יב) ושבתי בשלום גו׳ – ש״פ ויצא, י״א כסלו ה׳תשמ״ז

בס״ד. ש״פ ויצא, י״א כסלו ה׳תשמ״ז

הנחה בלתי מוגה

ושבתי בשלום אל בית אבי והי׳ ה׳ לי לאלקים והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך1, וידועים הדיוקים בזה בדרושי אדמו״ר האמצעי [בעל הגאולה דיו״ד כסלו ובעל יום ההולדת ויום ההסתלקות דט׳ כסלו, אשר בשבת זו עולים כל עניני ט׳ ויו״ד כסלו באופן דויכולו גו׳2, באופן של תענוג עד לעונג העליון3] בתורת חיים פרשתנו4, וכן לפני זה בדרושי אדמו״ר הזקן [בעל הגאולה די״ט כסלו] בתורה אור פרשתנו5, ולאחרי זה בדרושי ממלא מקומם אדמו״ר הצ״צ [נכדו של אדמו״ר הזקן וחתנו כבנו6 של אדמו״ר האמצעי] באור התורה פרשתנו7, ובדרושי רבותינו נשיאינו ממלאי מקומם שלאחרי זה, דמ״ש ושבתי הו״ע התשובה, דנוסף לזה שהפירוש הפשוט דושבתי הוא מלשון שיבה וחזרה, הנה עוד זאת שושבתי הוא מלשון תשובה. וצריך להבין השייכות דתשובה לכאן. גם צריך להבין מ״ש בשלום שהוא נוטריקון ב׳ שלום, מהו ענין ב׳ שלום, שני שלומות. גם צריך להבין מה שמדייק כאן ושבתי בשלום אל בית אבי דייקא, דהיינו בית יצחק אביו [וע״ד מ״ש לאחרי זה8 וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען, דקאי על ארץ מגורי יצחק]. גם צריך להבין מהו ענין והי׳ ה׳ לי לאלקים. גם צריך להבין מה שממשיך והאבן הזאת גו׳ יהי׳ בית אלקים, וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, מהו השייכות דענינים אלו למש״נ לפני זה.

והענין הוא [כמבואר בתורת חיים ובתורה אור ובאור התורה, ובדרושי הנשיאים ממלאי מקומם שלאחרי זה, שגם הוסיפו בזה באופן דלאפשא לה9], דהנה בענין ב׳ שלום (ב׳ בחינות שלום) מבואר בכמה מקומות10 ע״פ מה שאמרו רז״ל בגמרא סנהדרין11 דיש ב׳ בחינות שלום, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה, והיינו ב׳ עניני שלום, השלום בעולמות העליונים והשלום בעולם הזה התחתון שאין תחתון למטה ממנו, ומזה נשתלשל גם בעבודת כל אחד, כמ״ש12 גם את העולם נתן בלבם, שישנו השלום בענינים עליונים של אדם, דהיינו הנשמה שלו, והשלום בענינים תחתונים שבאדם, דהיינו הגוף, ובפרטיות הם ב׳ אופני העבודה דתורה ומצוות, דהתורה ענינה הוא ההמשכה מלמעלה, משא״כ המצוות עיקרם הוא בירור המטה. ובכללות יותר ב׳ הבחינות דשלום (שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה), שלום מלמעלה למטה ושלום מלמטה למעלה, הם ב׳ עניני שלום שבפסוק13 שלום שלום לרחוק ולקרוב, לרחוק שנעשה קרוב14, דהיינו השלום לקרוב שהוא ענין עבודת צדיקים גמורים, והשלום לרחוק שנעשה קרוב שהו״ע עבודת בעלי תשובה. וזהו ושבתי בשלום גו׳, ושבתי קאי על עבודת התשובה (כנ״ל), ועד״ז מ״ש בשלום (ב׳ שלום) כולל גם עבודת התשובה, כי בכתוב זה מדבר על הגילוי דלעתיד לבוא השייך לעבודת התשובה דוקא, דנוסף לזה שכבר כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה15, הנה עוד זאת שענינו של משיח שייך לענין התשובה, כמאמר16 משיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא, שהחידוש בביאת משיח צדקנו יהי׳ מה שאז תהי׳ לא רק מעלת עבודת הצדיקים, תמידין כסדרן (שלימות עבודת הצדיקים), אלא גם מעלת עבודת בעלי תשובה, אשר במקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם17, מוספין* (שלימות עבודת התשובה).

