בס״ד.
בזה הננו מוציאים לאור מאמר ד״ה בראשית ברא ושיחה מכ״ק אדמו״ר שליט״א, שאמרם במוצאי שבת בראשית שנה זו.*
מערכת ״אוצר החסידים״
ר״ח מ״ח ה׳תשל״ח. ברוקלין, נ.י.
שנת השבעים וחמש להולדת כ״ק אדמו״ר שליט״א
__________
*) השיחה נדפסה בלקו״ש ח״כ ע׳ 266.
בס״ד. מוצאי שבת בראשית – בחדרו – ה׳תשל״ח
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וארז״ל1 אמר ר׳ יצחק לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו׳ ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים2, שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב״ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. ומבואר בזה בדרושי רבותינו נשיאינו3, דזה מה שהי׳ צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם הוא, כי ענין ״החודש הזה״ הוא יחוד סובב וממלא. כי חודש הוא בחינת מלכות, חודש אשתו4, בחי׳ ממכ״ע, ו״זה״ הו״ע גילוי [כמרז״ל5 מראה באצבעו ואומר זה], יסוד וז״א, יחוד סוכ״ע וממכ״ע. ופירוש ״החודש הזה (לכם)״ הוא שבבחי׳ ממכ״ע (חודש) יהי׳ בו גילוי סוכ״ע (הזה). והי׳ צריך להתחיל את התורה מהחודש הזה לכם, כי תכלית התורה ומצוותי׳ הו״ע יחוד סובב וממלא.
ב) והנה ענין המשכת הסובב שע״י תומ״צ בשרשו הראשון הוא המשכת אוא״ס שלפני הצמצום. וכדאיתא בעמה״מ בתחלתו6, דבריאת העולמות הי׳ ע״י צמצום הראשון שהי׳ באוא״ס ונשאר חלל ומקום פנוי, ומזה הוא שרש התהוות הכלים ומציאות העולמות (ענין מעשה בראשית). ומ״ש7 ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה [שקאי על העבודה דתומ״צ, לעבדה זה רמ״ח מ״ע ולשמרה זה שס״ה מל״ת8] הוא להמשיך תוספות אורות ע״י הקו מאוא״ס שלפה״צ, עד שלעתיד יהי׳ גילוי אוא״ס במקום החלל כמו שהי׳ קודם הצמצום. וזהו לא הי׳ צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם כו׳, כי סיפור מע״ב הכל הוא אחר הצמצום, ומכיון שענינה של התורה הוא המשכת אוא״ס שלמעלה מהצמצום, הוצרך להתחיל את התורה (לא במע״ב, כ״א) מהחודש הזה שהו״ע המשכת בחי׳ הסובב (״הזה״), שבשרשו הוא המשכת אוא״ס שלפה״צ.
ג) ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. והיינו שהענין דכח מעשיו גו׳ לתת להם נחלת גוים הוא נעלה יותר גם מענין המשכת הסובב, בחי׳ אוא״ס שלפה״צ. דהנה תכלית הכוונה (דתומ״צ) הוא להמשיך בחי׳ אור חדש, היינו בחי׳ עצמות אוא״ס שלמעלה מהאור שהי׳ ממלא מקום החלל9. והמשכת אור זה הוא דוקא ע״י עבודת הבירורים10. וזהו היתרון שבכח מעשיו גו׳ לתת להם נחלת גוים על החודש הזה, כי ענין החודש הזה הוא המשכת אור הסובב, שבשרשו הוא בחי׳ האור שהי׳ ממלא מקום החלל, וע״י11 עבודת הבירורים דעניני העולם שנפלו מז״מ, מלכי אדום שברצונו נתנה להם – כמרז״ל12 בונה עולמות ומחריבן – ובנ״י מבררים ויורשים13 אותם ונעשו נחלת יעקב, ממשיכים בחי׳ אור חדש שלמעלה מהאור שהי׳ ממלא מקום החלל. וכמו שהוא בכלל העולם (עולמות בי״ע, דמשם יפרד) בא ג״כ בפרט הבירור דכיבוש ארצות שבעה גוים, שישראל מהפכים אותם לארץ ישראל.
ד) והנה מכיון דזה ש״ברצונו נתנה להם״ (לזמן מסויים) הוא בכדי שיהי׳ אח״כ ״ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו״, הרי פשוט, שבאם מחליטים בתוקף, אזי מבררים בנקל יותר את ארצות שבעה גוים, וכל העולם כולו, שיהי׳ דירה לו ית׳. וזה מה שנדמה שצריך לזה יגיעה ועמל, ועד שאומות העולם טוענים בנוגע לכל בירור14 לסטים אתם הוא מצד גודל ההעלם והסתר, מה שאין נרגש בעולם אשר ״כל הארץ של הקב״ה היא״ (ו״כי15 ממך הכל״16). אבל הרי תכלית הכוונה של ההעלם והסתר הוא בכדי שיהי׳ ובקשתם משם17, אַז אידן זאָלן זוכן און געפינען דעם אויבערשטן בכל עניני העולם, בההעלמות וההסתרים18 [וכמשל האב המסתיר את עצמו מבנו הקטן בכדי להראות את חכמת הבן שמבין שההסתר וההעלם אינו אלא בכדי שיבקשנו וימצאנו19], והבטיחה תורה שכאשר ובקשתם משם אז בודאי ״ומצאת״20, שכובשים את כל העולם ועושים ממנו דירה לו ית׳, עד אשר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו׳ לעבדו שכם אחד21. והיתה לה׳ המלוכה22.
