בס״ד. ש״פ תבוא, ח״י אלול ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
והי׳ כי תבוא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך וירשתה וישבת בה גו׳1, וממשיך ומבאר בכתוב ענין מצות ביכורים שנצטוו בה בבואם לארץ, וצריך להבין2 מדוע תלה הכתוב מצוה זו דוקא בביאתם לארץ. ויש להוסיף בזה, שהרי אמרו רז״ל בגמרא3 (והובא בפרש״י על התורה4) שלא נתחייבו במצות ביכורים אלא לאחר כיבוש וחלוקה, שבע שכבשו ושבע שחלקו, וא״כ מדוע תלה הכתוב המצוה בביאה לארץ. וגם לפי מ״ש בספרי5 אין והי׳ אלא מיד, היינו שחיוב המצוה הוא מיד בבואם לארץ, מ״מ מובן שאין זה מיד ממש, שהרי צ״ל הבאת ביכורים אל המקום אשר יבחר ה׳6, דבשביל זה צריך שיהי׳ בנין המשכן וכו׳. ולכאורה יש מצוות שחיובן חל לפני זה, תיכף ממש בכניסתם לארץ. וכגון מצות חלה, שהחיוב הי׳ מיד בבואם לארץ7, ויש אומרים שהחיוב הוא אפילו על עיסה שמצאוה כשנכנסו לארץ8. ובפשטות הרי במצות חלה יש חיוב הפרשת חלה המתיר את העיסה גם לפני מסירתה לגבוה כו׳9, דלא כביכורים שהמצוה היא להביאם אל המקום אשר יבחר ה׳ גו׳. ולפי זה דרוש ביאור ביותר מדוע מודגש בכתוב שתיכף בבואם לארץ נצטוו במצות ביכורים דוקא. ובהכרח לומר שיש בזה ענין רוחני, מצות ביכורים ברוחניות, שענין ביאת הארץ תלוי בה. ובמילא אף בזמן כזה שעדיין לא נתחייבו במצוה זו בפועל, ישנו ענין זה ברוחניות.
ויובן זה ע״פ מה דאיתא במדרש10, צפה משה רבינו ע״ה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין ג׳ פעמים בכל יום כו׳. והיינו, דענין ביכורים בעבודה רוחנית הוא ענין עבודת התפילה. דבכללות אמרו רז״ל11 תפילות במקום קרבנות תקנום, אך בפרטיות יותר, בקרבנות גופא, הנה ענין התפילות הוא כנגד ענין הביכורים. וביאור הענין הוא, ע״פ מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ באוה״ת12, דבמצות הביכורים יש ב׳ דברים, הפרשת והבאת הביכורים, וקריאת פרשת ביכורים כמ״ש13 וענית ואמרת גו׳. דההפרש בין ב׳ ענינים אלו הוא, דענין הבאת הביכורים תוכנו ההעלאה מלמטה למעלה, כי מפריש את כל הביכורים מכל הפירות ומעלה אותם אל המקום אשר יבחר ה׳ גו׳. וענין קריאת הפרשה כו׳ הוא ההמשכה מלמעלה למטה, כי ענינה של קריאה הוא לפרסם בקול רם את גודל חסדי ה׳ עם בני ישראל וכו׳, ארמי אובד אבי גו׳13, וחסדיו עמו בפרט, והקריאה צריכה להיות בקול רם כמ״ש14 הגדתי היום להוי׳ אלקיך גו׳. ובזה מובן מדוע התפילות במקום ביכורים נתקנו, כי גם בענין התפילה ישנם ב׳ ענינים אלו. דהתפילה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה15, היינו שהיא סולם שעל ידו עולים התפילות למעלה מעלה, ענין ההעלאה מלמטה, ואח״כ הרי ע״י סולם התפילה יורדות ההמשכות שע״י התפילה משמימה לארצה, למלא את צרכי האדם המתפלל.
ובזה יובן גם עוד ענין, דהנה הביכורים צריכים להיות מראשית פרי האדמה, דהיינו מהחלק המובחר והמשובח וכו׳, וכמ״ש הרמב״ם16 דילפינן ממ״ש17 כל חלב להוי׳, שכל דבר שהוא להוי׳ צריך להיות מן הטוב והמשובח וכו׳, וכן הוא גם בענין התפילה, ובב׳ הענינים הנ״ל שבה. דהתפילה עצמה היא מחלק הכי נעלה שבנפש האדם, כמובן מזה שבעת התפילה הרי הוא מתבונן ויודע לפני מי הוא עומד18, שזה מביא שתפילתו תהי׳ במובחר ומשובח שבכחותיו. ועד״ז היא ההמשכה מלמעלה למטה, שהיא בתכלית השלימות, כי הקב״ה נותן מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה19, ונמשך ע״י שם הוי׳ (וכמבואר במ״א20 שד׳ ענינים אלו (המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה) הם כנגד ד׳ אותיות דשם הוי׳), מן היו״ד שבשם הוי׳ עד לה׳ אחרונה, שהיא נמשכת מאצילות לג׳ עולמות בי״ע, בראתיו יצרתיו אף עשיתיו21, וג׳ הענינים דמחשבה דיבור ומעשה, ועד למחדו״מ כפשוטם של האדם העובד.
