בס״ד. ש״פ שמות, כ״ה טבת, מבה״ח שבת ה׳תשל״ז
הנחה בלתי מוגה
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו׳ ראובן שמעון לוי ויהודה גו׳1. וידוע דיוק בעל ההילולא [דכ״ד טבת – כ״ק אדמו״ר הזקן] בספרו תורה אור בד״ה זה2, דבפרשת ויגש3 נאמר ג״כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו׳, וצריך להבין למה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה. וכ״ק אדמו״ר האמצעי מוסיף עוד [בד״ה זה שבתורת חיים4, שהוא ביאור על מאמר הנ״ל מכ״ק אדמו״ר הזקן וביאורו5] דידוע6 שהתורה היא נצחית ומדברת בכל זמן ובכל דור, דהיינו שגם ענין הביאה למצרים וכו׳ ישנו בכל דור, וכן ישנה הוראה מזה לכאו״א מישראל בכל זמן ובכל מקום, דתורה היא מלשון הוראה7, וא״כ ההוראה היא נצחית. והנה, כיון שהתורה היא נצחית מובן שגם פרטי הענינים דגלות מצרים וכו׳ ישנם בכל דור, ולכן גם פרטי הענינים דוימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים גו׳ את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך8, ישנם ג״כ בכל הזמנים. ואין הכוונה בהענין דוימררו את חייהם גו׳ בשביל עצמו ח״ו, כי אם זה שישנו ענין זה הוא רק בשביל הגאולה וכו׳ שלאחרי זה, וכמ״ש9 אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה גו׳, והיינו דכל הכוונה בהירידה למצרים וכו׳ הוא רק בשביל שיהי׳ אח״כ ואנכי אעלך גם עלה.
והענין הוא10, דהנה כתיב11, ירוד ירדנו, שישנם ב׳ ירידות, וכן בענין הגאולה נאמר ואנכי אעלך גם עלה, ב׳ עליות, ובכללות ב׳ (ירידות ו)עליות אלו קאי על גאולת מצרים והגאולה העתידה. ולכאורה מהי השייכות בין הגאולה ממצרים להגאולה העתידה (שמקשרים אותם זה לזה).
והענין הוא12, דהנה כתיב13 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. דהפירוש הפשוט בהכתוב הוא, דכמו שבימי צאתך מארץ מצרים היו נפלאות, הנה בדוגמא לזה אראנו נפלאות בגאולה העתידה, ובזהר14 פירש שהנפלאות דגאולה העתידה יהיו נפלאות אפילו לגבי הנפלאות שהיו בימי צאתך מארץ מצרים. אמנם מזה שמדמין ב׳ הנפלאות (דמצרים והגאולה העתידה) זה לזה מובן שיש ביניהם שייכות בתוכנם הפנימי (ולא רק שדומין מצד זה שבשניהם ישנם נפלאות), ומפני שהם דומים בתוכנם הפנימי נמשך אח״כ שהם דומים גם במה שבשני הגאולות ישנם נפלאות [וזהו קשר המשך המאמר (בתורה אור שם, וכן בתורת חיים שם), שלאחר שביאר דב׳ העליות (דאעלך גם עלה) קאי על גאולת מצרים והגאולה העתידה, ממשיך דהנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כי בזה בא לבאר את השייכות שבין ב׳ הגאולות (שמקשרים אותם בהכתוב דאעלך גם עלה)].