ה) ויש לקשר זה גם עם ענין ד״ויעקב הלך לדרכו״ (שבמוצאי שבת בראשית23), דהגם שהולך לדרכו (גם) בעניני הרשות ובעובדין דחול במשך כל השנה, מ״מ אינו יירא מזה, כי אם, הולך לבטח דרכו, ובשמחה ובטוב לבב. וזהו גם מה שבמוצאי שבת [ובפרט במוצאי שבת בראשית, שאז מתחיל (בעיקר) הסדר דויעקב הלך לדרכו23] אומרים24 אל תירא עבדי יעקב25, כי ״במוצאי שבת מסתלקת הנשמה יתירה וצריך לחזור ולירד בבחי׳ יעקב עבדי בכל ששת ימי המעשה לברר בירורים בבי״ע כו׳ לכך אומר אל תירא עבדי יעקב כו׳ מלירד שם, ובזה נותנים כח ועוז כו׳״26. והטעם לזה (לענין אל תירא) הוא כי הוי׳ אלקיו עמו27, שכאו״א מישראל (גם מי שהוא בבחי׳ יעקב), בכל מקום ובכל זמן ובכל ענין (גם בחו״ל ובימי החול ובעובדין דחול), הוי׳ אלקיו (הוא) עמו, ועד שנעשה שותף להקב״ה במעשה בראשית28, שהוא פועל חידוש בהבריאה (כמו הקב״ה כביכול). כי ע״י עבודתו בעבודת הבירורים לעשות את העולם דירה לו ית׳, הוא פועל חידוש בהבריאה [דזהו גם מה שבשבת בראשית קוראין בתורה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, שעי״ז נעשה בריאת השמים והארץ וכל צבאיהם מחדש ובאופן חדש], ועד שיהי׳ השמים החדשים והארץ החדשה גו׳29.
__________
1) תנחומא (באבער) יא. ועוד – הובא בפרש״י עה״ת.
2) תהלים קיא, ו.
3) אוה״ת בא ע׳ רסב.
4) שם ע׳ רנה, רעח.
5) תענית בסופה (ובפרש״י שם). פרש״י בשלח טו, ב.
6) הובא באוה״ת שם. ובארוכה יותר בהמשך תרס״ו בתחלתו (ס״ע ג ואילך), ד״ה יו״ט של ר״ה תש״י ס״ז. ובכ״מ.
7) בראשית ב, טו.
8) אוה״ת בראשית (ח״ו ע׳ 2082 – בשם ארז״ל). וראה לקו״ת שה״ש (מח, ד). יל״ר בראשית. זח״א כז, א. תקו״ז תכ״א (סב, א). שם תנ״ה (פח, ב).
9) המשך תרס״ו שם (ע׳ ד׳). ע׳ תקט. ד״ה יו״ט של ר״ה תש״י שם. ועוד.
10) המשך תרס״ו ע׳ שלז ואילך. ס״ע שנד ואילך. ועוד.
11) להעיר גם מהמשך הנ״ל ס״ע שמ ואילך.
12) קה״ר פ״ג, יא.
13) המשך וככה תרל״ז פס״ח. ד״ה אם רוח המושל תרצ״ה (בסה״מ קונט׳ ח״ב) פ״ו. ובכ״מ.
14) ראה אוה״ת שבהערה 3. וראה לקו״ש ח״י ע׳ 3, 5.
15) לשון הכתוב – דה״א כט, יד.
16) ראה אוה״ת שבהערה 3.
17) ואתחנן ד, כט. וראה לקו״ת ראה לב, ג.
18) ומכיון שמצד ההעלמות וההסתרים, הבירור הוא ״בבחי׳ התחדשות גמורה כחידוש יש מאין״, לכן, עי״ז דוקא הוא עיקר המשכת האור חדש (המשך תרס״ו ע׳ שנד-ה).
19) לקו״ת סוכות פב, א. שער האמונה בהקדמה. המשך תרס״ו ע׳ רמח ואילך (ולהעיר גם מהמשל המובא שם ס״ע שפ ואילך).
20) ואתחנן שם.
21) צפני׳ ג, ט.
22) עובדי׳ א, כא.
23) כמבואר בהשיחה (סעיף ד׳) (נדפסה בלקו״ש ח״כ ע׳ 269).
24) כ״ה בלקו״ת שבהערה 26. ולהעיר, שבכ״מ בדא״ח מבוארים גם (נוסחאות ו)מנהגים שאין נוהגים בחב״ד.
25) לשון הכתוב – ישעי׳ מד, ב. ירמי׳ ל, יו״ד. ועוד.
26) לקו״ת בלק עב, ב.
27) בלק כג, כא. ובלקו״ת שם (עא, סע״ד), שענין זה (דהוי׳ אלקיו עמו) ״הוא העזר מלמעלה״ לבחי׳ יעקב. – ושייך לתרועת מלך בו – עבודה דר״ה (לקו״ת ר״ה נד, ג. וראה גם לקו״ת בלק עב, סע״ב).
28) שבת קיט, רע״ב. וראה לקו״ש ח״ו ע׳ 23 הע׳ 73.
29) ישעי׳ סו, כב. ובסה״מ תרע״ח ע׳ רפד: והוא ההמשכה מבחי׳ עצמות א״ס שלמעלה מגילוי הקו ולמעלה מהאור שהי׳ ממלא מקום החלל.
[סה"מ בראשית ח"א ע' פט ואילך]
הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, ונדפס בקונטרס בפ״ע (קה״ת, תשל״ח), ואח״כ בסה״מ מלוקט ח״א ע׳ רסז ואילך. הפתח דבר נדפס לקמן בהוספות.