בס״ד. ש״פ וארא, כ״ח טבת, מבה״ח שבט ה׳תשי״ב
הנחה בלתי מוגה
וידבר1 אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי׳ וארא אל אברהם וגו׳ בא-ל שד-י ושמי הוי׳ לא נודעתי להם2, ורק ע״י הד׳ לשונות של גאולה3 הנה אז דוקא וידעתם כי אני הוי׳4. וידוע הקושיא בזה, שהרי גם אצל האבות הי׳ הגילוי דשם הוי׳ וכמ״ש5 וירא הוי׳ אל אברם, וכן מצינו בעוד מקומות שהי׳ אצל האבות הגילוי דשם הוי׳, ומהו אומרו ושמי הוי׳ לא נודעתי להם. ועוד צריך להבין מהו המעלה בגלות מצרים דוקא, שע״י הגאולה ממצרים דוקא יהי׳ הגילוי דשם הוי׳, דאי אפשר לומר שע״י הגאולה (היינו זה שאינם נמצאים בגלות) עי״ז יהי׳ גילוי שם הוי׳, שהרי גם האבות לא היו בגלות ומ״מ ושמי הוי׳ לא נודעתי להם, כי אם הכוונה שע״י גלות מצרים דוקא והגאולה מהגלות, עי״ז וידעתם כי אני הוי׳, וצריך להבין מהי המעלה בענין גלות מצרים וגאולת מצרים דוקא שעי״ז דוקא וידעתם כי אני הוי׳.
ויובן זה בהקדים מאמר רז״ל6 אין ישראל נגאלין אלא בתשובה. והנה7 מזה שאומר אלא בתשובה סתם ואינו אומר תנאים בזה, מובן שלענין הגאולה מוכרח שיהי׳ תחילה הקדמת התשובה דוקא, והיינו שצורך הקדמת התשובה לגאולה אין זה דוקא כשיש חטא ועון, כי אם גם כשאין חטא מ״מ צריך הקדמת התשובה דוקא, וכמו שאומר הלשון אין ישראל נגאלין אלא בתשובה (אלא דייקא). וצריך להבין מהו ההכרח לענין הגאולה בהקדמת התשובה דוקא, דבשלמא כשיש חטא ועון, מובן שצריך הקדמת התשובה, שהרי לעתיד יהי׳ ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ8, הנה צריך לזה שיהי׳ העדר העבירות, שלהענינים דלעו״ז לא יהי׳ אחיזה אצלו במחשבה דיבור ומעשה, ואז דוקא יהי׳ אפשר להיות הגילוי דלעתיד, אבל כשאין חטאים כו׳ מה צריך ענין התשובה דוקא. והנה ענין התשובה הוא כמ״ש9 כי לא ידח ממנו נדח, דממנו קאי על עצמות ומהות א״ס ב״ה, שזהו כי לא ידח ממנו נדח, ממנו דוקא, שכל נשמה ונשמה היא מקושרת בעצמות ומהות א״ס ב״ה. והנה איך יהי׳ התקשרות הנשמה עם עצמות ומהות א״ס ב״ה, שהנשמה היא גבולית ונברא, ועצמות ומהות א״ס ב״ה הוא בורא ובלי גבול, ובאמת אי אפשר לומר עליו ח״ו גם בלי גבול, כשם שאי אפשר לומר עליו ח״ו גבול, כמו״כ אי אפשר לומר עליו בלי גבול, כי אם הוא שלילת הגבול ושלילת הבלי גבול שלילת החיוב ושלילת השלילה10, והנשמה היא גבולית בקצה השני מזה, הנה איך אפשר להיות התקשרות נשמה עם עצמות ומהות א״ס ב״ה, ובפרט כמו שהנשמה מלובשת בגוף. הנה ההתקשרות היא ע״י תורה ומצוות, דתורה היא חכמתו ורצונו ית׳11 ומצוות הן אברים דמלכא12 ומ״מ נתלבשו בענינים גשמיים, שגם התורה נתלבשה בענינים גשמיים, דלכן כשביקשו המלאכים את התורה13 אמרו להם כלום יצר הרע יש בכם, כלום למצרים ירדתם, וכן גם המצוות נתלבשו בענינים גשמיים, דגם המצוות דמוח ולב, הרי שיעור מצוותן הוא שיורגש במוח ולב הגשמי14, הנה ע״י ב׳ הקצוות שלהן שהם חכמתו ורצונו יתברך ואברים דמלכא, ומלובשים בענינים גשמיים, הנה עי״ז היא התקשרות הנשמה בעצמות ומהות א״ס ב״ה. ולכן נקראים המצוות בשם לבושים, לפי שעל ידן דוקא הוא התקשרות הנשמה בעצמות ומהות א״ס ב״ה, דלכן נקראים בשם לבושים, לפי שהם לבושים להנשמה שעל ידם היא מתקשרת בעצמות ומהות, לחזות בנועם הוי׳15 ולאשתאבא בגופא דמלכא16.
