בס״ד. ש״פ פינחס, י״ד תמוז ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
ברוך הגומל לחייבים טובות1, ומביא בעל הגאולה במאמר הא׳ שאמר בש״פ פינחס (תרפ״ז)2 [שהרי אמר אז ב׳ מאמרים, הא׳ בעת הקידוש, ד״ה הנ״ל, ואח״כ בסעודת ההודאה, ד״ה שאו ידיכם קודש3, והמאמר ד״ה ברוך הגומל הב׳ הוא אמנם אותו התוכן כהמאמר ברוך הגומל הא׳ שאמר בי״ג תמוז4, אלא שזה האחרון הוא באריכות יותר ובביאור יותר, וניתוספו בו כו״כ ענינים המבארים באריכות את המאמר הקודם], דהנה ברכת הגומל הרי היא ברכת השבח והודאה לה׳ על החסד שעשה עם האדם, וא״כ מדוע נשתנה נוסח ברכה זו מברכת הנס, שאומר ברוך שעשה לי נס5, משא״כ בברכת הגומל אינו אומר שעשה לי טוב, ועוד מקשה שם דמדוע הנוסח כאן הגומל לחייבים וכו׳ שזהו כמזכיר חוב לעצמו וכו׳. ומבאר זאת בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף, שקישור הענינים בזה הוא כמו שנת״ל6 שזהו כענין ארבעה שחייבים להודות, דהיינו שהי׳ במעמד ומצב של סכנה ואח״כ הוציאו הקב״ה מהסכנה, וההצלה היתה באופן ניסי, שע״ז נאמר בהקאַפּיטל בתהילים7 יודו להוי׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כלומר שמשום מה יודו להוי׳ חסדו, משום שונפלאותיו לבני אדם, שזהו ענין הנפלאות והנס, שזהו ע״י הויזעקו אל הוי׳8, ויצעקו אל הוי׳9, שעי״ז הקב״ה עוזרו, וכשיוצא ממעמדו ומצבו הקודם הרי אז יודו להוי׳ חסדו. ולכאורה אינו מובן, הרי הכלל הוא שלא עביד הקב״ה ניסא למגנא10, וא״כ מדוע הי׳ צ״ל שקודם יגיע למצב של סכנה, ואח״כ הקב״ה עושה לו נס, הרי לכתחילה לא הי׳ צורך בכל הענין.
ומבאר שם הענין הנ״ל בהקדם ענין ירידת הנשמה בגוף [ואין זה ב׳ ענינים חלוקים, אלא ענין אחד, ואדרבה, זה שיש המציאות של ד׳ חייבים להודות שבאו בענין של סכנה, זהו תוצאה מירידת הנשמה למטה], דהרי כשהנשמה יורדת למטה בגוף הרי זו ירידה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא11, וכל הדרכים הם בחזקת סכנה12, ולכאורה צריך להבין, מפני מה הי׳ צריך להיות הירידה, דעם היות שעי״ז נעשה אח״כ העלי׳, מ״מ אם משום זה, היתה הנשמה צריכה להישאר למעלה, אלא בהכרח לומר דעלי׳ זו הנעשית בהנשמה לאחר ירידתה למטה הרי זו עלי׳ שהיא למעלה מהמקום שמשם היתה הירידה. וכמו״כ הוא בהד׳ שחייבים להודות, שעי״ז שהי׳ לו נס, שמזה נעשה אח״כ יודו להוי׳ חסדו (משום ש)ונפלאותיו לבני אדם, הרי זה ענין נעלה יותר, וכמבואר בהמאמר13 אחרי14 הוי׳ אלקיכם תלכו וגו׳, שע״י הירידה באים לעלי׳ למעלה יותר ממה שהי׳ קודם הירידה.
