בס״ד. ש״פ פינחס, כ״ד תמוז, מבה״ח מנחם-אב ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
איתא במדרש תהילים (עה״פ1 כי אם בתורת), אמרו ישראל לפני הקב״ה, ריבונו של עולם רצונינו ליגע בתורה יומם ולילה ואין לנו פנאי, אמר להם הקב״ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו עסקתם בתורה יומם ולילה. [והנה מאמר זה הוא בהמשך לי״ב תמוז וכל הענינים הקשורים בזה, שהרי מאמר זה2 אמרו בעל הגאולה בהבר מצוה שלו בי״ב תמוז, והמאמר שחזר שייך גם לההמשך תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו שאמר אביו (כ״ק אדמו״ר (מוהרש״ב) נ״ע) בשבעת ימי המשתה3, שהרי במאמר איתא במדרש תהילים מזכיר המאמר חז״ל4 תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו, וכמו״כ הי׳ זה המאמר שאמר אביו בהבר מצוה שלו (ביום כ׳ מרחשון תרל״ד)5]. ויש לקשר זה להחסידישע פרשה של שבוע זה (בלקו״ת)6, שמבואר שם בענין קודש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה7, דהיינו שישנו הענין דתבואתה שלישראל יש שייכות לזה, אלא שהם בבחי׳ ראשית תבואתה. דהנה תבואתה הוא תבואת ה׳ דבה׳ נברא העולם8, בהבראם9 בה׳ בראם10, שקאי על בריאת כל העולם כולו, וישראל הם ראשית תבואתה, וכמאמר בראשית11 ב׳ ראשית12, בשביל התורה שנקראת ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית13, שישראל הם הראשית התכלית והכוונה שבבריאת העולם, וממלאים עבודתם ופועלים בעולם ע״י התורה שנקראת ראשית, דקרוב הוי׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת14, ואין אמת אלא תורה15, דהגם שצ״ל גם ע״י הקדמת התפילה שפועלת ביטול16, אך העיקר הוא ע״י התורה שאז הוא ב׳ ראשית ישראל ותורה, דישראל אורייתא וקוב״ה כולא חד17, ועי״ז נפעלת (פירט זיך אויס) הכוונה בבריאת העולם, בראשית בשביל ב׳ שנקראו ראשית. דזהו מה שאמרו ישראל לפני הקב״ה ריבונו של עולם רצונינו ליגע בתורה ואין לנו פנאי, לפי שדוקא ע״י היגיעה בתורה ממלאים הכוונה דבראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ובשביל התורה שנקראת ראשית, שישראל שהם קדש להוי׳ ראשית תבואתה ממלאים הכוונה לפעול בעולם תבואת ה׳. דלכאורה מדוע אומרים ישראל רצונינו ליגע בתורה דוקא, והרי בתורה יש תורה ומצוות ובכל אחד מהם כמה וכמה פרטים, אלא שזהו מאחר שלפעול בעולם הוא ע״י התורה דוקא שנקראת ראשית, וכמבואר במאמרים הקודמים18 שישנו כמו שהעולם הוא מצד עצמו שעל מילואו נברא19, אך מ״מ זהו רק מצד הבריאה, ובכדי שיפעלו (אַז מ׳זאָל אויספירן) הכוונה של רצה הקב״ה לכונן את עולמו20, הוא ע״י מראש צורים אראנו21, בחי׳ התורה שנקראת ראשית. וזהו שמבקשים ישראל רצונינו ליגע בתורה יומם ולילה, וכמאמר הבעש״ט22 דבמקום שרצונו של אדם נמצא שם הוא נמצא, אך אין לנו פנאי, שזה שאין לנו פנאי הוא ג״כ ע״פ תורה, דאם לא כן מהי טענתם אין לנו פנאי, הֶיו פנויים (זייט יע פנוי), שהרי יש ציווי לעסוק בתורה יומם ולילה23, ואין הקב״ה בא בטרוניא עם בריותיו24, אלא שזה שאין לנו פנאי הוא ג״כ ע״פ תורה.
