כג) אתם נצבים – ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשכ״א

בס״ד. ש״פ נצבים, כ״ח אלול ה׳תשכ״א

הנחה בלתי מוגה

אתם1 נצבים היום כולכם לפני ה׳ אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו׳ מחוטב עציך ועד שואב מימיך2, וצריך להבין, שבתחילה אומר כולכם שהו״ע הכלל, וא״כ למה חושב אח״כ התחלקות פרטים, ראשיכם שבטיכם וגו׳. ובפרט לפי הידוע דפרשה זו קורין לעולם קודם ראש השנה3, דמ״ש אתם נצבים היום קאי על ראש השנה4, וכמ״ש ויהי היום5 והוה יום דינא רבה6 (שהוא ראש השנה7). והעבודה דראש השנה היא כמאמר8 מצות היום בשופר, בקרן של בהמה, והו״ע הצעקה פשוטה בקול פשוט, שאין בזה התחלקות מדריגות כלל, וכמו שידוע9 שכל העבודה דראש השנה היא בבחי׳ כלל ומצד עצם הנשמה, וכמבואר במ״א10 ההפרש שבין קבלת עול דכל השנה לקבלת עול דראש השנה, שהקבלת עול דראש השנה היא בבחי׳ כלל ומצד העצם, וכן כל העבודות דראש השנה הן מצד העצם שאין בזה התחלקות מדריגות כלל, וא״כ אינו מובן מהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו׳, שהו״ע התחלקות פרטים.

ולהבין11 זה צריך להקדים תחילה כללות ענין העבודה. דאיתא בזהר פרשת וארא12 פקודא דא קדמאה דכל פקודין כו׳ למנדע לי׳ בפרט וכלל כו׳ כי ה׳ הוא האלקים13 דא באורח פרט. ולהלן שם בזהר14 איתא דמ״ש13 וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה׳ הוא האלקים היינו דהוי׳ ואלקים כולא חד. היינו שכללות ענין העבודה הוא הידיעה דהוי׳ ואלקים כולא חד. וצריך להבין, והרי הוי׳ הוא רחמים15 בלי גבול, ואלקים הו״ע הצמצומים והדינים16, עד לבחי׳ העלם והסתר, עד לבחי׳ העלם והסתר הטבע, דאלקים בגימטריא הטבע17, וא״כ לא זו בלבד שהם ב׳ ענינים שונים ונבדלים זה מזה, אלא שהם גם הפכים, וא״כ איך אפשר לומר שהוי׳ ואלקים כולא חד. וכמו״כ הוא גם בענין האורות וכלים, דהוי׳ הו״ע האורות ואלקים הו״ע הכלים18, הרי הם ב׳ תנועות הפכים, דתנועת האורות הוא רוח האדם העולה למעלה19, ותנועת הכלים הוא רוח הבהמה היורדת למטה19, ואיך הם כולא חד.

