בס״ד. ש״פ נצבים-וילך, כ״ג אלול ה׳תשכ״ב
הנחה בלתי מוגה
אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך ועד שואב מימיך לעברך בברית הוי׳ אלקיך גו׳ אשר כורת עמך היום1. ומבאר כ״ק אדמו״ר הזקן בלקו״ת2 שזהו ג״כ מ״ש3 ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, דהמשכת המלכות שבראש השנה, דזהו ענין ראש השנה, מה שהקב״ה מקבל את בקשת בנ״י שמבקשים מלוך על העולם כולו בכבודך4, הוא ע״י בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, שע״י התכללות כל בנ״י יחד, עי״ז ויהי בישורון מלך. שזהו ג״כ אתם נצבים היום גו׳ ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך ועד שואב מימיך, דסתם היום קאי על ראש השנה5, יומא דדינא רבא6, וע״י שכל ישראל, כולכם, ראשיכם שבטיכם חוטב עציך ושואב מימיך, הם יחד, עי״ז אתם נצבים מלשון ניצב מלך7, שנמשך בהם בחי׳ המלכות. וצריך להבין, כמ״ש באגה״ק8 עה״פ9 מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, דמ״ש ליראיך ולא ביראיך לפי שההמשכה היא בבחי׳ מקיף, דלפי זה אינו מובן מ״ש בישורון מלך, דלכאורה הוה לי׳ לומר לישורון, שהרי המשכת המלכות, ובפרט בראש השנה שהמשכת המלכות היא משרשה ומקורה הראשון10, היא בבחי׳ סובב, וא״כ הוה לי׳ לומר לישורון. אך הענין הוא, דבראש השנה נמשך המלכות בבחי׳ פנימיות בישראל ומתאחד עמהם. דהגם שהאור מצד עצמו הוא באין ערוך ובבחי׳ סובב ומקיף, מ״מ ע״י ההתכללות שכל ישראל מתאחדים יחד, עי״ז הם מתאחדים עם בחי׳ המלכות שלמעלה, שהם עצמם נעשים בבחינה זו, כמאמר11 כל ישראל מלכים הם.
והנה ההכנה לכל הענינים שבראש השנה הוא בחודש אלול. והנה אלול הוא ר״ת אני לדודי ודודי לי12, שנעשה בזה היחוד דאני ודודי, שהגם שהתחלת העבודה הוא מבחי׳ אני לדודי, אתערותא דלתתא, מ״מ בחי׳ אני מתייחד עם בחי׳ דודי, עד שמשניהם (העבודה שמצד המטה, אני לדודי, והגילוי שלמעלה, ודודי לי) נעשה תיבה אחת, אלול, שהעבודה דחודש אלול היא בקשו פני13 ועי״ז נמשך את פניך הוי׳13, והיינו שהפנימיות דנשמות ישראל מתייחד עם בחי׳ פנימיות הוי׳, שזהו ההכנה לההמשכה דראש השנה, ויהי בישורון מלך, שהוא פסק התורה, וכמבואר במאמר רבינו הזקן (ד״ה בחכמה יבנה בית)14 שהתורה היא חותם, וכשבא בחותם הרי לא משתנה אפילו כמלוא נימא15, שיהי׳ בישורון (בב׳) מלך, שיהי׳ המשכת המלכות בישראל בפנימיות, דזהו אתם נצבים מלשון ניצב מלך.
