בס״ד. ש״פ בשלח, ט״ו שבט ה׳תשמ״ו
הנחה בלתי מוגה
ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו1. וידוע מאמר כ״ק מו״ח אדמו״ר בעל ההילולא על פסוק זה מש״פ בשלח תרפ״ג2 [והוא המשך למאמר דש״פ בא, יו״ד שבט תרפ״ג3, שהוא (רובו ככולו) המאמר שהוציא בעל ההילולא ליום ההילולא שלו4, דכל המאמר שהוציא בעל ההילולא בקונטרס הראשון לש״פ בא, יו״ד שבט תש״י, הוא המאמר דש״פ בא תרפ״ג, ומאמר זה (דש״פ בשלח תרפ״ג) הוא (רובו) המשך להמאמר דש״פ בא, המשך מאמרי ההילולא5], שמביא שם מה דאיתא במכילתא6 ובירושלמי7 שהיו ד׳ כתות בישראל בעמדם על הים, שד׳ כתות אלו הם ד׳ דיעות מחולקות מצד ד׳ עבודות מחולקות, ולכן יש להם ד׳ מענות, והמענה לב׳ הכתות האחרונות הוא במה שאמר משה הוי׳ ילחם לכם ואתם תחרישון8 [והוא סיום השיעור דיום ב׳ דפרשת בשלח, שבו חל יום ההילולא יו״ד שבט לפי קביעות שנה זו], ואיתא בזהר9 לא תתערון מידי, ובזהר במקומו10 אחר שמפרט כללות הענין מסיים מה תצעק אלי הא כולא בעתיקא תליא מילתא. ובבחיי איתא, דפירוש תיבת אלי ע״ד הפשט הוא שאין הדבר תלוי בי אלא בישראל, דבר אל בני ישראל ויסעו. ומזה מובן, דהגם שענין זה בעתיקא תליא מילתא, ואתם תחרישון, מ״מ ענין זה גופא נמשך ע״י עבודת ישראל, דבר אל בני ישראל ויסעו. ונקודת הענין בזה (כמבואר בהמאמר שם11), דמה שנמשך עתיקא, בחי׳ הכתר, הוא בשביל עבודת בני ישראל בנצחון מלחמת ה׳ (כדלקמן), וזהו דבר אל בני ישראל ויסעו.
ומבאר בזה במאמר הנ״ל12 [ובהמשך ההילולא5], דעבודת ישראל בכלל היא עבודת המלחמה ללחום מלחמת ה׳. ובשביל נצחון מלחמה זו פותח להם הקב״ה האוצר שלמעלה. וכמו שהוא במלך בשר ודם, שבשביל ניצוח המנגד הרי הוא מבזבז אוצרותיו, עד לאוצרות דהון יקר הנאסף ונקבץ במשך כמה שנים מדור אחר דור ע״י אבותיו המלכים, ואשר מעולם לא השתמש מזה לשום דבר, הנה עד״ז הוא במלך שלמעלה (שהמלך דלמטה דומה לו, כי כ״א מישראל נקרא אדם על שם אדמה לעליון13), שבשביל ניצוח המלחמה הרי הוא פותח האוצרות שלמעלה, ובאופן של בזבוז. דהנה במלחמה הרי יש ב׳ ענינים, הא׳ לשלול שלל ולבוז בז, והב׳ ענין המלחמה להוציא נצחונו. דענין לשלול שלל ולבוז בז הרי הוא ענין שבערך (ובחשבון) אל האוצרות שאצר המלך ואבותיו וכו׳, ולמטה מהם, ולכן (מכיון שהשלל ובז אינו חשוב כמו האוצרות בשביל מלחמה זו) אין המלך מבזבז האוצרות, משא״כ במלחמה שבשביל ניצוח המנגד (שהוא עיקר ואמיתית ענין המלחמה), להוציא נצחונו שיהי׳ כחפצו ורצונו, שענין זה נוגע בעצם הנפש, עד שגם חייו משליך המלך מנגד14, וכמ״ש15 וגם נצח ישראל לא ישקר גו׳, הרי ענין זה הוא שלא בערך כלל לגבי האוצרות שאצר המלך, ולכן המלך מבזבז האוצרות וכו׳ בשביל נצחון המלחמה, ועוד יותר שגם חייו משליך המלך מנגד וכו׳.