והנה בכללות הרי עבודת הנשמה בירידתה למטה היא בב׳ אופנים, בעבודת הבירורים ובעבודת הנסיונות, והעיקר הוא ע״י עבודת הנסיונות, שזהו עיקר ותכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה, וכאשר מתגבר על כל ההעלמות וההסתרים, המונעים ומעכבים אותו מעבודת הוי׳, הנה עי״ז נעשה מנסיונות – נס, שזהו ההרמה והגבהה באופן נעלה ביותר15, שממטה מטה נעשה מעלה מעלה. אמנם ישנו ענין נוסף במאמר הב׳ שאינו במאמר הא׳, שמוסיף כאן שכדי לבאר גודל ירידת הנשמה, צריך לידע מעלת הנשמה כמו שהיא למעלה, שע״י ידיעת גודל העילוי של הנשמה כפי שהיא קודם ירידתה, עי״ז נראה יותר גודל ועוצם הירידה, שע״ז אומר שנשמות הרי הן במעלה יותר אפילו לגבי המלאכים, שהם למעלה מהגלגלים, וכמ״ש הרמב״ם16 שדעת הכוכבים והגלגלים מעוטה מדעת המלאכים, והמלאכים הם למעלה מהגלגלים, והם השרים והנשמה של הגלגלים, ועאכו״כ אלו המלאכים שהם למעלה יותר ואין להם שייכות להגלגלים, ובמילא הם למעלה משייכות לעולם הזה הגשמי, ואעפ״כ מעלת הנשמות היא למעלה ממעלת המלאכים, דאילו במלאכים כתיב בדבר הוי׳ וגו׳ וברוח פיו17, עושה מלאכיו רוחות וגו׳18, שזה רק בחי׳ רוח ודיבור העליון, שמזה נתהוה המלאך, משא״כ בנשמות נאמר19 נשמות ישראל עלו במחשבה, שזהו גודל העילוי דנשמות לגבי המלאכים. ועי״ז יובן גודל הירידה דהנשמה, שנת״ל מעלתה אפילו על מלאכים שהיא בבחי׳ מחשבה, ומשם באה למטה להתלבש בגוף. אבל הנה זה שמוסיף ענין זה, אינו רק בכדי לבאר את גודל ועוצם הירידה של הנשמה, כי אם זה מוסיף ביאור והסברה בענין ב׳ אופני עבודת הנשמה, עבודת הבירורים ועבודת הנסיונות.
ולהבין כל זה, יש להקדים תחילה ההפרש בין עבודת הצדיקים לעבודת הבעלי תשובה20, שזהו ההפרש בין עבודת הבירורים ועבודת הנסיונות. דהנה בצדיקים כתיב21 והאלקים עשה את האדם ישר, שאין לו שום העלמות והסתרים בעבודתו, שאפילו על בינוני הרי נאמר בתניא22 שלא עבר עבירה מימיו וכו׳, ומכל שכן בצדיק, ונוסף לזה הרי בצדיק אין גם את הלבושים צואים כמבואר בתניא23 באריכות, וא״כ עבודתו אינה בהסרת ההעלמות והסתרים, ולא רק בהנוגע עבודה לעצמו, אלא כמו״כ הוא בהנוגע לחלקו בעולם, ועבודתו אינה באופן של נסיונות, אלא כל עבודתו היא עבודת הבירורים. משא״כ בבעל תשובה הנה עבודתו היא בהיציאה מהרע בו נמצא כבר, שאין זה רק צופה רשע וכו׳24 אלא שזה כבר בבחי׳ רשע מכתיר את הצדיק25, שכבר נמצא בתוך הרע, ועבודתו להתגבר ולשבור את הרע, שזהו העבודה דבעלי תשובה, באיזה דרגא שהוא, שזהו ע״ד עבודת הנסיונות. שזהו כללות החילוק בין ב׳ אופני העבודה דנסיונות ובירורים כפי שהם בב׳ סוגי בני אדם, צדיקים ובעלי תשובה. אמנם, הנה בכל אחד ואחד צריך להיות ב׳ העבודות, עבודת הבירורים ועבודת הנסיונות גם יחד, אלא שזהו ע״ד החילוק בין בעלי עסקים ויושבי אוהל26, שזהו