בס״ד. ש״פ במדבר, ב׳ סיון ה׳תשמ״ג
הנחה בלתי מוגה
והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד גו׳1. הנה פסוק זה הוא התחלת הפטרת פרשת במדבר, והקשר לפרשה זו הוא משום שגם בפרשה זו נמנו ישראל, ועד שעל שם המנין שבתחילת פרשתנו ושבפרשת הדגלים וכו׳ נקרא כל הספר חומש הפקודים2, וע״ז אומרים בהפטרה שלע״ל יהי׳ מספר בנ״י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר. וצריך להבין3, דלכאורה הוא סתירה מרישא לסיפא, דברישא משמע שיש להם מספר ובסיפא כתיב אשר לא ימד ולא יספר, והי׳ לו לומר והיו בני ישראל באופן כזה אשר לא ימד ולא יספר, ולא להדגיש שיהי׳ שם ענין המספר. גם צריך להבין4 בכללות ענין מנין בני ישראל, דלכאורה הרי ידוע דאין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין5, משא״כ בדבר שסופרים אותו בגלוי כו׳, וא״כ מהו כללות ענין מספר בנ״י. גם צריך להבין בהמשך פסוקי ההפטרה, דכתיב שם והי׳ במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי, ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד גו׳. וצריך להבין מהו תוכן ג׳ ענינים אלו, ומהו הקשר ביניהם. גם יש להבין6 מדוע דוקא בענין השני נאמר בהדגשה שזהו במקום אשר יאמר גו׳ יאמר להם גו׳. דלכאורה הי׳ לו לומר וקראו לאלו אשר נאמר בהם לא עמי אתם בני א-ל חי, וכמו לפנ״ז דלא כתיב והי׳ במקום מספר בני ישראל יהיו כחול הים אשר לא ימד גו׳, וכן לאח״ז לא כתיב והי׳ במקום אשר יהיו בני יהודה ואפרים (בנפרד) יהיו יחדיו גו׳ (וכיו״ב), ומדוע דוקא כאן נאמר שהוא במקום.
ולהבין כל זה מקדים בלקו״ת (פרשתנו על הפסוק7), דהאדם הוא עולם קטן8, וכמו שיש בעולם ד׳ יסודות אש רוח מים ועפר, כך יש בנפש האדם ד׳ יסודות9, וכמ״ש10 גם את העולם נתן בלבם גו׳, פירוש שהעולם הוא ניתן בלבם של בני האדם דהיינו ד׳ יסודות שלו, וכל העולם תלוי באדם שיתקן ד׳ יסודות שלו, שבזה הוא מתקן את כל העולם כולו. ויש להוסיף בזה, דהנה ארז״ל11 אני נבראתי לשמש את קוני, שמזה מובן דטעם הדבר מה שבאדם ישנם הד׳ יסודות אש רוח מים ועפר הוא משום שעבודתו צריכה להיות בד׳ האופנים דארמ״ע, ולכן ניתנו לו ד׳ יסודות אלו כדי שיוכל לעבוד עבודתו באופן כזה. ויש לומר, דזהו ג״כ הביאור בהמשך הענינים בלקו״ת שם, דאחרי שמביא שבאדם ישנם ד׳ היסודות ממשיך דגם את העולם נתן בלבם של בני אדם, וע״י שמתקן הד׳ יסודות שלו הנה בזה הוא מתקן את העולם כולו, דיש לבאר קשר הדברים, דזה שבאדם ישנם ד׳ היסודות הוא כדי לשמש את קונו, וא״כ הרי ע״י שמתקן את ד׳ היסודות שלו הוא מתקן את העולם כולו.
