בס״ד. יום ב׳ דחג השבועות ה׳תשט״ז (מאמר ב׳)
הנחה בלתי מוגה
איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד1, דחיוהי הוא מוחין2, דבמוחין הוא התלבשות אוא״ס ע״ד התאחדות הנשמה במוחין שבראש, וגרמוהי הוא המדות, שבהן התלבשות אוא״ס ע״ד התאחדות הנשמה באברי הגוף. ובעבודת האדם הוא ההפרש בין תורה למצוות, דבתורה שהיא מוחין הנה בזה היא ההתאחדות כמו בחיוהי, ובמצוות הנה ההתאחדות היא כמו היחוד באיהו וגרמוהי. וכמ״ש רבינו בתניא3 דרמ״ח פקודין הם רמ״ח אברים דמלכא, דהיחוד באברים הוא היחוד דאיהו וגרמוהי, משא״כ בתורה הנה אורייתא וקוב״ה כולא חד4.
וצריך להבין מה דאיתא בזהר5 תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל אורייתא וקוב״ה, ישראל מתקשרין באורייתא ואורייתא בקוב״ה, ומאחר שאורייתא וקוב״ה כולא חד, א״כ מהו ענין ההתקשרות, שהרי ענין ההתקשרות שייך בשני דברים נפרדים דוקא כנ״ל בארוכה6, וא״כ מהו ענין ההתקשרות בתורה. אמנם יש חילוק בין חיצוניות התורה ופנימיות התורה, דחיצוניות התורה שהיא גליא דאורייתא המלובשת בדברים גשמיים דטענות של שקר7 שהם דברים נפרדים, לזאת הנה גם התורה המתלבשת בהם נפרדת לפי שעה, דלזאת שייך בזה ענין הקישור, דעי״ז שישראל מתקשרין באורייתא, היינו שלומד התורה באהבה ויראה, וכמו בכל קשר דקשר של קיימא הוא מב׳ קשרים דוקא8 והוא לימוד התורה באהבה ויראה, הנה עי״ז אורייתא מתקשר בקוב״ה, דכל הקורא ושונה הקב״ה קורא ושונה כנגדו9, שממשיך אוא״ס בתורה, והוא הקישור דאורייתא בקוב״ה. אמנם באמת אין זה מספיק עדיין. שהרי איתא בזהר שם דתלת דרגין אינון ישראל אורייתא וקוב״ה שמתקשרין זה בזה וכולהו דרגין על דרגין סתים וגליא, דסתים דישראל מתקשר בסתים דאורייתא וסתים דאורייתא מתקשר בסתים דקוב״ה, הרי שגם על סתים דאורייתא איתא ג״כ הלשון דקשר, וצריך להבין איך שייך ענין הקישור בסתים דאורייתא שאינה מתלבשת בדברים גשמיים.
ויובן זה בהקדים תחילה שכל הענינים שישנם בגליא דאורייתא ישנם ג״כ בסתים דאורייתא, דמזה גופא שגליא דתורה נקראת בשם גוף התורה, כמאמר10 הן הן גופי תורה, וסתים דאורייתא נקרא בשם נשמה דתורה11, גליא דתורה וסתים דתורה, חיצוניות התורה ופנימיות התורה, הרי מובן מזה ששניהם הם דבר אחד, אלא שזהו החיצוניות וזהו הפנימיות, זהו הגליא וזהו הסתים, זהו הגוף וזהו הנשמה אשר הם (הגוף והנשמה) מתאחדים כאחד. דמזה מובן שכל הענינים שישנם בגליא דתורה ישנם ג״כ בנסתר דתורה. דזהו ענין לימוד התורה בגן עדן12, שבגן עדן הוא לימוד אותן ההלכות שלומדים למטה, אלא שלמטה לימוד ההלכות הוא בגשמיות ובגן עדן הוא לימוד ההלכות ברוחניות, אבל מ״מ אין זה אלקות כי אם נבראים, אלא שאין זה בגשמיות כי אם ברוחניות.