ג״כ ב׳ סוגי עבודות, היושבי אוהל עבודתם היא תלמוד תורה, ואילו בעלי עסקים עבודתם במצוות וגמילות חסדים, ואעפ״כ צ״ל ההתכללות דב׳ הסוגים27, שאצל יושבי אוהל, הגם שעיקר ענינם הוא בלימוד התורה, צריך להיות גם גמילות חסדים, דכל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו28, אלא צ״ל תורה וגמילות חסדים29, ועד״ז בבעלי עסקים, דהגם שעיקר ענינם הוא קיום המצוות וגמילות חסדים, מ״מ צ״ל פרק אחד שחרית וכו׳30. וכמו״כ הוא החילוק בין צדיקים לבעלי תשובה, שבשניהם צ״ל ההתכללות מעבודת הבירורים ועבודת הנסיונות, שבכללות ענין הנסיונות הרי הכוונה שצריך להיות מוכן לעמוד בנסיון, דהנה לחזור אחר נסיון וכמו״כ להעמיד עצמו בנסיון, אינו ענין, ואדרבה, ע״ז אומרים כל יום בברכות השחר ואל תביאני לידי נסיון31, אלא הכוונה בזה שאומרים עבודת הנסיונות, פירושו שמוכן לעמוד בנסיון. וב׳ עבודות אלו צ״ל בין בצדיקים ובין בבעלי תשובה, אלא שבזה עיקר ענינו הוא בירורים, ואצל זה עיקר עבודתו היא עבודת הנסיונות, שזהו החילוק בין ב׳ סוגי בני אדם. וכמו״כ הוא החילוק בין דורות הראשונים לדרא דעקבתא דמשיחא, שבדורות דעקבתא דמשיחא הרי ההעלמות וההסתרים ביותר, ועיקר העבודה עתה הוא עבודת הנסיונות32, משא״כ בדורות הראשונים, שאז היתה העבודה קלה ביותר, ואילו בדרא דעקבתא דמשיחא צריך ע״ז יגיעה גדולה.
והנה ההפרש בין עבודת הצדיקים לבעלי תשובה הוא33, דעבודת הצדיקים היא בסדר והדרגה וכו׳, משא״כ בעלי תשובה הרי עבודתם היא לא בסדר והדרגה אלא דילוג (אַן איבערשפּרונג) ממהות למהות, שצריך להתהפך מן הקצה אל הקצה, שזהו ע״ד החילוק בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות, שעל עבודת הנסיונות נאמר34 ארים נסי על ההרים, שזהו הרמה שלא בערך. וזהו ג״כ ההפרש בין האהבה דבכל לבבך ובכל נפשך35 להאהבה דבכל מאדך35. והנה כמו החילוק בעבודה בנפש האדם בין צדיק לבעל תשובה, דהחילוק הוא שצדיק עבודתו בבחי׳ גבול ובעל תשובה עבודתו באופן של בלי גבול, כנ״ל, כמו״כ הוא בהנתינת כח והעזר מלמעלה, וכמאמר36 אלמלא הקב״ה עוזרו אין יכול לו, שזהו מה שמשביעים אותו37 מלשון שובע38, שנותנים לו ומשביעין אותו בכחות מלמעלה, הנה גם בזה החילוק הוא דבעבודת הבירורים שהיא עבודה מוגבלת, לכן גם הנתינת כח מלמעלה לעבודה זו היא מבחי׳ ממלא כל עלמין, גבול, משא״כ עבודת הנסיונות שהיא למעלה מכל מדידה והגבלה, לכן הנתינת כח ע״ז היא מסובב כל עלמין, בלי גבול, שזהו החילוק בין צדיקים לבעלי תשובה, דצדיקים עבודתם באופן של והאלקים עשה את האדם ישר, משא״כ הבעל תשובה עבודתו היא לדלג שור39, שלא בהדרגה. והביאור בפרטיות יותר, הנה ידוע דהיכן היא עבודת הבעל תשובה, הרי זה דוקא בעולם הזה התחתון, שלכאורה צריך להבין, מדוע ענין התשובה זהו רק למטה בעולם הזה, משא״כ בעולמות