אמר להם הקב״ה, ודיבורו של הקב״ה חשיב מעשה25, קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו עסקתם בתורה יומם ולילה, דע״י הנחת תפילין של ישראל פועלים שהקב״ה מניח תפילין, וכמ״ש מגיד דבריו ליעקב וגו׳26 שהקב״ה מה שהוא עושה מגיד ליעקב27, וכידוע ב׳ הענינים שבזה28, או שהמצוות שלמעלה פועלים שיהיו המצוות שלמטה, או שע״י שישראל עושין עי״ז הקב״ה עושה, ובמאמר דאיתא במדרש תהילים הנ״ל29 מבואר שע״י הנחת תפילין שלמטה עי״ז הקב״ה מניח תפילין, וכמ״ש30 ישראל אשר בך אתפאר, דאתפאר הו״ע התפילין וכמ״ש31 פארך חבוש עליך, וכמבואר בההמשך תפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו3 שהתפילין הם ענין התכשיטין32, והתכשיטים פועלים במי שלובשם, ועי״ז שהקב״ה מניח תפילין עי״ז מתגדלין ישראל, וכמ״ש33 השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
והנה בתשובת הקב״ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו עסקתם בתורה יומם ולילה, ישנם ב׳ ענינים הפכיים, דמזה שאומר מעלה אני עליכם היינו שאין זה בדיוק כמו לימוד התורה, שעל כן רק מעלה אני עליכם כאילו כו׳, ולאידך גיסא מובן שיש לזה שייכות לתורה, שעל כן מעלה אני עליכם כאילו עסקתם בתורה יומם ולילה. והענין הוא, דהנה בתורה נאמר34 אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, וכמבואר בזה35 שאין זה רק קדימה בזמן, אלא הקדימה בזמן היא מאחר שהתורה היא קדומה לעולם במעלה, ועד לקדימה שבאין ערוך, שלכאורה אין זה מובן, והרי הלשון הוא אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, שמזה גופא מובן שהקדימה היא לא באין ערוך אלא בהגבלה. אך הביאור בזה הוא, שע״י שהתורה היא למעלה באין ערוך מהעולם, הנה אפילו כמו שנעשית בערך העולם הרי היא למעלה במדריגה מהעולם. דהנה אלפיים שנה הוא אאלפך חכמה אאלפך בינה36, שהו״ע המוחין, דמוחין הם למעלה מהמדות, ובזה גופא יש ב׳ ענינים, דישנו כמו שהמוחין הם למעלה באין ערוך מהמדות, וישנו כמו שמוחין ומדות נעשים בבחי׳ עילה ועלול שאז הם בשייכות זה לזה, דהנה בעילה ועלול העילה מחייבת את העלול, ועד שהעילה כמו שהיא בשלימותה מוכרח להיות העלול ממנה. אך ישנו המוחין כמו שהם לעצמם שאז הם באין ערוך להמדות, שמוחין ומדות הם ב׳ ענינים שונים ועד שהם הפכים זה מזה, דמוחין הם התיישבות וקרירות ולעצמו, ומדות הם התפעלות והרגש ולזולתו, דהנה המדות כל ענינן הוא בשביל הזולת, וכמו שמצינו באברהם שענינו הוא מדת החסד37, דכתיב בי׳ והוא יושב גו׳ כחום היום38, שחיפש אורחים בכדי שיוכל למלאות מדת חסדו, שזהו מאחר שכל ענין המדות הוא בשביל הזולת, ובשעה שחסר הזולת אין שייך ענין המדות ועד שחסר גם בעצמו, משא״כ המוחין הם לעצמו ואין צריך לזולת. והגם שגם במוחין נאמר39 הרבה קיבלתי מרבותי והרבה קיבלתי מחבריי ומתלמידי יותר מכולם, אך כל זה הוא רק הדרך איך להגיע למוחין, אבל ההעמקה וההתרכזות (און דער צוטראָגן זיך) בהשכל שעי״ז ממשיך מכח המשכיל ולמעלה