ובזה יובן גם מה שדייק לומר אל בית אבי דייקא. כי מכיון שפסוק זה קאי בהגילויים שיהיו לעתיד לבוא, הרי ידוע שהגילויים דלעתיד לבוא שייכים למדריגת יצחק דוקא, כמבואר בכמה מקומות18 שלעתיד לבוא יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו. דזהו תוכן ההפרש בין עבודת יצחק לעבודת אברהם, שעיקר19 ענינו של אברהם הי׳ בענין ההמשכה מלמעלה למטה, וכמ״ש20 כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי׳ לעשות צדקה ומשפט, שזהו ענין עבודת הצדיקים, תמידין כסדרן, משא״כ עבודת יצחק היתה בענין חפירת הבארות, דהיינו הסרת העפר וההעלמות והסתרים ומניעות ועיכובים, שזהו ענין העבודה מלמטה למעלה, עבודת בעלי תשובה, עבודת המוספין. ומכיון שלעתיד לבוא עיקר החידוש יהי׳ בהעבודה מלמטה למעלה, לאתבא צדיקיא בתיובתא, לפיכך אז יאמרו ליצחק דוקא כי אתה אבינו, ולכן נאמר כאן אל בית אבי דייקא דהיינו יצחק.

ובזה יובן גם ענין והי׳ הוי׳ לי לאלקים. דהנה כתיב21 כי שמש ומגן הוי׳ אלקים, שמכיון שאין ביכולת הנבראים לקבל הגילוי דשם הוי׳, שאם יאיר אליהם האור דשם הוי׳ כמו שהוא, יכול להיות אצלם כלות הנפש, והרי הכוונה היא לעשות לו ית׳ דירה בתחתונים דוקא22, ולכן ישנו השם אלקים שהוא בבחי׳ מגן ונרתק המעלים ומסתיר על שם הוי׳ שיוכלו הנבראים לקבלו. אמנם לעתיד לבוא יקבלו הנבראים את הגילוי דשם הוי׳ כמו שהוא בלי שום מגן ונרתק. כי נוסף לזה שאז יהי׳ כבר לאחרי גמר הבירורים, שלכן לא יצטרכו להנרתק דשם אלקים, כי לפני גמר הבירורים (שישנו ההעלם וכו׳) צ״ל ההעלם והסתר דשם אלקים מלשון דין (שהדיינים נקראים בשם אלקים23 כמ״ש24 עד האלקים יבוא דבר שניהם) בכדי לקבל הגילוי דשם הוי׳, משא״כ לעתיד לבוא לאחר גמר הבירורים כאשר את רוח הטומאה אעביר מן הארץ25, הרי אין צורך עוד בענין הדין וההעלם, הנה עוד זאת, דכשם שעבודת האדם תהי׳ אז בתכלית השלימות (עבודת התשובה הנ״ל), עד״ז יהי׳ גם אז תכלית השלימות בהגילויים שלמעלה, והיינו שאז יהיו כלים לקבל גילוי נעלה הרבה יותר ממה שמקבלים עכשיו. ולכן והי׳ הוי׳ לי לאלקים, שאז יהי׳ הגילוי שיקבלו המקבלים מבחי׳ הוי׳ עצמו. ונוסף לזה הרי הגילוי דלעתיד יהי׳ מבחי׳ הוי׳ דלעילא, עד מבחי׳ אלקות שלמעלה לגמרי משם הוי׳, ולכן אז והי׳ הוי׳ לי לאלקים, דהוי׳ דעכשיו כאלקים יחשב אז. ועוד זאת, דמכיון שבשביל קבלת גילוי נעלה כזה (משם הוי׳ דלעילא או גם למעלה מזה) יהיו צריכים ללבוש (נרתק) בשביל המקבלים, הרי זה יהי׳ שם הוי׳ דלתתא (שממנו הוא הגילוי לפני גמר הבירורים), כי מכיון שהגילוי הוא נעלה יותר (שם הוי׳ דלעילא או גם למעלה מזה), לכן גם הלבוש ונרתק הוא נעלה יותר, לא שם אלקים אלא שם הוי׳ (דלתתא). וזהו והי׳ הוי׳ לי לאלקים, שהוי׳ דלתתא יהי׳ בבחי׳ אלקים ומגן ונרתק להוי׳ דלעילא וכו׳.

והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים. הנה אבנים הם האותיות דדבר הוי׳ המהוות כל סדר ההשתלשלות, כדאיתא בספר יצירה26 שתי אבנים בונות שני בתים כו׳, וכמ״ש27 בדבר הוי׳ שמים נעשו, שכל28 סדר ההשתלשלות נברא ע״י האותיות דדבר הוי׳, כי אם היתה השפעת והארת האלקות בלי האותיות הרי זה בבחי׳ השפעת להם רוב טובה שאין יכולים לקבל29, משא״כ כאשר ההמשכה היא ע״י האותיות, אז נמשכים כל ההשפעות והגילויים וההארות ואלקות בסדר השתלשלות בבחי׳ טיפין טיפין שיכולים לקבל29. והיינו שהטיפין טיפין כוללים בהם הרוב טובה, אבל מכיון שהוא בלי כל התוקף (שטורעם) דגילוי אלקות, לכן יכולים המקבלים לקבל. וזהו והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, שבחי׳ האבן שהם האותיות, נעשה על ידם גילוי אלקות, דזהו מ״ש האבן הזאת, מראה באצבעו ואומר זאת, ענין הגילוי. וענין זה נפעל ע״י העבודה דהאבן הזאת אשר שמתי מצבה שהו״ע הביטול, וכמו המצבה בפשטות שמורה על הביטול, שעי״ז נעשה גילוי אלקות. ויתירה מזו, כמ״ש בפסוקים שלפני זה30 ויקח יעקב את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצוק שמן על ראשה, וכמבואר בהדרושים, שענין ויצוק שמן על ראשה הוא המשכת החכמה וכו׳. וענין זה המשיך יעקב בכל סדר ההשתלשלות, שהרי אבן זו כוללת בעצמה אבנים הרבה כדאיתא בפרש״י31. וזהו והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי׳ בית אלקים, דתכלית השלימות בזה הוא מה שלעתיד לבוא יהי׳ כל סדר ההשתלשלות בבחי׳ בית אלקים, בית וכלי לקבל הגילוי דאלקים, והיינו בחי׳ אלקים דלעתיד שהוא הוי׳ דעתה, כמ״ש לפני זה והי׳ הוי׳ לי לאלקים32.

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. הנה ענין זה דעשר אעשרנו קאי על שלימות הגילוי דלעתיד, וכמבואר בכמה מקומות33 שהמספר עשר הוא שלימות המספרים, דמטעם זה הנה בעשרה מאמרות נברא העולם34, ועד״ז בכל עניני הבריאה השלימות היא במספר עשר דוקא. ועד״ז הוא גם בהשפעת האלקות שלמעלה, שהשלימות היא במספר עשר35, ושלימות זו דוקא תתגלה לעתיד לבוא, וכדאיתא בגמרא36 בנוגע להכינור דבית המקדש, שבבית המקדש הי׳ הכינור בן ז׳ נימין, ודוקא לעתיד יהי׳ בן ח׳ נימין ואח״כ בן י׳ נימין כמ״ש37 עלי עשור גו׳. ועד״ז מבואר במדרש בנוגע לכמה ענינים, שלעתיד לבוא יהיו במספר עשר דוקא, כמו השירה העשירית38 וכיו״ב. וזהו ענין המעשר דלעתיד לבוא. ועוד זאת, דבזה גופא כתיב עשר אעשרנו ב׳ פעמים כמו בתחילת הכתוב ושבתי בשלום ב׳ שלום, ששלימות זו תהי׳ בב׳ הקוין דהמשכה מלמעלה למטה והעלאה מלמטה למעלה. דעבודה זו תהי׳ גם לעתיד, כמבואר באגה״ק39, שלעתיד לבוא תהי׳ העבודה בעליות בקדושה גופא.

וזהו מה שממשיך עשר אעשרנו לך, לך דייקא, כמבואר בהדרושים דלך היינו לך לעצמותך. ויש לומר שזהו ע״ד המבואר40 במ״ש41 נגילה ונשמחה בך, שהגילוי דלעתיד לבוא יהי׳ מבחי׳ בך, בך בעצמותך. ויש להוסיף עוד, דמבואר שם דב״ך אותיות כ״ב דקאי על כ״ב אותיות התורה, והיינו שגילוי העצמות נמשך באותיות. ועד״ז הוא בפסוק דידן, שענין זה דעשר אעשרנו לך נמשך בהאבן הזאת, האותיות דעשרה מאמרות כנ״ל, עד שמזה נמשך לכל האבנים כנ״ל.

