כה) וישב יעקב – ש״פ וישב, כ״ג כסלו, מבה״ח טבת ה׳תשל״ב

בס״ד. ש״פ וישב, כ״ג כסלו, מבה״ח טבת ה׳תשל״ב

הנחה בלתי מוגה

וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען1, וידוע הדקדוקים והדיוקים בזה (הובאו בתו״א2) מה שאומר ארץ ב״פ, ארץ מגורי אביו ארץ כנען. גם צריך להבין מה שקורא לארץ ישראל בשם ארץ כנען, דהלא מבואר עוד בהפרשיות הקודמות דכנען אין זה ענין רצוי, וידוע דשמו אשר יקראו לו בלשון הקודש מהוה ומחי׳ ומקיים את הנברא3, ובפרט לפי מה שביאר הרב המגיד4 עה״פ5 נפש חי׳ הוא שמו, ש(גם לאחרי ההתהוות והחיות הנמשך להנברא, הנה) אותיות השם מורים על ציור האור הנמשך להחיות וכו׳, וא״כ גם כשרוצה לומר עוד הפעם ארץ (בנוסף לארץ מגורי אביו) הי׳ לו להורות לאיזה ארץ מתכוין באופן אחר, ולמה אומר ארץ כנען. וגם צריך להבין מה שמצינו שנקרא ארץ ישראל בשם ארץ כנען בתורה כמה פעמים גם אחר מתן תורה, וגם לאחר כיבוש ארץ ישראל. ובכללות אינו מובן (גם אם לא הי׳ נאמר ארץ כנען אחר מתן תורה), הרי התורה היא נצחית6, וכמבואר במ״א7 בענין ויואל משה8 שאפשר להתפיס שבועה בזה אף שאח״כ נתבטל השבועה ע״י משה, דמכיון דכל התורה היא נצחית, הרי גם לאחרי שנתבטל ישנו גם המצב דויואל משה וכו׳. וא״כ מובן דמה שארץ ישראל נקראת בשם ארץ כנען הרי זה ענין נצחי, ובפרט שגם לאחר מתן תורה נאמר ארץ כנען כמה פעמים בתורה וכו׳.

ומבאר בהמאמר דב׳ בחינות ארץ הו״ע מ״ש9 בארצות החיים לשון רבים. דהנה וישב הו״ע השפלה וירידה, דכשאדם עומד הרי הוא מוגבה למעלה וכשהוא יושב הרי ראשו מושפל ומתקרב יותר להארץ ולרגליו. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, שהו״ע השפלת וירידת יעקב בארץ מגורי אביו ובארץ כנען. דמגורי הוא מלשון דירה, ומלשון אוצר שכונסין בתוכה10, וגם פירוש מגורי אביו מלשון אגור שהוא לשון יראה10, והו״ע יראה עילאה. וכנען פירוש הוא סוחר וכמ״ש11 ולא יהי׳ כנעני עוד בבית ה׳, וכמ״ש בפרשתנו12 כנעני ופירש רש״י תגרא, וזהו ארץ כנען והיינו ארץ שעושין בה מסחר שהוא ענין ירידת הנשמה למטה בגוף בשביל מסחר, היינו לעשות ריוח, והיינו העלי׳ שלאחר הירידה. דהנשמה למעלה היתה בבחי׳ ביטול, וכמ״ש13 חי ה׳ אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, ואין עמידה אלא תפילה14, שעומדת בביטול באהבה ויראה וכו׳. ואח״כ ירדה הנשמה למטה ירידה באין ערוך לכמו שהיתה למעלה. וע״ז אומר15 טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, דזהב וכסף הוא בחי׳ אהבה ויראה שיש לה להנשמה למעלה, דכסף הוא מלשון16 נכסוף נכספתה גו׳ שהוא בחי׳ אהבה, וזהב הוא בחי׳ קו השמאל בחי׳ יראה, ובאהבה גופא הוא בחי׳ אהבה כרשפי אש וכו׳. ואלפי הוא מלשון אולפני ולימוד17, שהנשמה מורגלת בהן למעלה. וע״ז אומר טוב לי תורת פיך, שהתורה שהנשמה לומדת למטה טוב לה מאהבה ויראה שהיתה הנשמה למודה בהן למעלה, וממה שאומר תורת פיך מובן שאין הכוונה להתורה כמו שהיא למעלה, שעז״נ18 ואהי׳ אצלו אמון, אלא דוקא להתורה כמו שירדה למטה בגילוי, דזהו ענין תורת פיך. ומבחי׳ דיבור שלמעלה נמשך בפיו של האדם למטה דתען לשוני אמרתך19, וכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו20. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, שגם כשיבוא לבחי׳ ארץ מגורי אביו הוא ג״כ ירידה והשפלה אצל יעקב. וזהו התחלת הירידה, ואח״כ נמשך למטה יותר עד לארץ כנען, דכל זה הוא בשביל המסחר שעי״ז מתעלה למעלה מקודם שירדה, וכמ״ש21 יש מפזר ונוסף עוד, וכמבואר כל זה בתו״א2 ובתורת חיים22 ובאור התורה23, ובדרושי רבותינו שלאחרי זה.

