בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ד תשרי, מבה״ח מרחשון
(התוועדות א׳) ה׳תשכ״ז
הנחה בלתי מוגה
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, וידוע פירוש הבעש״ט בזה, כפי שמסר כ״ק מו״ח אדמו״ר2 מה שקיבל הצמח צדק בשם אדמו״ר הזקן בשמו של הבעש״ט, אשר בראשית, דהיינו שתחילת וראשית העבודה היא שצ״ל ברא אלקים, לגלות אלקות, את השמים ואת הארץ, בשמים ובארץ. והצ״צ מוסיף ביאור בזה, שהרי איתא בתקוני זהר3 שבראשית הוא ברא שית, שזה קאי על הששה מדות, דהיינו שע״י מה יכולים לגלות אלקות בשמים וארץ, הנה זהו ע״י ברא שית, ששת המדות. ואע״פ שנשמות הם מהמוחין4, אבל כמו שיורדים למטה, בגוים (וכמ״ש אדמו״ר הזקן בלקו״ת5 שגוים הם הגוף ונפש הבהמית) הרי בשביל גילוי אלקות בשמים וארץ צ״ל עבודת המדות. וישנם עוד פירושים בבראשית ברא אלקים, שתרגום יונתן כתב בחוכמתא ברא שהו״ע החכמה, ובתרגום אונקלוס מפרש בקדמין שהו״ע הכתר6, ובזהר7 איתא שבפסוק זה מרומזים כל העשר ספירות, וכמדובר כמה פעמים8 שכשיש כמה פירושים בפסוק א׳ הרי הם שייכים זה לזה. וצריך להבין השייכות בין כל פירושים אלו.
והנה רש״י פירש שבראשית ברא וגו׳ קאי על הבריאה מאין ליש, שרש״י מפרש עה״פ9 לעושה נפלאות גדולות לבדו שקאי על הבריאה יש מאין שהיא נפלאות גדולות, וזהו לבדו שהוא רק בחיק הבורא, וכדאיתא במדרש10 על הפסוק11 אני הוי׳ עושה כל וגו׳ מאתי, מי הי׳ שותף אתי במעשה בראשית, שהרי המלאכים נבראו בחמישי ולכל היותר בשני וביום א׳ הי׳ הקב״ה לבדו12. והנה בענין לבדו מצינו במדרש13 שאומר שכל מקום שנאמר לכם הכוונה היא שיהיו לך לבדך ואין לזרים אתך14, ששם הכוונה בלבדך היא לדרגא כזו ששם לא שייך שום נתינת מקום ללעו״ז שזהו למעלה משם אלקים, ואפילו למעלה משם הוי׳, שהרי אפילו מצד שם הוי׳ שייך הענין של לעו״ז, וכמ״ש15 הלא אח עשו ליעקב, וכמו שרואים בעבודת יום הכיפורים שהיו השני שעירים, וא׳ מהם הי׳ להוי׳ חטאת וכנגד זה הי׳ שעיר לעזאזל16 שנשלח לארץ גזירה17, ושניהם היו צ״ל שוים18, דהיינו שאפילו בבחי׳ שם הוי׳, הנה גם שם שייך נתינת מקום ללעו״ז, ושם צריכים עוד לשלול את הלעו״ז (און דאָרטן דאַרף מען נאָך באַוואָרענען דער לעו״ז), שזהו כדי שיהי׳ שייך הענין של בחירה, ראה נתתי וגו׳ ובחרת בחיים19. משא״כ בחי׳ לבדך הנה זה מגיע למעלה אפילו משם הוי׳, ושם לא שייך שום מציאות של לעו״ז, וע״ז נאמר לעושה נפלאות גדולות לבדו, שההתהוות של השמים וארץ יש מאין ביום הראשון היא לבדו, שזהו ממקום כזה ששם לא שייך שום מציאות של לעו״ז, וכיון שהבריאה היתה מבחי׳ לבדו, הנה זה נותן כח שיהי׳ ברא אלקים, גילוי אלקות בשמים וארץ, דאע״פ שעכשיו הם בבחי׳ העלם, אבל כיון שבריאתן היתה מבחינה זו, הנה זה נותן כח שיוכלו לגלות בהם אלקות.
