כד) בראשית ברא – ש״פ בראשית, כ״ו תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשמ״ב

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ו תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשמ״ב

הנחה בלתי מוגה

בראשית ברא אלקים גו׳1, ומביא בזה כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע [בד״ה זה דשנת תרע״ח2] דאיתא בתקוני זהר3 דבראשית הוא ברית אש. ומקשה בזה, דצריך להבין מהו ענין ברית אש. ולהבין זה, מקדים בהמאמר שם מ״ש4 ואני אהי׳ לה נאום ה׳ חומת אש סביב ולכבוד אהי׳ בתוכה, דלעתיד יהי׳ לירושלים חומת אש כו׳, והיינו, דקודם לזה נאמר5 פרזות תשב ירושלים, דלעתיד לבוא תשב ירושלים פרזות בלי חומה (ולא כמו שירושלים היא עכשיו שהיא מוקפת חומה), אבל בכל זאת יהי׳ לה חומת אש גו׳. והמובן מכל זה, דעיר המוקפת חומה היא נעלה יותר מעיר שאינה מוקפת חומה, דלכן בעשר קדושות ירושלים מקודשת מכל ארץ ישראל שהוא לפנים מן החומה6. אבל למעלה מזה הוא מה שלעתיד לבוא נאמר פרזות תשב ירושלים. דזה שפרזות תשב ירושלים הו״ע נעלה יותר גם מעיר המוקפת חומה. ולמעלה יותר הוא מה שלעתיד לבוא נאמר ואני אהי׳ לה חומת אש סביב, דחומת אש הו״ע נעלה יותר גם מזה שפרזות תשב ירושלים. וצריך להבין מהו ענין חומת אש. והנה ידוע7 דכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות, ועפ״ז צריך לומר גם בענינים הנ״ל [דפרזות תשב כו׳, וחומת אש] שישנם בעבודת האדם עכשיו, העבודה דפרזות תשב כו׳, והעבודה דחומת אש כו׳.

ולהבין כל זה, מקדים בהמאמר שם ביאור ענין החומה. ומבאר בזה, דכמו שפעולת החומה בגשמיות היא בב׳ ענינים, הא׳ להגן ולשמור מן האויב והשונא שבא ללחום על העיר שלא יוכל לגשת אל העיר, והב׳ שהחומה מגבילה את העיר, שיש חילוק בין לפנים מן החומה לחוצה לה, כמו״כ הוא גם פעולת חומה הרוחנית שהיא בב׳ ענינים, א׳ שהחומה מגינה מהקליפות וסטרא אחרא הלוחמים נגד הקדושה ורוצים לקבל יותר מכפי חוק הקצוב להם, וב׳ שהחומה מגבילה את אור הקדושה שלא יומשך אלא במקום הראוי.

וביאור הענין מה שהקליפות וסטרא אחרא רוצים לקבל מהקדושה יותר מכפי חוק הקצוב להם [ענין הא׳ שבחומה, מה שצריכה להגן] הוא (לא רק מצד שרוצה לקבל יותר חיות, אלא) מצד שעי״ז דוקא נשלמת הכוונה בענין התהוות הקליפה וסטרא אחרא. דהנה כללות ענין התהוות הקליפות היתה כדי שעבודת האדם תהי׳ מצד הבחירה שלו, וכמ״ש8 ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת גו׳ ובחרת בחיים, וכדי שעבודת האדם תהי׳ ע״י הבחירה שלו, לכן היתה התהוות הקליפה וסטרא אחרא (וכיון שנתהוו, הרי מובן שצריכים לקבל חיות מהקדושה) המסתירים על אור הוי׳, וכאשר האדם עובד את הוי׳ גם כשישנו העלם והסתר, הנה אז עבודתו היא מצד הבחירה שלו. וזהו ג״כ מה שהקליפה משתדלת לקבל תוספת יניקה מהקדושה, כי דוקא עי״ז נהי׳ הבחירה של האדם בשלימותו. ויובן זה ע״פ המבואר בהמשך תרס״ו9, דענין ירידת הנשמה למטה, וגם זה שלמטה ישנם כמה העלמות והסתרים, הוא עד״מ למלך ששולח את בנו למרחקים, שעי״ז (שעם היותו במרחקים, מ״מ הוא מתנהג כבן מלך, הנה דוקא עי״ז) מתגלים כחותיו וכשרונותיו כו׳. והיינו, דאף שגם לפני זה היו כחותיו בתכלית השלימות, מ״מ דוקא ע״י ההעלם והסתר באים הכחות שלו לידי גילוי בפועל. וזהו ג״כ מה שהקליפה משתדלת לקבל חיות יותר מכפי מדה הקצובה לה, שעי״ז נעשה העלם והסתר גדול, וכאשר גם אז האדם עובד עבודתו, הנה אז דוקא עבודתו היא מצד הבחירה שלו בתכלית השלימות בגילוי ובפועל. ולזאת צריך לענין החומה ברוחניות להגין מהקליפות וסטרא אחרא, שלא יקבלו יותר מכפי חוק הקצוב להם.