ולהבין16 הענין בביאור יותר, צריך להקדים מ״ש השל״ה17 בשם קדמונים שארי׳ הוא ר״ת אלול ראש השנה יום כיפור הושענא רבה, דעל זה כתיב18 ארי׳ שאג מי לא יירא. והנה כתיב19 אחרי הוי׳ ילכו כארי׳ ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים, יחרדו כציפור ממצרים וכיונה מארץ אשור והושבתים על בתיהם נאום הוי׳. שבפסוק זה נאמרו כמה ענינים. שבתחילה מדבר בענין השאגה, דחשיב בזה כמה מדריגות, א׳ כארי׳ ישאג, ב׳ הוא ישאג, שהם ב׳ מדריגות בשאגה, וקודם לזה אומר אחרי הוי׳ ילכו שהיא עוד מדריגה, שהיא דוגמת שאגת הארי׳, כארי׳ בכ׳ הדמיון, ואח״כ מבאר התוצאה שמהשאגה והוא ויחרדו בנים מים, וכולל בזה ב׳ סוגים, מצרים ואשור, ואח״כ מבאר את התכלית מכל זה, והוא והושבתים על בתיהם. והנה ארי׳ הו״ע פני ארי׳ אל הימין20, שהוא מד׳ חיות המרכבה שנושאות את הכסא. דאמא מקננא בכורסייא21, ומצד ההתבוננות, הבנה והשגה שמצד בחי׳ בינה שמאיר בעולם הבריאה, מצד זה נעשה גודל הרעש וההתפעלות בבחי׳ שאגה. דזהו ענין עבודת המלאכים שנקראים בשם שרפים שבעולם הבריאה22, שמצד ההתבוננות שלהם וההבנה וההשגה שלהם הם מתבטלים ממציאותם, שלכן נקראים בשם שרפים, לפי שהם נשרפים בהשגתם עד שמתבטלים ממציאותם23. וכידוע בענין שרפים עומדים ממעל לו24, שהקשה הבעש״ט25 איך שייך לומר שהם עומדים ממעל לו, והרי פסוק זה קאי אדלעיל מיני׳, ואראה את אדנ-י יושב על כסא26, ואיך שייך שהשרפים יהיו עומדים ממעל לשם אדנ-י. וידוע הביאור על זה בב׳ אופנים, אופן א׳ הוא שזהו מצד גודל ההשגה שלהם, וע״ד המבואר בתניא27 שכשאדם משיג איזו הלכה, הנה אף שההלכה היא חכמתו ורצונו של הקב״ה, מ״מ הרי בהשגתו הוא תופס ומקיף אותה וההלכה נתפסת ומוקפת בהשגתו, ונמצא שבזה הוא למעלה מההלכה, שהרי הוא תופס ומקיף אותה, דכמו״כ יובן בענין השרפים, שמאחר שהם בעלי השגה, הרי מצד ההשגה שלהם הם תופסים ומקיפים כו׳, ולכן עומדים ממעל לו. אמנם לפי ביאור זה הרי זה שהם עומדים ממעל לו הוא רק מצד כח השכל שלהם, אך מ״ש עומדים גו׳ משמע שבכללות מציאותם הוא עומדים ממעל לו, הנה על זה ישנו עוד ביאור25, והוא מצד כח הרצון שלהם, דרצון אינו ענין פרטי, שהרי הוא מושל ושולט על כל הכחות כמאמר28 אין לך דבר העומד בפני הרצון, ולכן במקום שרצונו נמצא שם הוא נמצא שם כולו25, דזהו ענין שרפים עומדים ממעל לו, דלהיות שהרצון שלהם הוא ממעל לו, לכן הרי הם עצמם עומדים בבחינה זו, דמקום שהרצון נמצא שם נמצא כולו. והרצון שלהם להיות ממעל לשם אדנ-י בא ע״י ההתבוננות בענין כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים29, שמתבוננים ומשיגים שהחיות אלקי שמחי׳ אותם הוא רק הארה בעלמא, בחי׳ אור ושם, וכדוגמת שם האדם שבאין ערוך להאדם, עד שכל ענין השם הוא רק בשביל הזולת, שנפנה לקוראו בשמו30. וגם לפי הידוע בפנימיות ענין השם שע״י השם נעשה המשכת החיות31, וכידוע32 בענין ויקרא האדם שמות33 ואמרו רז״ל34 חכמתו גדולה משלכם, לפי שע״י השם נמשך החיות, וענין זה אינו רק בשמות המין כי אם גם בשמות אישים פרטיים כמו אברהם יצחק ויעקב, אעפ״כ הרי זהו ג״כ רק בשביל הזולת, לפי שהגוף הוא בחי׳ זולת לגבי הנשמה. והיינו דכשם שבענין השם כפשוטו הרי כל ענין השם הוא בשביל הזולת, מה שנפנה לקוראו בשמו, כן גם בפנימיות ענין השם, הרי כללות המשכת החיות מה שנמשך להגוף הוא רק הארה בלבד, שהגוף הוא בחי׳ זולת להנשמה, כנ״ל. והנה ע״י התבוננות זו הרי נעשה אצלם ההתפעלות, עד שעומדים ממעל לו. אמנם לשון כארי׳ ישאג שענינו שאגה, הנה כשמבינים שכל נפלא, הרי הגם שמתפעלים מזה, מ״מ אין זה בחי׳ שאגה, וענין השאגה בא מהשגת דבר נעלה שבאין ערוך כלל דוקא. והענין הוא, דשאגת הארי׳ באה לא מצד ההתבוננות בענין החיות שלהם, שהוא רק הארה, אלא אחרי שמשיגים שהוא הארה לבד, הנה אח״כ הם מתבוננים בבחינה שלמעלה מהחיות המחי׳ אותם, ושוללים מזה את כל הענינים השייכים בהארה, הנה ע״י ההתבוננות בהפלאת האור שלמעלה מההארה המחי׳ אותם, מזה באה השאגה.