ויש לקשר זה עם מה שנת״ל24 דיש ב׳ בחינות ומדריגות בתורה, הא׳ מה שמבואר בזהר25 דתלת קשרין הן, ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב״ה, שהוא ההתקשרות שבין דברים נפרדים. וכמבואר בביכל תקס״ח (שיצא עתה לאור)26 ד״ה למען תזכרו, דישראל הם בעלי גבול נפרדים ומתקשראן בהתורה שהיא חכמתו ורצונו של הקב״ה, ועד״ז הוא בהקשר השני דאורייתא בקוב״ה, דכמו שאין ערוך לנפש בעל גבול עם התורה בחי׳ חכמה האלקית, כך יותר אין ערוך לתורה עם עצמות אלקות, אך כמו שהנפש מתקשרת ומתאחדת בתורה, כך התורה [אע״פ שהיא בחי׳ יש נפרד מן העצמות, מ״מ] נכללת ומתאחדת בעצמות כמו שצוררין דבר בדבר כו׳. ובחינה הב׳ שבתורה הוא מה שאורייתא וקוב״ה כולא חד, שאין זה התקשרות ב׳ דברים נפרדים כי אם שכולא חד. וכמו שמבואר בתניא27 במעלת התורה על המצוות, דמצוות הן רמ״ח אברים דמלכא28 דאופן יחודם הוא כיחוד הנפש עם האברים והוא בחי׳ היחוד דאיהו וגרמוהי חד29, אבל אורייתא וקוב״ה כולא חד והוא בחי׳ היחוד דאיהו וחיוהי חד29, שאין זה התקשרות דב׳ דברים אלא שהוא דבר אחד ממש.

והנה לכאורה הי׳ אפשר לומר שב׳ בחינות אלו בתורה הם בחי׳ גליא דתורה ופנימיות התורה, דעם היות דגם גליא שבתורה הוא למעלה [לא רק מתפילה, שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה30 באופן דמלמטה למעלה שתלוי בעבודת אדם המתפלל, אלא שהיא למעלה גם] ממצוות, שמצוות הם מלמעלה למטה, שענינם ההוראה והנתינת כח מלמעלה, ולכן אינו בהתעסקות כמו בתפילה, וכמו עד״מ כשאדם מקדיש בהמה הרי הקדושה חלה בדרך ממילא ואינו נוגע בזה רצון הבהמה, ורק דכשהבהמה אינה ראוי׳ להקרבה אז אי אפשר לקיים בבהמה זו המצוה (שהרי זה מדברים האסורים), אבל אם הבהמה היא ראוי׳ אינו נוגע בזה רצון הבהמה. משא״כ בתפילה שהיא מלמטה למעלה, והוא בדרך התעסקות עם התחתון, וכמו שפירש בתרגום עה״פ31 בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי, ויכול להיות ולאום מלאום יאמץ32. אבל בענין התורה, הנה גם גליא שבתורה היא למעלה ממצוות, דהרי במצוות יש בהם ענין של התלבשות שענינם הוא מה שממשיכים קדושה בהדברים שבהם נעשים המצוות, ולכן אי אפשר להמשיך הקדושה בכל מקום רק בדברים שמותרים ולא בדברים האסורים כנ״ל, אבל התורה נמשכת בכל מקום ונותנת הוראה גם בדברים האסורים כי היא למעלה מהתלבשות, שמזה מובן שגם גליא שבתורה היא למעלה ממצוות.