ויובן זה מענין הוי׳ ואלקים כמו שהוא בעולם התיקון, דהנה כתיב20 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, דהוי׳ ואלקים הם דוגמת השמש ומגן, דכמו המגן ענינו שהוא מגין על השמש, שע״י המגן דוקא אפשר לקבל את אור השמש, כמו״כ גם שם אלקים הוא מגן לשם הוי׳, שעל ידו דוקא אפשר לקבל את האור דשם הוי׳. דלכאורה, מאחר שהשמות הוי׳ אלקים הם ענינים הפכיים, איך אפשר שהאור דשם הוי׳ יאיר ע״י שם אלקים, דלכאורה, כאשר שם הוי׳ הוא בהתגברות הי׳ צריך להיות גילוי אור בלי גבולי, וכאשר שם אלקים הוא בהתגברות צריך להיות העלם והסתר לגמרי, ואיך אפשר שע״י שם אלקים דוקא מאיר האור דשם הוי׳, עד שעל ידו דוקא הוא מאיר בכל מקום ומקום, דוגמת המגן שעל ידו מתקבל אור השמש. דמזה מוכח שבאמיתית ענינם אינם ב׳ הפכים, והיינו דענין העלי׳ שבאור אין זה אמיתית כוונת ופנימיות האור, כי אם כוונתו הפנימית הוא שיומשך ויאיר למטה. ואופן האור והגילוי לא יהי׳ בדרך ריבוי אור באופן שיפעול ביטול המקבלים, כי אם כוונתו הפנימית היא שיאיר באופן כזה שיהי׳ בהתיישבות בהמקבלים, שזהו ההפרש בין אור דתיקון לאור דתהו, שאור דתהו ענינו שמאיר באופן בלי גבול, ואור דתיקון ענינו שיאיר בהתיישבות בכלים, וע״ד דוגמא ממלך בשר ודם כשמגלה את יקר תפארת גדולתו, שיש בזה ב׳ אופנים. אופן א׳ הוא שמגלה את יקר תפארת גדולתו בתוקף (מיט אַ שטורעם), מבלי התחשב כלל עם מצב המקבלים, שאז נעשה ביטול המקבלים, ואופן הב׳ הוא שמגלה את יקר תפארת גדולתו באופן שהמקבלים יוכלו לתפוס ולהשיג, וכמו שמבקשים21 גלה כבוד מלכותך כו׳ וידע כל פעול כי אתה פעלתו, פעול הוא נבראים התחתונים, וגם כל פעול ידע כי אתה פעלתו. ולהיות שהכוונה הפנימית שבאור הוא שיאיר בהתיישבות בהכלים, לכן הוא נמדד ונגבל ע״י הכלים. וכן גם מצד הכלים ושם אלקים, הנה הכוונה הפנימית שבזה אינו ענין הירידה וענין ההעלם והסתר לגמרי, שהרי גם שם אלקים הוא מז׳ שמות הקדושים שאינם נמחקים22, כי אם הכוונה פנימית שבהם היא שעל ידם יתגלה האור, ולכן הם תופסים את האור ומגלים אותו.

וזהו הוי׳ ואלקים כולא חד, לפי שבשניהם היא כוונה אחת. שזהו ההפרש בין תהו לתיקון. דבתהו הנה כשהאיר ענין מדת החסד (ספירת הגילוי), לא הי׳ מקום למדת הגבורה, וכן להיפך, וכמ״ש23 וימלוך גו׳ וימת, משא״כ בתיקון הו״ע ההתכללות. ומצד ההתכללות שבתיקון, שהאור נגבל ע״י הכלי והכלי תופסת בהאור, הנה מזה מוכח שהכוונה הפנימית שבהם, אחת היא. וזהו כללות ענין העבודה, לדעת דהוי׳ ואלקים כולא חד, היינו שענין העבודה הוא לפעול בהכלים, שמצד עצמם הם בתנועה דרוח הבהמה היורדת למטה, הנה העבודה בהם לפעול ענין העלי׳ שיהיו כלים להאור, וכן בהאור שמצד עצמו הוא בתנועה דעלי׳, שיהי׳ בהמשכה ובהתיישבות בהכלים.

והנה עיקר ענין העבודה הוא תיקון הכלים. שעד״ז הוא גם בענין ירידת הנשמה בגוף ונפש הבהמית, שהנשמה הו״ע האורות, והגוף ונפש הבהמית הו״ע הכלים, הרי ירידת הנשמה לא הי׳ בשביל עצמה, דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, וכל ירידתה הוא בכדי לתקן את הגוף ונפש הבהמית24. דכמו״כ למעלה, עיקר העבודה הוא בתיקון הכלים, וע״י תיקון הכלים שנעשים כלים ראויים להאורות, הנה במילא מתגלה בהאור כוונתו הפנימית שיאיר למטה, שהוא כוונה הפנימית שיהי׳ דירה בתחתונים25. ועיקר העבודה הוא בתיקון הכלים, שיהיו בביטול וברצוא להאור, דבעבודת האדם למטה הו״ע תיקון הגוף ונפש הבהמית, שיהיו בביטול וברצוא.