וכמו בלימוד הלכות נגעים, דלמטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, דענין הנגעים הוא מקום בעור האדם אשר הילוך הדם במקום זה אינו כדבעי, והעצה לזה הוא והובא אל הכהן גו׳ והסגירו שבעת ימים13, דעי״ז יתתקן שיהי׳ הילוך הדם כראוי. ובגן עדן לימוד ההלכה הוא ברוחניות, וכמבואר בחסידות14 דנגע הו״ע סגירותא15 (שנסגר הילוך הדם) והוא שאינו מאיר אור החכמה בבינה, דאף שמתבונן בהתבוננות אלקית אבל חסר בזה (אָבער עס פעלט אין דעם) הביטול דאור החכמה, ומצד זה שחסר אצלו הביטול לזאת הנה אף שמתבונן מ״מ יכול להיות מזה יניקה ללעו״ז ע״י הישות, דזהו ענין שער לבן שבבהרת, והעצה לזה הוא והובא אל הכהן איש החסד16 ששרשו מהחכמה, והסגירו שבעת ימים, שבעת ימי ההיקף, היינו שהוא ממשיך את אור החכמה בבינה, נקודה בהיכלא17, שמצד הביטול דחכמה אזי הנה עבודתו היא כדבעי.
וכמו״כ הוא גם בההלכה דהמחליף פרה בחמור, שלמטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות שהחליף פרה בחמור וילדה כו׳18, ובגן עדן לימוד ההלכה הוא ברוחניות הענינים. דהנה כל הנבראים שלמטה שרשם הוא מהעשרה מאמרות19, ויש שנתפרשו שמותיהם בתורה ויש שחיותם הוא ע״י חילופים ותמורות וחילופים דחילופים ותמורות דתמורות כמ״ש בשער היחוד והאמונה20, הנה פרה וחמור שניהם שרשם הוא מפני שור שבמרכבה, אך בזה גופא יש ב׳ אופני עבודה, דאופן עבודת הבירור דפרה הוא בדרך ישר ואופן העבודה דחמור אי אפשר להיות בדרך ישר לפי שחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא לי׳21, דפרה היא בהמה טהורה ואפשר להיות בה העבודה בדרך ישר, וחמור שהוא בהמה טמאה אי אפשר לבררו בדרך ישר כי אם ע״י העבודה דויט שכמו לסבול22, כשור לעול וכחמור למשא23, דע״י העבודה דקבלת עול מנצל (נוצט ער אויס) גם את הקרירות דחמור בקדושה, דאף אשר הקרירות היא היפך הקדושה, אמנם ע״י העבודה דקבלת עול כחמור למשא הנה אז הוא משתמש גם בהקרירות דחמור לקדושה, והוא העבודה דהתבוננות שצ״ל בדרך קרירות דוקא, דכללות ענין המוחין הוא קר ולח24, דע״י הקרירות דוקא הוא תופס את הענין בטוב. אמנם המחליף פרה בחמור, והיינו שהוא בציור כזה שמספיק לו העבודה דפרה בדרך ישר, שמצד הציור שלו הוא יכול לעבוד את הוי׳ בכח האכילה כו׳ בדרך ישר ומ״מ הוא עובד עבודתו בהאופן דחמור, ויט שכמו לסבול כחמור למשא, דמצד זה הרי נעשה תוספות וריוח בעבודתו, שהו״ע העובר ברוחניות.
וכמו״כ הוא גם בהלכות אונאה דלמטה לימוד ההלכה הוא בגשמיות, שישנו מקח וישנו חפץ והמקח לא הי׳ בדומה להחפץ, דזהו ענין אונאה, ויש בזה ב׳ אופנים, נתאנה מוכר או נתאנה לוקח25, ובגן עדן לימוד ההלכות הוא ברוחניות, שהרי העבודה פועלת המשכה מלמעלה, ואפשר אשר ההמשכה תהי׳ שלא לפי אופן העבודה, ויש בזה ב׳ אופנים דנתאנה מוכר או לוקח, דזהו הלימוד שבגן עדן אשר לימוד ההלכות הוא ברוחניות הענינים.