והנה להבין ענין האוצר למעלה, מבאר בהמאמר16, דזהו מה דאיתא בתקוני זהר17 אור א״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית. ומבאר בזה בפרק ט״ז, שהן ב׳ מדריגות באוא״ס ב״ה. ונתבאר לעיל (בד״ה באתי לגני) החידוש בזה, שגם באותו אור עצמו יש ב׳ מדריגות, מה שאור זה הוא למעלה מעלה עד אין קץ, שעולה למעלה מעלה בעילוי אחר עילוי והעלם אחר העלם עד אין קץ, ואותו אור הוא למטה עד אין תכלית, שנמשך ביותר גילוי עד אין שיעור. ומצד העצם ב׳ קוים אלו הם בשוה. וממשיך בהמאמר, דב׳ ענינים אלו (מה שאוא״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית) הם ב׳ בחינות מקיף, מקיף דאור ישר ומקיף דאור חוזר, דמקיף דאור ישר הוא מקיף הקרוב, ומקיף דאור חוזר הוא מקיף הרחוק. ונתבאר לעיל (שם), דב׳ ענינים אלו הם ב׳ בחינות שבכתר, וכנודע שבספירת הכתר יש ב׳ דרגות, בחי׳ אריך אנפין, שהוא בערך האנפין (ויומין) ורק שהוא בבחי׳ אריך אנפין, שזהו בחי׳ מקיף הקרוב, ובחי׳ עתיק יומין, שנעתק ונבדל לגמרי מגדר יומין, שזהו בחי׳ מקיף הרחוק.
והנה בענין המשכת האוצר שלמעלה, מבואר בהמאמר שם18, דהסדר בזה הוא שנותנים את האוצרות ע״י שרים ופקידים שהם פקידי החיל, והכוונה בזה היא דוקא לאנשי החיל שהם דוקא עושים את הנצחון. ועד״ז יובן בענין המשכת האוצר שלמעלה, בחי׳ אור א״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, שמוסרים אוצר זה ע״י השרים ופקידי החיל שהם רבותינו נשיאינו, לכאו״א מישראל, בשביל נצחון המלחמה. ויש לומר שזהו גם הביאור במה שסיפר כ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו19, שהבעש״ט והרב המגיד הם הב׳ דרגות שבכתר, הבעש״ט הוא בחי׳ עתיק יומין, למעלה עד אין קץ, והרב המגיד הוא בחי׳ אריך אנפין, למטה עד אין תכלית, דשניהם המשיכו בחי׳ אוא״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית לאנשי הצבא שהם ישראל.
וביאור הענין הוא, דהנה ידוע שהבעש״ט הי׳ בבחינה כזו שהי׳ נעתק ומובדל לגמרי מעניני יומין, ועד שהנהגתו היתה אַ בעל-שם׳סקע הנהגה20, שלא התחשב כלל בגדרי העולם, בחי׳ אוא״ס למעלה עד אין קץ. אבל ביחד עם זה המשיך ענין זה בכל ישראל, וכידוע21 שהנהגתו היתה באופן שהי׳ מהלך בעיירות ישראל, ומגלה בבני ישראל את האוצר הטמון בהם, עי״ז שהי׳ שואל את האנשים פשוטים שבישראל שיענו לו ברוך השם, געלויבט דער אויבערשטער. דבאמרם זה הרי הכוונה בזה היא לעצמותו ית׳. וכמבואר בתו״א22 ובכמה מקומות בארוכה23, שמכיון שאנשים פשוטים אינם יודעים משום תוארים ומדות עליונות וכו׳, וגם אינם יודעים את הבחינה שעלי׳ קאי הענין דברוך השם או געלויבט דער אויבערשטער (הגם שאויבערשטער וגם השם זהו תואר), הנה כשאומרים זה כוונתם היא אליו ולא למדותיו24, עצמותו ומהותו ית׳. כי אינם יודעים כלל ממציאות של מדותיו, ואין כוונתם אלא אליו ית׳. וכמאמר25 אני מתפלל לדעת זה התינוק. ויתר על כן, שאין זה אפילו דעת התינוק, כי אין שייך בזה ענין של דעת כלל, שאינו יודע ממציאות הספירות, אלא רק אליו ולא למדותיו. והיינו שאותה הבחינה שהיתה אצל הבעש״ט בהיותו במקומו, הנה אותה בחינה המשיך גם בעיירות ישראל כו׳. ועד״ז הוא גם בהנהגת הרב המגיד, שהיתה באופן כזה שהי׳ אומר תורות לתלמידיו וכו׳, אלא שתורות אלו גופא נאמרו באופן דנקודות, לא באופן דחכמה בינה ודעת ויתפרנסון מיני׳26, אלא באופן דנקודות. והוא ענין אריך אנפין, היינו שכבר שייך לבחי׳ אנפין (יומין), שהוא בבחי׳ שרש לאנפין, אלא שהוא בבחי׳ אריך (שרש בלבד), שזהו בחי׳ אוא״ס למטה עד אין תכלית, ובאופן כזה הי׳ אומר תורה לתלמידיו, היינו שהמשיך בחי׳ אוא״ס למטה עד אין תכלית.