עליונים. אלא דהביאור בזה הוא, דהנה הנתינת כח לתשובה הרי היא מסובב כל עלמין, כנ״ל, כי ענין התשובה הוא שינוי ממהות למהות, וכמ״ש הרמב״ם40 דלפני התשובה הרי הוא במצב של רע וכו׳, ואילו אחר התשובה הרי הוא חביב ומרוצה יותר כו׳, ששינוי זה הרי הוא באופן של בלי גבול, שלכן צ״ל הנתינת כח ע״ז מסובב כל עלמין, שזהו בלי גבול, ולכן ענין התשובה הוא רק בעולם הזה, דאילו בעולמות עליונים שם אינו מאיר רק בחי׳ ממלא כל עלמין, משא״כ בעולם הזה הגשמי שבו דוקא הוא המשכת הסובב, ולכן שייך שם ענין התשובה, שזהו העילוי הנעשה בהנשמה ע״י ירידתה למטה להתלבש בגוף, ומתגברת על כל ההעלמות והסתרים, שזהו ענין התשובה, שעי״ז באה למדריגת בלי גבול. וכמבואר בהמאמר ד״ה להבין ענין הילולא דרשב״י (תרנ״ד)41 דהאי עלמא כבי הילולא דמיא42, שהילולא זהו ענין חתונה, וכמו שמבאר שם43 שזהו כח הא״ס שיש בכח ההולדה לדורות אין סוף, ולכן נקרא האי עלמא בי הילולא, דדוקא בהאי עלמא נמצא כח הבלי גבול. וזהו המעלה דנשמות לגבי המלאכים, שנשמות נקראות מהלכים, ומלאכים נקראים עומדים44. והגם45 שבמלאכים יש ג״כ ענין ההליכה מדרגא לדרגא, שזהו עבודתם באהבה ויראה, וכמו״כ בהבנה והשגה אלקית, מ״מ כל הליכתם הוא רק בסדר והדרגה, שהרי זה קשור עם ענין הבנה והשגה, שזהו ענין מוגבל, ולכן במלאכים הרי אפילו המדריגה הכי נעלית שיכולים להגיע, יש להם מ״מ שייכות עם דרגתם הקודמת.
וזהו הקישור בהמאמר, שמבאר מעלת הנשמות על מלאכים, שבאמת אין זה רק כדי לבאר את הפלאת עוצם הירידה דהנשמה, אלא שבזה מוסיף ביאור בתוכן המאמר גופא, דרצונו לומר שע״י שהנשמה יורדת למטה, ורבו כמו רבו ההעלמות וההסתרים, והנשמה מתגברת עליהם ושוברת את כל ההעלמות וההסתרים בעבודת ה׳, שזהו העבודה דנסיונות, הנה עי״ז באה הנשמה למדריגת מהלך, שזהו למעלה יותר מכפי שהיתה קודם הירידה. ולכן מבאר מעלת הנשמות על מלאכים, דלבד זאת שמזה נבין את עוצם הירידה, הנה עוד זאת, דעי״ז מתבאר גודל העלי׳ דהנשמה לאחר עלותה מהעולם הזה הגשמי, דעם היות שגם קודם ירידתה היתה מעלתה למעלה ממעלת המלאכים, עד שנאמר ע״ז עלו במחשבה, אעפ״כ הנה ע״י ירידתה למטה, וע״י עבודתה בעבודת הנסיונות, הרי היא באה למדריגה של מהלך, שזהו למעלה מכמו שהיתה מדריגתה לפני הירידה. והגם שעל הנשמה כתיב46 חי הוי׳ אשר עמדתי לפניו, דמשמע מזה שגם הנשמות הן בחי׳ עומדים, אמנם הנה הביאור בזה הוא כנ״ל, דבנשמה גופא יש הבדל בין מדריגת הנשמה לפני שירדה למטה, שאז היא בבחי׳ עומדים, אבל ע״י ירידת הנשמה למטה, הרי היא באה עי״ז לבחי׳ מהלך, כמו שנת״ל. אלא דזה גופא צריך להבין, דאיך זה שע״י ירידת הנשמה בעולם נעשית עי״ז בחי׳ מהלך, ולכאורה הרי ידוע דאדרבה, ירידת הנשמה לעולם היא בכדי לפעול בעולם, וא״כ איך יכול עולם הזה מצד עצמו לפעול בהנשמה מצד עצמה.