מעלה מזה (און נאָך העכער און נאָך העכער), הרי זה דוקא כשהוא לעצמו ולא ע״י הזולת, וזהו מאחר שבענין זה אין מקום להזולת, ואדרבה ששם גורם הזולת בלבול וטרדה. והיינו שבמוחין ישנם ב׳ ענינים, שישנו כמו שהמוחין הם בשייכות להמדות, וישנו כמו שהמוחין הם שלא בערך להמדות, וזה גופא שהם שלא בערך להמדות הנה זה פועל דגם כמו שנעשים בשייכות להמדות, שזהו הבחינה דמדות שבשכל, ועד למוחין שפועלים בהמדות כמו שהן במקומן, ועד למוחין שבמדות, הנה שם גופא בשייכותם אל המדות הרי הם באופן של קדימה להם. וכמו״כ הוא גם בתורה שקדמה אלפיים שנה לבריאת העולם, שזה גופא שכמו שהיא בערך לעולם היא באופן של אלפיים שנה קדמה כו׳ הוא מאחר שבפנימיות היא באין ערוך למעלה מהעולם, שזהו ענין שעשועים לפניו40 ונעלמה מעין כל חי41, שכל חי הוא באין ערוך למטה מהתורה, ואעפ״כ איתא בזהר42 שתורה היא מלשון אורה, שהו״ע של הוראה43, שענין ההוראה שייך לזולת דוקא, או לזולת כפשוטו או לזולת שבעצמו, שהוא כל מה שזולת להמוחין, שאין זה סתירה לזה שהתורה היא נעלמה מעין כל חי, באין ערוך להעולם, ואדרבה שהא בהא תליא, כנ״ל, ועד שהיכן לוקחים (נעמט מען) הפנימיות שבתורה, דוקא כמו שהיא למטה באופן של למצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם44, שעי״ז דוקא לוקחים (נעמט מען) הבחינה דנעלמה מעין כל חי.
וזהו מה שאמרו ישראל לפני הקב״ה רצונינו לעסוק בתורה ואין לנו פנאי, דמאחר שקדש ישראל להוי׳ ראשית תבואתה, שע״י התורה שנקראת ראשית פועלים בעולם, ע״כ רצונינו לעסוק בתורה אך אין לנו פנאי, שבגלל45 זה גופא שענין התורה הוא לפעול בעולם ועד שאפילו מי שתורתו אומנתו מ״מ צריך לימוד התורה אצלו להיות באופן של שייכות לעולם, שזהו ענין תורתו אומנתו שהוא ע״ד התורה אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב״ה בבריאת העולם46, שזהו פירוש תורתו אומנתו, שלימוד התורה שלו פועל בעולם, שעפ״ז מבואר מה שרשב״י שהי׳ תורתו אומנתו47 מ״מ התפלל פעם אחת בשנה48, שזהו מאחר שאפילו בתורתו אומנתו צ״ל באופן שהתורה תפעל בעולם, ע״כ פעם אחת בשנה הי׳ מוכרח להתפלל (האָט ער געמוזט דאַווענען)49, והיינו שענין התורה לפעול בעולם דוקא, ע״כ אין לנו פנאי, שעולם הוא מלשון העלם והסתר50 כו׳ שעי״ז אין לנו פנאי, ועד שנעשה אין לנו פנאי כפשוטו. שזהו גם ענין איתא במדרש תהילים, שתהילים הוא הממוצע בין תורה לתפילה51, שהרי תהילים הוא מהכ״ד ספרים52, ומ״מ הוא תהלות ותשבחות (וכמבואר בגמרא ברכות53) ותהלות ותשבחות הו״ע התפילה, וע״ז ביקש דוד המלך ע״ה יהיו לרצון אמרי פי54, שהקורא בתהילים יהי׳ נחשב זה כאילו לומד בנגעים ואהלות55, שאין הכוונה רק לנגעים ואהלות אלא לכללות ענין התורה שהיא בהבנה והשגה, חכמה שלמעלה, ובתורה גופא נגעים ואהלות, וכמבואר במ״א56 מדוע נקט נגעים ואהלות דוקא, שכל זה הוא מה שאיתא במדרש תהילים, שתהילים הוא הממוצע בין תורה ותפילה, שטענו אין לנו פנאי מאחר שענין התורה היא לפעול בעולם דוקא.