וביאור השייכות בתוכן ב׳ הגאולות (דמצרים ודלעתיד לבוא) הוא15, דכמו שבגלות מצרים לא היתה הכוונה בהגלות עצמו ח״ו, ונקודתו הפנימית היתה ענין הגאולה שלאחרי זה, שתכליתה היא קבלת התורה כמ״ש16 בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, הנה כך כל הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימיות התורה שיהי׳ לעתיד לבוא, שע״ז נאמר17 ישקני מנשיקות פיהו גו׳. דכמו שענין השעבוד דמצרים הי׳ בכדי לצרף את ישראל ולזככם ולטהרם בכדי שיוכלו לקבל את התורה, בדוגמא לכור הברזל18 שמצרף את הכסף מהפסולת והסיגים ונשאר הכסף נקי מכל סיג כו׳, הנה עד״ז ע״י גלות זה האחרון זוכים לגילוי פנימיות התורה [ונמשך באופן דמיני׳ יתפרנסון19, והיינו באופן של פרנסה ומזון20, דענין זה הוא אמיתית הפרנסה של (כל) א׳ מישראל, ועד שנמשך גם בהרגל שלו, ופועל בו התפשטות והתרחבות, וכמו שנת״ל21]. וזהו ביאור גודל אריכות גלות זה האחרון שהוא באין ערוך מגלות מצרים, דטעם הדבר הוא, כיון שתכלית כוונת גלות האחרון הוא בכדי לזכות עי״ז לגילוי פנימיות התורה, משא״כ גלות מצרים דכוונתו היתה בשביל גילוי נגלה דתורה, כנ״ל, לכן כמו שפנימיות התורה, ישקני מנשיקות פיהו, הוא באין ערוך מנגלה דתורה, כמו״כ הגלות (שעל ידו באים לגילוי זה) הוא ג״כ (בדוגמא להתורה שמתגלית על ידו) באין ערוך מגלות מצרים שעל ידו באו לגילוי נגלה דתורה. דנגלה דתורה הוא בחי׳ תורה שבאה בהגבלה, משא״כ פנימיות התורה, שהיא באין ערוך למעלה ממדידה והגבלה. ואע״פ שגם אריכות גלות זה האחרון באה בהגבלה בכמות (השנים), הנה אין הכוונה בגודל האריכות שבגלות זה על האריכות בזמן (בלבד), כי אם (גם) על האריכות שבו בגודל היסורים והצרות, ובפרט בחבלי משיח (חבלי לידה)22, שצרות ויסורים אלו הם באין ערוך מהיסורים שבגלות מצרים. ואין הכוונה שצ״ל ח״ו צרות ויסורים וכו׳, כי אם ענינים שאינם מתאימים לרגילותו של ישראל (וואָס איז ניט לויט די געוואוינהייט פון אַ אידן) בלבד, שגם זה נחשב ליסורים. וכדאיתא בגמרא23 על הכתוב24 ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך שנתנו עבודת נשים לאנשים וכו׳, אע״פ שעבודת נשים קלה מעבודת אנשים, דאשה תש כחה25, מ״מ לגבי האנשים לעבודת פרך יחשב כיון שאינה לפי רגילותם. ועאכו״כ בנוגע לענין של העדר הרגילות לגבי א׳ מישראל, שליסורים גדולים יחשב. ובמכל שכן וקל וחומר מנבוכדנצר26 שבזכות שפסע ג׳ פסיעות לכבוד מלך מלכי המלכים הקב״ה זכה למלכות לו ולבנו ולבן בנו, ג׳ דורות27, ומלכות בתכלית ההתרחבות וכו׳, דנבוכדנצר מולך בכפה הי׳28, הנה עאכו״כ כשמדובר אודות א׳ מישראל, בני בכורי ישראל29, בנים אתם לה׳ אלקיכם30, הנה הטובה המגיע להם היא שלא לפי ערך כלל ממה שזכה נבוכדנצר, וכל אחד מישראל אפילו הפשוט שבפשוטים ביכולתו לתבוע מהקב״ה כל ענינים טובים ברוחניות [שזהו העיקר של יהודי], ומזה נמשך גם בגשמיות, בכל עניני ברכה וכו׳ שכללותם היא בני חיי ומזוני רויחי, ובאופן דמולך בכפה. ומזה מובן שכל ענין של העדר הרגילות של יהודי ליסורים גדולים יחשב, ובאי״ע לגבי מצרים שהי׳ לפני מ״ת ודרגת מצווה ועושה31, ועי״ז מעבירים הכתמים הכי קטנים שנשארו לאחר כל היסורים וצרות שעברו (וואָס מ׳איז דורכגעגאַנגען).