וענין הב׳ בפעולת החומה להגביל את העיר, מבואר בהמאמר שם שברוחניות הענינים הוא להגביל בחי׳ פנימיות האור שלא יומשך שלא במקום הראוי. וביאור הענין, דהנה ידוע דבאור שלמעלה ישנם ב׳ מדריגות, פנימיות האור וחיצוניות האור. פנימיות האור הוא בחי׳ פנימיות הרצון, וחיצוניות האור הוא בחי׳ חיצוניות הרצון [כי אופן הרצון הוא בהתאם למדריגת האור]. והתהוות העולמות הוא מבחי׳ חיצוניות האור, חיצוניות הרצון. והיינו, שהרצון אינו בהם גופא, וענינם הוא רק להיות אמצעי שיאיר אור הקדושה בהתגברות. משא״כ נשמות ישראל שרשם בפנימיות האור, פנימיות הרצון, היינו, שהרצון הוא בהם גופא. וזהו ענין החומה ברוחניות, שמגבילה את אור הקדושה שלא יתפשט שלא במקום הראוי, שבזה ב׳ ענינים, ההגבלה בנוגע לפנימיות האור וההגבלה בנוגע לחיצוניות האור. ההגבלה בנוגע לפנימיות האור הוא שפנימיות האור לא יומשך כלל למקום שאינו ראוי, וההגבלה בנוגע לחיצוניות האור הוא, שאע״פ שחיצוניות האור נמשך גם במקום שאינו ראוי, מ״מ גם המשכה זו תהי׳ בהגבלה.

וממשיך בהמאמר שם10, דכל זה הוא עתה שישנם ענינים בלתי רצויים, וישנו העלם והסתר, שלכן צריכין לחומה בשני אופנים הנ״ל, להגן מהקליפות וסטרא אחרא שלא יהי׳ להם תוספת יניקה, וגם להגביל את אור הקדושה שלא יתפשט שלא במקום הראוי, משא״כ לעתיד לבוא כתיב פרזות תשב ירושלים, שלא יצטרכו עוד לחומה כו׳, כי לעתיד לבוא כתיב11 ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, שלא יהיו עוד הקליפות וסטרא אחרא, שלכן אין צריכין עוד לחומה להגן מהם. וגם אז יתגלה בחי׳ עצמות האור בגילוי ממש, כמ״ש12 ולא יכנף עוד מוריך כו׳, הרי אין שייך שיומשך ח״ו למקום שאינו ראוי. וזהו שלעתיד לבוא עתידה ירושלים שתתפשט בכל ארץ ישראל ועתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל הארצות13, כי לעתיד לבוא יומשך אור הקדושה לכל אחד ואחת עד סוף כל הדרגות, שלא במדידה והגבלה כלל.