וממשיך בלקו״ת שם לבאר ענין ד׳ היסודות בעבודת האדם, ומתחיל בהסדר מלמטה למעלה, עפר מים רוח ואש. ויש לומר דמה שמבאר בסדר זה הוא כי המדובר הוא בעבודת האדם בעוה״ז התחתון, שסדר העבודה הוא מלמטה למעלה. ומבאר בזה, דהנה עפר הארץ רומז לעבודה שהיא בבחי׳ ארץ. דארז״ל12 למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, שזה כולל ב׳ פירושים, מלשון רצון ומלשון ריצה (מרוצה), ובשניהם התוכן אחד, התשוקה לעשות רצון קונו. וזהו ענין ארץ, ענין התשובה שבכאו״א מישראל ליכלל בו ית׳. וזה שייך גם לענין הב׳ שבארץ13, שהכל דשין עלי׳14 (ענין הביטול, כמאמר15 ונפשי כעפר לכל תהי׳), היינו שהיא בבחי׳ ביטול, שאינו מציאות לעצמו, וצריך16 לעזר וסיוע מלמעלה. וענין יסוד המים בעבודת האדם יובן ע״פ מ״ש בתהלים17 פקדת הארץ ותשוקקי׳ רבת תעשרנה פלג אלקים מלא מים, שמילוי התשוקה הוא ע״י המים. דענין המים הוא שהם יורדים ממקום גבוה למקום נמוך18, היינו לא רק שלפעמים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, אלא שזהו טבעם ותכונתם שאם רק יש אפשרות לרדת למטה יותר ואין דבר מונע בעדם הרי הם יורדים למטה יותר, ושם הם נשארים. ובעבודת האדם הם המצוות19, כולל התורה כפי שהיא אחת מרמ״ח מ״ע, רמ״ח פקודין, שכולם ירדו להתלבש בדברים גשמיים דוקא. והיינו שהמצוות בעצמם מקומם למעלה, כמארז״ל20 עה״פ21 מגיד דבריו ליעקב גו׳ דמה שהוא עושה הוא אומר לישראל לעשות, ואח״כ נמשכו (דזהו ענין מגיד, הגדה לשון המשכה22) למטה. וענין זה נעשה ע״י עבודת האדם, כידוע פירוש אדמו״ר הזקן23 והרב המגיד24, ולפעמים מובא גם בשם הבעש״ט25, במארז״ל26 דע מה למעלה ממך, שממך ובך הדבר תלוי, כל הענינים שלמעלה.
אמנם הנה כתיב27 ארץ לא שבעה מים, שגם לאחרי שישנם המים (המצוות) צריך להיות עדיין ענין התשוקה, ותשוקקי׳, אבל מכיון שנמצאים בעולם הזה, עולם מלשון העלם28, הנה כדי שיהי׳ ענין תשוקה זו צריך לנתינת כח מיוחדת. וזהו ענין היסוד הג׳, יסוד הרוח, שתוכנו הוא ענין העלי׳ למעלה, כמ״ש29 רוח האדם העולה היא למעלה, ובעבודת האדם הוא לימוד התורה שתוכנה הו״ע הרוח. אמנם גם הרוח אינו עולה למעלה לגמרי, ולזה הוא היסוד הד׳, יסוד האש, שטבע האש לעלות למעלה, וכמבואר גם בתניא30, שהאש טבעו לעלות למעלה, וצריך שתהי׳ פתילה שתמשוך אותו למטה כדי שלא יכלה ויעלה למעלה כו׳. ובעבודת האדם היא התשובה.
וזהו כללות ענין עבודת האדם, אני נבראתי לשמש את קוני, בד׳ היסודות שכללות ענינם הוא התשוקה לעלות למעלה בכל ד׳ האופנים דלעיל. והוא בדוגמת ספירת המלכות דעלי׳ איתמר31 נהורא תתאה קרי תדיר ולא שכיך לנהורא עילאה, כמ״ש32 למען יזמרך כבוד ולא ידום.
אמנם לע״ל הנה המלכות גופא כמו שהיא במקומה יאיר בה האור שלמעלה, ועד״ז בעבודת האדם, שאופן העבודה לא יהי׳ באופן של תשוקה לעלות ממדריגתו, אלא שבעבודתו גופא יאיר האור שלמעלה. דזהו ג״כ הדיוק בלשון חז״ל אני נבראתי לשמש את קוני, ולא אמרו בוראי, משום שהקשר בין האדם העובד את ה׳ עם הקב״ה הוא כמו אדם הקונה דבר, שהדבר עצמו אינו משתנה והוא רק שינוי רשות בלבד. וכמבואר בתו״א33 בפירוש ברוך קונך34. וכיון שהוא חד עם עצמותו ית׳, הרי גם בעבודתו למטה נרגש האור שלמעלה.