והנה26 הביטול והרצוא שצריך לפעול בהכלים, יש בזה ג׳ מדריגות. ויובן זה מענין הרצוא דשבת, דשבת הוא כללות הרצוא והעלי׳ של כללות העולמות, כמ״ש27 ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, הנה בהעליות דשבת ישנם ג׳ מדריגות, מעלי שבתא, יומא דשבתא ורעוא דרעוין. מעלי שבתא הוא גמר ענין העלי׳ מלמטה למעלה בשלימות הבירור דאוכל מתוך פסולת, ויומא דשבתא הוא בירור אוכל מתוך אוכל, ואכלתם אכול28. וכמו שנתבאר בד״ה מי מנה29 שיש ב׳ אופנים בענין הבירורים, בירור אוכל מתוך פסולת ואוכל מתוך אוכל, שזהו ההפרש בין מעלי שבתא ויומא דשבתא, ובחי׳ רעוא דרעוין הוא למעלה מענין הבירורים לגמרי. דג׳ ענינים אלו בענין עליית הכלים הוא26, הנה ענין הא׳ הוא תיקון הכלים בבי״ע, שעיקר התנועה דרוח הבהמה היורדת למטה שישנה בכלים הוא בהכלים דבי״ע, ובהם צ״ל התחלת עבודת התיקון, לתקנם שיהיו בתנועה דעלי׳, שאז הם יכולים לקבל אור נעלה יותר. ולמעלה יותר הו״ע תיקון הכלים דאצילות, שגם הכלים דאצילות עם היותם אלקות מ״מ הרי הם מציאות, שלכן אומרים איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד30, ב״פ חד, לפי שהכלים הם בחי׳ מציאות כידוע31, ולכן צ״ל גם תיקון הכלים דאצילות, שע״י תיקון הכלים הם מוכשרים שיאיר בהם אור הסובב שלמעלה מענין הכלים. דענין המשכת הסובב שמצד תיקון הכלים דבי״ע הוא המשכת אור האצילות, דאצילות לגבי בי״ע הו״ע הסובב כידוע, אמנם ע״י תיקון הכלים דאצילות נמשך אור הסובב שלמעלה מכללות ענין ההתלבשות בכלים. והנה תיקון הכלים דבי״ע הוא ע״ד העלי׳ דמעלי שבתא, בירור אוכל מתוך פסולת, לפי שבבי״ע שייך ענין מציאות הרע32, והתיקון הוא הבירור מהפסולת והרע, שיוכלו לקבל את אור האצילות. אמנם תיקון הכלים דאצילות הוא ע״ד יומא דשבתא, שהרי בשבת לא יגורך רע33, ואין שייך בהם ענין הבירור מתוך הפסולת, כי אם בירור אוכל מתוך אוכל, והוא תיקון הכלים שיוכלו לקבל את אור הסובב. וישנה עלי׳ נעלית יותר, והו״ע תיקון האורות. דהנה גם אור הסובב הרי יש לו איזה שייכות לכלים, שלכן נקרא בשם סובב, וכללות ענין האור הוא הארה לבד, דשם אורות עצמו מוכיח שהם הארה לבד, וענין תיקון האורות הוא שהאורות יוכללו בהמאור, ולמעלה יותר בהעצם. וג׳ ענינים אלו כמו שהם בהמשכת הספירות שלמעלה, הנה המשכה הא׳ היא ההמשכה משרש הנבראים, עד לבחי׳ אריך, שרש הנבראים. וזה נמשך ע״י עבודת הבירור דאוכל מתוך פסולת. והמשכה הב׳ הוא מבחי׳ ג׳ ראשונות דעתיק המלובשים בבינה דעתיק, שהו״ע הסובב שלמעלה מהתלבשות בכלים, אבל מ״מ יש לזה איזה שייכות לכלים, כידוע34 דבבינה הוא התחלת הכלים, וכן גם בינה דעתיק יש לה איזה שייכות לענין הכלים, והמשכה הג׳ הוא המשכת פנימיות עתיק ממש, שהוא המשכת העצם.