אמנם אעפ״כ כתיב ואני אהי׳ לה חומת אש סביב ולכבוד אהי׳ בתוכה, שגם לעתיד לבוא תהי׳ חומה של אש. ומבואר ע״ז בהמאמר שם, דחומה זו היא לא לצורך שמירה והגנה, וגם לא לצורך הגבלה, כי אם זהו בחי׳ הגילוי שיהי׳ לעתיד. וביאור הענין (ע״פ המבואר בהמאמר שם), דהנה מבואר בפרי עץ חיים14 דכל הגילויים דעכשיו הם מבחי׳ חיצוניות עתיק, דפנימיות עתיק אינו מתגלה עכשיו, ולעתיד לבוא יתגלה בחי׳ פנימיות עתיק, שלעתיד לבוא יתגלה עצמותו ומהותו ית׳, וכדי שעצמותו ומהותו ית׳ (בחי׳ פנימיות עתיק) יומשך בעולם ולא יתבטל העולם ממציאותו, צריכין שהמשכה זו תומשך ע״י גבורה דעתיק. וכמו שבהתהוות כל סדר ההשתלשלות, הרי שרש ההתהוות הוא בעצמותו ית׳, אבל המשכתו הוא ע״י גבורה דעתיק, שמודד כל סדר ההשתלשלות, כמו״כ הוא גם בהמשכת עצמותו ית׳, בחי׳ פנימיות עתיק שיתגלה לע״ל, שנמשך הוא ע״י גבורה דעתיק, ועי״ז דוקא נמשך עצמותו ית׳ בעולם, ואין העולם מתבטל ממציאותו. וזהו בחי׳ חומת אש שיהי׳ לעתיד לבוא, דאש מורה על הגבורה, אבל גבורה זו היא מה שאני אהי׳ לה חומת אש, בחי׳ גבורה דעתיק, שעל ידה נמשך עצמותו ומהותו ית׳ בעולם, ואין העולם מתבטל ממציאותו.

והנה ענין החומה שמגין ומגביל בעבודת האדם הוא כמארז״ל15 אני חומה זו תורה, ובחומה זו ישנם ב׳ ענינים הנ״ל, מה שהחומה מגינה ושומרת ומה שהחומה מגבילה. ענין ההגנה שבחומת התורה הוא במצוות ל״ת, שענינם להגן שלא יהי׳ שייך לענינים בלתי רצויים. וענין ההגבלה שבחומת התורה, הוא מה שקיום המצוות צ״ל באופן שניתנו, לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו16, לא תוסיפו גו׳ ולא תגרעו ממנו17. והמצוות גופא הם ג״כ במדידה והגבלה כמבואר באגה״ק18. שכל זה הוא הגבלה באור הקדושה שלא יתפשט שלא במקום הראוי. וכמו שנת״ל שההגבלה היא בשני ענינים, שפנימיות האור לא יומשך כלל למקום שאינו ראוי, וגם המשכת חיצוניות האור תהי׳ בהגבלה, כמו״כ ישנם ב׳ ענינים אלו ג״כ בעבודת האדם, והוא שעסקו בענינים הגשמיים יהי׳ בלא לב ולב19, אשר בזה ישנם ב׳ ענינים הנ״ל, אשר פנימיות הנשמה (פנימיות הרצון) לא ימשך כלל בענינים הגשמיים, וגם חיצוניות הנשמה (חיצוניות הרצון) שמכניס אותה בענינים הגשמיים, גם זה יהי׳ בהגבלה.