אמר להם הקב״ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו יגעתם בתורה יומם ולילה, וכמבואר שיש בזה ב׳ ענינים, שהוא רק מעלה אני עליכם כאילו ומ״מ יש לזה שייכות. דהנה תפילין מחולקים מהתורה בזה שתורה פועלת לשנות (אויף איבערמאַכן) את אויר העולם, ותפילין הגם שפועלים בעולם, וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ויראו ממך57, מ״מ אין זה ענין של שינוי העולם (איבערמאַכן די וועלט) אלא רק ויראו ממך. אך מ״מ יש לתפילין שייכות לתורה, דהנה ע״ד מה שאמרו רצונינו לעסוק בתורה יומם ולילה, שזהו מה שהתורה פועלת ביומם ולילה, שהו״ע המדות שהן כללות העולם, ששת ימים גו׳ וביום השביעי58, שזהו ענין הז׳ מדות59, יומם ולילה, ז״א ומלכות, שהתורה פועלת המשכת המוחין במדות, כמו״כ הו״ע התפילין שענינם הוא המשכת המוחין במדות, וכמבואר60 בענין הקב״ה מניח תפילין, דהקב״ה הוא ז״א ומלכות ומניח תפילין הו״ע המשכת המוחין במדות, והיינו שגם התפילין הו״ע המשכת המוחין במדות, אלא שע״י התורה היא המשכת המוחין ומדות בעולם, וע״י התפילין המשכת המוחין למדות בעולם קטן זה האדם61, וכמו שמרומז זה גם בהבתים ורצועות, שהבתים הם הד׳ פרשיות ד׳ מוחין, ומכל בית נמשך רצועה שהו״ע המשכת המוחין במדות, וכמבואר בזהר ואתחנן62 ששם מבואר ענין התפילין, ובדרושים המבארים את הזהר בפרטיות63. וזהו גם מה שהדין64 הוא שקדושת הרצועות היא למטה מקדושת הבתים, שזהו מאחר שהרצועות הן למטה מהמוחין ע״כ קדושתן היא למטה מהבתים. וזהו קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו עסקתם בתורה יומם ולילה, דהגם שע״י התפילין הוא המשכת המוחין במדות רק באדם, אך מאחר שגם את העולם נתן בלבם65, הנה ע״י שפועל בהד׳ יסודות שלו, עי״ז פועל בהד׳ יסודות שבעולם שהם כללות העולם, וכמבואר ברמב״ם הלכות יסודי התורה66 שהד׳ יסודות הם כללות העולם. [ועד שיש מעלה בתפילין על תורה, שמצד התורה נעשה ההמשכה במדות יומם ולילה ובתבואתה תבואת ה׳ בה׳ בראם, דהן אמת שהוא משם הוי׳, אך זהו ה׳ אחרונה דשם הוי׳, אלא שהוא באופן כמו שהיא באצילות ולא כמו שיורדת לבי״ע, דבמלכות ישנם ב׳ ענינים, דכמו שהיא באצילות נקראת שלומי אמוני ישראל67 כמבואר במ״א68, וישנו כמו שיורדת בבי״ע, וע״י התורה נעשית ההמשכה רק במלכות כמו שהיא באצילות, משא״כ ע״י התפילין ממשיכים בספירת המלכות כמו שהיא יורדת לבי״ע, וע״כ הנה זה שאין לנו פנאי מפריע רק בענין התורה, משא״כ בענין התפילין ששם אין מפריע הענין דאין לנו פנאי, מאחר שתפילין שייכים מלכתחילה לעולם כו׳69].