והנה מעשה אבות סימן לבנים42, ובפרט מעשה יעקב אבינו שהוא כולל כל נשמות ישראל כמבואר באגה״ק43. ומזה מובן, דכשם שהי׳ זה בעבודת יעקב, עד״ז נמשך בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שיהי׳ ושבתי בשלום גו׳, כמבואר באגה״ק44 שישנו ענין הפדי׳ בשלום בעבודת כל אחד ואחד מישראל, שזה כולל כל הפירושים בענין זה (פדה בשלום) המבואר בשערי תשובה לבעל הגאולה45, עד לתכלית השלימות שבזה, ענין השלום שיהי׳ בביאת משיח צדקנו, שלום בפמליא שלמעלה ושלום בפמליא שלמטה וכו׳, בירושלים עיר הקודש וארץ הקודש, שהיא הנקודה התיכונה של כל סדר ההשתלשלות שבזה, ואח״כ ירחיב הוי׳ אלקיך את גבולך46, באופן דרחובות הנהר47, במהרה בימינו ממש.

__________

*) טעם השמטת תיבת ״כהלכתן״ (שבנוסח התפלה) – כי בקרבן בביהמ״ק הי׳ צ״ל כהלכתן אבל בעבודה צ״ל לאח״ז מוספין למעלה מכל מדידה.

__________

1) פרשתנו (ויצא) כח, כא-ב.
2) בראשית ב, א.
3) ראה אוה״ת בראשית מב, ב ואילך.
4) כב, א ואילך.
5) כא, א ואילך.
6) פרש״י שבת כג, ב ד״ה נפק. ועוד.
7) קצא, סע״ב ואילך. ועוד.
8) ר״פ וישב (לז, א).
9) ראה זח״א יב, ב.
10) לקו״ת מטות פה, סע״ד ואילך. ובכ״מ.
11) צט, ב.
12) קהלת ג, יא. וראה לקו״ת במדבר ה, ב. ובכ״מ.
13) ישעי׳ נז, יט.
14) ראה ברכות לד, ב.
15) סנהדרין צז, ב.
16) הובא בלקו״ת ר״ה נח, ד. שמע״צ צב, ב. שה״ש מה, א. נ, סע״ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד. ועוד. וראה זח״ג קנג, ב. לקו״ד ח״א קמו, א ואילך.
17) רמב״ם הל׳ תשובה פ״ז ה״ד.
18) ראה שבת פט, ב. תו״א פרשתנו יז, ג. כא, ג.
19) ראה בכ״ז תו״א ר״פ תולדות.
20) וירא יח, יט. וראה גם ד״ה וה׳ אמר המכסה תשל״ז פ״א (לעיל ח״א ע׳ רכ-רכא).
21) תהלים פד, יב. וראה בכ״ז גם שעהיוה״א פ״ד ואילך.
22) ראה תנחומא נשא טז. בחוקותי ג. במדב״ר פי״ג, ו. תניא רפל״ו.
23) פרש״י ומכילתא משפטים כא, ז. ובכ״מ.
24) משפטים כב, ח.
25) זכרי׳ יג, ב.
26) פ״ד מי״ב.
27) תהלים לג, ו.
28) ראה שעהיוה״א בתחלתו.
29) ראה תענית כג, א.
30) כח, ב.
31) שם, יא.
32) ראה גם אוה״ת לתהלים (יהל אור) ע׳ קפה.
33) ראה לקו״ש ח״ל ע׳ 2-3. וש״נ.
34) אבות רפ״ה.
35) ראה פרדס שער (ב) טעם האצילות פ״א. ובכ״מ.
36) ערכין יג, ב. וש״נ.
37) תהלים צ, ב.
38) מכילתא בשלח טו, א. וש״נ.
39) סכ״ו (קמה, א).
40) ראה ד״ה משכני תש״א (סה״מ תש״א ע׳ 119 ואילך). ובכ״מ.
41) שה״ש א, ד.
42) ראה תנחומא לך לך ט. ב״ר פ״מ, ו. רמב״ן לך לך יב, ו. שם, י. יד, א. תולדות כו, א. ר״פ וישלח. ס״פ ויחי. תו״ח לך לך פג, סע״ג ואילך. אוה״ת ר״פ לך לך. ועוד.
43) ס״ז.
44) ס״ד.
45) ד״ה פדה בשלום – מט, א ואילך.
46) פ׳ ראה יב, ב. פ׳ שופטים יט, ח.
47) ל׳ הכתוב – וישלח לו, לז.

[סה"מ בראשית ח"ב ע' פא ואילך]

כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ז ע׳ לו ואילך. התוועדויות תשמ״ז ח״א ע׳ 561 ואילך.

סגירת תפריט