וזהו והי׳ כי תבוא אל הארץ אשר ה׳ אלקיך נותן לך וירשתה וישבת בה, וידועה תורת הבעש״ט על הפסוק22, שוהי׳ כי תבוא אל הארץ, הנה ארץ יש בה ב׳ פירושים לשון מרוצה23 ומלשון שרצתה לעשות רצון קונה24, שזהו בחי׳ העלאה מלמטה למעלה. ווה נמשך אח״כ באופן של התיישבות, וישבת בה, ועד שנמשך אורות בכלים, וכמו שממשיך ושמת בטנא, שבפשטות הם הכלים, ובפרט ע״פ הידוע25 שטנא ר״ת טעמים נקודות אותיות, שהוא בחי׳ המשכה מלמעלה למטה.
ויהי רצון שזה יביא את הברכה הכי גדולה, כאשר יקויים ענין כי תבוא אל הארץ כפשוטו, בביאת משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו ובעגלא דידן, ובפרט ע״י מצוות שכנגד ביכורים, אשר על מצות הביכורים אמרו26 עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ, ובאופן כפירוש הספרי27, והי׳ כי תבוא מיד, וכלשון הרמב״ם28 הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה כו׳ ומיד הן נגאלין, מיד ממש, ע״פ הלכה29, ואז יהי׳ שלימות התורה ושלימות העם ושלימות הארץ, ותהי׳ הבאת ביכורים בבית המקדש השלישי, מקדש אדנ-י כוננו ידיך30, במהרה בימינו ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (תבוא כו, א ואילך).
2) ראה המשך תער״ב ח״א ע׳ קיב. ובכ״מ.
3) קידושין לז, ב.
4) עה״פ שם.
5) עה״פ. וראה לקו״ש חי״ט ע׳ 603 הערה ד״ה אין והי׳ אלא מיד.
6) פרשתנו שם, ב.
7) ספרי ופרש״י שלח טו, יח.
8) ירושלמי חלה פ״ב ה״א.
9) ראה אנצקלופדי׳ תלמודית (כרך טו) ערך חלה. וש״נ.
10) תנחומא פרשתנו א. הובא באוה״ת שבהערה 12.
11) ברכות כו, א-ב. זח״ב כ, ב. טושו״ע (ודאדה״ז) או״ח סצ״ח ס״ד. ובכ״מ.
12) פרשתנו ע׳ תתרלט.
13) פרשתנו שם, ח.
14) שם, ג.
15) ויצא כח, יב. ראה זהר ח״א רסו, ב. ח״ג שו, ב. ועוד.
16) סוף הל׳ איסורי מזבח.
17) ויקרא ג, טז.
18) ראה ברכות כח, ב.
19) נוסח ברכה שלישית דברכת המזון.
20) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 576 הערה 20.
21) ישעי׳ מז, ג.
22) סה״ש תרצ״ז ע׳ 191. ״היום יום״ חי אלול. לקו״ש ח״י אלול שנה זו ס״ה (חכ״ד ע׳ 183-4).
ועוד. – נתבאר בארוכה ב״קונטרס שבעת התורות שאמר מורנו הבעש״ט בג״ע״ (קה״ת, תשנ״ב) ע׳ 34 ואילך.
23) ראה פי׳ מהרז״ו לב״ר שבהערה הבאה.
24) ב״ר פ״ה, ח. וראה הנסמן בלקו״ש שם הערה 52.
25) מגלה עמוקות אופן נג. או״ת להה״מ פרשתנו נו, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן קעח).
26) ספרי ריש פרשתנו.
27) שם. וראה לקו״ש חי״ט שבהערה 5.
28) הל׳ תשובה פ״ז ה״ה.
29) ראה שדי חמד כללים מערכת מיד (כרך ג תקמז, א). וראה גם הנסמן לקמן ע׳ עח הערה 68.
30) בשלח טו, יז.
[סה"מ דברים ח"ב ע' ע ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קצד ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ד ע׳ 1968 ואילך.