וזהו ג״כ מ״ש17 ואברהם זקן בא בימים, ביומין שלימין18, דזקן הוא זה שקנה חכמה19, דזהו ואברהם זקן שהי׳ בבחי׳ הביטול דחכמה, שהיא בחי׳ אחדות האמיתי שהוא לבדו הוא ואין זולתו20, הנה איך הגיע לבחינה זו, הוא ע״י בא בימים ביומין שלמין, דכל יומא ויומא עביד עבידתי׳21, דבכל יום ויום קיים התורה ומצוות שצריך באותו יום, הנה התורה ומצוות היו בחי׳ הלבושים22, שעל ידם הגיע לבחינה זו. ובזה יובן ג״כ מה שצריך לעסוק בתורה ומצוות אפילו מצוה אחת כמה פעמים, וכמו בענין התפילות שישנן ג׳ תפילות בכל יום, ובשבת ויו״ט ד׳ תפילות, וביום כיפור ה׳ תפילות, שאותן התפילות חוזרות ונשנות בכל פעם ופעם, דלכאורה הרי מעלת הנשמות היא שהן מהלכים וכמ״ש23 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, ולמה חוזרים ונשנים אותם המצוות, אך הענין הוא שהמצוות הן לבושים24, ולכן צריכים לעסוק בהמצוות שהן לבושין הצריכים לנשמתו, כדי שעל ידם יהי׳ התקשרות בנפשו, ויהי׳ העלי׳ בבחי׳ הילוך.
ובזה יובן ג״כ מה שמצינו סתירות בענין תלמוד תורה, שלפעמים מצינו25 דמי שמתבטל שעה קלה מעסק התורה שהי׳ אפשר לו לעסוק בתורה באותה שעה, עליו נאמר26 כי דבר הוי׳ בזה, ומ״מ מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה כל היום מפני עסקו במשא ומתן, די לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית27, דלכאורה אינו מובן, דאם נאמר הטעם ע״ז דמי שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק שהוא בכלל כי דבר הוי׳ בזה, הנה זהו מצד מעלת התורה, א״כ אינו מובן למה זה העוסק במשא ומתן ואי אפשר לו לעסוק בתורה די לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, ואם נאמר שענין עסק התורה הוא מצדו דלכן כשאי אפשר לו לעסוק כל היום בתורה מספיק פרק אחד שחרית כו׳, אם כן גם מי שיכול לעסוק בתורה כל היום, מה נורא כל כך (וואָס איז אַזוי געוואַלדיק) אם הוא מתבטל שעה קלה. אך הענין הוא, דתורה ומצוות הם לבושים להנשמה, וישנה נשמה שאצלה צורך הלבושים הוא יותר וישנה נשמה שאצלה צורך הלבושים אינו כל כך, ולכן מי שאי אפשר לו לעסוק בתורה כל היום, די לו בפרק אחד שחרית כו׳ דמאחר שלא הזמינו לו פרנסתו מן השמים כדי שיהי׳ פנוי כל היום לעסוק בתורה, הרי זה הוראה שנשמתו אינה צריכה כל כך להלבושים ודי לו בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית, אך מי שאפשר לו לעסוק בתורה כל היום, הרי זה הוראה שנשמתו צריכה יותר ללבושים, לכן הוא צריך להתעסק בתורה כל היום, כפי שיעור הלבושים הצריכים לשרש נשמתו. ולכן אמרו רז״ל28 דמי שלא קרא קריאת שמע פעם אחת כאילו לא קרא קריאת שמע מימיו, דמאחר שלא קרא קריאת שמע פעם אחת, הרי חסר בהלבושים הצריכים לשרש נשמתו, ובמילא חסר לו ההתקשרות עם עצמות ומהות א״ס ב״ה. דזהו ענין התורה ומצוות שהם לבושים, דע״י קיום התורה ומצוות בכל יום ויום דוקא, כפי מספר הימים הקצובים לו, אז דוקא הוא התקשרות הנשמה עם עצמות ומהות א״ס ב״ה.