והביאור בזה הוא, דהנשמה כשיורדת למטה הרי היא מתלבשת בגוף, ואופן ההתלבשות הוא שמתאחדת לגמרי עם הגוף, וכמבואר בתניא47 שהנשמה מצטערת מהכאות גשמיות וכו׳, ועד״ז מתענגת מתענוגים גשמיים, שזהו מפני שהתלבשות הנשמה בגוף אין זה ע״ד ענין הגלגולים, שזהו כאדם הלבוש בלבוש נפרד, שכשנוגעים בלבוש אין זה נוגע לו כלל מפני שזהו לבוש נפרד, משא״כ בהנשמה שמתפעלת ממקרי הגוף, שזהו מפני שהתלבשותה בגוף היא באופן של התאחדות עם הגוף. ולכאורה האיך יכולה להיות ההתאחדות דב׳ הפכים, שהנשמה היא רוחנית שברוחנית, ואילו הגוף הרי הוא גשמי שבגשמי, וא״כ האיך הוא ההתאחדות ביניהם. אך הענין הוא, דהנה כתיב48 ויפח באפיו נשמת חיים, שהתאחדות הנשמה בגוף זהו ע״י הויפח, ע״י כח הא״ס, וכמבואר בתו״א בדרוש למה נשתנה יצירת האדם וכו׳ משאר בעלי חיים49, שאצלם הגוף ונפש בערך זה לזה, ועד״ז בצומח ועד״ז בדומם, משא״כ בהאדם הרי גופו ונפשו הם באין ערוך. דהנה הנשמה שרשה בבחי׳ מחשבה,שזהו למעלה אפילו ממלאכים כמו שנתבאר, ועליהם נאמר18 עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, דהגם שגם להם יש חומר וצורה, כמ״ש הרמב״ן50, מ״מ גופם מורכב רק מב׳ יסודות דאש ורוח שהם יסודות הדקים, ומהיסודות הרוחניים, נמצא דגופם ונפשם הם בערך זה לזה, שהגוף הוא בערך הנפש, שזהו ע״ד דצ״ח, משא״כ בנשמה שנקראת אדם51, אדמה לעליון52, הנה הגוף הוא באין ערוך אלי׳. דהנה הנשמות עלו במחשבה, ואח״כ מתחברת ומתאחדת עם הגוף, שזהו הנברא התחתון ביותר, והיותר גשמי משאר הנבראים, שזהו מיסוד העפר, וכמ״ש48 וייצר הוי׳ אלקים את האדם עפר מן האדמה, וא״כ הוא באין ערוך לגבי הנפש, ואיך יכול להיות ההתחברות והקישור דהנשמה עם הגוף, אלא שזהו מצד הויפח באפיו נשמת חיים, שזה נמשך מכח פנימי יותר (וואָס דאָס נעמט זיך פון אַ טיפערן כח), שזהו כח הא״ס, כמבואר לעיל, שמזה משתלשל אח״כ בעבודה העבודה דבעלי תשובה, שעי״ז באים לבחי׳ מהלך. דהנה במלאכים אינו יכול להיות בחי׳ מהלך, דהרי במלאכים הרי גופם ונפשם הם בערך זה לזה, ואדרבה, כשנותנים למלאך (אַז מ׳גיט אַ מלאך) גוף שלא בערכו אין זה מתאים (טויג דאָס ניט), וכמו שהי׳ בעזא ועזאל שירדו למטה בגוף, שזוהי ירידה שבאין ערוך, הרי הי׳ מזה ענין הנפילה, וכמ״ש53 והנפילים היו בארץ54, משא״כ הנשמה כשמתלבשת בגוף גשמי שזהו ענין של מהלך. וזהו ג״כ הטעם שתורה ניתנה למטה לנשמות בגופים דוקא, למצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם55.
וזהו ג״כ מ״ש44 ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, דלכאורה אינו מובן מה נוגע כאן להזכיר הענין של העומדים, אלא דהענין הוא, דהנשמות ע״י עבודתם בבחי׳ מהלכים, פועלים ההילוך גם במלאכים, שזהו ע״י שהמלאכים מסייעים לעבודת הנשמה למטה, שהנשמה מלובשת בגוף גשמי, וצריכה לסיוע המלאכים, שזהו הגפיף לון ונשיק לון56 שעי״ז הם מזככים ומעלים את אותיות התורה והתפילה, שע״י התורה ותפילה באות הנשמות לבחי׳ מהלך, ולכן פועלות הנשמות את ענין ההילוך במלאכים ג״כ.