אמנם מ״מ הי׳ אפשר לומר דמעלה זו בגליא שבתורה הוא מצד התקשרותה באלקות שגם בבחינה זו הרי היא למעלה מהמצוות, דלהיות דגליא שבתורה מדבר בדברים גשמיים עד לטענות של שקר, דשנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי33, צריך להיות ההתקשרות דתורה עם קוב״ה. ואין זה רק בבחי׳ גליא, דהרי בזהר כשאומר תלת קשרין מתקשראן מסיים וכולהון דרגין על דרגין סתים וגליא, הרי מובן דגם בחי׳ סתים הוא רק באופן של התקשרות, והיינו בסתים שבגליא, דאף שאין זה כמו בגליא ממש ששייכת לדברים גשמיים, אבל מ״מ ישנו לימוד ההלכות גם ברוחניות וכמבואר בד״ה קמיפלגי במתיבתא דרקיע34, וכמו המחליף35 פרה בחמור36, דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי׳37, חמור הוא חסד, וצריך לנצל ענין זה בחסד דקדושה שהו״ע ויהי למס עובד38 עבודה לקבלת עול, ובחי׳ פרה הוא בקו השמאל, וע״ז אומרים המחליף פרה בחמור, היינו שמחליף אופני ודרכי עבודה וכו׳. ועד״ז הוא בהלימוד דשנים אוחזין בטלית ברוחניות הענינים36, שטלית הוא בחי׳ לבוש וקאי על מעשה המצוות, וגדול המעשה יותר מן העושה39, וזהו מה ששנים אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וכו׳, שעל ידו נעשה המצוה וכו׳. שזהו אופן לימוד התורה למעלה איך יהי׳ פסק ההלכה בענין זה, דאף שאין שייך שם גשמיות הדברים, אבל מכיון שמדברים בעולמות בי״ע, הרי שם מגיע עבודת האדם וכו׳, וממילא יש לזה איזה שייכות למציאות. ועד ש(כפי המובן מהערות לד״ה קמיפלגי40) ישנו לימוד ההלכות גם באצילות, אלא שבאצילות שהוא בחי׳ אלקות הרי הלימוד הוא בהשמות שאלקות נתלבשה בהם וכו׳. שמכל זה מובן דגם בחי׳ סתים שבגליא שייכת למציאות, ובמילא צ״ל התקשרות דבחינה זו דתורה באלקות. אבל בבחי׳ סתים דאורייתא ממש הוא מלכתחילה כולא חד, דהנה גם בסתים ישנם ב׳ בחינות. וישנם ב׳ ביאורים בהב׳ בחינות שבסתים. אופן הא׳ הוא דבחי׳ סתים שבסתים הוא בחי׳ פנימיות התורה כמו שהוא מצד עצמו, ובחי׳ גליא שבסתים הוא כמו שנמשך למטה, דמבשרי אחזה אלקה41, דבכדי להבין ענין הספירות למעלה, הרי ההבנה והסברה בזה הוא מבשרי, דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב״ה42 וכו׳, ומכיון שההבנה וההסברה היא מבשרי, אין זה באופן של ראי׳ אלא באופן של אחזה שהוא רק התרגום של אראה, וכמבואר בכמה מקומות43. ואופן הב׳ בהב׳ בחינות שבסתים הוא, דבחי׳ פנימיות התורה ממש, סתים שבסתים, הוא מה שיתגלה לעתיד לבוא, ובחי׳ גליא שבסתים הוא מה שנתגלה עכשיו מעין מה שיתגלה לעתיד לבוא, והוא ע״ד המבואר במ״א44 דטעמי תורה לא נתגלו ויתגלו לעתיד לבוא, מ״מ מקצת טעמים נתגלו וכדאיתא באגה״ק45, והוא בחי׳ גליא שבסתים, וזהו מה שר׳ שמעון דריש טעמא דקרא46. ולפי כל הנ״ל הנה בחי׳ גליא (גם סתים שבגליא) הוא בחי׳ התורה שמתקשרת עם קוב״ה, ועל בחי׳ סתים שבתורה (גם גליא שבסתים) איתא אורייתא וקוב״ה כולא חד.