ועפ״ז יש לבאר גם ב׳ תורות עיקריות שאמרו הבעש״ט והרב המגיד, ששתי תורות אלו מתאימות להמשכות שהמשיכו (כנ״ל). דהנה אחת התורות העיקריות שמביאים בתורת החסידות27 בשם הבעש״ט [דיש לומר, דמה שמביאים ענין זה בשם הבעש״ט הוא לפי שזהו מהענינים העיקריים דהבעש״ט], הוא מאמר הבעש״ט דהעצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו. שבזה יש דבר והיפוכו, דהגם שבמקצתו נמצא כולו, שזה מורה שהוא למעלה ונעתק ונבדל לגמרי מגדר מקצתו וכולו, בחי׳ אוא״ס למעלה עד אין קץ, אעפ״כ אומר הבעש״ט על בחינה זו הלשון תפיסא, ולא עוד אלא שגם כשהתופס חושב שתופס במקצתו, מ״מ הרי הוא תופס בכולו, שנמצא בזה כל העצם. דהנה בתקוני זהר28 איתא לית מחשבה תפיסא בי׳, ומבואר בכמה מקומות29 שהכוונה בזה היא גם לבחי׳ מחשבה עילאה דא״ק, שגם בחי׳ מחשבה זו היא למעלה מתפיסא בו. ואעפ״כ מחדש הבעש״ט, דכשאתה תופס במקצת מן העצם אתה תופס בכולו, דזהו מה שהמשיך בחי׳ אוא״ס למעלה עד אין קץ. ועד״ז הוא בנוגע להרב המגיד, דהנה ידוע ששני ספריו של הרב המגיד (שנכתבו ע״י תלמידיו, ועד שכנראה ראה הרב המגיד בעצמו את הרשימות של תורותיו) מתחילים בתורה שתוכנה הוא אשר היחס דבנ״י והקב״ה הוא כמשל האב והבן. דהנה30 ענין אב ובן בכלל הו״ע של השתלשלות (שמהאב משתלשל הבן), ולכן האב הוא למעלה מהבן ולפני הבן. דאב קאי על ספירת החכמה, דזהו סדר ההשתלשלות, שמספירת החכמה נמשכים כל הענינים שלמטה ממנה. אמנם שם מבאר31, שבמשל הנה הבן חקוק במחשבת האב גם כשהבן עבר מכנגד פניו, אבל אצל השי״ת שייך זה לומר אף קודם שנבראו ישראל (ד)הי׳ נחקק צורתם במחשבה. והיינו, שהבן (ישראל) נמצא בעצם האב, שחקוקים למעלה בדרגא שלפני לידת הבן, ולפני העיבור, ואפילו לפני איך שהבן נמצא וכלול (צורתו) בטיפת האב32, אלא בעצמותו של האב שלמעלה משכלו וכו׳. ונמצא, שהבן והאב הם בדרגא אחת. דזהו למעלה מבחי׳ ההשתלשלות, ענין אריך אנפין, שבחי׳ אנפין (סדר ההשתלשלות, אב ובן) הוא באופן דאריך, שזהו בחי׳ אוא״ס למטה עד אין תכלית. וזהו ענינו של הרב המגיד, שהמשיך בחי׳ אוא״ס למטה עד אין תכלית. וב׳ ענינים אלו דעתיק ואריך (אוא״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית) כפי שנמשך ע״י הבעש״ט והרב המגיד הם ספירה אחת (ספירת הכתר) ונקודה אחת, היינו בחי׳ נקודה דכתר שלמעלה מנקודה דחכמה (כמבואר בכמה מקומות בקבלה ובחסידות33).