והנה אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלמים, ולא יחסר מהם אפילו שעה ורגע אחת (כן הוא לשון אדמו״ר הזקן29). והנה מה שכותב רבינו הזקן הלשון זוכה לזה, היינו שהו״ע של זכות, מובן שהו״ע שאינו תלוי בבחירה וצריך על זה זכות דוקא. ויש לומר בזה שהוא ע״ד מה שאמרו רז״ל30 ג׳ עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום, ואחד מהם תלמוד תורה31, היינו שאין זה ענין התלוי בבחירה, כי אם צריכים ע״ז סייעתא דשמיא, דזהו מה שכותב רבינו הזקן הלשון אין כל אדם זוכה לזה שיהיו כל ימיו שלמים, הנה העצה לזה הו״ע התשובה, דתשובה אותיות בושה ואותי׳ בושת, והיינו שיתבונן בענין כללות ההשתלשלות ואיך שא״ס הוא למעלה מעלה עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית32, דכשיתבונן בזה יפול עליו אימה ופחד, ויראה שאף שהוא אוהב את הוי׳ וירא את הוי׳, מ״מ אין האהבה ויראה שלו נחשב לכלום, וע״ד מה דאיתא33 כתרא עילאה אוכם הוא קדם עילת העילות, ופירש רבינו הזקן34 בשם הרב המגיד שכאשר כתרא עילאה משיגה את עילת העילות ואיך יש לזה שייכות אלי׳, נופל עלי׳ אימה ופחד (אַז ווען כתרא עילאה דערהערט עילת העילות און ווי עס האָט אַ שייכות צו איר, פאַלט אויף איר אַ אימה ופחד), וכשיתבונן בזה שהוא אינו יודע גם מהות העשר ספירות, דגם העשר ספירות יודע רק מציאותם ולא מהותם, ומכל שכן שאינו יודע בחי׳ כתרא עילאה, ובפרט כמו שהוא לפני הצמצום, דגם בחי׳ כתרא עילאה כמו שהוא לפני הצמצום אוכם הוא קדם עילת העילות, דענין זה מה שכתרא עילאה אוכם הוא קדם עילת העילות הוא בכל המדריגות אשר בה, גם במדריגות היותר עליונות, וגם במקום שאין שם מדריגות כלל (דאָרטן וואו ס׳איז אינגאַנצן ניטאָ קיין מדריגות), הנה גם שם אוכם הוא קדם עילת העילות, ועילת העילות נמצא למטה דוקא, הנה כשיתבונן בזה יראה שכל עבודתו באהבה ויראה אינו נחשב לכלום, ותפול עליו אימה ופחד ובושה שהו״ע התשובה. והנה ע״י התשובה שהו״ע הבושה, תהי׳ התקשרות נפשו בעצמות ומהות א״ס ב״ה, והיינו דמי שאינו זוכה שיהיו כל ימיו שלימים, הנה ע״י מה תהי׳ התקשרות נפשו, הנה זהו ע״י התשובה, ענין הבושה, עי״ז יהי׳ התקשרות נפשו, כמ״ש35 כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתיך בני, עד״מ בן שנמצא בקירוב אצל אביו ואביו מקרבו, שאז מתרהב הבן לעשות ענינים דמצד קטנות המוחין, אף שזה נגד רצון אביו, ואף שאביו מוחה בידו, מ״מ אינו שומע בקולו, שכל זה הוא מצד קירוב האב אליו, ועי״ז שאביו מסתיר פניו ממנו ודוחהו לחוץ עד שאומר לו שאינו אביו כלל, עי״ז יתעורר אצל הבן שיחפוץ בקרבת אביו, כי אינו רוצה בזה שאביו יקרא אינו אביו. ועד״ז הוא בנשמות ישראל, כי נער ישראל ואוהבהו, דמצד הקירוב אפשר לעשות ענינים שמצד מוחין דקטנות, וממצרים קראתיך בני, דדוקא ממצרים עי״ז יתעורר כו׳, דהנה יש מצרים דקדושה ומצרים דלעו״ז, דמצרים דקדושה פירש רבינו הזקן36 שלומד תורה ומסתפק בזה שלומד ע״פ שולחן ערוך, וכן הוא בקיום המצוות שמקיים בדרך מצות אנשים מלומדה37, שזהו מצרים דקדושה, ועי״ז אפשר להיות מצרים דלעו״ז מה שנכשל בפגם הברית, ולפעמים הוא שלא ברצונו כלל וכמו מקרה לילה, שמטמאין אותו באונס, וכמ״ש38 אשר מצרים מעבידים אותם, שכל זה יכול להיות בריבוי השתלשלות ע״י מצרים דקדושה, הנה וממצרים קראתיך בני, דממצרים דוקא קראתיך בני, שע״י הריחוק דוקא שדוחין אותו לחוץ ואומר לו שאינו אביו, הנה את זה אינו יכול לסבול (דאָס קען ער ניט סובל זיין), ועי״ז קראתיך בני, שזה מגלה אצלו הענין דבני (דאָס רופט באַ אים אַרויס דעם בני).