והנה נת״ל (בתחילת המאמר) דמכיון שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו, צריך לומר דגם זה שלעתיד יהי׳ פרזות תשב ירושלים, וזה שלעתיד יהי׳ חומת אש, ישנם ג״כ בעבודת האדם עכשיו. והענין הוא, דהנה פרזות תשב ירושלים בעבודת האדם הוא כללות הענין דקיום המצוות, וכמ״ש20 רחבה מצותך מאוד, שהמצוות הם למעלה ממדידה והגבלה21, היפך ענין החומה שמגבילה. וענין חומת אש בעבודת האדם יובן ע״פ מה שאמרו רז״ל22 שהתורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה. ומבאר ע״ז בסיום המאמר שם [ויש לומר, שלכן מביא בהמאמר שם הענין דאש שחורה ואש לבנה כו׳ – שהוא כדי לבאר ענין חומת אש בעבודה, כי הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו], שהתורה ירדה גם באש שחורה, והו״ע אותיות התורה, דאותיות הוא מלשון אתא בוקר23 שהוא ענין הגילוי, אבל הגילוי הוא ע״י אותיות, ע״י שחרות וצמצום. והיינו, שהתורה עצמה היא בחי׳ נהורא חיורא, וירדה למטה בבחי׳ נהורא אוכמא. ועד״ז הוא ג״כ בירידת הנשמה למטה, שהנשמה יורדת מבחי׳ נהורא חיורא לנהורא אוכמא, דהנה הנשמה מצד עצמה גם בירידתה למטה היא בבחי׳ נהורא חיורא, דהנשמה24 היא חלק אלוקה ממעל ממש, כמ״ש25 ויפח באפיו נשמת חיים, ומאן דנפח מתוכי׳ נפח26, מתוכיותו ופנימיותו, וידוע מאמר הבעש״ט27 דהעצם כשאתה תופס בחלקו אתה תופס בכולו, שכל זה הוא בחי׳ נהורא חיורא. והנפש הבהמית וכל עניני העולם הם בבחי׳ נהורא אוכמא, דרוח הבהמה היורדת היא למטה28. ומכיון שהנשמה יורדת למטה ומתלבשת בגוף ונפש הבהמית, נעשה ענין השחרות גם בהנשמה גופא, וע״ד מה שנאמר29 בנוגע להקב״ה מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה גו׳ וכל מלבושי אגאלתי, ולכן, כמו שבנוגע להקב״ה הרי ע״י הירידה נעשה מלבושי אגאלתי, עד״ז הוא גם בנוגע לבניו של הקב״ה (נשמות ישראל), שע״י ירידת הנשמה למטה נעשה ענין השחרות גם בנשמה עצמה. וגם ענין נהורא אוכמא בהנשמה, היא מה שהנשמה נשלחה למטה לפעול בהשחרות דנפש הבהמית וחלקו בעולם שיהי׳ יתרון בעבודת הבירורים, כיתרון האור מתוך החושך (ע״י המצוות), וכיתרון החכמה מתוך הסכלות30 (ע״י התורה), ועי״ז יהי׳ ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך31. ומכל הנ״ל יובן ג״כ בענין ירידת התורה באש שחורה, כי מכיון שהתורה ירדה בשביל בירור הנפש הבהמית, נעשה ענין השחרות גם בהתורה גופא ע״ד הנ״ל בנשמה. וזהו ענין חומת אש בעבודה, שזוהי עבודת הנשמה שהיא בבחי׳ נהורא חיורא, שפועלת בהגוף והנפש הבהמית, נהורא אוכמא.

וזהו בראשית ברית אש, הוא התחברות דב׳ בחינות אש נהורא אוכמא ונהורא חיורא, שלא יהי׳ חילוק בין הנפש האלקית להנפש הבהמית. וזהו ג״כ מ״ש ואני אהי׳ לה נאום ה׳ חומת אש גו׳ ולכבוד אהי׳ בתוכה, דחומת אש הוא האור מקיף, בחי׳ עלמא דאתכסיא, ולכבוד אהי׳ בתוכה הוא בחי׳ אור פנימי, עלמא דאתגליא, שהוא ע״ד הנ״ל בהחיבור דנהורא חיורא ונהורא אוכמא. ובעבודה, מבואר בהמאמר שם בקיצור (ובארוכה בקונטרס עץ החיים32), שהוא התחברות דבחי׳ יחודא עילאה ויחודא תתאה.