והנה ג׳ ענינים אלו כמו שהם בעבודה דתיקון הגוף ונפש הבהמית, שנת״ל שהו״ע תיקון הכלים והעלי׳ שנעשה בשם אלקים, הוא ענין ג׳ האהבות דבכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך35. שהעבודה דבכל לבבך הוא העבודה שמצד כחות פנימיים, עשר כלול מעשר, שעבודה זו היא בהגבלה, ועבודה זו אפשר להגיע בכח עצמו. אמנם העבודה דבכל נפשך, רעותא דלבא שלמעלה מכחות פנימיים, שאי אפשר להגיע לזה ע״י עבודה בכח עצמו כי אם באה מלמעלה36. והנה עבודה זו, עם היות שאין בה ההגבלה דכחות פנימיים, מ״מ הרי גם ברעותא דלבא ישנו הרגש הרצון, ולכן צריך לבטל גם את הרגש זה, והוא האהבה דבכל מאדך, שנכלל בהעצם, בלי שום הרגש כלל, והו״ע אהבה בתענוגים שהוא תענוג העצמי ממש. דלפעמים הנה גם אהבה רבה37 נקראת ג״כ בשם אהבה בתענוגים38, אמנם זהו מצד תענוג המורגש ותענוג המורכב שישנו באהבה רבה, אמנם ענין אהבה בתענוגים הוא תענוג עצמי שאינו מורגש, והוא שאין לו שום הרגש כלל, כי נכלל בהעצם.

ולהבין זה בפרטיות יותר39, יובן זה מכללות ענין העבודה דיחוד הוי׳ ואלקים, דכשהיו ישראל בגלות במצרים לא היו שייכים לידיעה זו. וכמובן ממ״ש בזהר פרשת ויצא40, כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי מדי עד דאטעים לון קב״ה לחם, ועי״ז נמשך להם הדעת לידע את ה׳. דהנה גלות נמשלה לשינה41, שבשינה הרי כל הכחות פנימיים ונעלים הם בהסתלקות, וכחות התחתונים הם בתגבורת כו׳, דלכן כלי העיכול הם בעת השינה יותר מכמו בעת שהוא ער. וע״ד הידוע שמצד אכילה גסה באים האדים לכלי המוח ומבלבלים להשגת השכל, כמו״כ להיפך, שמצד סילוק הכחות נעלים, נעשה התגברות כחות התחתונים, דהא בהא תליא. ועד״ז הוא גם בזמן הגלות, שכל האורות נעלים הם בסילוק והעלם, ונעשה התגברות ההגשמה כו׳. ועוד זאת שהגלות נמשל לעיבור42. דעובר הוא ראשו בין ברכיו43, והיינו שכל הכחות נעלים הם בהעלם ומה שבגילוי הוא רק ברכיו, בחי׳ נהי״מ44, דכמו״כ בגלות מצרים הרי רק הכחות נעלים שבישראל היו בהעלם, ומה שהי׳ בגילוי הוא רק האמונה, והגם שהי׳ אצלם אמונה כמ״ש45 ויאמן העם, ובזכות האמונה נגאלו ממצרים46, וגדלה מעלת האמונה עד שגם בזמן בין המיצרים כשרוצים להזכיר את שבחם של ישראל מזכירים את מעלת האמונה, זכרתי לך חסד נעוריך גו׳ לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה47, וגם צידה לא עשו להם48, שזהו מצד תוקף האמונה, אבל מ״מ בנוגע לכחות פנימיים הרי הי׳ בהעלם, ולא הי׳ שייך אז הידיעה דהוי׳ הוא האלקים, ובמילא לא הי׳ אצלם גם בירור המדות, שבירור המדות בא מצד הידיעה דוקא. וכידוע דבצאת ישראל ממצרים הי׳ הרע בתקפו49, שלכן הוצרך להיות כי ברח העם50, ולולא הבריחה מי יודע מה הי׳ קורה (און ווען ניט די בריחה ווער ווייס וואָס עס וואָלט געווען), ורק אחרי שיצאו ממצרים51 הותחל העבודה דספירת העומר, שעורים מאכל בהמה52, שהו״ע בירור המדות דנפש הבהמית. דהגם שגם בהיותם במצרים הי׳ אצלם האמונה בתוקף, והיו נשמות גבוהות, וכמבואר במ״א בענין דור המדבר שהי׳ דור דעה53 לפי שהיו נשמות גבוהות54, מ״מ הנה בהיותם בגלות מצרים הרי כל ענינים הנעלים היו אז בהעלם, שזהו ענין הגלות שנמשלה לשינה, דמה שישנה בגלוי הוא רק קיסטא דחיותא55 לבד, וביציאת מצרים שהו״ע הגירות56 הרי גר שנתגייר כקטן שנולד57, ראשו בין ברכיו, והוא גילוי נהי״מ לבד. ולכן כד נפקו ישראל ממצרים התחיל משה ללמדם הידיעה דהוי׳ הוא האלקים, ובלימוד וידיעה זו הפועלת בירור המדות כנ״ל, שהוא כללות ענין תיקון גוף ונפש הבהמית, היו בזה כמה מדריגות. דתחילת הלימוד הי׳ ע״י אכילת מצה, לחם מן הארץ, והו״ע העבודה שמצד כחות פנימיים, שאפשר להגיע לזה ע״י עבודה בכח עצמו כנ״ל. ואח״כ הי׳ מן, לחם מן השמים58, שהו״ע עבודה דרעותא דליבא שבאה מלמעלה כנ״ל, עד לבחי׳ בכל מאדך, כמו שיתבאר להלן.