וזהו והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, כי לע״ל גם בהמספר עצמו, העבודה שבמדידה והגבלה, יורגש ענין שלמעלה ממדידה והגבלה, ולכן המספר עצמו יהי׳ באופן אשר לא ימד ולא יספר35.
ובזה יובן גם ענין הנעלה שבמספר ומנין, אף שבכלל אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. כי ענין מספר זה (אשר לא ימד גו׳) הוא נעלה יותר ממספר סתם, ואפילו מדבר שלמעלה ממספר, כי יש בו ב׳ הענינים דמספר ובלי מספר יחד. וע״ד המבואר במ״א36 בענין חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר37 ועתה ישראל מה גו׳ אל תקרי מה אלא מאה38, שענין מספר מאה הוא שלימות המספר שנמשך בו ענין מ״ה, שהוא נעלה מבחי׳ מ״ה עצמה.
ובזה יובן גם מה שממשיך והי׳ במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי, היינו שאין זה ענין חדש שמחוץ למקום המדידה והגבלה, אלא שבאותו מקום בדרגא (״במקום״) אשר יאמר להם לא עמי אתם, יאמר להם בני א-ל חי, כי זהו ענין התשובה, הפיכת הזדונות לזכיות39, וע״ד מה שארז״ל40 אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר כו׳, כיתרון האור מן החושך41.
וע״פ הנ״ל שמדבר כאן במעלת ספירת המלכות, יסוד העפר, שהיא בגדרי המקום והזמן, יובן מה שממשיך ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו גו׳, כי יהודה הוא ע״ש הפעם אודה את הוי׳42, והיו״ד דיהודה מורה על התמידיות כו׳43, ענין ההודאה והביטול, שזהו ענין ספירת המלכות, ולעתיד לבוא תתגלה מעלת ספירת המלכות, ועד שיהודה שהו״ע המלכות יהי׳ עם ישראל, ז״א, יחדיו, ע״ד הנ״ל שהמספר ובלי מספר יהיו יחדיו.
והנה ע״י מעשינו ועבודתינו44 עכשיו בהד׳ יסודות, העבודה שבבחי׳ עפר, סור מרע45, והעבודה שבבחי׳ מים, ועשה טוב45, והעבודה שבבחי׳ רוח שהוא לימוד התורה, בקש45 שלום46, כמ״ש47 הוי׳ עוז לעמו יתן הוי׳ יברך את עמו בשלום, ובפרט העבודה שבבחי׳ אש שהו״ע התשובה מה שמשיח אתא לאתבא צדיקיא בתיובתא48, ומה גם שע״י לימוד ענינים אלו, ובפרט כמו שהם בתורת רבותינו נשיאינו49, זוכים בקרוב ממש לקיום היעוד והי׳ מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והי׳ במקום גו׳ יאמר להם בני א-ל חי, ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד גו׳, שלימות העם, בארץ ישראל השלימה, שלימות הארץ, ובירושלים עיר הקודש, קרית מלך רב50, ועל הר הבית שבה, ובבית המקדש שבה, מקדש אדנ-י כוננו ידיך51, ובמהרה בימינו ממש.
__________
1) הושע ב, א.
2) יומא סח, ב.
3) ראה שם כב, ב. הובא במאמרי אדה״ז תקס״ה דלהלן הערה 7 (ע׳ תקפו. א׳מג). ועוד. וראה גם המשך תער״ב שבהערה הבאה.
4) ראה אוה״ת פרשתנו (במדבר) ע׳ ב (וש״נ לשל״ה). אוה״ת תשא ע׳ א׳תתכח ואילך. המשך תער״ב ח״א ע׳ קעא.
5) ב״מ מב, א. ועוד.
6) ראה מקומות שנסמנו בהערה הבאה.
7) ה, א ואילך. וראה גם מאמרי אדה״ז תקס״ה ח״ב ע׳ תקעט ואילך. ד״ה זה מאדהאמ״צ שם בהוספות ע׳ א׳כז ואילך (נדפס אח״כ במאמרי אדהאמ״צ פרשתנו ע׳ צ ואילך). אוה״ת פרשתנו ע׳ נח ואילך. שם (כרך ה) ע׳ א׳תקנח. אוה״ת בלק ע׳ תתקמ ואילך. שם (כרך ה) ע׳ א׳תרסה ואילך.