אמנם כל זה הוא הלימוד דגן עדן שהוא בבי״ע, דגן עדן הוא ביצירה וגן עדן העליון הוא בבריאה, שאין זה אלקות כי אם נבראים, אמנם באצילות אשר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, דאצילות הוא אלקות, הנה לימוד התורה באצילות הוא באלקות גופא. דבגן עדן לימוד ההלכות הוא בענין הנבראים אלא שהוא ברוחניות הענינים, משא״כ באצילות הלימוד הוא בענין השמות. וכמו בלימוד הלכות נגעים הנה באצילות הוא הלימוד בענין השמות והספירות, דשם אהי׳ בריבוע26 בגימטריא דם27 דבענין הספירות הוא ספירת הבינה28, וזהו ענין הנגע אשר אור החכמה אינו מאיר בהבינה, והעצה היא והובא אל הכהן, שיומשך אור החכמה נקודה בהיכלא, והסגירו שבעת ימים הו״ע הז׳ מדות, והוא שיומשך אור החכמה בכל הספירות שעי״ז יתוקן הענין. ונמצא מובן עפ״ז ההפרש בין התורה שבבי״ע להתורה כמו שהיא באצילות, דתורה שבבי״ע הנה הגם שהלימוד הוא ברוחניות הענינים, מ״מ מכיון שהלימוד הוא בענין עבודת האדם, לזאת הנה גם בסתים דתורה שייך ענין ההתקשרות, דלהיות שאין זה אלקות הרי זה ג״כ נפרד, ולזאת שייך בזה ענין ההתקשרות. ובעומק יותר יש לומר דגם התורה כמו שהיא באצילות שייך בזה ג״כ ענין ההתקשרות, דלהיות אשר הלימוד הוא בענין השמות שהו״ע הלבושים והכלים, ובכלים הרי אופן דביקותם הוא בדביקות שאינה ניכרת29, לזאת הנה גם בסתים דאורייתא כמו שהוא באצילות, שייך בזה ג״כ ענין ההתקשרות.
וזהו תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקוב״ה, דענין הקשר שייך במציאות נפרד דוקא, וע״י ההתקשרות פועלים שיהי׳ מקושר עוד למעלה יותר מכמו שהי׳ קודם הפירוד (כמו שנת״ל30), דעי״ז שישראל לומדים תורה באהבה ויראה עי״ז נעשה קשר של קיימא, שמקשרים את התורה דבי״ע באצילות. ועוד למעלה יותר, שהרי גם באצילות הלימוד הוא בענין השמות ויש שם איזה מציאות, דאף אשר איהו וחיוהי חד, מ״מ הרי הם איזה מציאות אלא שמיוחד, וכמו אותיות הכתיבה שכותבים בדיו על הקלף הנה אף שהוא מיוחד מ״מ הרי זה כמו ב׳ דברים המיוחדים31, וזהו מה דאורייתא מקשרת בקוב״ה, שהיא מתעלית למעלה מאצילות ונעשית בבחי׳ אותיות החקיקה31, ובאותיות החקיקה גופא הוא אותיות החקוקות מעבר לעבר שאינן נאחזות במציאות כלל וכמו ם׳ וס׳ שבלוחות שבנס היו עומדין32. אמנם הרי גם החקיקה היא איזה ציור, דאף אשר היא מיוחדת לגמרי והיא מיני׳ ובי׳ אבל מ״מ היא איזה ציור, לזאת אין זה מספיק עדיין כי אם אורייתא בקוב״ה ממש שלמעלה גם מענין החקיקה, וזה נעשה ע״י עבודת האדם דוקא, שהתורה מצד עצמה הנה גם כמו שהיא בשרשה הרי היא איזה מציאות. דאף אשר אורייתא וקוב״ה כולא חד, מ״מ הרי היא איזה מציאות, דמזה גופא שאומרים איהו וחיוהי חד הרי זה ראי׳ שיש איזה מציאות דחיוהי אלא שהוא מיוחד. דכל זה הוא מצד התורה עצמה, אמנם ע״י עבודת האדם שפועל ההתקשרות בתורה, הנה ההתקשרות היא למעלה יותר מכמו שהי׳ קודם הפירוד, והוא שע״י עבודת האדם מתקשרת בקוב״ה ממש, דאין זה מה שחיוהי מיוחד באיהו כי אם אשר זה נעשה איהו ממש, והוא ע״י לימוד התורה באהבה ויראה למטה דוקא שעי״ז נשלם הכוונה דלעשות לו ית׳ דירה בתחתונים33.
__________
1) תקו״ז בהקדמה (ג, ב). – מאמר זה הוא המשך להמאמר שלפניו. לכללות המאמר, ראה ד״ה שופטים ושוטרים תער״ג (המשך תער״ב ח״א ע׳ שסה ואילך). וראה הנסמן בהערה 12.