וזהו מ״ש בקאַפּיטל פ״ח57 [שזהו הפרק שמתחילים לומר מי״ב תמוז זה והלאה58] בבוקר תפילתי תקדמך, ואיתא במדרש59 על פסוק זה, שמלאך הממונה על התפילה [שהדיוק בזה הוא מלאך] ממתין לכנסי׳ אחרונה, המנין האחרון (דער לעצטער מנין), ואח״כ מעלה את התפילות של כל ישראל ועושה עטרה לראש צדיק חי עולמים, וע״ז אמר ונתתי לך מהלכים בין העומדים וכו׳, דע״י סיוע המלאכים לעבודת הנשמות להיות בבחי׳ מהלכים, נעשה גם בהם בחי׳ הילוך. נמצא דתכלית ירידת הנשמה בגוף היא לעסוק בעבודת הנסיונות ובעבודת הבירורים, שזהו ג״כ החילוק בין לומדי תורה ותומכי תורה60, שעי״ז באה לעלי׳ שלא בערך למדריגתה כפי שהיתה קודם הירידה.
וזהו ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב, דהיינו שמתבטלים כל המניעות ועיכובים, ומתברך בכל הברכות באופן של בלי גבול, שזהו מ״ש61 והריקותי לכם ברכה עד בלי די, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה62, נחלה בלי מצרים63, ובפרט בשבת ובזמן דרעוא דכל רעוין, שאז זהו מעין עולם הבא64, שלזה באים ע״י הטירחא של ששת ימי החול65, ובפרט בערב שבת אחר חצות שאז צריך להיות טועמי׳ חיים זכו66, שזהו באלף הששי, וכבר אוחזים אחרי חצות (און מ׳האַלט שוין נאָך חצות)67, ובקרוב ממש נזכה לגאולה שלימה ע״י משיח צדקנו, שאז יהי׳ וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי׳ דיבר68.
__________
1) נוסח ברכת הגומל (ראה ברכות נד, ב. רמב״ם הל׳ ברכות פ״י ה״ח. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א. סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פי״ג ס״ב. סידור אדה״ז במקומו).
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריא (קונטרסים ח״א קפד, ב) ואילך.
3) סה״מ תרפ״ז ע׳ ריז (קונטרסים שם קפח, א) ואילך.
4) סה״מ תרפ״ז ע׳ רח (קונטרסים שם קפג, א) ואילך.
5) ברכות שם, א. רמב״ם שם ה״ט. טושו״ע שם סרי״ח ס״ד. סדר ברכות הנהנין שם ס״א.
6) בד״ה זה די״ב תמוז (לעיל ע׳ קכו ואילך).
7) קז, ח. טו. כא. לא.
8) שם, יג. יט.
9) שם, ו. כח.
10) דרשות הר״ן דרשה ח הקדמה הא׳. ועוד.
11) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
12) ירושלמי ברכות פ״ד ה״ד. קה״ר פ״ג, ב (ב).
13) לקו״ת פ׳ ראה יט, ב ואילך.
14) פ׳ ראה יג, ד.
15) ראה רד״ה נתת ליראיך פר״ת (סה״מ פר״ת ע׳ קה). וראה פרש״י יתרו כ, יז. סידור (עם דא״ח) מד, סע״ב. ובכ״מ.
16) הל׳ יסוה״ת פ״ג ה״ט.
17) תהלים לג, ו.
18) שם קד, ד.
19) ב״ר פ״א, ד.
20) בכ״ז – ראה גם ד״ה ביום השמע״צ תש״מ סוס״ג (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ תט) ואילך.
21) קהלת ז, כט.
22) רפי״ב.
23) פ״ט-י.
24) תהלים לז, לב. סוכה נב, ריש ע״ב. קידושין ל, ב.
25) חבקוק א, ד.
26) ראה סה״מ תרצ״ז ע׳ 211-2. סה״מ בראשית ח״ב ע׳ עב הערה 154. וש״נ.
27) ראה אגה״ק ס״ה (קט, א).
28) יבמות קט, ב.
29) לקו״ת ויקרא ה, א. פ׳ ראה כג, ג.
30) ראה מנחות צט, ב. הל׳ ת״ת לאדה״ז פ״ג ס״ד.
31) ברכות ס, ב. וראה סנהדרין קז, רע״א. מאמרי אדה״ז על פרשיות התורה והמועדים ח״א ע׳ רו.