והנה אח״כ נתבאר ענין זה באופן דחב״ד במאמרי אדמו״ר הזקן ואדמו״ר האמצעי ואדמו״ר הצ״צ ואדמו״ר מהר״ש ואדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע וכ״ק מו״ח אדמו״ר נשיא דורנו, אשר בתר רישא גופא אזיל34 והנשיא הוא הכל35, כמו שנת״ל בארוכה (בד״ה באתי לגני36). והיינו, דעניני הבעש״ט והרב המגיד (עתיק יומין ואריך אנפין) נמסרו לכל אחד ואחד ע״י רבותינו נשיאינו. [ויש להוסיף בזה, דמה שהובא (בד״ה באתי לגני36), דענין עתיק ואריך כבר הובא בזהר37, ובספרי המקובלים שלאחרי זה, ובכתבי האריז״ל, עד לעץ חיים38 ושמונה שערים וכו׳, יש לומר בזה, דאף שזה הי׳ עוד לפני כתיבת תורות הבעש״ט וכו׳, מ״מ, דוקא בספרים אלו נמשך זה בספירות פרטיות כו׳39].
וזהו ויאמר ה׳ אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו, שהמשכת בחי׳ עתיקא קדישא, כמאמר בעתיקא תליא מילתא, הכולל עתיק ואריך, אוא״ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, הוא בשביל נצחון המלחמה דבנ״י, דבר אל בנ״י ויסעו. אך אוצר זה נותנים ע״י השרים והפקידים, ולכן נאמר ויאמר ה׳ אל משה דוקא, דההמשכה היא ע״י משה דוקא, פקידי החיל.
והנה אילו זכו היתה הגאולה אז באופן דגאולה שאין אחרי׳ גלות40, וכמ״ש41 בקריעת ים סוף תביאמו ותטעמו בהר נחלתך גו׳ ה׳ ימלוך לעולם ועד, גאולה נצחית שאין אחרי׳ גלות42, שאז הי׳ כיבוש שלם ושלימות נצחון המלחמה. אלא שאח״כ מפני איזו סיבה שתהי׳ [ובעיקר מפני שנורא עלילה על בני אדם43] נתעכב הדבר עוד זמן רב, ועכשיו הדבר תלוי במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות44, בתוככי מעשינו ועבודתינו במשך כל שית אלפי שנין דהוה עלמא45. והעבודה היא שיהי׳ דבר אל בני ישראל ויסעו, כנמסר ע״י משה רבינו עצמו, שאמר לו הקב״ה דבר אל בני ישראל ויסעו, שזהו ענין נצחי השייך גם עתה, שהרי התורה היא נצחית46 בכלל, ובפרט כל מעשה משה הם נצחיים47, ובפרט הדיבור וההוראות והעמל48 דמשה שהם נצחיים, ובמיוחד ההוראה שמסר משה מהקב״ה בתור ממוצע המחבר49 (כמאמר50 אנכי עומד בין ה׳ וביניכם), שיהי׳ דבר אל בני ישראל ויסעו, שמזה באים לקריעת ים סוף, דקריעת ים סוף מביאה את הגילוי דתורתו של משיח51, שיהי׳ הלימוד בבחי׳ ראי׳52, עד שיהי׳ ולא ילמדו עוד איש את רעהו גו׳ כי כולם ידעו אותי גו׳53, במהרה בימינו ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו.
__________
1) פרשתנו (בשלח) יד, טו.
2) סה״מ תרפ״ג ע׳ קפג ואילך.
3) ד״ה ויהי בעצם היום הזה – שם ע׳ קסח ואילך. נת׳ בד״ה הנ״ל דש״פ בא שנה זו (לעיל ח״א ע׳ רמו ואילך).
4) ד״ה באתי לגני ה׳שי״ת (סה״מ תש״י ע׳ 111 ואילך).
5) פי״א (שם ע׳ 131) ואילך.
6) פרשתנו שם, יג.
7) תענית פ״ב ה״ה.
8) פרשתנו שם, יד.
9) ח״ב מז, ב.
10) מח, א.
11) בסופו (ע׳ קצו).
12) שם ע׳ קפד ואילך.
13) ראה עש״מ (להרמ״ע מפאנו) מאמר אכ״ח ח״ב סל״ג (קצג, ב). של״ה ג, א. כ, ב. רסח, ב. שא, ב. ועוד.
14) סה״מ תרפ״ג שם ע׳ קפה. המשך באתי לגני שם.
15) שמואל-א טו, כט.