וזהו מעלת ענין התשובה. שגם מי שאינו זוכה להיות כל ימיו שלמים, הנה יכול להיות התקשרות נפשו ע״י התשובה. ועוד יותר, שההתקשרות שע״י בחי׳ יומין שלמין, היא המשכה בבחי׳ גבול כפי ערך עבודתו, דכפי ערך עבודתו בתורה ומצוות שלו וכפי ערך הלבושים כן היא ההמשכה, דההמשכה היא מבחי׳ ממלא כל עלמין, אבל ע״י התשובה, הנה ענין התשובה הוא בשעתא חדא וברגעא חדא39, וההמשכה היא בלי גבול, שהרי כל מדידה והגבלה יודע הוא שהוא אוכם קדם עילת העילות ורוצה לצאת מזה, א״כ ההמשכה שע״י תשובה שהו״ע ממצרים קראתיך בני, הנה ההמשכה היא בבחי׳ בלי גבול.
וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא-ל שד-י, דהגילוי להאבות הוא שם שד-י, דיש בזה כמה מדריגות, ישנו הענין דשם שד-י מה שהעולם הי׳ מתמתח והולך עד שאמר הקב״ה לעולמו די40, דענינו הוא כמו שהוא מצד העולם עצמו, טבע בהעלמו והסתרו, וישנו ענין שם שד-י למעלה מזה, והוא מ״ש41 והריקותי לכם ברכה עד בלי די ואמרו רז״ל42 כדי ספוקו, והוא המשכת אלקות בעולמות, אמנם ההמשכה היא רק מה ששייך לעולמות, דזהו כדי ספוקו, ואין זה ענין עשירות, דאף שכדי ספוקו כולל כל הענינים שצריך, סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו43, וכן הוא גם ברוחניות וכמבואר בחסידות הענינים שבזה44, אמנם כל זה הוא רק מילוי החסרון בלבד ואין זה ענין מותרות, היינו שההמשכה היא כפי ערך העולמות, וההמשכה היא מבחי׳ ממלא כל עלמין. אך ע״י גלות מצרים דוקא הגיעו לגילוי שם הוי׳ שלמעלה מהאבות, דע״י גלות מצרים דוקא הנה ממצרים קראתיך בני, שההמשכה היא בלי גבול. דזהו אומרו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי׳, דזהו תשובה45 על שאלת משה למה הרעותה לעם הזה46, למה הוצרך להיות כל הענין דגלות מצרים, הנה ע״ז היא התשובה אני הוי׳, דתכלית ענין גלות מצרים היא שיבוא לגילוי שם הוי׳. ואף שגם אצל האבות נאמר שם הוי׳, אך מה שנאמר אצל האבות שם הוי׳ הוא שם הוי׳ מלשון מהוה47, הוי׳ תתאה, מה ששייך אל העולמות, אך ע״י גלות מצרים, וידעתם כי אני הוי׳, הוי׳ הי׳ הוה ויהי׳ כאחד48, בלי גבול. ואיך מגיעים לזה, הנה ע״ז הוא אומר49 ונתתי אותה לכם מורשה אני הוי׳, היינו שזה בא בבחי׳ ירושה, דענין ירושה הוא מצד שיש לו יחס אל המוריש, ואינו נוגע בזה מצב היורש50, ולכן גם חרש שוטה וקטן יורש, כי העיקר הוא מה שיש לו יחס להמוריש, וזהו מורשה אני הוי׳, דבכדי להגיע לשם הוי׳ שהוא בלי גבול הוא רק ע״י ענין הירושה. וכמו״כ מורשה