32) ראה בארוכה ד״ה אין הקב״ה בא בטרוניא תרמ״ח (סה״מ תרמ״ח ע׳ קפז ואילך). תרפ״ה (סה״מ תרפ״ה ע׳ רנח ואילך). סה״מ תרפ״ד ע׳ רצב (תש״ט ע׳ 119) ואילך. ד״ה הנ״ל בסה״מ אידיש בתחלתו. ועוד.
33) לקו״ת שבת שובה סד, ב ואילך. וראה בארוכה סה״מ עשי״ת-יוהכ״פ ע׳ קד ואילך. ובכ״מ.
34) ע״פ ישעי׳ מט, כב. שם יח, ג (ובמצו״ד).
35) ואתחנן ו, ה.
36) קידושין ל, ב.
37) נדה ל, ב. תניא רפ״א.
38) ראה קיצורים והערות לתניא ס״ע נז ואילך. סה״מ תרח״ץ ע׳ רלה ואילך.
39) ע״פ ל׳ הכתוב – שמואל-ב כב, ל. תהלים יח, ל.
40) הל׳ תשובה פ״ז ה״ו.
41) סה״מ תרנ״ד ע׳ רסא ואילך.
42) עירובין נד, א.
43) סה״מ שם ע׳ רסד ואילך.
44) זכרי׳ ג, ז. ראה תו״א וישב ל, סע״א ואילך. לקו״ת נשא כ, ג ואילך. ועוד.
45) ראה סה״מ תר״ס ע׳ קז ואילך.
46) מלכים-ב ה, טז. וראה לקו״ש חכ״ה ע׳ 147 הערה 53. וש״נ.
47) שעהיוה״א פ״ז (פג, ב). וראה תניא פמ״ב (ס, ב).
48) בראשית ב, ז.
49) בראשית ג, ד ואילך. וראה גם תו״ח בראשית יח, ד ואילך. אוה״ת בראשית (כרך ו) תתרנא, סע״א ואילך. קונטרס ומעין מאמר טו פ״א-ב (ע׳ 99 ואילך).
50) בסוף שער הגמול. הובא בתו״א שם ד, א. לקו״ת ברכה צח, א. ובכ״מ.
51) ראה יבמות סא, רע״א.
52) עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. וראה עבוה״ק ח״א פי״ז ואילך. ובכ״מ.
53) בראשית ו, ד.
54) ראה מדרש – הובא בתורה שלמה עה״פ אות מח. זח״א לז, א. וראה מאמרי אדהאמ״צ דרושי חתונה ח״ב ע׳ תעא. אוה״ת בראשית (כרך ג) עה״פ (תקצה, א. וש״נ). פינחס ע׳ א׳רט. ד״ה קדושים תהיו שנה זו (סה״מ ויקרא ע׳ ריב).
55) שבת פח, סע״ב ואילך. ראה בארוכה ד״ה להבין ענין נתינת התורה לנש״י תשט״ז (סה״מ שבועות ע׳ פו ואילך). ובכ״מ.
56) ראה זהר ח״א כג, ב. ח״ב רא, ב. סה״מ תש״ח ע׳ 202. וש״נ.
57) פסוק יד.
58) בי״ב תמוז שנה זו (תשכ״ז) החלה שנת הפ״ח להולדת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ, וידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
59) מדרש תהלים עה״פ.
60) ראה אגה״ק סוף סימן ה (קט, א-ב). ובכ״מ.
61) מלאכי ג, י.
62) ויצא כח, יד.
63) שבת קיח, סע״א-ב.
64) ראה המשך תרס״ו בסופו (ע׳ תקמד ואילך).
65) ראה ע״ז ג, א.
66) נוסח תפלת מוסף דשבת. ראה שער הכוונות ענין טבילת ערב שבת. פע״ח שער (יח) השבת רפ״ג. של״ה מס׳ שבת קלב, ב. מג״א או״ח סר״נ סוסק״א. שו״ע אדה״ז שם ס״ח. ועוד. וראה לקו״ש חט״ו ע׳ 282. וש״נ. ח״כ ע׳ 173. וש״נ.
67) ראה סה״מ תש״י ע׳ 245. וראה לקו״ש חט״ו שם. וש״נ.
68) ישעי׳ מ, ה.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' קלג ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.