16) סה״מ תרפ״ג שם ע׳ קפה ואילך. המשך באתי לגני שם פי״ב (ע׳ 132) ואילך.
17) ראה תקו״ז סוף תיקון נז (וראה שם תיקון יט – מ, ב). ז״ח יתרו לד, סע״ג. וראה ספר הערכים – חב״ד (כרך ד – השלמה לכרך ג) ערך אוא״ס (ד) ס״ז סק״ו (ע׳ תיט ואילך). שם ס״ח (ע׳ תכא ואילך). וש״נ.
18) סה״מ תרפ״ג שם ע׳ קפה. המשך באתי לגני שם ספי״א.
19) סה״ש תרצ״ט ע׳ 322. תש״ב ריש ע׳ 19. תש״ה ע׳ 60. וראה גם סה״ש תרצ״ו ס״ע 141. תרצ״ז ע׳ 215. אגרות-קודש שלו ח״ט ע׳ תטז.
20) ראה גם לקו״ש חי״ח ס״ע 37. ובכ״מ.
21) סה״מ אידיש ע׳ 138 ואילך.
22) ראה תו״א וירא יד, ב.
23) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״א ע׳ יב. ענינים ע׳ סח. שם ע׳ ע. תו״ח מקץ עד [רטו], ג. שערי תשובה (לאדהאמ״צ) ח״א ח, ב. סה״מ תרנ״ד ע׳ מג. סה״מ תרפ״ט ריש ע׳ 20. וש״נ.
24) פרדס שער (לב) הכוונה רפ״ב בשם הספרי. וראה ״היום יום״ יא תשרי.
25) שו״ת הריב״ש סקנ״ז. הובא בשרש מצות התפלה פ״ח (סהמ״צ להצ״צ קיח, א).
26) תקו״ז ת״ו (בסופו). וראה לקו״ש חכ״ד ע׳ 136 הערה 35. וש״נ.
27) המשך תרס״ו ע׳ תקכב. תער״ב ח״א ע׳ תטו. שם ע׳ תקנג. ח״ב ע׳ א׳פא. ובכ״מ.
28) בהקדמה (יז, א). וראה תניא פ״ה.
29) ראה סד״ה מים רבים תשי״ז (סה״מ בראשית ח״ב ע׳ יב) – ע״פ תניא ספ״ד. וראה סה״מ תרל״ו ח״ב ע׳ רנג. ועוד.
30) ראה בכ״ז ספר הערכים – חב״ד ערך אב (אבא) (כרך א בתחלתו). וש״נ.
31) ראה או״ת ב, ג (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ו).
32) ראה ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בלק קג, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ ער. ובכ״מ.
33) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ קד ואילך. וש״נ. המשך תער״ב ח״א ע׳ ריב. ובכ״מ.
34) עירובין מא, א.
35) פרש״י חוקת כא, כא.
36) סה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ רלג ואילך.
37) ראה זח״ג קכח, ב.
38) שער (יב) עתיק ושער (יג) א״א. ובכ״מ.
39) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
40) ראה זח״ג רכא, א.
41) פרשתנו טו, יז-יח.
42) ראה פרש״י פרשתנו שם.
43) תהלים סו, ה. וראה תנחומא וישב ד. תו״ח תולדות יג [קנד], א-ב. לקו״ש חי״ח ע׳ 395. וש״נ.
44) ראה תניא רפל״ז.
45) ראה ר״ה לא, א.
46) תניא רפי״ז.
47) סוטה ט, א.
48) ראה אגה״ק סימן כח.
49) ראה לקו״ש חי״ט ע׳ 10 ואילך. וש״נ. סה״ש תורת שלום ע׳ 158.
50) ואתחנן ה, ה.
51) ראה לקו״ת צו טז, ד ואילך. שער האמונה (לאדהאמ״צ) פנ״ב (פג, א) ואילך. ובכ״מ.
52) ראה לקו״ת שם יז, א-ב. שער האמונה שם פנ״ו (פט, א) ואילך. סה״מ תרח״ץ ס״ע ר ואילך. וש״נ.
53) ירמי׳ לא, לג.
[סה"מ שמות ח"ב ע' סה ואילך]
כעין שיחה. מאמר שני מהמשך. נדפס בסה״מ באתי לגני ח״ב ע׳ רלז ואילך. סה״מ תשמ״ו ע׳ קב ואילך. התוועדויות תשמ״ו ח״ב ע׳ 490 ואילך.