בס״ד. י״ב תמוז ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב1. ומקשה בעל הגאולה והשמחה במאמרו שאמר לפני ארבעין שנין בי״ג תמוז2, הרי זה כענין הנס, ומהו שינוי הנוסח, שהי׳ צ״ל ע״ד ברכת הנס שהוא ברוך שעשה לי נס3, וכמו״כ הי׳ צ״ל כאן ברוך שעשה לי טוב. [ואח״כ מקשר הענינים, ואפשר לבאר קשר הענינים], שלכאורה צריך להבין, הרי הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב הוא כדברי הגמרא4 ארבעה חייבים להודות, וסימניך וכל החיי״ם יודוך סלה5, חולה, ים, יסורים ומדבר6 הם יודוך סלה – ברכת הגומל. דזהו לאחר שעמדו במקום ובענין של סכנה וניצלו ממנה, ובאופן דכתיב7 יודו לה׳ חסדו (היות) ונפלאותיו לבני אדם, שהחסד בא באופן של נפלאותיו. דלכאורה צריך להבין למה עשה ה׳ ככה, דמקודם הביאם בענין סכנה, ואח״כ הקב״ה מבטל זאת, יודו לה׳ חסדו, והביטול הוא באופן של נפלאותיו, אופן ניסי (באופן של נפלאות ונס), הרי לא עביד הקב״ה ניסא למגנא8, וצריך לומר אשר ישנו ענין הנעשה דוקא עי״ז, אשר ד׳ שנכנסו למעמד של הר״ת חיים, ואח״כ ע״י שמבטלים זאת, ניתוסף ענין ונפלאותיו, עד שחייב לאודיי בעשרה, שנתקן בפרהסיא במעמד עשרה מישראל.
ולבאר זה, מקשר בהמאמר לענין הדומה לזה, ואדרבה שהוא העיקר והשורש לזה, שהו״ע ירידת הנשמה לגוף, וכמו שממשיך בהמאמר דירידת הנשמה בגוף היא ירידה גדולה, שהנשמה כפי שהיא עומדת למעלה, הרי כמאמר9 נשמות ישראל עלו במחשבה, שהביאור בזה הוא, שלא זו בלבד שהם במחשבה, שזהו למעלה מבדבר ה׳ שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם10, אשר זה כולל גם המלאכים, ונשמות ישראל הן במחשבה, אלא במחשבה גופא, אין הלשון היו במחשבה, אלא עלו במחשבה, שבמחשבה גופא הן בתכלית העלי׳, שבכל הדרגות שיש במחשבה הרי הן בדרגא הנעלית ביותר, עלי׳ במחשבה גופא11, עד שאומרים שנשמות מושרשות בעצמות12. ואח״כ נמשכת הנשמה שנתת בי טהורה היא13, ע״י בראתה יצרתה נפחתה13, עד עולם העשי׳14, שזהו מאיגרא רמא לבירא עמיקתא15, בדרך ארוכה, עד אופן של באין ערוך, אשר כמבואר הענין, שיש בסדר זה כמה ענינים של צמצומים הפועלים את ענין האין ערוך כמה וכמה פעמים. אשר כל הדרכים בחזקת סכנה16, ובכללות מתחלקת הסכנה לד׳ סוגים, חולה, ים, יסורים ומדבר. וכפי שמבאר בהמאמר ברוך הגומל לחייבים טובות הב׳ שאמרו בשבת שאמר בה הברכה17, שזהו ברוחניות, ומזה בא אח״כ גם למטה בגשמיות. ואף על זה שייכת הקושיא, שהרי נתבאר שהירידה עצמה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא היא לצורך העלי׳ שעי״ז, א״כ לכאורה מדוע היתה הירידה, ולמה נצרכה. אלא צריך לומר שהעלי׳ היא למקום הגבוה מכפי שהיתה קודם הירידה. ובדוגמת זה הוא בעניננו, דע״י שיש ענין הד׳ סוגים, ולאחרי זה ישנו ויצעקו אל ה׳18, שזה כתוב על ביטול הסכנה, שהוא לביטול הסכנה עד שנפלאותיו לבני אדם, ואז נעשה הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו19, בעשרה20, יותר מכפי שהי׳ קודם כל הענין כולו. ובדוגמת כפי שהוא בכללות המצב, שהירידה היא לצורך עלי׳ גדולה ועצומה למעלה הרבה ממקום ממנו ירדה.
ומבאר בזה שענין גודל הירידה שאינה רק ירידה דקדושה, אשר בקדושה גופא הוא ג״כ באין ערוך, כפי שהוא בתחילת ההשתלשלות, ועאכו״כ כפי שהוא למעלה מסדר ההשתלשלות, עד שבא למטה בעולם הזה התחתון שאין למטה הימנו, ששם יורדת הנשמה בגוף, לבירא עמיקתא, ועאכו״כ כשישנו היצר הרע הנתון על מפתחי הלב21 וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו22. ומדור הקליפות הוא למטה מהקדושה23 וג״כ באופן דאין ערוך, ואינו רק מה שנמצא למטה באופן דסדר ההשתלשלות, ואח״כ נמצא כמ״ש בהקאַפּיטל24 אוילים מדרך פשעם ומעוונותיהם יתענו, שזה פועל אשר אין הקליפה נמצאת למטה מהקדושה אלא היא מתגברת ונעשה תערובות טוב ורע, עד לאופן אשר – כהשיחה הידועה מבעל הגאולה והשמחה25 – מחטא עץ הדעת אין ענין בעולם שאינו מעורב בטוב ורע. ואחר זאת נמצא הצופה רשע לצדיק, שהיצר הרע, לא זו בלבד שאינו מסתפק בהניתן לו לצורך קיומו וחיותו, וכמבואר בארוכה בענין ביעור חמץ וכפירוש הרמ״ז26, אלא גם צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, שהוא ע״י הד׳ סוגים חולה, ים, יסורים ומדבר, כמבואר בהמאמר ירידה עצומה זו, וכמו שמבאר אח״כ17 כיצד הוא בעבודה, שההתחלה היא מהיתר, עד שטוען שמה שנמצא אצלו הוא שייך אליו, שלי שלי, ואינו צריך ליתן זה לזולתו, והולך מדחי אל דחי ר״ל, ואח״כ מתחיל לחשוק מה שנמצא אצל השני, עד שאינו מסתפק ברצון אלא לוקח ביד חזקה, ועד שכדי שיוכל לקחת זאת ולא יהי׳ לו שום מפריע, משתדל שלא תהי׳ שום מציאות של זולתו. וע״י שעומד במלחמת היצר ומנצחו, עי״ז יוצא מכל הד׳ סוגים.
ובזה גופא צריך להבין, היות ומעמד ומצב הקליפות הוא למטה מהקדושה, איך יכולים להתערב אח״כ בטוב, ובאופן של צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, עד שאומרים שהו״ע שצריך לעשות עליו ברכה, היות והי׳ בסכנה אמיתית, הרי זה ענין שאין לו כל תוקף וכח, וכל שכן וקל וחומר שאינו מציאות מצד עצמו.
ועל זה מבואר ענין אופן הב׳ שבעבודה, כמ״ש בתניא27 בענין ועשה לי מטעמים28, שע״י אתכפיא חשוכא לנהורא ואתהפכא חשוכא לנהורא הוא ג״כ ענין המטעמים, אלא שהוא מצד שם אלקים, שענינו שיוכל להיות צמצום ואח״כ יומשך מזה שורש ויניקה, עד שתהי׳ מציאות של מעלים ומסתיר על קדושה, שזה מתחיל מצמצום הראשון, שזה נתן אח״כ אפשריות שיוכל להיות שבירת הכלים, מיעוט הלבנה וחטא עץ הדעת, כמבואר במאמרים די״ב-י״ג תמוז תרצ״א29 ובכמה מקומות30. וכל זה נלקח ונמשך מצד שם אלקים, וכמו״כ גם מה שנתבאר בבריאת העולם שבראשית ברא אלקים31 ע״י העלם וצמצום, וכידוע מאמר הבעש״ט32, שלכן לא כתיב ויהי כן כמו בשאר המאמרים שבבראשית אלא ויהי אור, מפני שאז הי׳ ויהי אור ולא ויהי כן, שלא הי׳ כפי המאמר, אלא הי׳ אור אחר, היות ונמשך ע״י הצמצום33. ועל זה יקשה, כיצד יוכל לבטל זאת, היות ויש לזה שורש, עד לז׳ שמות הקדושים34, בשם אלקים. וע״ז נאמר35 וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי׳ הוא האלקים, שזה נאמר בשנת הארבעים, לאחר שעברו כל הענינים שהיו במשך הארבעים שנה, אז נאמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי׳ הוא האלקים, שהוא כמ״ש בזהר36 דהוי׳ ואלקים כולא חד, הוי׳ שענינו אור ואלקים שענינו כלי, הוי׳ שענינו התפשטות וגילוי אור ואלקים שהו״ע הדין והגבורה, ואעפ״כ אומרים הוי׳ הוא האלקים, דבאמיתת הענין הוא שכולא חד. וכך הוא ענין שם אלקים, שאינו צמצום לשם צמצום ואינו גבורה לשם גבורה, אלא זה גבורה כהעונשים שבתורה, הנקראת כולה תורת חסד37, שהעונשים הם ג״כ באופן של חסד38, דכיון שנקלה אחיך הוא39. וכמו שנתבאר בהמאמר וידעת היום40 בענין שם הוי׳, דאע״פ שענין שם הוי׳ הו״ע מהוה41, שאמיתית ההתהוות היא משם הוי׳, אולם משם הוי׳ לבדו לא הי׳ יכול להיות עולמות, כביכול, דלא הי׳ יכול להיות ענינו בגבול, ולא הי׳ יכול להיות ענין העבודה, שכללות עבודת התורה ומצוות קשור בלמצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם42, וכדי שיוכל להיות ענין אתכפיא ואתהפכא כמו שנת״ל, הי׳ צריך להיות הצמצום הנמשך משם אלקים, עד שנמשך כאן למטה אלקים לשון רבים43, כתוב והרוצה לטעות יטעה44, עד כהמובא בספרים45 מהזהר46 שאלקים בגימטריא הטבע, מלשון טבעו בארץ שערי׳47, אשר שם נטבע כח המהוה, ואף כח הפועל בנפעל ג״כ טבוע ואינו נראה, ורואים רק את מציאות הנברא. ובזה צריך להכיר אשר הוי׳ הוא האלקים, הכוונה המסותרת בההעלם והסתר, שהוא כדי שיהפכו את היש ומציאות לאין, לעשותו כלי לאלקותו ית׳, ודוקא בתחתונים, בעולם התחתון שאין למטה הימנו, במקום שלמצרים ירדתם ויצר הרע יש ביניכם.
וכך יש גם שני אופנים הנ״ל כפי שהוא מצד הבירורים וכפי שהוא מצד הנסיונות, ונתבאר ע״ז בדרוש אחרי וביאורו בלקו״ת48, שמנסה הוי׳ אלקיכם אתכם לדעת49, שירידת הנשמה בגוף שהיא ירידה עצומה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא, שעיקר ענינה עבודת הנסיונות. דכללות עבודת הבירורים היא בקליפת נוגה, במילא נשאר חלק בעולם שאינו מתברר50, ואי אפשר לבררו אלא ע״י דחי׳ ואין זה ענין החסד, ואינו תכלית הכוונה דלא ידח ממנו נדח51, וע״ז היא עבודת הנסיונות, שע״י עבודת הנסיונות שהיא בדוגמת זדונות נעשו לו כזכיות52, שהוא מהפך הענין היות ועל ידו נהי׳ ענין מנסה הוי׳ אלקיכם, שנתעלה שלא בערך מכפי שהוא בעבודת הבירורים, וכמבואר בהמאמרים המבארים מעלת עבודת הבירורים ומעלת עבודת הנסיונות53. דבעבודת הבירורים הן אמת שעבודתו היא בלימוד התורה וקיום המצוות עד לבחי׳ ואהבת את הוי׳ אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך54, אולם אין נוגע כל כך ענין בכל מאדך54, למעלה ממדידה והגבלה. משא״כ כשעבודתו היא לשבור את ההעלם והסתר שבנסיון, שאמיתת ענין הנסיון הוא כהדוגמא שמביא55 והאלקים נסה את אברהם56, שאברהם שיער בנפשו אשר האש הוא ענין השורף ע״פ הטבע, ואעפ״כ הלך לכתחילה על מנת שכבשן האש57 ישרוף ח״ו, היות שענינו הי׳ להקריא ולהכריז אחדותו ית׳ בעולם, ולמסירות נפש לא הי׳ לו מניעה58, ולא חיכה על נס, והרן שחיכה על נס לא אהני לי׳59. ואברהם מצדו הלך לכבשן האש ולא חיכה שהכבשן לא יפעל פעולתו שבדרך הטבע, אלא שזאת פעל הקב״ה, שהיות וטבע לא עצרו, לא העלים והסתיר על עבודתו במילוי ענינו בתפקיד נשמתו בעלמא דין, זה גרם ביטול הטבע, שהראה כיצד אלקים שהוא בגימטריא הטבע הוא הוי׳, שהוי׳ ענינו גילוי אנכי, כמבואר במאמר וידעת55 ובכמה מקומות.
וכמו שמבואר בארוכה בעבודת הנסיונות, כן הוא בדוגמת הד׳ שר״ת שלהם הוא וכל החיי״ם, חולה, ים, יסורים ומדבר, שהם עניני סכנה, סכנה ממש, סכנת נפשות, או בכבלי ברזל, שזה נוגע בעצם, ובדרך הטבע אין יכול לזה עד שצריך לנס, נפלאותיו לבני אדם. והגם דאין סומכין על הנס60, אעפ״כ נמצא במצב של ויצעקו אל הוי׳, וזה פועל כי מנסה הוי׳ אלקיכם אתכם, שמעלהו בעילוי גדול ביותר, שזוהי תכלית העבודה שבשבילה הי׳ כדאי כל הירידה. וזהו הביאור וקישור כללות ענין הירידה שהיא ירידה גדולה ביותר עד לבירא עמיקתא, שצריכים לברר את עניני הבירא עמיקתא, ולעשות מהבור דירה לו ית׳61 כשם שהוא באיגרא רמא, ודוקא כאן בתחתונים נעשית דירה זו61, וזה לא נעשה ע״י העבודה שבסדר השתלשלות, שהוא כללות ענין עבודת הבירורים, אלא דוקא בעבודת הנסיונות.
וזהו מ״ש בתחילת המזמור בתהלים62, יאמרו גאולי הוי׳ אשר גאלם מיד צר ומארצות קבצם ממזרח וממערב ומצפון ומים, דלכאורה מה השייכות עם הד׳ חייבים להודות, אלא שהוא ג״כ ע״ד ענין ירידה צורך עלי׳, כמו שנת״ל שתהי׳ דירה לו ית׳ בתחתונים, לאשתאבא בגופא דמלכא63. וזה נעשה דוקא ע״י תורה ומצוות בעולם הזה הגשמי, ותכלית השלימות בזה יהי׳ בואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ64, וכידוע65 המשל בזה כשעושים דירה למלך צריכים להשתדל שתהי׳ הדירה נקי׳, זכה, טהורה וקדושה. שע״ז אומר בתחילת המזמור הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו, שזהו הנתינת כח ע״ז, והכוונה בזה היא שיאמרו גאולי ה׳ אשר גאלם מיד צר, שזה יהי׳ כשמארצות קבצם ממזרח וממערב ומצפון ומים ע״י משיח צדקנו, שזה נעשה ע״י העבודה במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא66, שאז היא ירידת הנשמה בגוף, וענין צופה רשע לצדיק, וכפי שהוא ברוחניות, כמבואר בהמאמר17 ענין חולה, ים, יסורים ומדבר בעבודה הרוחנית, עד שמשתלשל למניעות ועיכובים מצד המעמד ומצב הגשמי, כמבואר בהמאמר17 שמצד טרדות הפרנסה והעלמות והסתרים עד למונעים ומעכבים כפי שהיו אצל בעל הגאולה והשמחה, מונעים ומעכבים דלעו״ז, שלא רצו להניח לעשות דירה לו ית׳ בתחתונים. וכשויצעקו אל הוי׳, אז הוא כמ״ש בקאַפּיטל פ״ח67, המזמור של בעל הגאולה והשמחה די״ב תמוז68, אליך הוי׳ שיועתי, וכמ״ש ע״ז במדרש תהילים, שכנסת ישראל אומרת להקב״ה רק אליך אני מקוה, ורק אתה הוא ישועתי, אמר להם הקב״ה א״כ אני מושיעך שנאמר69 ישראל נושע בהוי׳ תשועת עולמים, ומסיים במדרש על פסוק זה, ובבוקר תפילתי תקדמך, שמלאך הממונה על התפילות ממתין עד שתסיים כנסי׳ האחרונה את תפילתה, ואח״כ עושה מהתפילות עטרה לצדיק עליון חי העולמים, שנאמר ובבוקר תפילתי תקדמך. והדיוק בזה הוא כנסי׳ האחרונה בכדי לקבל תפילות כל ישראל, ואז נעשה עטרה לצדיק עליון חי העולמים.
וזהו ג״כ ענין ניסים שנעשו לצדיקים, כמ״ש בשער היחוד והאמונה70 שהוא ג״כ גילוי שם הוי׳, שיתף עמו מדת הרחמים71, שע״י שם הוי׳ שבסדר ההשתלשלות, הם הניסים והמופתים הנעשים לצדיקים בכל דור ודור, בדוגמת הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב בד׳ האופנים, וכמבואר במאור עיניים72 בשם הבעש״ט שזהו הטעם לומר מזמור זה בערב שבת, שכשיוצאים מימות החול, ויוצאים בשלימות מעניני עולם הזה, ומגיע למנחת ערב שבת, לאחר חצות, שאז מתחיל ענין השבת73, חייב אז להודות על שלא נכשל בכל הסכנות שבכל עניני ימות החול, בעולם הזה התחתון, וכמו שנת״ל מה שמסיים שבשעה שעומדים בפני ההעלמות וההסתרים, ובאופן שעוסק בתורה ומצוות, אז מתברכים בכל טוב, ואומרים זאת בעשרה ובפרהסיא, שזהו ענין ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני טוב. וכמו שנת״ל (בהשיחה)74 ענין שאחר ארבעין שנין קאים אינש אדעתא דרבי׳75, עומק פנימיות כוונתו76, שזה קשור בפרט בענין הגאולה, כמ״ש במכתב בהנוגע לענין הגאולה77, לקבוע התוועדות לפעול חיזוק התורה והיהדות, ושיגיע לכל יהודי בכל מקום שהוא, דע״י שיאמרו גאולי הוי׳ אשר גאלם מיד צר, זה יביא להגאולה הפרטית, ואח״כ גאולת נשיא הדור, שזו ההכנה טובה שיתקיים אשר גאלם מיד צר, ויקויים מארצות קבצם ממזרח וממערב ומצפון ומים בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו בקרוב ממש.
__________
1) נוסח ברכת הגומל (ראה ברכות נד, ב. רמב״ם הל׳ ברכות פ״י ה״ח. טושו״ע או״ח סרי״ט ס״א. סדר ברכות הנהנין לאדה״ז פי״ג ס״ב. סידור אדה״ז במקומו).
2) סה״מ תרפ״ז ע׳ רח (קונטרסים ח״א קפג, א). וראה גם ד״ה זה דש״פ פינחס תרפ״ז (סה״מ תרפ״ז ע׳ ריא (קונטרסים שם קפד, ב)).
3) ברכות שם, א. רמב״ם שם ה״ט. טושו״ע שם סרי״ח ס״ד. סדר ברכות הנהנין שם ס״א.
4) ברכות שבהערה 1. וראה שאר המקומות שבהערה הנ״ל.
5) ברכת מודים בתפלת העמידה.
6) הגמי״י לרמב״ם שם (וכן הובא בד״ה זה הב׳ שבהערה 2). ובטושו״ע שבהערה 1: חבוש, יסורים כו׳.
7) תהלים קז, ח. טו. כא. לא.
8) דרשות הר״ן דרשה ח הקדמה הא׳. ועוד.
9) ב״ר פ״א, ד.
10) תהלים לג, ו.
11) ראה לקו״ת שה״ש יז, ד ואילך. סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 17. ע׳ 27. תש״ג ע׳ 74. ובכ״מ.
12) ראה סה״מ ימי הספירה ע׳ קנה. וש״נ.
13) נוסח ברכות השחר (ברכות ס, ב).
14) ראה סידור האריז״ל במקומו. פע״ח שער (ב) הברכות רפ״ז. לקו״ת פ׳ ראה כז, א. ובכ״מ.
15) ע״פ ל׳ חז״ל – חגיגה ה, ב.
16) ירושלמי ברכות פ״ד ה״ד. קה״ר פ״ג, ב (ב).
17) בסופו (סה״מ תרפ״ז שם ע׳ רטז (קונטרסים ח״א שם קפז, ב)).
18) תהלים קז, ו. כח.
19) שם, א.
20) ראה ברכות, רמב״ם וסדר ברכות הנהנין שבהערה 1. טושו״ע שם סרי״ט ס״ג.
21) ברכות סא, א.
22) תהלים לז, לב. סוכה נב, ריש ע״ב. קידושין ל, ב.
23) ראה טעהמ״צ להאריז״ל פ׳ בשלח מצות תחום שבת. ל״ת להאריז״ל פ׳ בראשית ד״ה ונבאר מעלת אדה״ר. אוה״ת דרושים לפסח (כרך ג) ע׳ תשנח. סוף המשך פדה בשלום תרנ״ט (סה״מ תרנ״ט ע׳ קעו) ותש״ד (סה״מ תש״ד ס״ע 139 ואילך). ועוד.
24) תהלים קז, יז.
25) לקו״ד ח״א פז, א ואילך.
26) לזח״ב (רע״מ) מ, ב. הובא ונת׳ בד״ה זה היום תרצ״ד (סה״מ קונטרסים ח״ב שכ, ב). סה״מ תש״ד ע׳ 86.
27) פכ״ז (לד, ריש ע״ב).
28) תולדות כז, ב.
29) סה״מ קונטרסים ח״א קצב, א ואילך.
30) ראה סה״מ תרס״ד (קה״ת, תשנ״ד) ס״ע קפז-ח. ועוד.
31) בראשית א, א.
32) כש״ט (הוצאת קה״ת) סימן רמז (לב, ב). וראה לקו״ת מסעי צה, ב.
33) ראה או״ת להה״מ ב, סע״ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ד). נט, ד (סימן קפג). סה״מ מלוקט ח״א ע׳ רכא.
34) ראה שבועות לה, א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ו ה״ב.
35) ואתחנן ד, לט.
36) ח״א יב, סע״א. ח״ב קסא, א. ח״ג קמג, א.
37) ל׳ הכתוב – משלי לא, כו.
38) ראה לקו״ש חכ״ב ס״ע 71-2. וש״נ. וראה גם אמרי בינה שער הציצית יד [צו], סע״ד ואילך. ובכ״מ.
39) תצא כה, ג. מכות כג, סע״א (במשנה). פרש״י עה״פ.
40) תרנ״ז – סה״מ תרנ״ז ע׳ מה ואילך.
41) ראה פרדס שער (א) עשר ולא תשע פ״ט. שעהיוה״א פ״ד (עט, רע״א). וראה זח״ג רנז, ב.
42) ראה שבת פח, סע״ב ואילך.
43) ראה פרש״י וירא כ, יג. וישלח לה, ז.
44) ראה ב״ר פ״ח, ח.
45) פרדס שער (יב) הנתיבות פ״ב. שעהיוה״א רפ״ו. מקומות שבהערה הבאה. ועוד – נסמן לקמן ע׳ רלד.
46) הובא בשל״ה פט, א. ושם קפט, א: ״ומרומז בזהר״.
47) איכה ב, ט. וראה שו״ת חכם צבי סי״ח.
48) פ׳ ראה יט, ב ואילך. כ, ג ואילך.
49) פ׳ ראה יג, ד.
50) ראה תו״א וישלח כו, ג. ובכ״מ.
51) ע״פ שמואל-ב יד, יד.
52) יומא פו, ב.
53) ראה (נוסף ללקו״ת שם) סהמ״צ להצ״צ קפה, ב. סה״מ פר״ת ע׳ קז ואילך. תש״ח ע׳ 94 ואילך. ובכ״מ.
54) ואתחנן ו, ה.
55) סה״מ תרנ״ז שם ע׳ נג.
56) ל׳ הכתוב – וירא כב, א. וראה סהמ״צ שם קפו, א-ב. סה״מ פר״ת שם.
57) ראה פסחים קיח, א. ב״ר פל״ח, יג. פרש״י נח יא, כח. רמב״ם הל׳ ע״ז פ״א ה״ג.
58) ראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 29-30. ועוד.
59) ב״ר פל״ח, יג. יל״ש בראשית רמז סב. פרש״י נח יא, כח. וראה שיחת יו״ד שבט תשט״ז (שיחות קודש תשט״ז (ברוקלין, תש״ע) ע׳ 203 הערה 67). ובכ״מ.
60) ראה פסחים סד, ב. זח״א קיא, ב. קיב, ב.
61) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
62) קז, ב-ג.
63) ראה זח״א ריז, ב.
64) זכרי׳ יג, ב.
65) ראה לקו״ת בלק ע, ג. אוה״ת בלק ע׳ תתקצז. ועוד.
66) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
67) פסוק יד.
68) ביום זה (י״ב תמוז תשכ״ז) החלה שנת הפ״ח להולדת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ, וידוע המנהג לומר בכל יום הקאַפּיטל תהלים המתאים לשנות חייו (אגרות-קודש שלו ח״א ע׳ לא. ח״י ע׳ נג. וראה גם מאמרי אדה״ז הקצרים ע׳ שמא). וענין זה שייך גם לאחר ההסתלקות – ראה רשימת כ״ק אדמו״ר מהוריי״צ בהוספות לסה״מ פר״ת ע׳ שנז. ד״ה ברוך הגומל (הא׳) תשמ״ה (לקמן ע׳ שיא). וש״נ. המו״ל.
69) ישעי׳ מה, יז.
70) פ״ה.
71) ראה ב״ר פי״ב, טו. פסיקתא רבתי פ׳ בחודש השביעי. פרש״י ר״פ בראשית. ובכ״מ.
72) פרשת בשלח (קרוב לסופה).
73) ראה פע״ח שער (יח) השבת פ״ג. שער הכוונות ענין ליל ו׳. שו״ע או״ח סרנ״א ובט״ז שם. ועוד.
74) שיחות קודש תשכ״ז ח״ב ע׳ 255 ואילך.
75) ע״ז ה, ריש ע״ב. פרש״י תבוא כט, ו.
76) ראה סה״מ תרנ״ז שם ריש ע׳ נ.
77) נדפס בסה״מ תרפ״ח ע׳ קמו. תש״ח ע׳ 263. אגרות-קודש אדמו״ר מהוריי״צ ח״ב ע׳ פ.
[סה"מ י"ב-י"ג תמוז ע' קכו ואילך]
מאמר ראשון מהמשך. י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.