והנה מבחי׳ שאגת הארי׳ נמשך בכל ד׳ חיות המרכבה, וגם בפני שור מהשמאל20, אך מ״מ כתיב כארי׳ ישאג, לפי שעיקר ענין השאגה הוא בבחי׳ ארי׳ דוקא. שההפרש בין ארי׳ ושור הוא35, שפני ארי׳ אל הימין, בחי׳ חסד, ופני שור מהשמאל, בחי׳ גבורה. שההפרש בין חסד לגבורה הוא, דבחסד החיות הוא בגילוי ובהתפשטות, ובגבורה החיות הוא בצמצום וכיווץ. ויובן זה מענין ארי׳ ושור שלמטה36, דהנה אף שרב תבואות בכח שור37, מ״מ הרי בבהמות, דשור הוא מלך הבהמות38, אין החיות בגילוי כל כך כמו בחיות, דארי׳ הוא מלך החיות38. שהחיות הנה החיות שלהם הוא בגילוי ובתוקף, והיינו שגם החיות שאין בהם כח כל כך כמו הבהמות, מ״מ הם בזריזות ובתוקף, לפי שהחיות שלהם הוא בגילוי יותר, שלכן נקראים בשם חיות, שלכן החיות הם טורפות ודורסות, משא״כ הבהמות הנה הגם שהם בעלי כח מרובה, מ״מ אינם טורפות כו׳, לפי שהחיות שלהם הוא בכיווץ, ואדרבה, ענין השור הוא כמ״ש39 כשור לעול, שהוא בטבע הביטול והכיווץ. ועד״ז יובן ההפרש בין פני ארי׳ ופני שור שלמעלה, דפני שור שמהשמאל, הרי חיותם הוא בכיווץ וצמצום, ולכן הנה הגם שמשיגים את הפלאת האור כו׳, מ״מ אין זה בתוקף כל כך, שלכן הם בבחי׳ שוב, משא״כ פני ארי׳ אל הימין, שחיותם הוא בגילוי, הרי הם ברצוא ותוקף הצמאון לעלות למעלה, ואין בהם בחי׳ שוב. דזהו ג״כ מה שהארי׳ בגימטריא גבורה40, דפני ארי׳ הוא בחי׳ יסוד האש ופני שור בחי׳ יסוד המים, לפי שעבודת המלאכים דפני ארי׳ היא בצמאון ואהבה כרשפי אש, משא״כ עבודת המלאכים דפני שור אינה בצמאון כל כך, ויש בהם בחי׳ שוב כנ״ל, דזהו מ״ש41 אם יגעה שור על בלילו, והיינו שהגם שהוא רק בלילו, מזון המדוד לפי מצבו וענינו, הנה הוא כבר מסתפק בזה ואינו גועה יותר, משא״כ בארי׳ כתיב42 הישאג ארי׳ ביער וטרף אין לו, דלא זו בלבד שאינו מסתפק ואינו מרוה צמאונו בזה, אלא אדרבה, כל מה שמגלים לו יותר אור, דזהו ענין טרף, כידוע43 שטרף גימטריא רפ״ח ניצוצות עם הכולל, הנה עי״ז נעשה שאגתו גדולה ביותר. שהדוגמא מזה בעבודת כנסת ישראל הוא מ״ש44 ארץ לא שבעה מים, דארץ קאי על כנסת ישראל45, הנה לא רק שאינם מרוים צמאונם בהמים, אלא אדרבה, מכל גילוי אור נעשה אצלם הצמאון יותר.