הוא ג״כ מלשון ראש, שצריכה להיות ההתקשרות עם ראש העדה, ראשיכם שבטיכם51, שע״י ההתקשרות בראשיכם שבטיכם, הנה גם חוטב עציך ושואב מימיך51 יגיעו להגילוי דשם הוי׳, אמנם צריכה להיות ההתקשרות בזה, היינו שלא יתנתקו מהמוריש (אַז מען זאָל זיך ניט אָפּרייסן פון דעם מוריש), וכנ״ל בענין התשובה שאינו יכול לסבול זה שאביו אינו אביו ורוצה להתקשר אליו (און וויל זיך צובינדן צו אים), שזהו ג״כ ענין גלות מצרים כנ״ל, שהו״ע התשובה, שעי״ז וידעתם כי אני הוי׳, תתקשרו לשם הוי׳ (איר וועט זיך צובינדן צום שם הוי׳), הי׳ הוה ויהי׳ כאחד, בלי גבול, שכל זה בא ע״י התשובה.
__________
1) לכללות מאמר זה – ראה ד״ה וארא במאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רלח ואילך. שם בהוספות ע׳ 26 ואילך (בהוצאת קה״ת, תשמ״ט). ועם הגהות – באוה״ת ריש פרשתנו (וארא ע׳ קיט ואילך. וקיצורים – שם (כרך ח) ע׳ ב׳תתצ ואילך). וראה גם פלח הרימון פרשתנו ס״ע מד ואילך. ד״ה וארא תשכ״ו (לקמן ע׳ קלג ואילך).
2) ריש פרשתנו (ו, ב-ג).
3) שם, ו-ח.
4) שם, ז.
5) לך לך יב, ז. יז, א.
6) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ה. וראה סנהדרין צז, ב. יומא פז, ב.
7) ראה גם לקו״ת תצא מ, ד (צויין באוה״ת שם).
8) זכרי׳ יג, ב.
9) ע״פ שמואל-ב יד, יד. וראה הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ד ה״ג. תניא ספל״ט.
10) ראה המשך תרס״ו ריש ע׳ קסח. וראה סה״ש תשמ״ט ח״ב ע׳ 708-9.
11) ראה תניא פ״ד.
12) ראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). תניא רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. ועוד.
13) שבת פח, סע״ב ואילך.
14) ראה סה״מ קונטרסים ח״א צז, א. רסז, ב. ח״ב רצ, ב ואילך. תרצ״ז ע׳ 215. שם ע׳ 254. ע׳ 282 (תש״י ע׳ 224). ה׳ש״ת ס״ע 112 ואילך. תש״ד ע׳ 214. שם ע׳ 243. ועוד.
15) תהלים כז, ד.
16) זח״א ריז, ב.
17) חיי שרה כד, א.
18) זח״א רכד, א. קכט, א. תו״א חיי שרה טז, א. משפטים עו, ג. עט, ב. וראה ד״ה ואברהם זקן תשל״ז פ״ג (סה״מ בראשית ח״א ע׳ שלב) ובהערה 27 שם. תשל״ח (שם ע׳ שלז ואילך). תשמ״ו (שם ע׳ שצה ואילך).
19) קידושין לב, ב.
20) ל׳ התניא פל״ה בהגה״ה.
21) זח״ג צד, ריש ע״ב.
22) ראה תו״א משפטים עט, ב.
23) זכרי׳ ג, ז. תו״א וישב ל, סע״א ואילך. ועוד.
24) ראה זח״א רכד, א. תו״א חיי שרה שם. אגה״ק סכ״ט. תו״א מקץ לב, ד ואילך. ד״ה ואברהם זקן שבהערה 18.
25) סנהדרין צט, א. וראה תניא פ״א (ה, סע״א-ב).