והנה59 עיקר העבודה דתיקון הכלים הוא בבחי׳ המלכות, דעיקר ענין הכלים הוא בספירת המלכות, דבמלכות הוא עיקר התנועה דרוח הבהמה היורדת למטה, שזהו ג״כ ענין ספירת העומר, שעורים מאכל בהמה, דבספירות הו״ע ספירת המלכות. ויובן זה מענין ההתהוות כמו שהיא מצד המלכות, שההתהוות שמצד המלכות היא בהעלם והסתר. דהגם שישנו התהוות גם מהמדות דז״א, כמ״ש60 ששת ימים עשה ואיתא בזהר61 ששת ולא בששת, הנה ההתהוות שמצד ז״א הוא התהוות שבדרך ממילא, כמ״ש62 כי הוא צוה ונבראו. ואין הכוונה שהוא כמו בדרך ממילא בהתהוות שמהסובב, כי ידוע שבענין ההתהוות שבדרך ממילא ישנם ב׳ אופנים, כמו שהוא מצד סובב וכמו שהוא מצד ז״א. דהתהוות בדרך ממילא שמצד הסובב הוא שאור הסובב אינו נגלה להנבראים ואין הנבראים מרגישים אותו כלל. אמנם התהוות שמצד ז״א הוא בדרך גילוי, אלא שהוא בדרך ממילא. והוא ע״ד עילה ועלול, דהתהוות העלול הוא ע״י גילוי העילה דוקא, והוא בדרך ממילא. וכמו בשכל ומדות, שהתהוות המדות הוא ע״י הרגש השכל דוקא, אך אופן התהוותם הוא בדרך ממילא, שמצד ההתבוננות נעשים במילא המדות. ועד״ז הוא ההתהוות שמצד ז״א. אמנם ההתהוות שמצד המלכות הוא בדרך התלבשות, כח הפועל בנפעל, והוא בדרך העלם והסתר, שכח האלקי מתעלם ומסתתר בהנברא, והנברא אינו מרגיש את הכח האלקי, והיינו דהגם שמרגיש שיש בו כח וחיות, ובפרט בההתבוננות דשמע ישראל הוי׳ אלקינו63, כחנו וחיותנו64, אמנם מה שהוא מרגיש הוא שיש לו חיות, אבל אינו מרגיש שחיותו הוא אלקות, שהוא מצד העלם והסתר שמצד המלכות.