והנה בחי׳ הצמאון, כארי׳ ישאג, בעבודת האדם, היא בין בנפש האלקית ובין בנפש הבהמית. שסיבת הצמאון בנפש האלקית היא מצד ההתבוננות בענין הפלאת אוא״ס ב״ה שבאין ערוך, שמזה נעשה גודל הצמאון והאהבה כרשפי אש, וע״ד שנת״ל בענין עבודת המלאכים, ומצד זה נעשה גם הצמאון בנפש הבהמית. ויש בזה ב׳ ביאורים. ביאור א׳ הוא לפי שנפש האלקית מלובשת בנפש הבהמית, וההתלבשות היא באופן של התאחדות, שלכן מצד הצמאון דנפש האלקית נעשה צמאון גם בנפש הבהמית, אמנם לפי אופן זה, הוא חודר (נעמט ער דורך) את הנפש הבהמית רק מבחוץ. אמנם יש עוד ביאור, והוא שבחי׳ האהבה כרשפי אש שבנפש האלקית היא אש אוכלה46, שמכלה את האש זרה47 דנפש הבהמית, והכוונה בענין אש זרה אינו רק החמימות שבדברים האסורים, כי אם גם תאוות היתר בדברי הרשות, וכשמתבטל האש זרה דנפש הבהמית ונשאר רק הטוב שבו, נעשה גם בו צמאון לאלקות.
והנה על הצמאון ואהבה כרשפי אש שבעבודת האדם, על זה כתיב אחרי הוי׳ ילכו כארי׳ ישאג כי הוא ישאג. אחרי הוי׳ ילכו הוא הצמאון שמצד ההתבוננות בהפלאת אוא״ס ב״ה כנ״ל. והטעם שעבודה זו נקראת בשם אחרי, לפי שסדר ההתבוננות הוא מלמטה למעלה, שמתחילה מתבונן בבחי׳ כח הפועל בנפעל, אח״כ בכללות אור הממלא, ואח״כ באור הסובב, ואח״כ שולל כל ענינים אלו מבחי׳ אוא״ס, שמצד השגת הפלאת אוא״ס בא לבחי׳ צמאון ושאגה. אבל מכיון שכל זה הוא בסדר של מלמטה למעלה, לכן נקרא בשם אחוריים, דזהו אחרי הוי׳ ילכו. ומ״ש כארי׳ ישאג הוא לפי שבכדי לפעול האהבה בנפש הבהמית, וכן גם בשביל נפש האלקית מצד התלבשותה בנפש הבהמית, צריך על זה נתינת כח מהמלאכים, וע״ד הידוע48 בענין ההתבוננות שבפסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע בענין עבודת המלאכים, שמזה נמשך סיוע ונתינת כח לעורר את האהבה בנפש הבהמית, ולהיות שמצד ההתלבשות בגוף ונפש הבהמית הרי הוא למטה מהמלאכים וצריך לנתינת כח מהם, לכן אומר כארי׳ ישאג בכ׳ הדמיון, שהוא דוגמת שאגת הארי׳ לבד, אבל הוא למטה מהם. אמנם כל זה הוא רק בתחילת העבודה, אבל אח״כ הרי ישראל הם לפנים ממלאכי השרת49, הנה בעבודתו הוא מגיע למעלה מבחי׳ שאגת הארי׳, שע״ז נאמר כי הוא ישאג. דבכללות ישנם ג׳ מדריגות. בתחילת העבודה הוא בחי׳ אחרי הוי׳ ילכו כארי׳ ישאג בכ׳ הדמיון, שהוא למטה מבחי׳ המלאכים, ואח״כ מתעלה בעבודתו לבחי׳ ארי׳ ישאג, מרכבה דבריאה, ואח״כ מתעלה בעבודתו למעלה מהמרכבה דמלאכים, לבחי׳ אצילות, שע״ז נאמר כי הוא ישאג.
