כד) אני לדודי ודודי לי – ש״פ ראה, כ״ז מנ״א, מבה״ח אלול ה׳תשכ״ז

בס״ד. ש״פ ראה, כ״ז מנחם-אב, מבה״ח אלול ה׳תשכ״ז

הנחה בלתי מוגה

אני לדודי ודודי לי1 ר״ת אלול2, דזהו הנתינת כח על העבודה דראש השנה ויום הכיפורים, שזהו אני לדודי ודודי לי סופי תיבות ד׳ יודי״ן כנגד הארבעים יום שמר״ח אלול עד יום כיפור3, והיינו דהנתינת כח שיהי׳ דודי לי זהו ע״י העבודה דאני לדודי, שזה פועל עמקות יותר בהעבודה דדודי לי שבעשרת ימי תשובה, שבהם נכלל גם ראש השנה ויום הכיפורים. וע״י העבודה דלמטה נמשך הנתינת כח מלמעלה שתהי׳ העבודה באופן של עמקות יותר. וכמבואר בלקו״ת פרשת ראה דף לב במשל למלך בשדה, ששם הרי הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם, וכל אחד ואחד רשאין לקבל פניו, וכ״ק מו״ח אדמו״ר מוסיף גם תיבת יכולין4, היינו דזה שהמלך נמצא בשדה זהו הנתינת כח על העבודה דאני לדודי. ויש לומר בדרך אפשר5 שזהו הטעם שסידר כ״ק אדמו״ר הצ״צ את המאמר אני לדודי בלקו״ת פרשת ראה, הגם שזהו מאמר השייך לאלול, דהנה באלול עם היות שאז מתחילה העבודה מלמטה למעלה, אבל מ״מ ישנו גם הענין של ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה6, שזוהי הנתינת כח מלמעלה, וע״ד הענין של מלך בשדה, ובזה הוא הקישור לפרשת ראה.

וביאור הענין יובן ע״פ מ״ש במאמר דפרשת ראה תרכ״ז7 (לפני מאה שנה), מכ״ק אדמו״ר מהר״ש (שהשנה היא שנת המאה להנשיאות שלו), ד״ה ראה אנכי נותן לפניכם היום גו׳ את הברכה גו׳ אשר תשמעו גו׳, וצריך להבין מדוע אומר אשר תשמעו בלשון וודאות, שזהו דלא כלשון הרגיל, וע״ד שמסיים8 אם לא תשמעו, וכאן אומר תשמעו בוודאות. ומבאר שם, בהקדם החילוק בין ברכה ותפילה9, שברכה הו״ע המשכה משרשו ומקורו, שזהו הלשון ברכה מלשון המבריך את הגפן10. והגם שזהו רק המשכה ממקורו, מ״מ הוא ענין נעלה ביותר, עד שאומרים שהעילוי דלעתיד לבוא הוא שיהי׳ ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים11, ים הו״ע עלמא דאתכסיא, היינו שבעלמא דאתגליא יתגלה עלמא דאתכסיא12, דעם היות שזהו המשכה משרשו ומקורו, מ״מ זהו העילוי דלעתיד לבוא, נמצא שזהו ג״כ ענין נעלה ביותר. ומבאר שם במאמר עוד יותר את הפלאת וגודל הענין של ברכה, שנמשך מעולמות הא״ס, היינו לא רק מבריאה אלא אפילו מבריאה הכללית ולמעלה יותר, כמו שהוא לפני הצמצום שמשם היא ההמשכה, אבל מ״מ זוהי רק המשכה מהשורש ומהמקור, שזהו ענין ברכה. משא״כ תפילה, דהנה ע״י התפילה פועלים רצון חדש, שזהו מה שאומרים בתפילה יהי רצון, שיהי׳ רצון חדש, ויהי׳ רופא חולים ומברך השנים12. שזוהי המעלה שבתפילה על ברכה. וזהו מה שאומרים בברכה בלשון ציווי כמו יברכך ה׳ גו׳13, שלכן אומרים יברכך בוודאות, שבודאי יומשך למטה, משום שהמברך הוא למעלה מהמקום שמשם נמשכת הברכה. משא״כ בתפילה שאין אומרים בלשון וודאות אלא בלשון בקשה, יהי רצון, משום שע״י התפילה צריכים לפעול רצון חדש. ומזכיר שם במאמר14 לשון מאוד נדיר ובלתי רגיל, שאפילו אם הי׳ רצון הפכי, שהי׳ עליו גזר דין וכו׳, הנה ע״י התפילה אפשר להפך גם את זה, שיהי׳ רצון חדש לגמרי היפך הרצון הקודם, היינו לרפא חולים ולברך השנים.