והנה65 ההעלם והסתר שבמלכות אינו רק בענין התהוות בי״ע שמצד המלכות, כי אם כן הוא בכל המדריגות שבמלכות, עד בבחי׳ מלכות דא״ס שקודם הצמצום, שכללות הגילוי שנמשך בעולמות מבחי׳ מלכות דא״ס הוא ע״י הקדמת הצמצום וסילוק, ומה שנמשך הוא רק קו קצר לבד, והוא מצד ההעלם דמלכות. אמנם העלם זה אינו אמיתית ענין ההעלם עדיין, שהרי גם הגילויים שנמשכים אחר הצמצום הם גילויי אורות, וכמו המשכת הקו שהוא המשכת אור, אלא שהוא קו קצר, ועד״ז הוא גם בההמשכות שנמשכים בבי״ע מצד המלכות, הרי ישנם גם גילויים, אלא שבכללות נקרא בשם העלם, ע״ד כתרא עילאה אע״ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח איהו אוכם קדם עילת העילות66, דקדם עילת העילות הוא אוכם אבל מ״מ הרי הוא אור קדמון צח ומצוחצח. שעד״ז הוא גם בההעלם דמלכות, שמה שנקרא העלם הוא רק לגבי האור שקודם העלם המלכות, אבל מ״מ גם אחרי ההעלם הוא בחי׳ גילוי אור. אמנם יש עוד אופן בההעלם דמלכות, והוא מה שרגלי׳ יורדות מות67, בזמן הגלות, שהוא העלם והסתר לגמרי.

וביאור65 ענין שני האופנים בהעלם, יובן ממה שידוע שבענין ההתלבשות עצמו ישנם בכללות ב׳ אופנים. אופן א׳ הוא שהמלובש מושל ושולט על המלביש, וכמו בהתלבשות השכל במדות, דעם היותו מלובש בהמדות מ״מ המוח שליט על הלב68, שהמדות מצד עצמם הם בהתפעלות בלתי מוגבלה והמוח שליט עליהם שיהיו כפי הרצוי, וכן גם למטה יותר בהתלבשות המחשבה בכח המעשה, כמו בכח הכתיבה וכח הציור, שהנהגת המעשה הוא כפי אופן המחשבה. ואופן הב׳ בהתלבשות הוא שהמלביש מושל ושולט על המלובש, וכמו בענין הגלגולים רח״ל שהוא צער גדול להנשמה. ועד״ז יובן שני ההעלמות שבספירת המלכות, דבאופן הא׳ הנה הגם שכח האלקי מתלבש ומתעלם בהנברא, מ״מ הוא בגילוי קצת ומושל ושולט על הנבראים, משא״כ באופן הב׳ שרגלי׳ יורדות מות בזמן הגלות, הרי המלביש מושל ושולט על המלובש, דשכינתא בגלותא69. שהרי גם בזמן הגלות הנה הרצון שלמעלה הוא תקיף וחזק שיהי׳ אך טוב לישראל70, ולא רק ברוחניות כי אם גם בגשמיות, ומ״מ מצד ההתלבשות בע׳ שרים, הרי בכל מדינה ישנו שר המושל כו׳, ומצד הע׳ שרים אפשר להיות ח״ו באופן אחר, שהו״ע שכינתא בגלותא. ועד״ז בהתלבשות נפש האלקית בגוף ונפש הבהמית, שישנם בזה כמה אופנים. דאופן הנעלה הוא מה שהנפש האלקית מושל ושולט תמיד על הגוף ונפש הבהמית. ולמטה יותר הוא כמ״ש71 ולאום מלאום יאמץ, דלפעמים כו׳, ולמטה יותר הוא מה שהגוף ונפש הבהמית שולטים ח״ו על נפש האלקית. והנה עיקר ענין תיקון הכלים, וכן תיקון הגוף ונפש הבהמית, הוא בבחינה היותר תחתונה, והוא בספירת המלכות כמו שרגלי׳ יורדות מות, וכן גם בהתלבשות נפש האלקית באופן היותר תחתון, הנה בזה צ״ל העבודה דתיקון הכלים, שלא יהי׳ התנועה דרוח הבהמה היורדת למטה, כי אם שיהי׳ עליית הכלים בביטול ורצוא, העבודה שמצד כחות פנימיים, ולמעלה יותר העבודה דרעותא דליבא, עד להעבודה דבכל מאדך, שנכלל בהעצם.