ולהבין זה, הנה ידוע שהפסוק לעושה נפלאות הוא מהפסוקים שאומרים אותם קודם הקפות, ולפני לעושה נפלאות וגו׳ אומרים אתה הראת לדעת וגו׳20. וענין הפסוקים שאומרים קודם הקפות הוא, דהנה כתיב21 תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו, שכל הענינים שהיו בהעלם בראש השנה, עשרת ימי תשובה ועד לסיומן וחותמן ביום הכיפורים, והיתה ההכנה קודם ראש השנה ואח״כ עבודת ראש השנה ואח״כ עשרת ימי תשובה ויום הכיפורים, שביום הכיפורים היא העבודה דיחידה שבנפש, אחת בשנה22, שבאמת הנה בכל עשרת ימי תשובה העבודה היא מצד יחידה23 שבנפש24, כאן ביחיד25, ובפרט ביום הכיפורים שעליו נאמר אחת בשנה, הנה כל ענינים אלו שהיו בהעלם בראש השנה, עשרת ימי תשובה ויום כיפור באים בגילוי ביום חגינו26. ובשבת היא העלי׳ של כל ענינים אלו, שזהו ענין ויכולו27 מלשון כליון28, שההתחלה לזה היא במעלי דשבתא, ואח״כ ביום השבת, ומשבת בראשית נמשך על כל שבתות השנה29. וכמו שבראש השנה, שמצות היום בשופר30, אומרים הפסוקים של מלכיות זכרונות ושופרות, שזהו מה שמביאים ראי׳ מהתורה שצ״ל ענין זה ואי אפשר בלאו הכי31, הנה כן הוא גם ביום חגינו, שאז מצות היום בריקודים32, מקדימים לפני זה את אמירת הפסוקים הקשורים לענין הריקודים, שזהו מה שמביאים ראי׳ מהתורה שבנשמות ישראל יש בהם כח להמשיך את ענין העצמות33, וזה נמשך ע״י הריקודים. דהנה34 הריקוד בשמחת תורה הוא שלוקחים את הספר תורה כמו שהיא גלולה וכרוכה במפה ועטופה במעיל, שאז הרי היא במצב של למעלה מהבנה והשגה, שזהו עצם ענין התורה כמו שהיא נעלמה מעין כל חי35, שלכן הריקוד הוא בראש וברגל בשוה, ואדרבה, שהרגל מנשא ומרקד את הראש36.
ויובן בהקדים המאמר דאדמו״ר מהר״ש משנת תרכ״ז37, שמביא המדרש38 עה״פ39 יקוו המים וגו׳, משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמין והיו מקלסין למלך ברמיזה, אמר המלך אילו היו פקחין על אחת כמה וכמה, שההפרש בין אלמים לפקחים אינו רק בענין הדיבור, אלא גם בענין השכל, וכמו שנת״ל40 שמעלת הדיבור היא מצד השכל. והגם שאלמין אינם במעמד ומצב של חרש שאינו שומע ואינו מדבר41, שזה מורה על העדר השכל לגמרי משא״כ באילם, אבל בכל זאת גם באילם, העדר הדיבור שלו הוא מצד חסרון השכל. הושיב בתוכה דיורין פקחין עמדו והחזיקו בפלטרין, אמרו אין זה פלטרין של מלך, שלנו הוא, אמר המלך תחזור הפלטרין לכמו שהיתה, שיגרש הדיורין פקחין. וכן הי׳ בבריאת העולם, שבתחילה הי׳ מים במים, ואח״כ אמר הקב״ה יקוו המים כו׳, עמד דור המבול ומרדו בו כו׳ אמר הקב״ה אחזיר את העולם לתהו ובוהו והי׳ המבול. וביאור ענין זה בעבודה, הנה