בס״ד. ש״פ קדושים, כ״ו ניסן, מבה״ח אייר ה׳תשד״מ
הנחה בלתי מוגה
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו׳1, וידוע דיוק כ״ק מו״ח אדמו״ר בזה בד״ה משה קיבל דשנת תש״ב2, מפני מה אומר כאן משה קיבל תורה מסיני ולכאורה הוה לי׳ לומר הקב״ה נתן את התורה למשה. ועוד מדייק שם, דהנה במשנה זו חשיב ענין ואופן קבלת התורה בהשתלשלותה מדור לדור3, דזהו מ״ש משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כו׳, דקאי על מסורת וקבלת התורה שבע״פ כולה, ולפי זה היו צריכים לקבוע משנה זו בתחילת כל ששה סדרי משנה, ומה טעם קבעוה בסדר נזיקין, ובסדר זה גופא בסופו, בהקדמת מסכת אבות דכל מסכת זו משתעי במעלות מדות והנהגות טובות. ומבאר בזה בהמאמר (בשם מפרשי המשנה4) דהיא הנותנת, דדוקא במסכתא זו קבעו חכמים משנה זו דמשה קיבל תורה מסיני, לומר לך שהמדות והמוסרים שבזו המסכת לא בדו אותם חכמי המשנה מלבם (כמו שיש מדות ומוסרים מחכמי אומות העולם) אלא אף אלו נאמרו מסיני. והנה ידוע מה שאמרו רז״ל5 שגואל ראשון הוא גואל אחרון. ולפי זה יש לקשר ענין משה קיבל תורה מסיני, דמשה הוא גואל ראשון, עם גילוי טעמי תורה ע״י משיח צדקנו לעתיד לבוא6.
ולהבין כל זה יש להקדים מה שגבי התורה דלעתיד לבוא כתיב7 תורה חדשה מאתי תצא, ועוד אמרו שתורת עולם הזה הבל היא לגבי תורתו של משיח (כדאיתא בקהלת רבה8). דהיינו, דנוסף לזה שיהי׳ התורה דעכשיו דהתורה היא נצחית9, וידוע הפתגם10 שמתן תורה הי׳ רק פעם אחת כו׳, הנה נוסף לזה יהי׳ עוד תורה חדשה כו׳. וכמ״ש11 הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאוד, ואיתא במדרש תנחומא12 ירום מאברהם כו׳ ונשא ממשה כו׳ (ובמ״א13 איתא שיהי׳ נביא קרוב למשה כו׳). והיינו שגילוי התורה שע״י משיח צדקנו יהי׳ למעלה אפילו ממשה. ואין זה פלא, שהרי בגמרא מנחות14 לגבי ר׳ עקיבא שהראהו הקב״ה למשה, והי׳ משה יושב ושומע מפי ר׳ עקיבא, בסוף שמונה שורות כו׳ ותשש כחו עד ששאלו לר׳ עקיבא הא מנין לך ואמר שהיא הלכה למשה מסיני ונתיישבה דעתו של משה. וכמבואר במ״א15 פירוש הדברים, כי אף שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה מסיני16, הנה הפירוש בזה הוא שלמשה ניתנו בסיני הכללים והכללים דכללים, ומזה למדו אח״כ החכמים שבכל דור בי״ג מדות שהתורה נדרשת בהם או בל״ב מדות כו׳, את פרטי הענינים. ועד״ז הוא גם לגבי התורה שע״י משיח שעליו אמרו הנה ישכיל עבדי כו׳, שהפרטים יהיו חדשים. ויתירה מזו, שיהי׳ בחי׳ תורה חדשה לגמרי. וכמו שאמרו רז״ל במנחות17 יבוא טוב זה משה ויקבל טוב זו תורה מטוב זה הקב״ה, ומבואר בכמה מקומות (בשער האמונה18 ועוד19) דאף שמפורש כאן מטוב זה הקב״ה, מ״מ קאי זה על גילוי התורה דלעתיד ע״י משיח צדקנו, דזהו ענין יבוא טוב ויקבל מטוב, דמשה רבינו שהוא פנימיות אבא מקבל מבחי׳ פנימיות עתיק20, הגילוי שע״י משיח צדקנו.
