בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳), ה׳תשכ״ח
הנחה בלתי מוגה
ויכולו השמים והארץ וכל צבאם1, ומביא הצמח צדק באור התורה2 כמה פירושים בזה, אשר בכללות נחלקים הם לג׳ סוגים, דהא׳ הוא כפשוטו (דאין מקרא יוצא מדי פשוטו3) ויכולו מלשון גמר, והיינו שנגמרה מלאכת בריאת שמים וארץ, הב׳ מלשון כליון, והג׳ מלשון תענוג, וכמ״ש4 לכל תכלה ראיתי קץ, שפירוש תיבת תכלה הוא תענוג לדעת כמה מפרשים5. אשר החילוק בין ג׳ פירושים אלו הוא דלפירוש הא׳ הנה ויכולו קאי על ענין הבריאה, לפירוש הב׳ (ויכולו מלשון כליון) הנה אין זה ענין הבריאה כי אם ענין העבודה, שהקב״ה ברא את העולם יש מאין, משמיא מיהב יהבי6, ועבודת האדם היא להפוך מיש לאין7, ולפירוש הג׳ דויכולו הוא לשון תענוג הרי זה ענין נעלה יותר למעלה מענין העבודה, שזהו ענין עבודת מתנה8 הבאה מלמעלה9, שע״י עבודת האדם יכול להגיע לביטול היש, ביטול במציאות, עד לביטול בתכלית, ולאחר שמגיע לתכלית עבודתו שבכח עצמו אז נותנים לו מלמעלה את הביטול דבחי׳ התענוג שהוא בחי׳ עבודת מתנה.
ולהבין10 זה, הנה ויכולו השמים וגו׳ הוא ביום השבת, ובענין השבת מצינו מאמרי חז״ל הסותרים זה את זה, דמקום א׳ אומר11 דשבת מקדשא וקיימא, והיינו שהשבת היא בריאה ומקדשא וקיימא מלמעלה, והיינו שאין זה כמו יו״ט שבית דין מקדשי לזמני12, אלא ענין השבת אינו תלוי בעבודת האדם. ובמקום אחר נאמר13 זכור את יום השבת לקדשו, והיינו שהלקדשו תלוי בעבודת האדם, ובמ״א אמרו רז״ל14 אמר לו הקב״ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיע אותם, והיינו שהשבת היא בבחי׳ מתנה. אשר ג׳ מאמרים אלו הם חלוקים מן הקצה אל הקצה, דמקדשא וקיימא הוא מצד הבריאה מלמעלה, ואינו תלוי בעבודת האדם. זכור את יום השבת לקדשו הו״ע העבודה, שתלוי בעבודת האדם ונמשך לפי אופן העבודה, ומתנה טובה כו׳ הנה מתנה ענינה שאי אפשר לתבוע אותה, ואין זה כמו בעבודה שאפשר לתבוע את השכר, שלכן אמר לו הקב״ה לך והודיע אותם, דאם אפשר לתבוע זאת כמו ענין העבודה אין צריך להודיעם, דהודעה שייך רק על ענין חידוש שמצד עצמו לא היו יודעים, אשר זהו ענין המתנה שאינו תלוי בעבודת האדם אלא היא מתנה מלמעלה15, ולאידך גיסא ענין המתנה תלוי גם בהמקבל, היות ונותן לו כיון דעבד לי׳ נייחא לנפשי׳16.