דיורין אלמין הו״ע העבודה דיחודא עילאה, שאלמין הו״ע הביטול. שבעיקר היתה עבודה זו לפני חטא העגל, ואפילו עכשיו נמצאת עבודה זו ביחידי סגולה, שזהו במי שאין לו יצר הרע, ועוד יותר, שהפך את היצר הרע לקדושה42, שעבודה זו היא בבחי׳ דיורין אלמין, שזהו בבחי׳ עולם התהו. והנה אע״פ שעיקר ענין דיורין אלמין הוא בתהו, אעפ״כ גם בתיקון ישנו ענין זה. דהנה ידוע מה דאיתא בקבלה43 ששתי נשמות ירדו לתיקון והם מבחי׳ עולם התהו וא׳ מהם הוא משה, שזהו מ״ש44 במשה שהי׳ כבד פה וכבד לשון, שכבד פה לגבי תורה שבכתב וכבד לשון לגבי תורה שבע״פ45, כי הוא הי׳ למעלה מזה. שדרגת משה הי׳ ונחנו מה46, שכל ענינו הי׳ ביטול, ולכן ביקש שלח נא ביד תשלח47 כו׳, שזהו מה שיש גם בעולם התיקון בחינה זו דדיורין אלמין, יחודא עילאה. אבל תכלית הכוונה היא שיהיו דיורין פקחין ודוקא הם יקלסו כו׳, שזוהי העבודה בבחי׳ אתכפיא, שמצד עצמם הם אינם בבחי׳ ביטול אלא בבחי׳ מציאות ויש, ובמילא צ״ל אצלם העבודה דאתכפיא. והנה מצד זה הרי יכול להיות שהדיורין פקחין יעמדו ויחזקו בפלטרין, שזהו מצד שחסר אצלם העבודה דקבלת עול, ועד שחושבים שהפלטרין שלהם כו׳, ועד ששייך אצלם הענין של חטא, שמרדו כו׳, ולכן הי׳ אח״כ המבול וכמ״ש (בתורה אור48) בענין מה שהמבול הי׳ מ׳ יום שזהו ענין המ׳ סאה דמקוה, שהמבול פעל את ענין הטהרה (דלכן מקום שלא הי׳ בו המבול נקרא ארץ49 לא מטוהרה50, כי המבול פעל את ענין הטהרה), שנמשך שם הענין של דיורין אלמים, שזהו מה דאיתא51 אמר ר׳ עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים כו׳ אביכם שבשמים כו׳ ומסיים לפני הוי׳ תטהרו52, שהטהרה היא מבחי׳ לפני הוי׳ (שזהו ענין התהו53). הנה אע״פ ששייך בהם ענין החטא כו׳, שע״ז היו צריכים את הטהרה כנ״ל, עם כל זה אומרים שתכלית הכוונה היא דיורין פקחין, ושהם דוקא יגיעו לעבודה דיחודא עילאה. שזהו מה שמובא בקבלה54 שאדם הישר יצא מאוא״ס, ויש בו מעלה על בחי׳ עיגולים, שעגולים הם בחי׳ נפש ויושר הוא בחי׳ רוח55, שלכאורה אינו מובן הרי רוח הוא באין ערוך למעלה מנפש ואיך יתכן לומר שיושר שהוא בבחי׳ דיורין פקחין הוא באין ערוך למעלה מעיגולים שהם בדוגמת דיורין אלמין. אלא שזהו כנ״ל שיש מעלה בדיורין פקחין על אלמין, ואע״פ שבדיורין פקחין שייך ההיפך כו׳ ועד לענין החטא, וא״כ איך שייך לומר שיש מעלה בפקחין על אלמים, אלא שזוהי תכלית הכוונה שנתאוה הקב״ה להיות לו ית׳ דירה בתחתונים56, שהיא המעלה של העבודה דאתכפיא על העבודה דאתהפכא. שאפילו בחודש ניסן אומרים57 שיש מעלה באתכפיא על אתהפכא, וכל שכן בתשרי שאז הוא העבודה דאתכפיא58.