וזהו ג״כ מה שהבר מצוה הו״ע וחזקת והיתה לאיש70, כאיש גבורתו71, שהו״ע המדות, דכשנעשה בן י״ג שנה ויום א׳ ניתן לו כחות לפעול בעניני העולם ולברר היצר הרע דאקדימא טעניתי׳72. ויש לומר שזהו מה שקריאת שמע היא המצוה הראשונה שחייב כשנעשה גדול73, וכמבואר בהתוועדויות הקודמות74 בענין מאימתי קורין את שמע75, דהנה בקריאת שמע יש ב׳ ענינים, א׳ מסירות נפש בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך76, ב׳ ענין התורה וכמאמר הירושלמי77 דזה שינון וזה שינון, היינו שקריאת שמע הו״ע התורה שפועלת הבירור בעולם. שזהו ג״כ ענין התפילין, שהסדר בהנחתן הוא תפילין של יד ואח״כ תפילין של ראש, דתפילין של יד הו״ע יחודא תתאה78, אתכפיא79, ותפילין של ראש הו״ע יחודא עילאה78, אתהפכא79 [אע״פ שבמ״א מבואר שביחודא עילאה לא שייך גם אתהפכא, דבאצילות לא יגורך רע80]. וזהו ענין יוסף וכמ״ש81 אלה תולדות יעקב יוסף, ומבואר בזה82 שיוסף ענינו הוא ההמשכה בבי״ע, וכמ״ש83 יוסף ה׳ לי בן אחר, ופירש רבינו הצ״צ84 דמאחר נעשה בן שזהו ענין התשובה, בחי׳ אתהפכא. וע״י הנחת תפילין שלמטה פועלים שהקב״ה מניח תפילין למעלה, ותפילין דמארי עלמא מאי כתיב בהו ומי85 כעמך ישראל גוי אחד בארץ, שממשיכים אחד בארץ, ועי״ז נעשה האתהפכא דוהפכתי אבלם לששון86, שימי בין המצרים נהפכים לששון ולשמחה87, ועד לגאולה באופן כמו שהי׳ בימי הגאולה דנפלאת היא בעינינו88, וראו כל אפסי ארץ89, ועד שהודו בעצמם שזה הי׳ באופן נסי [וכמבואר בהתוועדויות דימי הגאולה90], ועד לונגלה כבוד הוי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר91, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) א, ב.
2) ד״ה איתא במדרש תילים תרנ״ג (סה״מ תרנ״ג ע׳ רעט ואילך. תש״ח ע׳ 271 ואילך).
3) נדפס בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשכ״ח), ואח״כ בסה״מ תרנ״ג ע׳ רלג ואילך.
4) ברכות ו, א.
5) ראה הערה בסה״מ תש״ח ותרנ״ג שבהערה 2. וראה גם סה״מ תרל״ד ע׳ נג הערה 1.
6) פינחס עט, ב ואילך.
7) ירמי׳ ב, ג (סיום הפטרת פ׳ פינחס).
8) מנחות כט, ב. ירושלמי חגיגה פ״ב ה״א. ובכ״מ.
9) בראשית ב, ד.
10) מנחות שם. ב״ר פי״ב, ב. פרש״י עה״פ.
11) בראשית א, א.
12) תקו״ז ריש תיקון א וריש תיקון ה. וראה גם זח״א ז, ב. ועוד.
13) תנחומא (באָבער) ר״פ בראשית פי׳ ג׳ וה׳. לקח טוב (פס״ז), רש״י ורמב״ן ר״פ בראשית. וראה ב״ר פ״א, ד. ויק״ר פל״ו, ד.
14) תהלים קמה, יח.
15) ירושלמי ר״ה פ״ג ה״ח. תדא״ז פכ״א. איכ״ר פתיחתא ב. תקו״ז תכ״א (נ, א). וראה גם ברכות ה, ריש ע״ב.
16) ראה סה״מ תש״ד ס״ע 75-6. ובכ״מ.
17) ראה זח״ב צ, ב. וראה גם זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, סע״א. תניא בהקדמה (ג, ב). שם פ״ד (ח, ב). ריש פכ״ג. קיצורים והערות לתניא ע׳ קד-ה. וש״נ.