והנה כל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו במשך השית32 אלפי שנין דהוה עלמא33, וזהו הענין דוימררו את חייהם כמו שהוא ברוחניות, דבעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא34, שהוא מתייגע (וואָס ער מאַטערט זיך) בלימוד התורה להוציא הלכה ברורה ע״י ריבוי שקלא וטריא, ובמצב דבמחשכים הושיבני35 זה תלמוד בבלי36, עד שמלבן (ער וואַשט אויס) את הקושיות ורמינהו וכו׳ עד שההלכה מאירה ומזהירה. דזהו עיקר ענין התורה, הלכה פסוקה וברורה, דזהו מעלת המשניות שהם הלכה פסוקה וכו׳37, ולכן אמרו רז״ל38 אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות משניות שנאמר39 גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם40. ועד״ז ישנו ענין הליבון גם בעבודת התפילה, וכמבואר בתורת חיים41. וע״י הענין דוימררו וגו׳ בתורה ותפילה כנ״ל, הנה ממירים (מ׳פאַרבייט) יסורי גלות זה האחרון.
וזהו מ״ש ואלה שמות בני ישראל וגו׳, שע״י הענין דשמות בני ישראל פועלים הגאולה שלאחרי זה. דענין שמות בני ישראל הוא, כדאיתא במדרש42 דראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, שלא שינו את שמם, והיינו דלא רק שעמדו בתוקף על עיקרי התורה ומצוות, ואפילו לא על תורה ומצוות סתם, כי אם גם על עניני זהירות וכו׳ עד שאפילו לא שינו את שמם. ועאכו״כ שהי׳ אצלם עניני התורה ומצוות עצמם כדבעי. ועד״ז עכשיו בגלות זה שעומדים בתוקף אפילו על ענינים פשוטים כמו שלא לשנות השם וכו׳, ועאכו״כ כו׳.
וכן הוא בתורה, שענינה הוא ג״כ הענין דשמות, דכל התורה היא שמותיו של הקב״ה43, הנה פועלים המשכה דבחי׳ ואלה שמות, וכנ״ל דכל התורה היא שמותיו של הקב״ה. ויש ס׳ ריבוא אותיות לתורה44, שמות דהקב״ה, ומבין צירופים אלו – הקדוש יותר השבע שמות שאינם נמחקים45, ומהם גופא – בחי׳ שמו הגדול46, שזהו בחי׳ הגילוי דלעתיד שפועלים ע״י העבודה דעכשיו (כנ״ל). וההמשכה דבחי׳ שמו הגדול הייתה כבר בימי חנוכה שאז הי׳ כמ״ש (בועל הנסים) להודות ולהלל לשמך הגדול, ובאופן נצחי, דהנרות הללו אינן בטלין לעולם47, אבל המשכה זו היא בהעלם, וגילוי בחי׳ שמו הגדול יהי׳ לעתיד.
והנה בהירידה עצמה ב׳ מדריגות, וע״ד דוגמא שישנה ירידת השכל באותיות המחשבה, ולמטה יותר מה שהשכל בא גם באותיות הדיבור48. וכמו״כ גם בעבודה דתורה ותפילה ישנם ב׳ בחינות אלו. דישנו ענין מחשבת התורה וגם הדיבור שבתורה49, וכמ״ש50 חיים הם למוצאיהם ודרשו רז״ל51 למוציאיהם בפה, ועוד יותר בכל רמ״ח אבריו, כמארז״ל51 אם ערוכה ברמ״ח אברים שלך משתמרת. ועד״ז גם בתפילה, דאע״פ שתפילה היא עבודה שבלב52, וכדאיתא בגמרא53 איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפילה, מ״מ צ״ל ג״כ הדיבור דאותיות התפילה, שעי״ז מסירים המונעים ומעכבים. וע״ד מה שמבאר כ״ק אדמו״ר הצ״צ בספר המצוות שלו במצות וידוי תשובה54 בענין אמירת הכ״ב אותיות בהוידוי.