ולהבין17 כל זה צריך להקדים תחילה מה שנת״ל18 בענין התורה, וכיון דאסתכל באורייתא וברא עלמא19 הרי מזה יובן גם לענין ויכולו השמים וגו׳, ובפרט בענין השבת, שהרי התורה קשורה לענין השבת, דלכולי עלמא בשבת ניתנה תורה20. דהנה בתורה מצינו ג״כ ג׳ ענינים, דכתוב אחד אומר21 תורה צוה לנו משה מורשה וגו׳, שהתורה היא בבחי׳ ירושה, דירושה הו״ע קבוע ולא תלוי במעמדו ומצבו של היורש, ואם הוא רק בן של המוריש הרי הוא יורשו22, וגם אינו תלוי בעבודתו, שכמה שיעבוד לא יתוסף לו בירושה. ובמ״א נאמר23 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה היא לך, והיינו שהתורה אינה בבחי׳ ירושה אלא שזהו ענין התלוי בעבודה, ולפי אופן עבודתו כך יומשך לו ענין התורה, וכתוב אחר אומר24 ויתן אל משה ככלותו גו׳ והיינו שהתורה היא בבחי׳ מתנה, ואם היתה צריכה להיות בבחי׳ מתנה למשה, כל שכן שלישראל היתה באופן כזה, והמתנה דתורה היא לישראל דוקא שמושרשים בהעצמות, וכמ״ש25 יבחר לנו את נחלתינו גו׳, ולכן נקרא בשם מתן תורה שהוא לשון מתנה26, וכן אנו מברכים נותן התורה שהוא לשון מתנה. אשר ג׳ ענינים אלו הם ג׳ מדריגות בתורה, ונתבאר לעיל18 שענין המתנה שבתורה הוא לא רק שנוסף עוד ענין של בחי׳ המתנה, אלא שזה פועל גם בב׳ הענינים הקודמים, בענין העבודה וענין הירושה, שהרי ענין התורה הי׳ גם קודם מתן תורה שאברהם זקן ויושב בישיבה, יצחק זקן ויושב בישיבה, יעקב זקן ויושב בישיבה ומעולם לא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים27, ואעפ״כ הי׳ אח״כ מתן תורה שזה פעל גם בענין התורה שבבחי׳ ירושה שהיתה גם קודם מתן תורה, וכן כתוב במשה שהי׳ לומד ומשכחה כו׳ עד שניתנה לו במתנה28, והיינו שענין המתנה שבתורה פועל גם בענין העבודה, דהרי קודם הי׳ אצלו ענין העבודה שהי׳ לומד את התורה והי׳ חסרון בזה שהי׳ משכחה, וע״י המתנה נשלם גם ענין זה (דפנימיות התורה הו״ע שעשועי המלך בעצמותו, פנימיות הכתר, אשר זה פועל גם על החיצוניות ששייך לעולמות).
והנה כיון שאסתכל באורייתא וברא עלמא, הנה כל הענינים שבתורה צריכים להיות גם בעולם, וכמו שבתורה הענין הפנימי שבה שבבחי׳ מתנה פועל על החיצוניות כנ״ל, הנה כן רואים גם בעולם שפנימיות פועל על חיצוניות. דהנה בראש השנה חוזרים כל הדברים למקורם29 וצריך להמשיך מהתנשאות העצמית, שעי״ז פועלים גם בעניני העולם ולא רק בעניני ראש השנה, ועד כדי כך שרואים אשר בכ״ה באלול, שאז נברא העולם30, הנה בכל זאת אין עושים אז ראש השנה וכו׳ (והגם שידוע מ״ש כ״ק מו״ח אדמו״ר31 אשר יחידי סגולה מהחסידים היו לומדים מכ״ה באלול את הפרשה השייכת לבריאה שבאותו היום, אבל זהו רק בחסידים, ובחסידים גופא יחידי סגולה), משא״כ בראש השנה הנה אז זהו ראש השנה לכולם, ואז נמשכים כל הענינים בגשמיות ג״כ, אשר מזה רואים שפנימיות פועל על חיצוניות גם בעניני העולם, והיינו שההמשכה הפנימית שממשיכים בראש השנה פועלת גם על הענינים החיצוניים שבעולם, וכמו שאומרים32 גלה כבוד מלכותך, ועי״ז פועלים שידע33 כל פעול וכו׳ ועד למלכותו בכל משלה34, וכמ״ש בסידור האריז״ל35 שקאי על הקליפות שמכחישים כח הפמליא של מעלה. והנה כמו שהוא בעולם, אשר הפנימיות פועל על החיצוניות, כמו״כ הוא בענין השבת שהיא השלימות של עניני העולם, דהרי מה הי׳ העולם חסר כו׳ באת שבת וכו׳36, שהשבת פועלת שלימות בעניני העולם, הנה גם בשבת הפנימיות פועל על החיצוניות, דבשבת