וזהו59 בראשית ברא אלקים, שראשית העבודה היא לגלות שם אלקים, והוא ע״י בראשית ברא שית, שמצד זה שהנשמה ירדה למטה בגוים, בגוף ונפש הבהמית, צריכים לזה העבודה של בראשית, שע״י עבודת אתכפיא מגלים השם אלקים, שזהו מה שאומרים אתה הראת לדעת, שבלדעת יש ב׳ פירושים, א׳ מלשון שבירה60 כמ״ש61 ויודע בהם את אנשי סוכות, והב׳ מלשון ידיעה62, שע״י השבירה ועבודת אתכפיא מגיעים לדעת, שעולים בבחי׳ בראשית שזהו ענין בחוכמתא, ועד לקדמיתא, כתר, שזה מה שמסיים ויכולו שיש ב׳ פירושים28, כליון ותענוג, שע״י הכליון בא לבחי׳ התענוג ועד לדרגת יהי׳ לך לבדך, שאנא ומלכא בלחודוהי63, ששם לא יש שורש ללעו״ז.
וזהו מה שאומרים הפסוק לעושה נפלאות גדולות לבדו קודם הקפות, שבכדי להמשיך בדיורין פקחין שגם בהם יהי׳ הביטול כמו שהי׳ בהדיורין אלמין, על זה צריכים הכח של לבדו כנ״ל, שמצד בחינה זו של לבדו אין נתינת מקום ללעו״ז, וזה נותן כח שיכול להיות ברא אלקים, שיהי׳ גילוי אלקות64.
__________
1) ריש פרשתנו (בראשית א, א).
2) סה״ש תש״ה ע׳ 64-5. סה״מ תש״ט ע׳ פא-ב. הובא בכש״ט (קה״ת) הוספות סימן ד (סט, ב).
3) תיקון יא.
4) ע״ח שער (טו) הזווגים פ״ב. ובכ״מ.
5) שמע״צ צ, ד.
6) ראה לקו״ת במדבר יג, א.
7) ח״א לא, ב.
8) ראה לקו״ש ח״ג ע׳ 782. וראה גם לקמן ע׳ קעח. ועוד.
9) תהלים קלו, ד.
10) ב״ר פ״ג, ח.
11) ישעי׳ מד, כד.
12) ראה ב״ר פ״א ס״ג.
13) שמו״ר פט״ו, כג.
14) משלי ה, יז.
15) מלאכי א, ג.
16) אחרי טז, ח.
17) שם, כב.
18) יומא סב, א (במשנה). רמב״ם הל׳ עבודת יוהכ״פ פ״ה הי״ד.
19) נצבים ל, טו-יט.
20) ואתחנן ד, לה.
21) תהלים פא, ד.
22) תצוה ל, י. אחרי טז, לד.
23) ראה תוד״ה עד אחת – מנחות יח, א.
24) ראה עטרת ראש שער יוהכ״פ פ״ב ואילך. ועיי״ש רפ״ה. ובכ״מ. ולהעיר מקונטרס ההתפעלות פ״ד (מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ קנ). דרך חיים שער התשובה פי״ז. פי״ט.
25) ר״ה יח, א. יבמות מט, ב. קה, א. – ראה לקו״ת תבוא מג, סע״ד. וראה גם חנה אריאל האזינו מד, ב.
26) ראה לקו״ת ר״ה נד, סע״ג ואילך. סידור (עם דא״ח) שער ר״ה רלה, ב. עטרת ראש דרוש לעשי״ת נז, א. מאמרי אדהאמ״צ דברים ח״ג ע׳ א׳ה ואילך. ובכ״מ.