וזהו מ״ש15 מט״ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהם של ישראל, והדיוק בזה שקושר כתרים לקונו, שקנין הוא למעלה מבריאה, וכידוע16 בענין ברוך עושך כו׳ ברוך קונך17, שקנין הוא למעלה אפילו מבריאה הכללית18. וזהו מ״ש מט״ט קושר כתרים לקונו מתפילותיהן של ישראל, היינו שע״י התפילה מגיעים למעלה מראשו של קונו, שזהו ענין הכתרים, שכתר הוא למעלה מהראש.

אלא דצריך להבין, הרי התפילה היא באותיות גשמיות, והגם שענין התפילה הוא עבודה שבלב19, אבל מ״מ הרי צריך להוציא בשפתיו20, וכמבואר בשולחן ערוך21 שצריך להיות בדיבור גשמי, וא״כ איך יתעלו למדריגה נעלית כזו. והנה באותיות יש ב׳ בחינות, וכמבואר בלקו״ת ד״ה ושמתי כדכד (בפרשת ראה22), שיש בזה ב׳ דרגות, שהם וישפה, ומבואר שם שאפילו בשהם, אותיות התורה, שזהו מלמעלה למטה, גם צריך להיות ההעלאה, ועאכו״כ בישפה, וזהו ע״י התפילה שעי״ז נעשה העילוי בהם, עד שעי״ז נעשה קושר כתרים לקונו, כנ״ל. וזהו מ״ש בבעל הטורים23 דאת הברכה אשר תשמעו סופי תיבות תורה.

וממשיך בהמאמר (של כ״ק אדמו״ר מהר״ש)24, ומבאר שם דכל זה שנתבאר החילוק בין תפילה וברכה הוא בברכה שמצד למטה, דבזה יש מעלה בתפילה לגבי ברכה וכן יש מעלה בברכה לגבי תפילה, וכנ״ל דתפילה עם היות שפועלת התהוות רצון חדש, יהי רצון, מ״מ זהו רק בלשון בקשה כי זה ספק אם יומשך למטה, ואפילו במדריגה הכי נעלית דתפילה, היינו שבא למדריגה של מסירות נפש והוא בהתקשרות והתדבקות אל זה שאליו הוא מתפלל, אבל מ״מ כיון שכל זה הוא עבודת התחתון הרי זה בספק עדיין אם תתמלא בקשתו, ואם יומשך למטה, משא״כ ברכה, ומאידך אע״פ שברכה היא בלשון וודאות, אבל מ״מ אין זה המשכת רצון חדש אלא המשכה משרשו ומקורו בלבד, שכל זה הוא בברכה של למטה. משא״כ בברכה של למעלה יש בזה ב׳ המעלות דתפילה וברכה גם יחד, היינו שזהו לשון וודאות שודאי יומשך, וכמ״ש25 עד מהרה ירוץ דברו, ומי מעכב, ויש בזה גם המעלה דתפילה שזהו התהוות רצון חדש, היינו שזהו מפנימיות שלמעלה, כיון שהברכה היא מצד הבורא שהוא הממשיך. וכמו״כ ישנו ענין זה בעבודת האדם, דכאשר מתגלה מפנימיות הנפש שזהו יחידה שבנפש, הרי כשמתגלה בחינה זו סרים כל המניעות והעיכובים וכל הלעו״ז מתבטלים, שזהו כאשר מאיר בחי׳ יחידה שבנפש ועי״ז הוא מברר ומזכך ומתקן ומהפך ומעלה את כל הענינים דלעו״ז. ועד״ז הוא למעלה, דכאשר הברכה היא מצד הבורא, ומפנימיות, הרי זה נמשך עד למטה מטה, וזהו בעיקר באלול שאז הו״ע מלך בשדה, היינו שהמלך עצמו מתגלה בשדה, דזהו הנתינת כח גם בעבודת האדם שיתגלה פנימיות הנפש שזהו בחי׳ יחידה, כנ״ל.

וזהו מה שנאמר ראה אנכי נותן לפניכם וגו׳, היינו שכאשר אנכי מי שאנכי נותן כו׳ את הברכה, שההמשכה היא מבחי׳ פנימיות, שזהו הברכה מצד הלמעלה, אז הרי יומשך למטה ללא ספק, וזהו מ״ש אשר תשמעו בלשון וודאות, וכמשנ״ת במאמר הקודם (ד״ה והי׳ עקב)26 על הלשון27 והי׳ עקב תשמעון, דכיון שזהו בסוף הגלות הרי בודאי ובהכרח שסוף סוף תשמעון28. ועד״ז בחודש אלול שהוא סוף השנה ובסוף הגלות, בודאי תושלם הכוונה ולא ידח ממנו נדח29, וזהו אשר תשמעו, בלשון וודאות. והוא ע״י העבודה דיחידה שבנפש דוקא, שעי״ז ממשיכים הבלי גבול דלמעלה. וזהו מ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן30 כאן ביחיד כאן בציבור31, היינו דבעשרת ימי תשובה – דלא כמו בכל השנה – הרי העבודה היא ביחיד, יחידה שבנפש32, דזהו כאן ביחיד, שהיא העבודה דתשרי, ובמילא גם בחודש אלול שהוא ההכנה לתשרי צ״ל העבודה באופן זה, היינו העבודה ביחידה שבנפש.