הרי ישנו ענין פנים ואחור שהם ג׳ ענינים כנ״ל, הענין דשבת מקדשא וקיימא שישנם ו׳ ימי המעשה, ולאחרי זה בא ממילא יום השבת שזהו ענין השבת כמו שהיא מצד הבריאה, שזהו ענין החיצוניות שבשבת, ואח״כ ישנו ענין השבת שמצד העבודה, זכור את יום השבת לקדשו, אשר גם בחינה זו היא קשורה לחיצוניות שבשבת, ואח״כ ענין השבת שבבחי׳ מתנה, מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, שזהו ענין הפנימיות שבשבת, שזהו עצם ענין השבת מאחר שזהו הפנים דשבת, דענין האחור הוא רק מה שהוא האחור של הפנים, משא״כ הפנים דשבת זהו העצם, שזהו ענין ג׳ הזמנים שבשבת, מעלי דשבתא, יומא דשבתא ורעוא דכל רעוין37. וגם בזה אומרים, ע״ד שבתורה ובעולם, שהפנימיות פועל על החיצוניות, והיינו שבחי׳ הפנימיות שבשבת המתגלה בזמן רעוא דכל רעוין, שזהו בחי׳ המתנה טובה שלמעלה מבריאה ואף למעלה מעבודה שאי אפשר להגיע לזה ע״י עבודה, הנה אעפ״כ פועל זה גם בבחי׳ החיצוניות שבשבת, דהנה מצד זה ששבת מקדשא וקיימא מצד הבריאה הי׳ צריך להיות דענין השבת יהי׳ שייך לא רק לישראל, שהרי הויכולו הי׳ בזמן אדם הראשון, אלא דכיון שבחי׳ המתנה שבשבת שייכת דוקא לישראל, מצד זה שיבחר לנו את נחלתינו גו׳ אשר אהב סלה, שמצד זה ניתן להם במתנה ענין השבת, הנה זה פועל גם בחיצוניות השבת, שגם הענין דמקדשא וקיימא שמצד הבריאה הוא שייך רק לישראל, ואדרבה עכו״ם ששבת חייב ענין היפך החיים38, אשר את זה לומדים מהפסוק יום ולילה לא ישבותו שבפרשת נח39 שקוראין מיד לאחר פרשת בראשית, שפסוק זה מדבר בהנוגע לסדר הבריאה, והיינו לבחי׳ השבת שמצד הבריאה, ולמרות זה עכו״ם ששבת חייב כו׳ כיון שהפנימיות שבשבת פועל על החיצוניות כו׳, וכן הוא גם בענין התורה שעכו״ם שלמד תורה חייב כו׳40, הגם שהתורה היא תורת חיים41, כיון שהפנימיות פועל על החיצוניות.
וזהו ויכולו השמים והארץ וגו׳, שיש בזה ג׳ פירושים, הא׳ ויכולו מלשון גמר המלאכה, שזהו בחי׳ השבת כמו שהיא מצד הבריאה מקדשא וקיימא, אשר ענין הזמן בכלל אף הוא נברא42, וכיון שששת ימי החול מחולקים משבת, הרי השבת היא בריאה בפני עצמה. והב׳ מלשון כליון, שזהו ענין העבודה שזוהי הבחינה הב׳ שבשבת, שמצד העבודה, זכור את יום השבת לקדשו, אשר בזה ישנם ב׳ ענינים, וכמבואר בלקו״ת שיר השירים43 ב׳ הדרגות דבחי׳ כלה, והג׳ מלשון תענוג שהוא בבחי׳ עבודת מתנה מלמעלה, בחי׳ השבת דמתנה טובה כו׳, שכל זה הוא הכנה לאלף השביעי בחי׳ וחד חרוב44, יום שכולו שבת45. אשר בענין אלף השביעי יש ג״כ ג׳ ענינים, הא׳ ענין הבריאה דאלף השביעי שבא לאחר הו׳ אלפי שנין, הב׳ ענין העבודה שבו, שזהו ענין השיר שהלויים היו אומרים ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים45, והג׳ ענין המתנה שבאלף השביעי שזהו בחי׳ שעשועי המלך בעצמותו, אשר ענין זה אינו שייך לעולם, ואעפ״כ נתגלה לנו מעין זה גם עתה בפנימיות התורה, שע״י הפצתה קאתי מר דא מלכא משיחא46, וגם אופן הפצת פנימיות התורה הוא בדוגמא דלעתיד לבוא, שעבודה זו היא במנוחה ותענוג מעין אלף השביעי, וע״י עבודת הפצת מעיינות פנימיות התורה הנה אז קאתי מר דא מלכא משיחא בקרוב ממש.
__________
1) פרשתנו (בראשית) ב, א.
2) עה״פ (פרשתנו מב, סע״ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך. תקח, א ואילך).
3) שבת סג, א.
4) תהלים קיט, צו.
5) אבן יחייא עה״פ (הובא באוה״ת שם תקו, א). וראה תו״ח בשלח שיט, ב. ובכ״מ.