27) בראשית ב, א.
28) ראה אוה״ת פרשתנו עה״פ (מב, סע״ב ואילך. (כרך ג) תקה, ב ואילך. תקח, א ואילך).
29) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 556 הערה ד״ה דעם באַוואוסטן וואָרט. וש״נ.
30) ר״ה כו, ב (במשנה). שם כז, א. רמב״ם הל׳ שופר פ״א ה״ב.
31) סידור שם רלח, ב. המשך וככה תרל״ז (קה״ת, תשע״ג) פרק פב (ע׳ צח-ט). סה״מ תרצ״ט ע׳ 28. ובכ״מ. וראה גם לקו״ת דרושים לר״ה נו, ג.
32) ראה סה״ש תש״ג ע׳ 8. תש״ה ע׳ 58. לקו״ש חכ״ט ע׳ 358.
33) ראה גם סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ שפו.
34) ראה המשך תרס״ו ע׳ שעט-פ. סה״מ תרפ״ט ריש ע׳ 57. וש״נ.
35) איוב כח, כא.
36) ראה לקו״ת ברכה צד, רע״ג. שה״ש מג, ד. ובכ״מ. וראה סה״מ סוכות-שמח״ת שם ע׳ שפח.
37) סה״מ תרכ״ז בתחילתו (ע׳ ז ואילך).
38) ב״ר רפ״ה.
39) פרשתנו א, ט.
40) ד״ה אתה הראת שנה זו (סה״מ סוכות-שמח״ת ע׳ שלא).
41) ראה תרומות פ״א מ״ב. חגיגה ב, ב. ועוד.
42) ראה תניא פ״א. פ״י. ועוד.
43) ראה תו״א שמות נא, ד. תו״ח שמות נט, א ואילך. ובכ״מ.
44) שמות ד, י.
45) זח״ג כח, רע״א.
46) בשלח טז, ז.
47) שמות ד, יג.
48) ר״פ נח (ח, סע״ג ואילך). וראה שם י, רע״א. מאמרי אדה״ז – הנחות הר״פ ע׳ סט. תו״ח נח נט, ב ואילך. אוה״ת נח (כרך ג) תרט, ב ואילך. תרכד, א ואילך. ועוד.
49) יחזקאל כב, כד.
50) זבחים קיג, א.
51) יומא פה, ב (במשנה).
52) אחרי טז, ל.
53) קטע זה אינו ברור. המו״ל.
54) אוצ״ח בתחילתו (בהגהת הרמ״ז) – הובא בסה״מ תרכ״ז שם (ע׳ ט). אוה״ת פרשתנו (כרך ז) תתשנו, סע״ב. המשך תרס״ו ריש ע׳ קצה.
55) ע״ח (שער א) דרוש עגולים ויושר ענף ג. וראה לקו״ת לז, ג. שער האמונה (לאדהאמ״צ) סג, א ואילך. ועוד.
56) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
57) ראה תו״א ויקהל פט, ג-ד. קיד, ד. סה״מ פסח ח״א ע׳ רלב-ג.
58) ראה לקו״ת ר״ה נד, ד.
59) מכאן עד הסיום לא זכרו היטב. המו״ל.
60) תו״א וארא נז, א. לקו״ת שמע״צ פח, סע״ג. אוה״ת וארא (כרך ז) ע׳ ב׳תרז.
61) שופטים ח, טז.
62) ראה סה״מ ה׳ש״ת ס״ע 146. סה״מ ה׳תש״ד ע׳ 220. ועוד.
63) ראה זח״ג לב, א. זח״א רח, ב. אוה״ת שמע״צ (כרך ה) ע׳ ב׳קמט. ב׳קנג. סה״מ תרפ״ז ע׳ לו. נא.
64) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ בראשית ח"א ע' נט ואילך]
י״ל בקופּיר, ונדפס כאן לראשונה ובתוספת מ״מ וכו׳.