והנה סדר העבודה מלמטה למעלה הוא, תחילה העבודה בכחות פנימיים, אח״כ העבודה דרעותא דליבא ואח״כ העבודה שמצד העצם, אמנם צ״ל גם המשכה מלמעלה למטה, שהעבודה שמצד העצם צריך להמשיכה בכחות פנימיים. וזהו אתם נצבים היום כולכם, היום דא ראש השנה, שאז העבודה היא מצד העצם, שנשמות ישראל נצבים ומתעלים אז למקור חוצבם, לפני הוי׳ אלקיכם, וכידוע בההפרש שבין העבודה דקבלת עול שבכל השנה לקבלת עול דראש השנה, דקבלת עול שבכל השנה הוא בכח פרטי ובענין פרטי, והעבודה דקבלת עול דראש השנה הוא מצד העצם שלמעלה מהכחות פנימיים, שזהו ג״כ מ״ש כולכם, לאחדים כאחד ממש, לפי שמצד העצם לא שייך חילוקי מדריגות, הנה העבודה היא להמשיך את בחי׳ כולכם שמצד העצם בהכחות פנימיים, שזהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו׳, שחושב כאן עשר מדריגות72 שהם עשר כחות הפנימיים, שגם בהם יהי׳ המשכת העצם73.