וזהו אני לדודי ודודי לי ר״ת אלול וסופי תיבות ד׳ יודי״ן, היינו דהעבודה דאני לדודי מכנסת עמקות יותר בעבודה דדודי לי (וזהו ג״כ הטעם שסידר כ״ק אדמו״ר הצ״צ את המאמר אני לדודי בפרשת ראה, דהוא ענין אחד). וזהו מ״ש33 חכמתי שלמדתי באף עמדה לי, ד״אף״ זהו ענין לעו״ז, וע״י שמהפך זאת בעבודתו עי״ז פועל המשכה למעלה מהמשכה הקודמת34. וזהו ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה, שאנכי מי שאנכי ממשיך את הברכה, שזהו הברכה מלמעלה, וההמשכה היא מפנימיות35.

__________

1) שה״ש ו, ג.
2) אבודרהם סדר תפלת ר״ה ופירושה פ״א. פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. שער הפסוקים להאריז״ל עה״פ. מקומות שבהערה הבאה. ועוד – נסמן בסה״מ דרושי חתונה ע׳ ריח הערה 67.
3) ראשית חכמה שער התשובה פ״ד (קטו, א). ב״ח לטואו״ח הל׳ ר״ה סתקפ״א ד״ה והעבירו.
4) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 167.
5) ראה גם ד״ה זה תשמ״ו פ״ג-ד (לקמן ס״ע רלד ואילך).
6) ריש פרשתנו (ראה יא, כו).
7) סה״מ תרכ״ז ע׳ שסט ואילך. וראה גם ד״ה ראה אנכי תרע״ח (סה״מ תרע״ח ע׳ שצו ואילך). ד״ה הנ״ל והמשכו ד״ה לך אמר לבי תשי״ז (סה״מ דברים ח״א ע׳ רנט ואילך. לעיל ע׳ קיא ואילך).
8) פרשתנו שם, כח.
9) ראה בארוכה גם לקו״ת פ׳ ראה יט, א. ד״ה אמר ריב״ל תרכ״ט (סה״מ תרכ״ט בתחלתו). לקו״ש ח״י ס״ע 37 ואילך. וש״נ. סה״מ במדבר ח״א ע׳ קכז ואילך, ובהנסמן שם הערות 2; 16.
10) כלאים פ״ז מ״א. ראה תו״א מקץ לז, ג.
11) ישעי׳ יא, ט.
12) ראה קו״א ד״ה להבין מ״ש בפע״ח (קנה, א).
13) נשא ו, כד.
14) סה״מ תרכ״ז שם ע׳ שעא. וראה גם סה״מ תרע״ח שם ע׳ שצט.
15) ראה בארוכה הערת כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א בסה״מ תש״ח ע׳ 202. וש״נ.
16) תו״א משפטים עו, ב. תו״ח משפטים תיא, א. שם תכה, ב ואילך. סהמ״צ להצ״צ פב, א ואילך. אוה״ת משפטים ע׳ א׳קכא. ד״ה ואלה המשפטים תשמ״א פ״ד (סה״מ שמות ח״ב ע׳ קצא).
17) נוסח קידוש לבנה.
18) ראה סה״מ תרמ״ג ע׳ ס.
19) תענית ב, א.
20) ברכות לא, סע״א.
21) טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סק״א ס״ב.
22) כז, ד.
23) עה״פ (פרשתנו שם, כז).
24) בסופו (סה״מ תרכ״ז שם ע׳ שעב).
25) תהלים קמז, טו.
26) סה״מ דברים ח״א ע׳ קנג ואילך.
27) ר״פ עקב (ז, יב).
28) אוה״ת ר״פ עקב. שם ע׳ תצא. שם ריש ע׳ תקד (בשם אור המאיר).
29) ע״פ שמואל-ב יד, יד. וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד סוה״ג. תניא ספל״ט.
30) ראה לקו״ת תבוא מג, סע״ד. וראה גם חנה אריאל האזינו מד, ב.
31) ע״פ ר״ה יח, א. יבמות מט, ב. קה, א.
32) ראה עטרת ראש שער יוהכ״פ פ״ב ואילך. ועיי״ש רפ״ה. ובכ״מ. ולהעיר מקונטרס ההתפעלות פ״ד (מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ קנ). דרך חיים שער התשובה פי״ז. פי״ט.
33) קהלת ב, ט ובקה״ר עה״פ.
34) ראה לקו״ת ויקרא ה, ד. בלק סט, ד. ובכ״מ.
35) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ אב-אלול ע' קלח ואילך]

כעין שיחה. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט