בס״ד. ש״פ שלח, כ״ה סיון, מבה״ח תמוז ה׳תשל״ז
הנחה בלתי מוגה
חביבין1 ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה כו׳2, ולפני זה אומר עוד במשנה שם חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם, שנאמר3 כי בצלם אלקים עשה את האדם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום, שנאמר4 בנים אתם לה׳ אלקיכם (והוא משנה בפרקי אבות בפרק דשבוע זה, וכידוע מ״ש כ״ק אדמו״ר הזקן בסידורו5 דיש נוהגין לומר פרקי אבות כל שבתות הקיץ). וידועים ע״ז דיוקי מפרשי המשנה6, ודיוקי רבותינו נשיאינו, בדרוש כ״ק אדמו״ר הצ״צ שכבר נדפס באוה״ת במדבר בדרושים לשבועות7, ובדרוש כ״ק מו״ח אדמו״ר ד״ה חביב אדם דחג השבועות שנת תש״ב8, דצריך להבין מה הם ב׳ הענינים דחיבה וחיבה יתירה (שנאמרו ג״פ, אצל חביב אדם וחביבין ישראל), וגם מה הם ג׳ הענינים הנזכרים במשנה, אדם וישראל, ובישראל גופא ב׳ ענינים, שהם בנים למקום ושניתן להם כלי חמדה.
והנה במ״ש חביב אדם שנברא בצלם פירשו המפרשים9 דקאי על בן נח, דעליו קאי הכתוב דכי בצלם אלקים עשה את האדם. והנה לפי פירוש זה (דחביב אדם קאי על בן נח) צריך להבין, דהלא מסכתא אבות ענינה שהיא מילי דחסידותא10, וא״כ בשביל מה נזכר בה ענין השייך לבני נח. ומבואר בזה11 ע״פ מ״ש הרמב״ם12 וכן ציוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח כו׳, הרי מובן שבציווי ומצוה זו ישנה גם הנהגה שלפנים משורת הדין, מילי דחסידותא. ועפ״ז יש לומר, שבכדי לעורר את הישראל שהמצוה דלכוף את כל באי העולם וכו׳ יקיים אותה באופן דמילי דחסידותא, הנה בשביל זה נזכר במשנה בנוגע לבן נח דחביב אדם שנברא בצלם וכו׳. אמנם, תירוץ זה אינו מספיק עדיין (ס׳איז נאָך ניט אינגאַנצן גלאַטיק), דהרי כל שאר הענינים וההוראות שבפרקי אבות שייכות הן (עכ״פ) גם ליהודי, וע״ד מה דאיתא לקמן13 והוי שפל רוח בפני כל אדם, דיש גורסין14 בפני כל האדם (בה׳ נוספת), ונתבאר ע״ז15 שלפי גירסא זו כוונת המשנה היא גם על בני נח16, והיינו שנוסף לזה שהמדובר הוא בנוגע לישראל, הנה כוונת המשנה היא גם לבני נח אבל לא רק אודות בני נח, משא״כ במ״ש חביב אדם וכו׳, הנה לפירוש הנ״ל הכוונה על בני נח לבד. ולכן בהכרח לומר דגם לפירוש הנ״ל (דחביב אדם וכו׳ קאי על בני נח) הנה מ״ש חביב אדם שנברא בצלם כו׳ שנאמר כי בצלם אלקים עשה את האדם קאי גם על ישראל, דגם אצל ישראל ישנו הענין דאדם שמצד צלם האלקים. דהנה, אמרו רז״ל17 ומובא בתניא18 אין חי׳ רעה מושלת באדם אא״כ נדמה לה כבהמה כו׳, שזהו מצד צלם האלקים19 שפועל שיהי׳ ומוראכם וחתכם יהי׳ על כל חית הארץ20, וכשמסתלק צלם האלקים (ע״י שנכנס בו רוח שטות) אפשר להיות שהחי׳ רעה תמשול באדם. ומאמר זה קאי גם על ישראל, וכמובן ג״כ מזה שהמאמר הובא בתניא21 בנוגע לישראל, דמזה מובן שגם בישראל ישנו צלם האלקים. ולכן, אף שיש לו נפש אלקית, מ״מ הנה בכדי לפעול שיהי׳ ומוראכם וחתכם גו׳ אין צריך להשתמש בנפש האלקית שבו, כיון שמספיק לזה פעולת צלם האלקים. ועפ״ז (דגם לפירוש הנ״ל הענין דאדם שמצד צלם האלקים קאי גם על ישראל) מובן ג״כ שפירוש הנ״ל מתאים גם עם פירוש הב׳22 שהובא בהמאמרים הנ״ל23 דגם חביב אדם שנברא בצלם קאי על נשמות ישראל, כיון דגם לפירוש הא׳ על כרחך צריך לומר שקאי גם על (ענין צלם אלקים שאצל) ישראל, כנ״ל. וזהו ג״כ שמבואר בהמאמרים הנ״ל24 דחביב אדם שנברא בצלם קאי על הנפש השכלית שבכללות מין האנושי, וחיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם קאי על הנפש השכלית שבנשמות ישראל (היות דישנו צלם האלקים הן בישראל והן בבן נח).
והענין הוא, דהנה אינה דומה הנפש השכלית (שזהו ענין צלם האלקים, כנ״ל) שבישראל להנפש השכלית שבבני נח, כדאיתא בהמאמרים הנ״ל25 שהנפש השכלית שבישראל היא באופן אחר מהנפש השכלית שבכללות מין האנושי. וע״ד המבואר כמה פעמים26 דכללות הבריאה מתחלקת לד׳ מדריגות דומם, צומח, חי ומדבר, וכל אחת ממדריגות אלו כלולה מהד׳ מדריגות דצח״מ, ואינו דומה בחי׳ הדומם שבמדבר להדומם שבחי, ועאכו״כ להדומם שבצומח, ועד שהוא שלא בערך להדומם שבדומם27, הנה כמו שהוא בהענין דדצח״מ, הנה עד״ז הוא בענין הנפש השכלית, שאינה דומה הנפש השכלית שבבני נח להנפש השכלית שבישראל, דישראל נקראים בנים למקום, שיש בהם הנפש האלקית ולכן גם הנפש השכלית שבהם היא באופן אחר מהנפש השכלית שבכללות מין האנושי. וכללות החילוק בההנחה שבהם הוא28, דהנה השכל דנפש האלקית פועל שפלות, ויתירה מזו, הנה פועל ביטול, משא״כ השכל דעולם (נפש השכלית) פועל ישות, ולמטה יותר, הנה מביא לידי גסות, עד לגסות נמוכה ע״ד כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה29 שמצד ענינים גשמיים, ועאכו״כ כשקונה ענין שכלי. ובזה יובן החילוק שבין הנפש השכלית שבישראל להנפש השכלית שבבני נח, שבישראל בנים אתם לה׳ אלקיכם, הנה נתרגל האדם בהביטול שמצד נפש האלקית הפועלת שפלות, ועוד יותר, שגם פועלת ביטול, ולכן גם הנפש השכלית שלו אינה דומה להנפש השכלית שבבני נח. וזהו מ״ש חביב אדם שנברא בצלם, הנפש השכלית שבבני נח, חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם כו׳, הנפש השכלית שבנשמות ישראל.
וממשיך בהמשנה חביבין ישראל שנקראו בנים למקום, חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום כו׳. והענין הוא, דמ״ש חביבין ישראל שנקראו בנים למקום קאי על גופם של ישראל30, דגם גופו של ישראל הוא גוף קדוש31, וגם מצד הגוף נקראים בנים למקום מצד הבחירה שבחרו בו בשעת מתן תורה. וכדאיתא בתניא32 דמה שאומרים33 ובנו בחרת מכל עם ולשון הוא הגוף החומרי הנדמה בחומריותו לגופי אומות העולם. וזהו חביבין ישראל שנקראו בנים למקום דקאי על גופם של ישראל, אמנם חיבה יתירה נודעת להם שנקראו בנים למקום קאי על נפש האלקית. כי עם היות דגדלה מעלת גופם של ישראל, מ״מ אינה מגיעה מעלת הגוף למעלת הנשמה, ולכן אומר על הנפש האלקית חיבה יתירה נודעת להם כו׳.
וממשיך עוד בהמשנה חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה, והענין הוא, דב׳ עניני כלי חמדה הם גליא שבתורה ופנימיות התורה. וכפירוש מורנו הבעש״ט נ״ע שהובא במאמרים הנ״ל34 עה״כ35 כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו (שבהמשך לחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה), דישנם ב׳ ענינים בתורה, הא׳ לקח טוב נתתי לכם, והב׳ תורתי. שענין התורה דנתתי לכם הוא גליא דתורה, ותורתי הוא פנימיות התורה. וזהו חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה דקאי על גליא דתורה, חיבה יתירה נודעת להם שניתן להם כלי חמדה קאי על פנימיות התורה. ומזה שאומר חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, דקאי על גליא דתורה כנ״ל, מובן שגם בגליא דתורה ישנו ענין החמדה, דחמדה ענינה תענוג, עד לתענוג אמיתי ותענוג העליון עד לתענוג הפשוט, שבחי׳ תענוג זו נמשכת גם בגליא דתורה. והענין הוא כמו שנת״ל36 ע״פ המבואר בהמשך תער״ב37 דגם בלימוד גליא דתורה ישנה המשכת התענוג, ועד שגם בקריאת אותיות התורה, אפילו כשלא ידע מאי קאמר, הנה גם אז ישנה המשכת התענוג. ועד שישנה מעלה בענין קריאת אותיות התורה שלמעלה גם מהענין דדחקין למלה דחוכמתא ודייקין לי׳ כו׳38, דכשהאדם לומד תורה בהבנה והשגה כו׳, הנה אף שלומד תורה מ״מ זהו לימודו, מה שהוא מבין ומשיג, משא״כ בקריאת האותיות, הנה קורא אותן האותיות ואותו סגנון הלשון ממש שאמר הקב״ה בשעת מתן תורה, ושחוזר ואומר (הקב״ה) עתה ע״י קריאת האדם באותיות אלו, כמ״ש39 תען לשוני אמרתך, וכמאמר40 אני המשנה המדברת בפיך.
וממשיך עוד בהמשנה חיבה יתירה נודעת להם, שההמשכה היא באופן דנודעת להם, היינו באופן גלוי, שנמשכת בגלוי בכל פרטי המדריגות. ובסדר ההמשכה מלמעלה למטה, הנה תחילת ההמשכה היא בהמדריגה הנעלית יותר, בישראל כמו שהם מצד שניתן להם כלי חמדה, ואח״כ נמשך למטה יותר, בישראל כמו שנקראים בנים למקום, תחילה מצד נפש האלקית שבהם, ולמטה יותר מצד גופם, עד שנמשך גם בנפש השכלית שבישראל, שהיא למטה מנפש האלקית, דהרי נפש האלקית אינה חלק אלוקה41 (אלוקה דייקא) בלבד, כי אם גם חלק הוי׳ עמו42, שהנשמה היא חלק הוי׳43, משא״כ נפש השכלית שרשה משם אלקים, וכמ״ש כי בצלם אלקים עשה את האדם, ומנפש השכלית שבישראל הנה נמשך למטה יותר, גם בהמדריגות שלמטה ממין המדבר, וכמ״ש44 ורדו בדגת הים גו׳.
והנה המשכה הנ״ל מלמעלה למטה נעשית ע״י מעשינו ועבודתנו, שהסדר בזה הוא מלמטה למעלה, דתחילת העבודה היא באופן דאתכפיא, בשקלא וטריא וכו׳ עד שמגיע להענין דיש בעל הבית לבירה זו (דזהו ענין חביב אדם שנברא בצלם שמצד נפש השכלית), ואח״כ מגיעים למעלה יותר, שישראל הם באופן כזה שנקראו בנים למקום, שבהבן ישנה המשכת האב, כדאיתא בתניא45, ואח״כ באים למדריגה נעלית יותר, שכל מציאות העולם ענינה היא אך ורק שניתן לישראל כלי חמדה.
ומסיים בהמשנה דחביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו׳ שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, דעי״ז שתורתי אל תעזובו, הנה נעשה כסיום המאמר בתש״ב שם46 דאין ישראל נעזבין ח״ו כו׳, דאף שהם כבשה אחת בין שבעים זאבים47, מ״מ הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל48, ותפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן49. ועד שוהיתה לה׳ המלוכה50 ובמילא יפעול זה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד51, כדאיתא ברמב״ם בסוף הלכות מלכים52, בביאת משיח צדקנו.
__________
1) חלק ממאמר זה נדפס בשינויים בלקו״ש חט״ו ע׳ 58 ואילך.
2) אבות פ״ג מי״ד (שלומדים בשבת זו).
3) נח ט, ו.
4) פ׳ ראה יד, א.
5) לפני פרקי אבות. וראה שיחת ש״פ נשא תשמ״ז (התוועדויות ח״ג ע׳ 460-61).
6) מדרש שמואל לאבות שם.
7) ע׳ קעא ואילך.
8) סה״מ תש״ב ס״ע 104 ואילך. וראה גם סה״מ תרל״ה ח״ב ע׳ שלד. רד״ה זה תרפ״ט (סה״מ תרפ״ט ע׳ 191). וש״נ. סה״מ תרצ״ו ס״ע 81.
9) ראה מדרש שמואל ותויו״ט לאבות שם.
10) ב״ק ל, א.
11) תויו״ט לאבות שם.
12) הל׳ מלכים פ״ח ה״י.
13) פ״ד מ״י.
14) רבינו יונה לאבות שם. תניא פ״ל.
15) אגרות-קודש אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ח״ב ע׳ קיג ואילך. לקו״ש ח״ד ע׳ 1212 ואילך.
16) ראה יבמות סא, א ובתוד״ה ואין.
17) שבת קנא, ב.
18) פכ״ד (ל, ב).
19) תניא שם.
20) נח ט, ב.
21) שם.
22) מדרש שמואל שם (ד״ה אחר כך שאלתי) בשם הרח״ו.
23) אוה״ת שם.
24) אוה״ת שם. סה״מ תש״ב שם ע׳ 105. שם ע׳ 108.
25) סה״מ תש״ב שם ע׳ 105.
26) ראה לקו״ש שם ע׳ 1116. ח״ו ע׳ 107 ואילך. ועוד.
27) ראה לקו״ת חוקת נח, ד. סה״מ תרל״ה שם (ע׳ שלו). תרצ״ו שם (ע׳ 93).
28) ראה סה״מ תש״ב שם.
29) עקב ח, יז.
30) ראה מדרש שמואל שם (ד״ה ואפשר דנקט).
31) זח״ג ע, ריש ע״ב.
32) פמ״ט (סט, סע״ב ואילך).
33) בברכת אהבת עולם.
34) סה״מ תש״ב שם ע׳ 109.
35) משלי ד, ב.
36) ד״ה וידבר אלקים דיום ב׳ דחה״ש (סה״מ שבועות ע׳ שע).
37) ח״ב ס״ע תשמג ואילך. שם ע׳ תשמו ואילך.
38) זח״א קל, ב.
39) תהלים קיט, קעב.
40) מגיד מישרים ר״פ ויקרא. ועוד. הובא בתו״א וארא נו, ד. יתרו סח, ג. לקו״ת פקודי ו, רע״א. נשא כב, ב. ובכ״מ.
41) ראה תניא רפ״ב.
42) האזינו לב, ט.
43) ראה אגה״ת פ״ד-ה. לקו״ת ר״פ ראה. ובכ״מ.
44) בראשית א, כח.
45) פ״ב.
46) ע׳ 109.
47) תנחומא תולדות ה. אסת״ר פ״י, יא. פסיקתא רבתי פ״ט.
48) תהלים קכא, ד.
49) בשלח טו, טז.
50) עובדי׳ א, כא.
51) צפני׳ ג, ט (ושם: לעבדו. אבל כ״ה ברמב״ם שבהערה הבאה. וראה לקו״ש חכ״ג ע׳ 103 הערה 79).
52) ספי״א.
[סה"מ ימי הספירה ע' צו ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 272 ואילך.
חלק מתוכן מאמר זה (בשילוב שיחת שבת זו) הוגה ע״י כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א ונדפס בלקו״ש חט״ו ע׳ 58 ואילך.