אבל באמת אי אפשר לומר כן, דהרי בתניא47 כשמבאר ענין אורייתא וקוב״ה כולא חד כי הוא היודע והוא המדע כו׳, הרי מדבר בעיקר בנגלה דתורה, דמבאר שם שהתורה נסעה וירדה בסתר המדריגות וכו׳ עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה וכו׳, ובצירופי אותיות גשמיות בדיו על הספר כו׳, וכפי המבואר שם שענין התפיסה הוא כשהאדם משיגו ותופסו בשכלו (שעי״ז תופס בקוב״ה ממש דאורייתא וקוב״ה כולא חד), שזה שייך בעיקר לנגלה דתורה שבאה בהשגה ותפיסא וכו׳. וכמובן גם ממקום אחר בתניא48 כשמבאר איך שאורייתא וקוב״ה כולא חד. ומטעם זה אי אפשר לחלק גם בין בחי׳ תענוג שבתורה והשגה שבתורה, שבהשגה הנה להיות שבא במדידה והגבלה בשכלו של האדם הרי זה רק באופן של התקשרות, אבל בבחי׳ עונג להיות שהוא למעלה ממדידה והגבלה לגמרי, שהרי עונג הוא למעלה לא רק מכח השכל ומכחות פנימיים, אלא גם בכחות מקיפים הרי עונג הוא למעלה גם מבחי׳ רצון כמבואר בהמשך תרס״ו49 ובכמה מקומות. ולכן אפשר לומר ע״ז כולא חד. אמנם לפי מה שנת״ל אי אפשר לומר כן, שהרי כפי המבואר בתניא27 הרי מה שאורייתא וקוב״ה כולא חד הוא בהשגת התורה דוקא. וע״כ צ״ל שבכל המדריגות שבתורה ישנם ב׳ הענינים, דגם בחי׳ עונג ישנו בקצה התחתון, וגם אצל זה שלימודו הוא באופן של קטנות בתכלית לוקח (נעמט ער) בחי׳ אותי, דגם ע״י לימוד התורה שלו אותי אתם לוקחים50, והיינו שבכל המדריגות שבלימוד התורה ישנו הן ענין התורה המתקשרת בקוב״ה והן ענין התורה מה שאורייתא וקוב״ה כולא חד.

וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו, שההמשכה לארץ מגורי אביו שהוא בחי׳ יראה עילאה הוא ירידה והשפלה אצל יעקב, דיעקב הוא בחי׳ ואוהב את יעקב51, שלמעלה מתהו ותיקון, וההמשכה לבחי׳ מגורי אביו, שהוא כללות מוחין דאבא (בחי׳ פנימיות התורה) שלמעלה מהשתלשלות הוא ג״כ ירידה אצל יעקב, ועאכו״כ לבחי׳ ארץ כנען שהיא ירידה בתכלית עד למטה. וזהו מה שמביא בתו״א52 (כשמבאר ענין כנען בקדושה), הפסוק53 כנען בידו מאזני מרמה ולא הביא הפסוק ולא יהי׳ כנעני עוד בבית ה׳, לפי שבא לרמז שצריך להיות הירידה עד למטה מטה בבחי׳ מאזני מרמה, ועי״ז באים לעלי׳ שלמעלה יותר מכמו קודם הירידה. שזה גם מה שע״פ פשטות הי׳ הוישב יעקב הקדמה למה שיוסף הורד מצרימה54, שעי״ז נעשה אח״כ העלי׳ וכו׳. שלכן בכמה דרושי חסידות55 כשמבארים הענין דירידה צורך עלי׳ איתא וזהו ענין ויוסף הורד מצרימה (מבלי לבאר שזהו ירידה צורך עלי׳), והענין הוא שהכוונה בזה היא שהירידה היא לא רק למטה אלא גם למצרים ערות הארץ56, ועוד יותר למצרימה שהוא למטה ממצרים סתם (וכמבואר57 לענין סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה) ועד הירידה לבית האסורים וכו׳, וכל זה הוא בשביל הבירורים עד למטה מטה, וכידוע58 שיוסף הוא בחי׳ יסוד דא״ק המברר, ועי״ז דוקא נעשה העלי׳ וכו׳. וכן הוא בהגאולה די״ט כסלו דפדה בשלום נפשי59, דכללות ענין המאסר היתה ההכנה והקדמה להגאולה שלאחרי זה, וכהשיחה הידועה60 שלאחר פטרבורג דוקא הותחל הענין דהפצת המעינות חוצה. וכמו שביציאת מצרים הי׳ היציאה ברכוש גדול, עד״ז יהי׳ בגאולה העתידה (שההתחלה בזה הי׳ בי״ט כסלו בגאולת אדמו״ר הזקן) דכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות61 ועוד למעלה יותר, כדאיתא בזהר62 שהגילויים דלעתיד יהי׳ באופן דנפלאות גם לגבי יציאת מצרים, ע״י משיח צדקנו שיוליכנו קוממיות לארצנו בעגלא דידן.