18) ד״ה כי מראש צורים די״ב תמוז (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ ריב).
19) ראה ב״ר פי״ד, ז. פי״ג, ג.
20) שמו״ר פט״ו, ז. ראה סה״מ במדבר שם ע׳ קנו הערה 3.
21) בלק כג, ט.
22) כש״ט (הוצאת קה״ת) הוספות סל״ח (עט, ב). וש״נ.
23) מנחות צט, ב. רמב״ם הל׳ ת״ת פ״א ה״ח. שו״ע אדה״ז או״ח סקנ״ה ס״א.
24) ע״ז ג, א.
25) ב״ר פמ״ד, כב.
26) תהלים קמז, יט.
27) שמו״ר פ״ל, ט.
28) ראה סה״מ דברים ח״ב ע׳ יז. וש״נ. סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ שעט. וש״נ.
29) סה״מ תרנ״ג שם (ע׳ רעט). תש״ח שם (ס״ע 271-2).
30) ישעי׳ מט, ג.
31) יחזקאל כד, יז. ראה ברכות יא, א. טז, ב. סוכה כה, ב. מו״ק טו, א. ועוד.
32) ראה שרש ישע ערך טטף (הובא בסה״מ תרנ״ג שבהערה 3). ועוד – נסמן בסה״מ שם.
33) תבוא כו, טו.
34) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב״ר פ״ח, ב. ויק״ר פי״ט, א. תנחומא וישב ד. וש״נ. זח״ב מט, א.
35) ראה (נוסף להנסמן בהערה 2) סה״מ תש״ד ע׳ 198 (תשי״א ע׳ 262) ואילך. ד״ה אלפיים שנה תשי״א (סה״מ שבועות בתחלתו). ועוד.
36) ראה איוב לג, לג. שבת קד, א. וראה גם לקו״ת שה״ש א, סע״ד ואילך. מאמרי אדה״ז כתובים ח״ב ע׳ ו ואילך. המשך והחרים תרל״א (קה״ת, תשע״ה) ע׳ יח.
37) ראה ספר הבהיר סקצ״א. ז״ח תולדות כז, א. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך א) ערך אברהם ס״ג (ס״ע סט ואילך). וש״נ.
38) ר״פ וירא (יח, א) ובפרש״י.
39) תענית ז, א. מכות י, א.
40) משלי ח, ל.
41) ע״פ איוב כח, כא.
42) ח״ג נג, ב.
43) ראה גם רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק).
44) שבת פח, סע״ב ואילך.
45) בהבא לקמן – ראה גם ד״ה ראשית עריסותיכם דש״פ שלח שנה זו (סה״מ במדבר ח״א ס״ע רסג-ד). שיחת ש״פ בלק שנה זו (שיחות קודש תשכ״ח ח״ב ע׳ 336).
46) ב״ר פ״א, א.
47) שבת יא, א.
48) רבינו יונה לרי״ף ברכות ח, א (ד״ה אלא ביני עמודי – ד, א בדפי הרי״ף).
49) ראה או״ת להה״מ קיג, ד ואילך (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפח).
50) לקו״ת במדבר ה, ג. שלח לז, ד. שבת שובה סד, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה (בשם מרז״ל). סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 160 ואילך. ועוד.
51) ראה גם ד״ה לפיכך נקראו תשט״ז (סה״מ ויקרא ע׳ פט). ד״ה ואני נתתי לך שכם אחד תשל״ב (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ רלז). ד״ה פדה בשלום תשמ״א (סה״מ יו״ד-י״ט כסלו ע׳ ס). סה״ש תשנ״ב ח״ב ס״ע 479-80. ובכ״מ.
52) ב״ב יד, סע״ב.
53) ראה ברכות ג, ב. ז, ב.
54) תהלים יט, טו.
55) מדרש תהלים בתחלתו. יל״ש תהלים רמז תריג.
56) ראה שיחות: מוצאי פסח שני ה׳שי״ת (שיחות קודש ה׳שי״ת (ברוקלין, תשנ״ח) ע׳ 50). ש״פ וארא תשד״מ (התוועדויות ח״ב ס״ע
785-6). אור לי״ב סיון תשמ״ז (התוועדויות ח״ג ע׳ 498).