והנה תוצאת השאגה מפרש להלן בהפסוק, ויחרדו בנים מים, דחרדה הו״ע היראה, והוא כמ״ש50 היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ואומר בזה ב׳ ענינים, כצפור ממצרים וכיונה מארץ אשור, שהוא דוגמת מ״ש51 יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, ומפרש בלקו״ת52 שכולל בזה כל הסוגים שיהיו בקיבוץ גליות. דזהו ג״כ מ״ש כאן יחרדו גו׳ מצרים ואשור, שהו״ע קיבוץ גליות שבנפש האדם, וכמ״ש53 אם יהי׳ נדחך בקצה השמים משם יקבצך גו׳ ומשם יקחך, שקאי על כחות הנפש ובפרט האותיות מחשבה דיבור ומעשה שנתפזרו במקומות בלתי רצויים, הנה משם יקבצך ומשם יקחך54. וזהו ג״כ מה שמסיים והושבתים על בתיהם, שהוא דוגמת מ״ש55 והשתחוו לה׳ בהר הקודש בירושלים. וכל זה נעשה מצד שאגת עצם הנשמה, שעלי׳ נאמר כי הוא ישאג, שהוא למעלה גם משאגת המלאכים כנ״ל. וביאור מעלת הוא ישאג על ארי׳ שואג, הנה ידוע ההפרש בין המלך המרומם לבדו56 לבחי׳ המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם56, דהגם ששניהם מדברים בענין האין ערוך כו׳, מ״מ בחי׳ מתנשא מימות עולם הוא שישנם ימות עולם, אם בבחי׳ ממלא אם בבחי׳ סובב, והוא ית׳ מתנשא מהם, משא״כ ענין המלך המרומם לבדו הו״ע כמו שמרומם בעצם כו׳57. וזהו ההפרש בין בחי׳ השאגה דפני ארי׳ לשאגת הנשמות, דבמלאכים השאגה שלהם הוא מצד ההתבוננות בענין המתנשא מימות עולם, ובנשמות נרגש בחי׳ מלך המרומם לבדו.
והנה אין מקרא יוצא מידי פשוטו58, ופירוש הפשוט במ״ש כי הוא ישאג הוא שקאי על הקב״ה59. שגם למעלה ישנו ענין השאגה, ויש בזה ב׳ בחינות, בחי׳ ארי׳ ישאג כמ״ש18 ארי׳ שאג מי לא יירא הוי׳ אלקים דיבר מי לא ינבא, ובחי׳ הוא ישאג. וביאור הענין, הנה אמרו רז״ל60 ג׳ משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקב״ה ושואג כו׳ שנאמר61 שאוג ישאג על נוהו. וצריך להבין מהו ענין השאגה למעלה. אך הענין, דבתיבת נוהו ישנם ב׳ פירושים, א׳ נוהו מלשון דירה62, ב׳ נוהו מלשון יופי וכמ״ש63 זה א-לי ואנוהו, ופירוש נוהו הוא מלשון דירה יפה, והו״ע דירה בתחתונים64, שצריכה להיות דירה יפה ע״י קיום המצוות בהידור. אמנם בזמן הגלות, שבהעדר העבודה נחרב הבית כו׳, שאוג ישאג על נוהו. ואומר ב״פ שאגה, שאגה א׳ היא על בחי׳ המלכות, איתתא אתתרכת מבעלה65, ושאגה ב׳ הוא מה שצדיק אבד66, העדר השפעת בחי׳ ז״א67. והגם שבחי׳ ז״א הוא רק סוף עולמות הא״ס, כלשון כ״ק אדמו״ר נ״ע בעצמו בתורה אור68, מ״מ מצד העדר היחוד דז״א ומלכות הרי נחסר גם הגילוי אור עליון בכל המדריגות, וכמ״ש69 זכר ונקבה בראם ויברך אותם, דכאשר ישנו יחוד זו״ן נמשך גילוי אור עליון70, משא״כ בהעדר היחוד נחסר האור, שלכן שאגה זו