והנה לכאורה צריך להבין טעם הדבר מה שלעתיד יהי׳ גילוי בחי׳ תורה חדשה, לשם מה צריך להיות ענין תורה חדשה. ויש לבאר זה ע״פ המבואר בד״ה עוטה אור כשלמה ה׳ש״ת21 (שנאמר בש״פ קדושים, ואז היתה הקביעות כבשנה זו), דענינה של התורה הוא שהיא ממוצע בין הקב״ה לישראל ובין אוא״ס לעולמות. וזהו ענין עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה22, דקאי על התורה שהיא בבחי׳ ממוצע כו׳. ובזה יובן מה שלעתיד לבוא יהי׳ גילוי בחי׳ תורה חדשה, כי כשם שלעתיד לבוא יהי׳ עילוי וחידוש בעולם, בחי׳ שמים חדשים וארץ חדשה23, ועד״ז עילוי וחידוש בישראל (וכמבואר במ״א24 דמ״ש וגבה מאוד הוא למעלה מבחי׳ אדם הראשון, דתיבת מאד היא אותיות אדם25 אבל בצירוף אחר המורה על למעלה ממדידה והגבלה), כן צ״ל עילוי וחידוש גם בתורה, משום שהיא הממוצע בין אוא״ס לעולמות ובין הקב״ה וישראל.
אמנם עדיין צריך ביאור, שהרי מזה שהגילוי דתורה חדשה הוא ע״י משיח26, שמשיח הוא המגלה אותו, הרי מובן שמשיח הוא עוד נעלה מזה, וצריך להבין הענין בזה. אך הענין הוא, דהנה נוסף לזה שהתורה היא ממוצע בין הקב״ה וישראל, כמאמר27 ישראל ואורייתא וקוב״ה כולא חד, היינו שהקשר דישראל וקוב״ה הוא ע״י התורה, הנה יש בישראל ענין נעלה יותר, למעלה גם מבחי׳ אורייתא וקוב״ה כולא חד, וכמארז״ל בכמה מדרשים28 שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, אפילו לתורה, שנאמר צו את בני ישראל דבר אל בני ישראל, דענין זה הוא בכל הדרגות שבתורה, גם בדרגא הכי נעלית שבה (דאורייתא וקוב״ה כולא חד) שנאמר בה צו את בנ״י דבר אל בנ״י, ומובן מזה שישראל הם למעלה גם מדרגא זו שבתורה. וכנודע שישראל נקראו בנים למקום29, ועוד זאת שהם כמו הבן טרם שנולד30, משום שהם מושרשים בעצמותו ומהותו ממש31. ומצד ענין זה ישראל פועלים וממשיכים בהתורה. ולפיכך, גילוי תורה חדשה דלעתיד לבוא הוא דוקא ע״י משיח שהוא מישראל, כי הוא בחי׳ היחידה הכללית32, ויתירה מזו, שהוא למעלה גם מבחי׳ יחידה הכללית, וכנודע שגם בחי׳ יחידה (ועד״ז יחידה הכללית) היא רק מחמשה שמות שנקראו לנשמה33, אבל עצם הנשמה הוא למעלה גם מזה, ועד״ז משיח הוא עצם שלמעלה מבחי׳ שמות. וגילוי ענין זה שבישראל יהי׳ לעתיד, ומזה יומשך גם בתורה, בחי׳ תורה חדשה מאתי תצא. והנה מכיון שענין זה (העילוי דישראל לעתיד) יומשך בישראל כפי שהם נשמות בגופים, וכמבואר בלקו״ת (פ׳ צו34) ובדרושי רבותינו נשיאינו לאחרי זה35 שפסק ההלכה הוא דעיקר ושלימות השכר והגילויים דלעתיד יהיו דוקא בנשמות בגופים, הנה עד״ז יומשך הגילוי דתורה חדשה למטה בעולם הזה התחתון דוקא.