__________

1) ריש פרשתנו (וישב לז, א). ראה גם רד״ה זה תשכ״ז (לעיל ע׳ קלח).
2) ריש פרשתנו (כו, ג ואילך).
3) ראה שעהיוה״א פ״א.
4) לקו״א להה״מ סימן רמד (נח, ג ואילך). או״ת ד, סע״ב ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן יד).
5) בראשית ב, יט.
6) תניא רפי״ז. ובכ״מ.
7) צפע״נ מכות יא, א. מפענ״צ פ״ה סי״ב. וש״נ.
8) שמות ב, כא.
9) תהלים קטז, ט.
10) ראה גם ד״ה שלום רב תשל״ח פ"י (סה״מ נ"ך-מאחז"ל ע' צו-צז). וש״נ.
11) זכרי׳ בסופו.
12) לח, ב.
13) מלכים-א יז, א. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
14) ברכות ו, ב. וש״נ.
15) תהלים קיט, עב.
16) ויצא לא, ל.
17) ראה שבת קד, א.
18) משלי ח, ל.
19) תהלים שם, קעב.
20) ראה תדאב״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
21) משלי יא, כד.
22) ריש פרשתנו (נז [קצח], א ואילך).
23) ריש פרשתנו (רנא, ב ואילך).
24) ד״ה פדה בשלום די״ט כסלו (סה״מ יו"ד-י"ט כסלו ס"ע שז ואילך. וראה גם לקו״ש חט״ז ע׳ 440 ואילך).
25) ח״ג עג, א.
26) מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ של ואילך.
27) פכ״ג. בכ״ז – ראה קיצורים והערות לתניא שם (ע׳ קה ואילך). סה״מ תרנ״ג ע׳ רכד ואילך.
28) תקו״ז ת״ל (עד, א).
29) שם בהקדמה (ג, סע״ב). קיצורים והערות שם. סה״מ תרנ״ג שם.
30) ויצא כח, יב. וראה זח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
31) ויחי מח, כב.
32) תולדות כה, כג.
33) ריש מס׳ ב״מ. וראה פרש״י שם ד״ה במקח וממכר. תניא רפ״ה. לקו״ש חכ״ג ע׳ 31 הערה 43. ובכ״מ.
34) לקו״ת תזריע כב, סע״ב ואילך.
35) ב״מ ק, רע״א (במשנה).
36) ראה סה״מ תרפ״ט ע׳ 157 ואילך. וש״נ.
37) שבת נג, א.
38) ויחי מט, טו.
39) ב״ב ט, א.
40) ראה לקו״ת שם כג, סע״ב ואילך.
41) איוב יט, כו.
42) ראה ברכות י, א. ויק״ר ספ״ד. מדרש תהלים קג, א.
43) ראה תו״א משפטים עח, ג. לקו״ש ח״י ע׳ 52. וש״נ.
44) ראה מו״נ ח״ג פכ״ו.
45) סי״ט (קכח, א).
46) יומא מב, סע״ב. וש״נ.
47) פרק ד.
48) שבהערה 27.
49) ע׳ סג ואילך.
50) ל׳ חז״ל – תנחומא אמור יז. וראה שמו״ר רפל״ג. שם, ו. תניא פמ״ז. ובכ״מ.
51) מלאכי א, ב.
52) ריש פרשתנו (כו, ג).
53) הושע יב, ח.
54) פרשתנו לט, א.
55) ראה תו״א ויחי (הוספות) קה, א. ובכ״מ.
56) מקץ מב, ט. שם, יב. וראה קה״ר פ״א, ד (בתחלתו).
57) ראה סה״מ קונטרסים ח״ב שיח, סע״ב ואילך. ועוד.
58) ראה תו״א שם, ג. ובכ״מ.
59) תהלים נה, יט. וראה ״היום יום״ יט כסלו.
60) סה״ש תורת שלום ס״ע 112 ואילך.
61) מיכה ז, טו.
62) ח״א רסא, ב. וראה אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תפז). וש״נ.

[סה"מ בראשית ח"ב ע' קנז ואילך]

כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ תשל״ב ע׳ 70 ואילך.

סגירת תפריט