21) ראה מאמרי אדה״ז ענינים ע׳ נט. שם ע׳ שיז. שערי אורה שער החנוכה כג, ב. תו״ח תולדות כ [קסא], ג-ד. ר״פ תצוה (תסד, ב ואילך). סה״מ תרמ״ח ע׳ קסג. שם ע׳ תמא. תרנ״א ריש ע׳ רלו. המשך תער״ב ח״א ע׳ תקנד. סה״מ תרע״ח ע׳ שעח. שיחת אור לו׳ תשרי שנה זו (שיחות קודש תשמ״ה ח״א ס״ע 79-80. התוועדויות תשמ״ה ח״א ע׳ 105). ועוד.
22) קהלת ב, יג.
23) ראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחושך ס״ח (ס״ע תקעה ואילך). וש״נ.
24) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתסא.
25) ראה מכילתא ופרש״י פרשתנו יח, יא.
26) ראה גם לקוטי לוי״צ לזהר פרשתנו שם (ע׳ עד ואילך).
27) ראה זח״ב סח, א. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ה ע׳ א׳תשלט. סה״מ תרנ״ט ע׳ נה. וש״נ.
28) כ״ה בהמשך תער״ב שם. ובכ״מ. וראה יבמות סג, א.
29) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 10 ואילך. וש״נ.
30) שמות ב, י. וראה תו״א פרשתנו סט, א. ובכ״מ.
31) שמו״ר פ״א, לב. ועוד.
32) ראה לקו״ת צו יד, ג. ובכ״מ.
33) ראה זח״ג רנה, א. קהלת יעקב ערך ים סוף.
34) מכילתא ופרש״י בשלח יד, כא.
35) ראה סידור (עם דא״ח) רפה, ג. שם רסג, ג. ובכ״מ.
36) המשך תער״ב שם ע׳ תתסב.
37) ראה תניא רפי״ז. ובכ״מ.
38) ראה לקו״ת תזריע כג, א. סוכות פא, ג. ועוד.
39) שה״ש מב, סע״א. וראה גם תו״א ויצא כב, ג. פרשתנו סז, ב. ובכ״מ.
40) ברכות כב, א.
41) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ שמות ח"ב ע' קטו ואילך]
כעין שיחה. מאמר שלישי מהמשך. נדפס בסה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ רכו ואילך. סה״מ תשמ״ה ע׳ פז ואילך. התוועדויות תשמ״ה ח״ב ע׳ 1183 ואילך.