והנה כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו במשך זמן הגלות36, ובכללות במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא37, דעיקר38 העבודה היא עבודת הבירורים של ניצוצות דתהו שנפלו בשבירת הכלים. ועיקר השבירה היתה בז׳ מדות דתהו, ולפיכך עיקר העבודה הוא בבירור הז׳ מדות, כיבוש ז׳ עממין (וכמבואר בארוכה במ״א39 שזהו עיקר עבודת האדם). והכח לבירורים אלו הוא ע״י ההמשכה מבחי׳ העצם דנשמה הנ״ל, ולפיכך אמרו רז״ל40 על הפסוק41 ורוח אלקים מרחפת על פני המים זו רוחו של משיח, היינו דרוחו של משיח היתה בגילוי כבר בשעת בריאת העולם, כי ממנה היא הנתינת כח בעבודת האדם. אמנם שם נאמר על פני המים, למעלה מן המים ובבחי׳ העלם, והגילוי בזה הי׳ ע״י התורה, וזהו ענין משה קיבל תורה מסיני, דמשה הוא גואל ראשון הוא גואל אחרון, והוא קיבל תורה מסיני והמשיכה לעולם הזה. וזהו מ״ש קיבל תורה מסיני ולא שהקב״ה נתן לו את התורה, משום שעיקר הענין כאן הוא הקבלה ע״י המקבל ולא הנתינה מלמעלה, היינו שהענין נתקבל למטה בשלימות. וזה נותן כח בעבודת הבירורים דכלים דתהו. ומטעם זה קבעו משנה זו בהקדמת מסכת אבות שבסדר נזיקין דוקא, דענין42 סדר נזיקין הוא ענין עבודת הבירורים של ניצוצות שנפלו משבירת הכלים כו׳. ובזה גופא נקבעה במסכת אבות דוקא שעיקרה בעניני תיקון המדות, כנ״ל, משום שזהו עיקר העבודה43.
וזהו משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים כו׳, דקאי על השתלשלות מסורת התורה שבע״פ, שכולה ניתנה מסיני, דמזה ישנו הכח לבירור העולם כולו, ובפרט כשמקיימים את הוראת אנשי כנסת הגדולה1 והעמידו תלמידים הרבה. ועי״ז באים למ״ש בתחילת הפרק ובסיום הפרק שעל שלשה דברים העולם עומד44 ועל שלשה דברים העולם קיים45, עד לענין השלום שהוא שלימות הכל46, והשלום עצמו יהי׳ בשלימות, שזה יהי׳ לעתיד לבוא (כמבואר במ״א47), בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.
__________
1) אבות פ״א מ״א (שלומדים בשבת זו).
2) סה״מ תש״ב ע׳ 109 ואילך. וראה גם ד״ה זה תשל״ח (לעיל ע׳ סז ואילך).
3) ראה הקדמת הרמב״ם ליד החזקה.
4) רע״ב.
5) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״א רנג, א. שעה״פ להאריז״ל פ׳ ויחי. תו״א משפטים עה, ב.
6) ראה פרש״י שה״ש א, ב. אותיות דר׳ עקיבא אות ז. יל״ש ישעי׳ רמז תכט.
7) ישעי׳ נא, ד. ויק״ר פי״ג, ג.
8) פי״א, ח. וראה שם פ״ב, א ובמ״כ שם.
9) ראה תניא רפי״ז.
10) סה״מ תרמ״ז ע׳ פז. תרנ״ו ע׳ שנו. המשך תרס״ו ע׳ כג. שם ע׳ תקמו. תער״ב ח״א ע׳ שסו. סה״מ תער״ב-תרע״ו ע׳ קיג. עטר״ת ע׳ רצא. תרפ״ה ע׳ קצט. תש״ט ע׳ 57 (השני). ועוד.
11) ישעי׳ נב, יג.