6) תענית כה, א.
7) ראה ד״ה גדולים מעשה צדיקים תרפ״ה פ״ז (סה״מ תרפ״ה ע׳ קנא ואילך).
8) ל׳ הכתוב – קרח יח, ז.
9) ראה תניא פי״ד (כ, רע״א). ובכ״מ.
10) בהבא לקמן – ראה לקו״ת שה״ש כד, ב. סה״מ תרע״ח ע׳ רסט ואילך. עטר״ת ע׳ תז ואילך. ה׳ש״ת ע׳ 81 ואילך. סה״מ ראש השנה ע׳ שלח. לקו״ש ח״ג ע׳ 975. ובכ״מ.
11) ביצה יז, א.
12) ראה ברכות מט, א.
13) יתרו כ, ח.
14) שבת י, ב.
15) ראה לקו״ת תזריע כב, א. במדבר ה, א. ואתחנן ב, ד. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) ע׳ פ. סה״מ מלוקט ח״א ע׳ רכז. לקו״ש חי״ג ע׳ 115 ואילך. ובכ״מ.
16) ראה מגילה כו, ב. גיטין נ, ב. ב״מ טז, א. ב״ב קנו, א.
17) בהבא לקמן – ראה (נוסף להדרושים שבהערות 10; 15) ד״ה תורה צוה תשכ״ג (סה״מ דברים ח״ב ע׳ רצט ואילך).
18) ד״ה ביום השמיני עצרת דשמח״ת.
19) זח״ב קסא, א-ב.
20) שבת פו, ב.
21) ברכה לג, ד.
22) ראה רמב״ם הל׳ נחלות פ״א ה״ג ואילך. וראה שו״ת צפע״נ דווינסק ח״א סקי״ח. ווארשא ח״ב סקי״ח. ועוד.
23) אבות פ״ב מי״ב.
24) תשא לא, יח.
25) תהלים מז, ה.
26) ראה סה״מ דברים שם ע׳ שא. וש״נ.
27) יומא כח, ב.
28) נדרים לח, א.
29) ראה פע״ח שער (כד) ר״ה פ״א. אגה״ק סי״ד. לקו״ת דרושים לר״ה נח, ג. אוה״ת דרושים לר״ה (כרך ה) ע׳ ב׳פא. ובכ״מ. ובארוכה – סידור (עם דא״ח) רמו, א ואילך.
30) ראה פדר״א רפ״ח ובהגהות הרד״ל שם. ויק״ר רפכ״ט. פסיקתא דר״כ פסיקתא כג בחודש השביעי. יל״ש פינחס רמז תשפב. תוד״ה לתקופות – ר״ה ח, א. ר״ן (ד״ה בראש) וחדא״ג מהרש״א (ד״ה תנא) ר״ה טז, א. בחיי בראשית א, ג (ד״ה ויש).
31) הובא בלקו״ש חט״ז ע׳ 488 הערה 54. וראה גם ראה סידור יעב״ץ דיני חודש אלול אות כב.
32) בתפילת מוסף דג׳ רגלים ודימים נוראים.
33) נוסח תפילת העמידה דר״ה ויוהכ״פ.
34) תהלים קג, יט.
35) לר״ש מראַשקוב, קול יעקב, ועוד – במקומו.
36) פרש״י בראשית ב, ב. פרש״י ד״ה ויכל – מגילה ט, א (וראה ב״ר פ״י, ט). תוד״ה חצבה – סנהדרין לח, א.
37) ראה גם ד״ה אלה תולדות נח תנש״א ס״ג (לקמן ע׳ קע-קעא).
38) סנהדרין נח, סע״ב.
39) ח, כב.
40) סנהדרין נט, א.
41) ברכת שים שלום שבתפילת העמידה. וראה אבות דר״נ ספל״ד.
42) ראה מו״נ ח״ב פ״ל. סידור (עם דא״ח) שער הק״ש עה, סע״ד ואילך. וראה הנסמן בלקו״ש ח״י ס״ע 176.
43) בתחילתו.
44) ר״ה לא, א. וראה לקו״ש ח״ז ע׳ 192 הערה *21. וש״נ.
45) תמיד בסופה.
46) אגה״ק הידועה דהבעש״ט – נדפסה בכש״ט (הוצאת קה״ת) בתחילתו.
[סה"מ בראשית ח"א ע' סד ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.