__________

1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה זה העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קלא ואילך). וראה הנסמן לקמן הערה 26.
2) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).
3) תוד״ה קללות – מגילה לא, סע״ב. רמב״ם הל׳ תפלה פי״ג ה״ב. טושו״ע או״ח סתכ״ח ס״ד.
4) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות עה״ת פרשתנו ד״ה עשירי (ס, ד). וראה מקומות שבהערה 7.
5) איוב ב, א.
6) תרגום עה״פ.
7) ראה זח״ב לב, ב וברמ״ז שם. זח״ג רלא, ב.
8) ר״ה כו, ב.
9) ראה המשך תער״ב שם (ס״ע א׳קלט ואילך).
10) ראה סה״מ תרצ״ט ע׳ 12 ואילך. ובכ״מ.
11) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קלב ואילך).
12) כה, א.
13) ואתחנן ד, לט.
14) כו, ב. וראה סה״מ תרנ״ז ס״ע מה ואילך. תרח״ץ ס״ע רעא ואילך. ובכ״מ.
15) ב״ר פי״ב, טו. פסיקתא רבתי פמ״א, ב. זהר ח״א קעג, סע״ב. רנא, ריש ע״ב. ח״ב מז, ב. שעהיוה״א פ״ה.
16) ב״ר ופסיקתא רבתי שם. זח״ג סה, א. שעהיוה״א רפ״ו.
17) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א שם. ועוד – נסמן בסה״מ י״ב-י״ג תמוז ע׳ רלד.
18) תו״א יתרו סט, ד. לקו״ת בלק עג, ב. סה״מ תרנ״ז ע׳ מו. ועוד.
19) ע״פ קהלת ג, כא.
20) תהלים פד, יב. וראה שעהיוה״א פ״ד ואילך. אוה״ת לתהלים (יהל אור) עה״פ (ס״ע ש ואילך). סה״מ שבהערה 14.
21) בתפלת מוסף דר״ה (בפסוקי מלכיות).
22) שבועות לה, סע״א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ו ה״ב.
23) וישלח לו, לב ואילך. ראה ל״ת להאריז״ל ס״פ וישלח. ע״ח שער (יא) המלכים פ״א. ספ״ה. ובכ״מ.
24) תניא פל״ז (מח, ב).
25) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
26) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳צו ואילך. וראה שם ע׳ א׳קכט ואילך. ח״ג ע׳ א׳רז ואילך.
27) בראשית ב, א.
28) יואל ב, כו.
29) דשנת העת״ר (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳נג ואילך). נתבאר בד״ה לא הביט און ביעקב שנה זו (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ קסט ואילך. ע׳ קעו ואילך).
30) תקו״ז בהקדמה (ג, ב).
31) ראה המשך מים רבים תרל״ו פל״ב (ע׳ לט-מ). המשך תער״ב ח״א פכ״ז (ע׳ מג-ד). פקנ״ד-ה (ע׳ דש ואילך). ובכ״מ.
32) ראה ע״ח שער (מג) ציור עולמות פ״א. לקו״ת במדבר ג, ג. ובכ״מ.
33) תהלים ה, ה.
34) המשך תרס״ו ע׳ תקו. תער״ב שם ע׳ תקכח. ובכ״מ.
35) ואתחנן ו, ה.
36) ראה אגה״ק סי״ח.
37) אולי אמר: היא בחי׳ רעו״ד. המו״ל.
38) ראה תניא פמ״ג (סב, א). ועוד.
39) בהבא לקמן – ראה המשך שבהערה 1 (ע׳ א׳קלד ואילך).
40) קנז, ב.
41) מאמרי אדה״ז תקס״ד ע׳ קנה ואילך. אוה״ת שה״ש כרך ב ע׳ תצז ואילך. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 8. ד״ה כרע שכב כארי תשט״ז (סה״מ במדבר ח״ב ס״ע קיח ואילך). ועוד.
42) תו״א וארא נה, א. ובכ״מ.
43) נדה ל, ב.
44) ראה סה״מ קונטרסים ח״א קסו, ב. ובכ״מ.
45) שמות ד, לא.
46) יל״ש בשלח רמז רמ.
47) ירמי׳ ב, ב (הפטרת שבת הראשון דשלשה דפורענותא).
48) בא יב, לט.
49) תניא ספל״א (מ, ב). לקו״ת ויקרא ג, א.
50) בשלח יד, ה.
51) ראה לקו״ת שם. ובכ״מ.
52) משנה סוטה יד, סע״א. פסחים ג, סע״ב. וראה לקו״ת אמור לה, ד. לו, א ואילך. ובכ״מ.
53) זח״ב סב, ב. ויק״ר פ״ט, א. במדב״ר פי״ט, ג. תנחומא חוקת ו. וראה ע״ח שער הכללים פי״א. שם שער (לב) הארת המוחין פ״א. לקו״ת שלח לז, ב. ועוד.
54) ראה גם ד״ה באתי לגני תש״כ (סה״מ באתי לגני ח״א ע׳ קכז). ועוד.
55) זח״א פג, א.
56) ראה לקו״ש חי״ח ע׳ 119. וש״נ.
57) יבמות כב, א.
58) בשלח טז, ד.
59) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קלו ואילך).
60) יתרו כ, יא. תשא לא, יז.
61) ח״א רמז, א. ח״ג רחצ, ב. ועוד. וראה סה״מ תש״ח ס״ע 272. ובכ״מ.
62) תהלים קמח, ה.
63) ואתחנן ו, ד.
64) ראה לקו״ת שלח מ, ג. בלק עג, רע״ג. ובכ״מ.
65) בהבא לקמן – ראה המשך תער״ב שם (ע׳ א׳קלז ואילך).
66) תקו״ז תיקון ע (קלה, ב).
67) משלי ה, ה. וראה לקו״ת פינחס עה, ד. אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תקסד ואילך). וש״נ.
68) תניא פי״ב (יז, רע״א) – מרע״מ פ׳ פינחס רכד, סע״א.
69) ראה מגילה כט, א. זח״א קכ, ב.
70) ל׳ הכתוב – תהלים עג, א.
71) תולדות כה, כג ובפרש״י (ממגילה ו, סע״א). ראה תניא פ״ט (יג, סע״ב ואילך). פי״ג (יח, ב). ובכ״מ.
72) לקו״ת ריש פרשתנו (מד, א).
73) חסר הסיום. המו״ל.

[סה"מ דברים ח"ב ע' קיד ואילך]

נדפס בסה״מ תשכ״א ע׳ 387 ואילך.

סגירת תפריט