26) שלח טו, לא.
27) ראה מנחות צט, ב.
28) ברכות סג, ב.
29) בד״ה וארא שבהערה 1 (מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים שם ע׳ רמ. בהוספות ע׳ 27. אוה״ת שם ע׳ קכא).
30) ב״ב קסד, ב.
31) ראה תניא פי״ב (יט, ב). פכ״ה (לב, סע״א). ועוד.
32) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד – השלמה לכרך ג) ערך אוא״ס (ד) ס״ז סק״ו (ע׳ תיט ואילך). שם ס״ח (ע׳ תכא ואילך).
33) תקו״ז ת״ע (קלה, ב).
34) מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקמט (הובא באוה״ת שם). וכ״ה בלקו״ת בלק סט, א. וראה סה״מ עת״ר ע׳ יז. תרח״ץ ע׳ קי. שם ע׳ קלה ואילך. ספר הערכים – חב״ד (כרך ב) ערך אור – ביחס לחושך ע׳ תקמג ואילך. וש״נ.
35) הושע יא, א.
36) בד״ה וארא שבהערה 1 (מאמרי אדה״ז שם ע׳ רמג. בהוספות ע׳ 30).
37) ל׳ הכתוב – ישעי׳ כט, יג. וראה תניא פל״ט (נג, ב). ובכ״מ.
38) פרשתנו ו, ה.
39) זח״א קכט, סע״א-ב.
40) ראה חגיגה יב, א.
41) מלאכי ג, י. וראה מפרשים עה״פ.
42) שבת לב, ב. ויק״ר פל״ה, יב.
43) ראה כתובות סז, ב.
44) ראה ד״ה תפלה למשה תשכ״ט פ״ג (סה״מ נ״ך-מאחז״ל ע׳ מד) ואילך, ובהנסמן שם.
45) ראה פרש״י פרשתנו שם, ב.
46) שמות ה, כב.
47) ראה פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א רפ״ד. וראה זח״ג רנז, סע״ב. ועוד – נסמן בסה״מ דברים ח״ב ע׳ קפו הערה 18.
48) שעהיוה״א פ״ז (פב, א), מרע״מ פ׳ פינחס (רנז, סע״ב). פרדס שם. וראה שו״ע אדה״ז או״ח ס״ה ס״ב.
49) פרשתנו שם, ח.
50) ראה נדה מד, רע״א (במשנה). רמב״ם הל׳ נחלות ספ״א.
51) ל׳ הכתוב – ר״פ נצבים (כט, ט-י). וראה לקו״ת ר״פ נצבים.
[סה"מ שמות ח"א ע' צא ואילך]
״הי׳ דא״ח ד״ה וידבר גו׳ וארא, המאמר הוא מאדמו״ר הזקן, קודם שאמר המאמר אמר שיש רשימה של אדמו״ר [מהוריי״צ] שאמר לו אביו נ״ע ששמע מיוצאי חלציו של הלו״י בערדיטשאָווער שכשאדמו״ר הזקן אומר דא״ח הנה לפי אופן הדא״ח כן הי׳ הרוח של החסידים, כשהי׳ מדבר אודות שמחה הי׳ שמחה וכשהי׳ מדבר אודות מרה שחורה היו במרה שחורה, והוסיף אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע: אפשר להבין איך הי׳ כאשר אדמו״ר הזקן אמר את ה״פרומען וארא״ (מאמר וארא הנ״ל), והוסיף: מאמר נורא (״אַ בייזער מאמר״), והיות שהמאמר בנמצא נדפס פעם אחת בלעמבערג אך בשיבושים הרבה, ויש כת״י של ר׳ לייבלע [מהרי״ל מיאַנאָוויטש, אחיו של כ״ק אדמו״ר הזקן], ושבת הזה שייך לההילולא ופ׳ וארא, ע״כ יאמרו, אך לא ממש עם הלשון, כי יש הערות ומילואים מהצ״צ. המאמר נתארך כחמש ועשרים דקות . . בכלל בכה מאוד בהמאמר ובהשיחות״ (מיומן א׳ התמימים. וראה גם שיחות קודש תשי״ב (ברוקלין, תש״ס) ע׳ 162).
נדפס בסה״מ תשי״ב (ברוקלין, תשמ״ח) ע׳ 150 ואילך.