מגעת עד למעלה מעלה, שזהו כי הוא ישאג, הוא לשון נסתר. וזהו ג׳ משמרות בכל לילה, דלילה הוא בחי׳ חושך הגלות, ובענין החושך ישנם ג׳ מדריגות, שזהו ענין ג׳ משמרות בכל לילה, והו״ע ג׳ בחינות שבקליפת נוגה הממוצעת בין הקדושה לג׳ קליפות הטמאות71, קליפת נוגה דבריאה דיצירה ודעשי׳, שמזה נמשך למטה יותר ענין ג׳ קליפות הטמאות, רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת72. ועל כל משמר הקב״ה שואג על נוהו, ושאגה זו מגעת עד למעלה מעלה בבחי׳ כי הוא ישאג כנ״ל. והנה השאגה דבחי׳ כי הוא ישאג שלמעלה מעורר גם בחי׳ כי הוא ישאג שבנשמות ישראל, שהוא שאגת עצם הנשמה, בחי׳ יחידה, שמצד זה מתאספים כל כחות נפשו שנתפזרו בגלות מצרים וגלות אשור, והושבתים על בתיהם, הו״ע דירה בתחתונים, בחי׳ נוהו, ומסיים אני הוי׳, שלא יהי׳ בזה שום שינוי כלל.
וזהו ג״כ ענין חודש אלול, שהוא יחוד פנימיות הנשמה, בקשו פני, עם בחי׳ הפנימיות שלמעלה, את פניך הוי׳, שהשאגה דבחי׳ כי הוא ישאג שלמעלה מעורר את בחי׳ כי הוא ישאג של הנשמה, דזהו מ״ש73 ובכתה את אבי׳ ואת אמה ירח ימים, ומפרש בלקוטי תורה74 שקאי על חודש אלול, ומסיים ואחרי כן תבוא אלי׳ ובעלתה, שהו״ע יחוד ז״א ומלכות. והגם שתחילת העבודה היא מצד אתערותא דלתתא, אני לדודי, וההתחלה הוא בבחי׳ אחרי הוי׳ ילכו, מ״מ מתאחד עם בחי׳ ודודי לי, שמיד בתחילת עבודתו הנה פנו אלי, ולא בעורף כי אם פנו אלי פנים75, שמתאחד עם הפנימיות שלמעלה, ומזה נמשך אח״כ בראש השנה שיהי׳ ויהי בישורון מלך, שמעורר את היחידה שלו ומזה נמשך גם בכל הכחות פנימיים, וכמו שמבואר במ״א76 בענין העבודה דקריאת שמע, שמצד התעוררות בחי׳ יחידה נמשך גם בהכחות פנימיים, בכל לבבך ובכל נפשך77, ומזה בא אח״כ לבחי׳ ודברת בם78, לימוד התורה, וקשרתם79, קיום המצוות, דהוקשה כל התורה לתפילין80, דזהו ג״כ מ״ש בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, שמצד התעוררות עצם הנשמה מתאספים גם כל הכחות פנימיים. וזהו ג״כ מ״ש אתם נצבים היום כולכם לפני הוי׳, דלפני הוי׳ הוא בחי׳ עצם הנשמה, ומצד זה מתאספים גם כל הכחות הפרטיים, ראשיכם שבטיכם כו׳ חוטב עציך ושואב מימיך, שזהו ענין קיבוץ גליות שבנפש האדם, שמזה נמשך גם קיבוץ גליות כפשוטו ע״י משיח צדקנו, בגאולה השלימה בעגלא דידן.
__________
1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-יא).
2) ריש פרשתנו (מד, א).
3) ברכה לג, ה.
4) בתפילת העמידה דר״ה ויוהכ״פ.
5) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, א.
6) תרגום לאיוב ב, א. וראה זהר (ורמ״ז) שם.
7) ל׳ הכתוב – מלכים-א כב, מח. וראה אוה״ת ויצא (כרך ה) תתלט, ב. פרשתנו ע׳ א׳רא.