8) ראה אדר״נ פל״א (נסמן בלקו״ת שם). הנסמן בהערה בסה״מ תרפ״ד ע׳ רנד (סה״מ קונטרסים ח״ג ע׳ קלו).
9) ראה גם ע״ח שער (נ) קיצור אבי״ע פ״י.
10) קהלת ג, יא.
11) משנה וברייתא סוף קידושין.
12) ב״ר פ״ה, ח. וראה גם תו״א בראשית א, ג (נסמן בלקו״ת שם). אוה״ת בראשית (כרך ג) תפא, ב ואילך.
13) ראה בארוכה אוה״ת בלק ע׳ תתקיט ואילך. ובכ״מ.
14) ראה עירובין נד, א.
15) תפלת ״אלקי נצור״ (ברכות יז, א).
16) ראה גם לקו״ת שם ז, א ואילך.
17) סה, י.
18) ראה תענית ז, א. שהש״ר עה״פ א, ב.
19) ראה גם תניא פ״ד.
20) שמו״ר פ״ל, ט.
21) תהלים קמז, יט.
22) ראה בהנסמן במאמרי אדהאמ״צ נ״ך ע׳ תקמז הערה 27. וראה לקו״ת צו יג, א. ועוד.
23) סה״ש תש״ג ע׳ 12. תש״ד ע׳ 23.
24) לקו״א סימן קצח (נ, סע״ג). או״ת קיב, ב (בהוצאת קה״ת, תש״מ ואילך – סימן תפ). ועוד.
25) צוואת הריב״ש (הוצאת קה״ת) סימן קמב (כח, א).
26) אבות פ״ב מ״א.
27) משלי ל, טז.
28) לקו״ת פרשתנו שם (ה, ג). שלח לז, ד. ביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ שנה.
29) קהלת ג, כא.
30) ריש פי״ט. פ״נ (ע, ב). וראה גם רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ד ה״ב.
31) ראה זח״ב קמ, א. קעח, ב. עז, ב. פו, ב.
32) תהלים ל, יג.
33) משפטים עה, ד. עו, ב.
34) בסדר קידוש לבנה.
35) ראה מאמרי אדה״ז תק״ע ע׳ קה. אוה״ת תהלים (יהל אור) ע׳ תקעה. המשך תער״ב ח״א ע׳ קסה. קעד.
36) ראה אוה״ת חיי שרה קיא, ב. המשך חייב אדם לברך תרל״ח ע׳ עח. ד״ה ויאמר לו יהונתן דש״פ בראשית ש.ז. (סה״מ ראש חודש ע׳ לו ואילך).
37) עקב י, יב.
38) מנחות מג, ב.
39) יומא פו, ב.
40) מנחות מד, א. וראה גם לקו״ש חט״ו ע׳ 73.
41) ל׳ הכתוב – קהלת ב, יג.
42) ויצא כט, לה.
43) ראה מאמרי אדה״ז תקס״ה שם ע׳ תקצח. א׳מו. תו״א ויחי מה, א. מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״ב ע׳ תשיח.
44) ראה תניא רפל״ז.
45) תהלים לד, טו.
46) ראה לקו״ת בלק עג, ב ואילך. ובכ״מ.
47) תהלים כט, יא.
48) ראה זח״ג קנג, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ה שם ע׳ א׳מב. לקו״ת שמע״צ צב, ב. מאמרי אדה״ז תקס״ב ח״ב ע׳ תקלד ואילך. ובכ״מ.
49) ראה סה״ש תנש״א ח״ב ע׳ 501-2. סה״מ ויקרא ע׳ קמג. וש״נ.
50) תהלים מח, ג.
51) בשלח טו, יז. וראה אוה״ת שבת שובה ע׳ א׳תקכח. וש״נ.
[סה"מ במדבר ח"א ע' נג ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשמ״ג ע׳ קמג ואילך. התוועדויות תשמ״ג ח״ג ע׳ 1493 ואילך.