יב) בראשית ברא – ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשכ״ו

בס״ד. ש״פ בראשית, כ״ז תשרי, מבה״ח מרחשון ה׳תשכ״ו

הנחה בלתי מוגה

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ1, ומביא כ״ק אדמו״ר (מהורש״ב) נ״ע2 את פירש״י3 אמר ר׳ יצחק לא הי׳ צריך להתחיל את התורה וכו׳ והפירוש שכח מעשיו הגיד לעמו4, ומקשה ג״כ מה שייך לכתוב חלק מהתורה בגלל טענת הגוים. ולזה מתחיל לבאר מ״ש5 כי א-ל דעות הוי׳, שכולל ב׳ דעות, דעת עליון ודעת תחתון6, דזהו ענין שמים וארץ, דדעת עליון הוא שלמעלה יש ולמטה אין, ודעת תחתון היא שלמטה היש ולמעלה אין. וב׳ הדעות אינם סותרות זו לזו ח״ו, כיון ששניהם הם דעות הוי׳, אלא שדעת עליון אומרת שלמעלה היש האמיתי ולמטה האין האמיתי, אין ואפס, ודעת תחתון אומרת שלמטה היש המורגש ולמעלה האין, כיון שאינו מושג, שאי אפשר לגעת בו ולהבינו (אַז מ׳קען אים ניט אָנטאַפּן און פאַרשטיין).

וכמו שיש שני ענינים אלה בעולמות, כן יש באדם שכלול מכל ענינים שלמעלה7, שכלול מלמעלה מעלה וגם מטה מטה, וזהו כמארז״ל8 רגלי החיות כנגד כולם, שזהו סדר העבודה, שצ״ל שניהם, הן דעת עליון – שבמקום אחר נקרא יחודא עילאה, והן דעת תחתון – שנקרא יחודא תתאה. וענינים אלה ישנם בעולם ג״כ, שמים יחודא עילאה וארץ יחודא תתאה9, וכן ישנם בתורה.

והנה כאן בפסוק בראשית ברא גו׳ השמים ואת הארץ מקדים שמים לארץ, שיש מעלה בשמים על הארץ, יחודא עילאה על יחודא תתאה, ואח״כ כתיב10 ביום עשות הוי׳ אלקים ארץ ושמים, מקודם ארץ ואח״כ שמים, שזהו בסיום העבודה דארץ קדמה לשמים11, העבודה דיחודא תתאה קודמת לעבודה דיחודא עילאה, אשת חיל עטרת בעלה12, נקבה תסובב גבר13, שזהו המעלה בעובדי הוי׳ בגופם על עובדי הוי׳ בנשמתם14. ואע״פ שבעובדי הוי׳ בנשמתם יש כבר את כל המעלות, מה שיש בעובדי הוי׳ בגופם, אבל בכל זאת יש מעלה בעובדי הוי׳ בגופם שאין בעובדי הוי׳ בנשמתם, שזהו הענין של אשת חיל עטרת בעלה.

ועד״ז הוא בהנהגת העולם ובעולם, שבעולם יש שמים וארץ, ובהנהגת העולם יש הנהגה ניסית והנהגה טבעית, תשרי וניסן, שניסן זהו ענין יחודא עילאה (יבחר לנו את נחלתינו15, שזהו ענין יחודא עילאה), ותשרי זהו ענין יחודא תתאה. דבראשית ברא כו׳ זהו הנהגה טבעית, והחודש הזה לכם16 זהו הנהגה ניסית, שזהו ענין החודש הזה – ניסן, יציאת מצרים (כמ״ש בעקידה17). ואומר רש״י, אמר ר׳ יצחק לא הי׳ צריך כו׳ אלא מהחודש הזה לכם, שזהו ענין יחודא עילאה, שהנשמה קודם ירידתה היתה עומדת בדרגא זו שהנשמה נלקחה משם, מ״ה המברר, והיא מבוררת ע״י שם מ״ה בעולם התיקון, ולשם מה ירדה הנשמה לעולם ששם תעמוד במצב של יחודא תתאה, והתירוץ דכח מעשיו כו׳ נחלת גוים, שהנשמה לא ירדה לתקן את עצמה אלא את הגוף ונפש הבהמית18, שזהו נחלת גוים. והסדר צ״ל שבתחילה נתנה להם, ואח״כ נטלה מהם ונתנה לנו, שבתחילה צ״ל בירורים בעולם (אין וועלט), בתחילה בראשית ואח״כ החודש הזה לכם. וזהו ענין כח מעשיו, שצ״ל עשי׳ וכפי׳ בפועל, שזהו ענין האתכפיא, וכמבואר19 שעיקר התענוג הוא כשיש ענין עם חידוש, דזהו המעלה בענין האתכפיא, וכידוע המשל בזה, וצ״ל הענין דמאה פעמים ואחד20, הלימוד יותר מרגילותו21, שזהו ענין הבירורים בעולם. ובעבודת האדם הנה אפילו בעלייתו שנמצא במדרגת יחודא עילאה, דעת עליון, צריך שישאר רושם מהמדרגה התחתונה, יחודא תתאה [וכמו שמביא אדמו״ר הזקן בקיצור וברמז (בהקדמה22) בחינוך קטן על הפסוק23 חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, שכשיש העלי׳ של שבע יפול צדיק וקם כו׳24]. והעבודה צריכה להיות בהתלבשות בטבע, הנהגה טבעית, שדוקא כך צריכה להיות העבודה בתורה ומצוות, בהתלבשות בדרך הטבע, במדידה והגבלה25, וכידוע המעשה מאדמו״ר הזקן בנוגע לקידוש לבנה26.