12) תולדות יד (ובהוצאת באָבער – כ).
13) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. וראה לקו״ש חט״ז ע׳ 491.
14) כט, ב.
15) לקו״ש חי״ט ע׳ 252 ואילך. וש״נ.
16) ראה מגילה יט, ב. ירושלמי פאה פ״ב ה״ד. שמו״ר פמ״ז, א. הנסמן בלקו״ש שם הערות
20-21.
17) נג, ב.
18) לאדהאמ״צ – פנ״ו. סוף פרק ס.
19) מאמרי אדה״ז אתהלך – לאזניא ע׳ לו-ז. הקדמת אדהאמ״צ לביאוה״ז. ועוד – נסמן בד״ה כימי צאתך תשמ״ג (סה״מ פסח ח״ב ע׳ ערה).
20) ראה גם ד״ה הפך ים ליבשה דאחש״פ שנה זו (סה״מ שם ע׳ רפא).
21) סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 67 ואילך.
22) תהלים קד, ב.
23) ישעי׳ סו, כב.
24) ראה רמ״ז לזח״ג רס, ב. ספר הגלגולים פי״ט. לקו״ת צו יז, א. וש״נ. סה״מ תרח״ץ ע׳ ר.
25) ראה זח״ג רמו, ב (ברע״מ). ב״ר פ״ח, ה ובפרש״י. ספר הגלגולים ספ״א. מגלה עמוקות אופן קפ. תו״א ויחי מו, ד. ביאוה״ז (לאדהאמ״צ) בלק קב, א. קה, ב. ועוד.
26) ראה אותיות דרע״ק ויל״ש שם. רמב״ם הל׳ תשובה פ״ט ה״ב. פיה״מ לסנהדרין הקדמה לפ׳ חלק ד״ה ועתה אחל. לקו״ת צו שם, א-ב. שער האמונה שם פנ״ו ואילך. סהמ״צ להצ״צ קי, ב. סה״מ תרח״ץ שם ואילך. וש״נ.
27) ראה זח״ג עג, א.
28) ראה תדא״ר פי״ד. ב״ר פ״א, ד. וראה סה״מ ה׳ש״ת ע׳ 61. ובכ״מ.
29) אבות פ״ג מי״ד. שבת לא, א. וראה תניא רפ״ב. ועוד.
30) או״ת להה״מ ב, ג-ד (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן ו).
31) ראה המשך תער״ב ח״ב ע׳ תתק. סה״מ תרצ״ט ע׳ 54.
32) ראה רמ״ז שבהערה 24. הובא בסה״מ תרח״ץ שם. ובכ״מ.
33) ב״ר פי״ד, ט. דב״ר פ״ב, לז. וראה קונטרס ענינה של תורת החסידות ע׳ ד הערה 37. וש״נ.
34) טו, ג. וראה גם תו״א יתרו עג, ריש ע״ב. לקו״ת שבת שובה סה, סע״ד.
35) סהמ״צ להצ״צ יד, ב. ועוד. וראה אוה״ת חוקת ע׳ תתט. (כרך ה) ע׳ א׳תרלז.
36) תניא רפל״ז.
37) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
38) ראה סה״מ תש״ב שם ע׳ 113. ובכ״מ.
39) ראה מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״א ע׳ ד ואילך. ובכ״מ.
40) ב״ר פ״ב, ד. פ״ח, א. זח״א רמ, רע״א. רסג, א. בעה״ט עה״פ.
41) בראשית א, ב.
42) ראה סה״מ תש״ח ע׳ 124.
43) ראה סה״מ תש״ב שם.
44) אבות פ״א מ״ב.
45) שם מי״ח.
46) ראה פרש״י בחוקותי כו, ו.
47) ראה ד״ה פדה בשלום לאדהאמ״צ (שערי תשובה ח״א מט, א ואילך). ובכ״מ.
[סה"מ ימי הספירה ע' עג ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשד״מ ע׳ קלד ואילך. התוועדויות תשד״מ ח״ג ע׳ 1572 ואילך.