8) סימן יג (קיט, ב).
9) תהלים לא, כ.
10) בכ״ז – ראה סידור (עם דא״ח) ד״ה להבין ענין תק״ש ע״פ כוונת הבעש״ט ז״ל (רמו, א).
11) תקו״ז בהקדמה (א, ב). וראה שבת סז, א. וש״נ.
12) שה״ש ו, ג. אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
13) תהלים כז, ח. ראה ד״ה לך אמר לבי ה׳ש״ת (סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 163 ואילך. תש״י ע׳ 281 ואילך). תש״כ (סה״מ אב-אלול ע׳ קכ ואילך).
14) נדפס בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ב), ואח״כ במאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ ריז-ח. וראה גם לקו״ש ח״ד ע׳ 1146 הערה 14.
15) ראה ג״כ תו״א בהוספות (קכ, ג). לקו״ת מסעי (צא, ד) (הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א במאמרי אדה״ז שם).
16) בהבא לקמן – ראה ד״ה אני לדודי עת״ר (סה״מ עת״ר ס״ע רלב ואילך). וראה גם ד״ה כתיב אחרי ה׳ ילכו כארי׳ ישאג באוה״ת דרושים לר״ה ע׳ א׳תיג ואילך. ד״ה אחרי הוי׳ אלקיכם תלכו תש״כ (לעיל ח״א ע׳ רעג ואילך).
17) ריש מס׳ ר״ה (ריג, א). חלק תושב״כ פ׳ שופטים (שעח, ב). סידור של״ה במקומו. וראה אוה״ת נ״ך עה״פ שבהערה הבאה (ע׳ תסז. (כרך ב) ע׳ א׳נז).
18) עמוס ג, ח.
19) הושע יא, י-יא.
20) יחזקאל א, י.
21) ראה תקו״ז ת״ו (כג, א). ע״ח שער (ג) סדר אצילות פ״א. שער (מז) סדר אבי״ע פ״ב. הנסמן בהערה בסה״מ: ה׳ש״ת ע׳ 59; תש״ג ע׳ 133; תש״ח ע׳ 81.
22) ראה תקו״ז שם. ע״ח שער (מ) פנימיות וחיצוניות דרוש יג. ועוד – נסמן במאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ב ע׳ תכח.
23) ראה לקו״ת פינחס עז, ד. שה״ש כט, ב. ובכ״מ.
24) ישעי׳ ו, ב.
25) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ. וראה גם סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ ו. ח״ב ע׳ שב (וש״נ). סה״מ ויקרא ע׳ רפד (וש״נ).
26) ישעי׳ שם, א.
27) פ״ה. וראה (נוסף לסה״מ עת״ר שבהערה 16) לקו״ת חוקת סב, ג. סה״מ תרע״ח ע׳ תיז ואילך. תרפ״ו ע׳ קסא ואילך. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ ח.
28) ראה זח״ב קסב, ריש ע״ב (צויין באגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א חכ״ב ע׳ רצג).
29) תהלים קמח, יג.
30) ראה תו״א ר״פ תרומה. לקו״ת בהר מא, ג. בלק סז, ג. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רכב ואילך. אוה״ת שמות ע׳ קג ואילך. ובכ״מ.
31) ראה שעהיוה״א ספ״א.
32) ראה רמב״ן ובחיי בראשית ב, יט. של״ה בהקדמה בית המקדש (יד, א). לקו״א להה״מ (הוצאת קה״ת) סימן רמד (נח, סע״ג ואילך). או״ת להה״מ ד, סע״ב ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן יד). לקו״ת בהר שם. נשא כו, ב. כז, א. אוה״ת בראשית (כרך ג) תקמב, א. סה״מ תר״ל ע׳ סז ואילך. ע׳ צז ואילך. המשך מים רבים תרל״ו פכ״ב (ע׳ כט). המשך תער״ב ח״א פש״ז (ע׳ תרכה) ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ קז. וש״נ. סה״מ במדבר ח״א ע׳ קלג.
33) בראשית ב, כ.
34) ב״ר פי״ז, ד.