וזהו ענין שני הזמנים דניסן ותשרי, הנהגה ניסית והנהגה טבעית, ופרשת בראשית שהיא הנהגה טבעית באה בתחילת השנה, שזוהי פרשה כללית, וכידוע הפתגם (וואָרט) מכ״ק מו״ח אדמו״ר27, שכפי שמתחילין בשבת בראשית כך נמשך על כל פרשיות השנה, וע״ז כתיב בתחילה בראשית גו׳ את השמים ואת הארץ, שזהו מצד סדר הבריאה והגילויים, ובאותה פרשה גופא כתיב ארץ ושמים, שזהו מצד המעלה שביחודא תתאה שנעשה ע״י העבודה דוקא. וע״ז הוא אומר הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו׳, שכן צ״ל סדר העבודה, שתחילה צ״ל העבודה דאתכפיא, עד שמגיעים לאתהפכא.

וזהו מה שדובר במאמרים הקודמים28 מענין י״ג מדות הרחמים שמגלים דוקא לשארית נחלתו29, וע״י העבודה דשארית נחלתו, שמשים עצמו כשיריים30 שזהו ענין האתכפיא31, עי״ז מכשירים את הכלי לקבלת הגילויים שמלמעלה, וכן שיושפע האור למקום הראוי, ולא יהי׳ יניקה לחיצונים. ואח״כ נמשכים י״ג מדות הרחמים שאינם חוזרות ריקם32, שנמשכים ע״י העבודה דוקא, עד שנהי׳ הענין של אלה תולדות פרץ33, תולדות מלא34, שזהו ענין דגילוי משיח שאז יתגלה בארץ דוקא ענין שלמעלה משמים וארץ, שזה יהי׳ בביאת משיח צדקנו בקיום הפסוק35 ודוד עבדי נשיא עליהם לעולם.

__________

1) ריש פרשתנו (בראשית א, א). – לכללות מאמר זה, ראה ד״ה בראשית ברא עתר״ו (המשך תער״ב ח״ב ע׳ א׳קעה ואילך). וראה ד״ה זה תשט״ו (לעיל ע׳ יד ואילך) ותשט״ז (ע׳ כא ואילך).
2) המשך תער״ב שם.
3) עה״פ בראשית שם.
4) תהלים קיא, ו.
5) שמואל-א ב, ג.
6) תקו״ז ריש תיקון סט.
7) ראה שערי תשובה לאדהאמ״צ ח״א ח, ד ואילך.
8) חגיגה יג, א.
9) לקו״ת עקב טו, ריש ע״ב.
10) בראשית ב, ד.
11) ראה חגיגה יב, א. ב״ר פ״א, טו.
12) משלי יב, ד.
13) ירמי׳ לא, כא.
14) ראה שער האמונה (לאדהאמ״צ) מו, ו. דרך חיים כו, א. מאמרי אדהאמ״צ במדבר ח״ג ע׳ תתפג. ועוד.
15) תהלים מז, ה.
16) בא יב, ב.
17) עה״פ בא שם (שער לח).
18) תניא פל״ז (מח, ב).
19) ראה תו״א תולדות יח, א. ויצא כא, ג. תו״ח תולדות יא [קנב], א. ויצא כה [קסו], א. ובכ״מ.
20) ראה חגיגה ט, ב.
21) ראה תניא פט״ו.
22) לשער היחוד והאמונה (בסופו).
23) משלי כב, ו.
24) בחינוך קטן שם: ואינה נקראת נפילה אלא לגבי מדריגתו הראשונה . . כי נשאר בה בחי׳ רשימו ממדריגתו הראשונה. המו״ל.
25) ראה לקו״ד ח״ד תרנג, רע״א.
26) לקו״ד שם תשנב, ב ואילך.
27) ראה לקו״ש ח״כ ע׳ 556 הערה ד״ה דעם באַוואוסטן וואָרט. וש״נ.
28) ד״ה תורה צוה דשבת חוהמ״ס שנה זו (סה״מ דברים ח״ב ע׳ שכט).
29) מיכה ז, יח.
30) ר״ה יז, א.
31) תו״א תצוה פא, ריש ע״ד.
32) ר״ה יז, ב.
33) רות ד, יח.
34) ב״ר פי״ב, ו. שמו״ר פ״ל, ג.
35) יחזקאל לז, כה.

[סה"מ בראשית ח"א ע' נו ואילך]

כעין שיחה. נדפס כאן לראשונה מהנחה פרטית, ובתוספת מ״מ וכו׳.

סגירת תפריט