57) תבוא כח, י. ראה ברכות ו, א. מגילה טז, ב. סוטה יז, א. מנחות לה, ב. חולין פט, רע״א.
58) תשא לא, טו. לד, כא. אמור כג, ג.
59) ראה תו״א בשלח סו, ג. ובכ״מ.
60) ראה (נוסף להנסמן בהערה 2) תו״א מקץ לה, ב-ג. וראה גם סה״מ דברים ח״ב ע׳ טו-ז.
61) ראה תנחומא פקודי ג. זח״ג לג, ב. תקו״ז תיקון סט (ק, ב. קא, א). ועוד.
62) ח״ג רסב, א.
63) סידור (עם דא״ח) שער התפילין ז, סע״א ואילך. אמרי בינה (קה״ת, תשמ״ה) שער התפילין פקל״ה (ה [קיב], א) ואילך. ובכ״מ.
64) ראה שו״ע אדה״ז סכ״ח סוס״ז.
65) קהלת ג, יא.
66) פ״ד ה״א.
67) שמואל-ב כ, יט.
68) ראה זח״ג קפ, ב. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ס״ע רפ. המשך תער״ב ח״ב פשפ״ד (ע׳ תשצ). שם פש״צ (ע׳ תתא-ב). סה״מ תרפ״ז ע׳ כה. ובכ״מ. וראה ע״ח שער (ל) הפרצופים דרוש ג. שער (כז) עיבור יניקה מוחין פ״א. ועוד.
69) קטע זה אינו ברור בזכרון השומעים. המו״ל.
70) מלכים-א ב, ב. ראה בארוכה ד״ה וחזקת והיית לאיש שנה זו (לעיל ע׳ קמד ואילך). וש״נ.
71) ס׳ שופטים ח, כא.
72) ראה זח״א קעט, סע״א ואילך. קה״ר פ״ד, יג. וראה בארוכה סה״מ עת״ר ע׳ סג ואילך. תרפ״ג ע׳ רנו (תש״ט ע׳ 228) ואילך. תרח״ץ ע׳ רמ ואילך. ובכ״מ.
73) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 590 הערה ד״ה די ערשטע מצוה. וש״נ.
74) שיחת י״ב תמוז שנה זו (שיחות קודש תשכ״ח ח״ב ע׳ 319).
75) משנה ריש ברכות.
76) ואתחנן ו, ה.
77) ברכות פ״א ה״ב. שבת פ״א ה״ב.
78) ראה אוה״ת ואתחנן ע׳ שמו. סה״מ תרכ״ז ע׳ קב. ועוד.
79) ראה סה״מ תרל״ה ח״א ע׳ פו. תרנ״ד ע׳ קנב. וראה לקו״ש חט״ז ע׳ 190. וש״נ. חי״ח ע׳ 74. וש״נ.
80) תהלים ה, ה. ראה לקו״ת במדבר ג, סע״ג.
81) וישב לז, ב.
82) סה״מ תרנ״ג שם ע׳ רס. ד״ה וחזקת והיית לאיש שנה זו פ״ד (לעיל ע׳ קמח). וראה גם לקו״ש חט״ו ע׳ 436, ובהנסמן שם הערה 28.
83) ויצא ל, כד.
84) אוה״ת ויצא רכ, א ואילך. ויחי שפו, סע״א ואילך. ועוד.
85) דברי הימים-א יז, כא.
86) ירמי׳ לא, יב.
87) ע״פ זכרי׳ ח, יט.
88) תהלים קיח, כג.
89) ישעי׳ נב, י. תהלים צח, ג.
90) שיחת י״ב תמוז שנה זו (שיחות קודש שם ע׳ 308 ואילך).
91) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' קנב ואילך]
כעין שיחה. נדפס בספר ״ילקוט בר מצוה״ (קה״ת, תשמ״ג ואילך) ע׳ 21 ואילך.