וע״י מעשינו ועבודתינו בבירור עניני העולם, נעשה באתי לגני33 לגנוני למקום שהי׳ עיקרי בתחילה34, שיהי׳ עולם על מילואו35, תולדות מלא כמו שהי׳ בתחילת הבריאה36, שזהו תכלית השלימות שבענין החומה. ואח״כ נעשה אלה תולדות פרץ37, שפורץ כל המדידות והגבלות, פרזות תשב ירושלים, שהוא למעלה מזה שעולם על מילואו נברא38. ואח״כ ואני אהי׳ לה נאום ה׳ חומת אש ולכבוד אהי׳ בתוכה, שלעתיד לבוא יהי׳ הוי׳ אחד ושמו אחד39, כמו שאני נכתב כך אני נקרא40, שאז יהי׳ התגלות העצמות, יחידה ליחדך41, כי ע״י היחידה דמשיח מתגלית היחידה שלמעלה, עד לעצמותו ית׳, ובנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו42, נלך בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.

__________

1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) סה״מ תרע״ח ע׳ מו ואילך. וראה ג״כ ד״ה זה תרצ״ט (סה״מ תרצ״ט ע׳ 72 ואילך). תשמ״א (לעיל ס״ע צט ואילך).
3) תי״ב (כז, א). תכ״ג (סט, א).
4) זכרי׳ ב, ט.
5) שם, ח.
6) כלים פ״א מ״ח.
7) תניא רפל״ז.
8) נצבים ל, טו ואילך.
9) ס״ע שפ ואילך.
10) ע׳ נ.
11) זכרי׳ יג, ב.
12) ישעי׳ ל, כ.
13) ראה ספרי דברים בתחלתו. פס״ר פ׳ שבת ור״ח. יל״ש ישעי׳ רמז תקג. לקו״ת מסעי פט, ב.
14) שער (ז) הק״ש פט״ו.
15) פסחים פז, א.
16) פ׳ ראה יג, א.
17) ואתחנן ד, ב.
18) ס״י. וראה ג״כ ד״ה השקיפה תרפ״ט פ״ב ואילך (סה״מ תרפ״ט ע׳ 260 ואילך. ה׳שי״ת ע׳ 272 ואילך). ובכ״מ.
19) ע״פ ל׳ הכתוב – דברי הימים-א יב, לג. וראה ויק״ר פכ״ה, ב (הובא ברש״י שם).
20) תהלים קיט, לו.
21) ראה לקו״ש חט״ו ע׳ 139 ואילך. וש״נ.
22) תנחומא ר״פ בראשית. דב״ר פ״ג, יב. ועוד – נסמן בסה״מ במדבר ח״ב ע׳ צט.
23) ישעי׳ כא, יב.
24) תניא רפ״ב.
25) בראשית ב, ז.
26) תניא שם בשם הזהר. וראה אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״כ ע׳ קלא. וש״נ.
27) המשך תרס״ו ע׳ תקכב. סה״ש תש״א ע׳ 32 ובהערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א שם. כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סקט״ז (צט, ריש ע״ב). וש״נ.
28) קהלת ג, כא.
29) ישעי׳ סג, א ואילך.
30) ע״פ קהלת ב, יג.
31) ואתחנן ו, ה.
32) ע׳ 28 ואילך.
33) שה״ש ה, א.
34) ב״ר פי״ט, ז. במדב״ר פי״ג, ב. שהש״ר פ״ה, א. נתבאר בארוכה בד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
35) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
36) ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
37) רות ד, יח. ראה שמו״ר שם.
38) ראה סה״מ תרנ״ט ע׳ קמז ואילך. ובכ״מ.
39) זכרי׳ יד, ט.
40) פסחים נ, א.
41) נוסח הושענות ליום ג׳.
42) בא י, ט.

[סה"מ בראשית ח"א ע' קג ואילך]

י״ל בסה״מ תשמ״ב (קופּיר) ע׳ 45 ואילך.

סגירת תפריט