35) בכ״ז – ראה (נוסף לסה״מ עת״ר שם) ביאוה״ז לאדהאמ״צ ויחי כז, ג ואילך. להצ״צ ח״א ע׳ קנט ואילך.
36) בכ״ז – ראה (נוסף לסה״מ עת״ר שם) אוה״ת דרושים ליוהכ״פ (כרך ה) ע׳ ב׳קלא.
37) משלי יד, יד.
38) חגיגה יג, ב.
39) ע״ז ה, ב.
40) מאו״א מערכת א אות קא.
41) איוב ו, ה.
42) עמוס ג, ד.
43) מק״מ לזח״ג ס, א. פע״ח שער (טז) ק״ש שעהמ״ט פ״ה. תו״א תצוה (הוספות) קי, א. מאמרי אדהאמ״צ בראשית ע׳ קמו. וש״נ.
44) משלי ל, טז. ראה לקו״ת במדבר ה, סע״ב-ג. ז, א. סה״מ במדבר ח״א ע׳ נה.
45) תו״א בראשית א, ג. ב, סע״א. ויחי נד, ב. שמות (הוספות) קו, ג. לקו״ת שם. ועוד.
46) ל׳ הכתוב – ואתחנן ד, כד.
47) ל׳ הכתוב – שמיני י, א. במדבר ג, ד. פינחס כו, סא.
48) ראה תו״א וישב ל, ב. לקו״ת ר״פ תצא. ובכ״מ.
49) דב״ר פ״א, יב. פרש״י בלק כג, כג. וראה גם ב״ר פכ״א, א.
50) עמוס שם, ו.
51) ישעי׳ כז, יג.
52) דרושים לר״ה ס, א.
53) פרשתנו ל, ד.
54) לקו״ת תצא לו, א. אוה״ת תצא (כרך ה) ע׳ ב׳נח. המשך מצה זו תר״ם פי״ט (ע׳ כה). לעיל ח״א ע׳ רנה.
55) ישעי׳ כז, יג.
56) נוסח ברכת יוצר.
57) ראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) פמ״ז (עו, סע״א ואילך). אוה״ת נ״ך ריש ע׳ שמז. סה״מ תרנ״א ע׳ י. המשך תער״ב ח״א ע׳ מט. ועוד.
58) שבת סג, א. וש״נ.
59) ראה פרש״י ומצו״ד עה״פ.
60) ברכות ג, א.
61) ירמי׳ כה, ל.
62) ראה ירושלמי ברכות פ״ט ה״ב. פרש״י ומצודות עה״פ.
63) בשלח טו, ב.
64) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
65) ראה זהר ח״ב נה, ב. רטז, ב. ח״ג עה, א.
66) ל׳ הכתוב – ישעי׳ נז, א.
67) ראה זח״א קפב, סע״א. תו״א ויקהל (הוספות) קטו, ד. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ קלח. המשך והחרים תרל״א ע׳ סז. סה״מ תרל״ג ח״א ע׳ רמד. ועוד.
68) ס״פ תרומה (פא, ב).
69) בראשית ה, ב.
70) ראה זהר שם. תו״א ויחי מח, א.
71) תניא פ״ז (יא, ב). סה״מ במדבר ח״ב ע׳ שלז. וש״נ.
72) יחזקאל א, ד. ראה ע״ח שער (מט) קליפת נוגה פ״ב ואילך. תניא ספ״ו. לקו״ת חוקת ס, א. מסעי צב, א. ובכ״מ.
73) תצא כא, יג.
74) להאריז״ל עה״פ. וראה לקו״ת (לאדה״ז) תצא לז, ד. אוה״ת נ״ך ע׳ תסז. (כרך ב) ע׳ א׳נ.
75) ע״פ ירמי׳ ב, כז. ראה לקו״ת אחרי כו, ד. שה״ש ד, א.
76) ראה סה״מ פורים ס״ע שטו. וש״נ.
77) ואתחנן ו, ה.
78) שם, ז.
79) שם, ח.
80) קידושין לה, א. וש״נ.
[סה"מ דברים ח"ב ע' קכב ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה בתוספת מ״מ וכו׳.