2) ראה המשך תער״ב שם ע׳ שא. סה״מ תש״ח ע׳ 161. וש״נ.
3) פ״ד (ח, א). רפכ״ג. אגה״ת רפ״א. וראה זח״א קע, ב. תקו״ז תיקון ל (עד, סע״א). ועוד.
4) ראה זח״ב צ, ב. וראה גם זהר ח״א כד, א. ח״ב ס, סע״א. תניא בהקדמה (ג, ב). שם פ״ד (ח, ב). ריש פכ״ג. קיצורים והערות לתניא ע׳ קד-ה. וש״נ.
5) ראה זח״ג עג, א.
6) ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך (לעיל ע׳ צו ואילך).
7) ראה תניא פ״ה (ט, ב).
8) ראה שו״ע (ודאדה״ז) או״ח סתרנ״א ס״א (ס״ו).
9) ראה תדבא״ר רפי״ח. יל״ש איכה רמז תתרלד.
10) חגיגה י, א (במשנה). שבת לב, סע״א. חולין ס, ב. כריתות ה, א.
11) ראה זח״ג קנב, א.
12) בהבא לקמן – ראה גם סה״מ תרע״ח (קה״ת, תשד״מ) ע׳ תלה ואילך. תרפ״ז ע׳ קפד ואילך. תרפ״ט ע׳ 153 ואילך. ד״ה כרע שכב כארי שנה זו (סה״מ במדבר ח״ב ע׳ קכא ואילך). ד״ה קרוב הוי׳ תשד״מ (לקמן ע׳ תמו ואילך).
13) תזריע יג, ב. ד.
14) לקו״ת תזריע כג, ב.
15) ראה זח״ג מט, ב. ע״ח שער (לח) לאה ורחל פ״ז.
16) תניא רפ״נ. תו״א תצוה פב, א. וראה שמו״ר פ״ה, י. זח״ג קמה, ב. ת״י עה״פ ברכה לג, ח. ובכ״מ (הובא באוה״ת ויצא קפ, ב ואילך).
17) ראה זהר ח״א ו, רע״א. ח״ב קפ, א. תקו״ז ת״ה (יט, א). תכ״ח (עב, ב). ועוד. אגה״ק ס״ה (קז, א). לקו״ת ר״פ ראה (יח, א-ב). ועוד.
18) ב״מ ק, רע״א (במשנה).
19) ראה אבות פ״ה מ״א.
20) פי״ב.
21) שבת נג, א.
22) ויחי מט, ו.
23) ע״ז ה, ב.
24) ראה תו״ח לך לך צא, ב. וש״נ.
25) ב״מ מז, ב. מט, ב. נא, א. ב״ב פג, סע״ב ואילך.
26) א, אה, אהי, אהי-ה. המו״ל.
27) יונת אלם פנ״ז. ע״ח שער הכללים פ״ג. שער (לב) הארת המוחין פ״ז. פע״ח שער (כא) חג המצות פ״א. שער (כב) ספה״ע פ״א. מאו״א מערכת ד סט״ז. הנסמן בהערה הבאה.
28) לקו״ת פקודי ז, ד.
29) ראה סה״מ תרס״ב ע׳ רכט. תש״ד ע׳ 39 ואילך. ובכ״מ.
30) ד״ה אנכי הוי׳ אלקיך (לעיל ס״ע צט ואילך).
31) ראה בכ״ז גם לקו״ת ר״פ בחוקותי. ר״פ חוקת. ובכ״מ.
32) שבת קד, א.
33) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
[סה"מ שבועות ע' קג ואילך]
״כפי שהתוועדות חסידית קשורה עם מאמר חסידות, אומַר עכשיו מאמר, שזה – (היינו אמירת ב׳ מאמרים בהתועדות אחת) – הוא שלא כפי סדר הרגיל, וזו תהי׳ ההשתתפות לכפר חב״ד מצדי. (כ״ק אדמו״ר שליט״א ציוה לנגן ניגון מכ״ק אדמו״ר הצ״צ נ״ע, ואח״כ אמר המאמר ד״ה איהו וחיוהי חד – המשך למאמר הקודם)״ (תרגום משיחת יום ב׳ דחה״ש תשט״ז – לקו״ש חי״ב ע׳ 260).
מאמר שלישי מהמשך. נדפס בסה״מ תשט״ז ע׳ 510 ואילך.