וזהו ענין הגאולה שהו״ע ההמשכה (דשמו הגדול) בב׳ המדריגות, בעלמין סתימין דלא אתגליין, עלמא דאתכסיא, שהוא בדוגמת אותיות המחשבה, ובעלמא דאתגליא, שהוא בדוגמא לאותיות הדיבור, דההמשכה בהב׳ בחינות דעלמא דאתכסיא ועלמא דאתגליא הו״ע מן העולם ועד העולם [וכמבואר בתו״א שם55], ע״י גואל ראשון הוא גואל אחרון56 בקרוב ממש.
__________
1) ריש פרשתנו (שמות א, א).
2) פרשתנו מט, א.
3) מו, ח.
4) ריש פרשתנו (א, א ואילך).
5) בתו״א פרשתנו נ, א ואילך.
6) תניא רפי״ז. ובכ״מ.
7) ראה רד״ק לתהלים יט, ח. ס׳ השרשים שלו ערך ירה. גו״א ר״פ בראשית (בשם הרד״ק). וראה זח״ג נג, ב.
8) פרשתנו א, יד.
9) ויגש מו, ד.
10) ראה תו״א שם מט, א.
11) מקץ מג, כ.
12) ראה תו״א שם ותו״ח שבהערה 4.
13) מיכה ז, טו.
14) ח״א רסא, ב. וראה אוה״ת עה״פ (נ״ך ע׳ תפז).
15) ראה תו״א שם. תו״ח שם א, ב ואילך.
16) שמות ג, יב ובפרש״י.
17) שה״ש א, ב ובפרש״י.
18) ואתחנן ד, כ. ירמי׳ יא, ד.
19) תקו״ז ת״ו בסופו.
20) ראה לקו״ש ח״ז ע׳ 206 ובהערה 3 שם.
21) שיחת כ׳ כסלו שנה זו (שיחות קודש תשל״ז ח״א ע׳ 312).
22) ראה מאמרי אדהאמ״צ קונטרסים ע׳ רכג ואילך.
23) סוטה יא, ב.
24) פרשתנו א, יג.
25) ראה ברכות לב, א. ב״ר פכ״ב, א. פרש״י ואתחנן ה, כד.
26) תו״א מקץ לא, ג.
27) סנהדרין צו, א. יל״ש מלכים רמז רמד.
28) מגילה יא, א.
29) פרשתנו ד, כב.
30) פ׳ ראה יד, א.
31) ראה קידושין לא, א. וש״נ.
32) ראה ר״ה לא, א. סנהדרין צז, א. ע״ז ט, א.
33) תניא רפל״ז.
34) זח״ג קנג, א (ברע״מ).
35) איכה ג, ו.
36) סנהדרין כד, א. וראה שערי אורה שער החנוכה כב, ב ואילך. המשך תרס״ו ע׳ צ ואילך. סה״מ תש״ח ע׳ 121 ואילך. ועוד.
37) תו״א שם מט, ב ואילך.
38) ויק״ר פ״ז, ג.
39) הושע ח, י.
40) תו״א שם, ג.
41) פרשתנו שם ג, א.
42) ויק״ר פל״ב, ה.
43) ראה זח״ב פז, א. הקדמת הרמב״ן לפירושו עה״ת. פלח הרימון (להרמ״ע מפאנו) שער (כב) הכינויים פ״א. יונת אלם פכ״ט. של״ה שטז, א.
44) מג״ע אופן קפו.
45) שבועות לה, סע״א. רמב״ם הל׳ יסוה״ת פ״ו ה״ב.
46) בכ״ז – ראה תו״א שם מט, ד ואילך.
47) רמב״ן ר״פ בהעלותך.
48) ראה תו״א שם נ, א.
49) ראה גם ד״ה רני ושמחי וד״ה מגילה נקראת שנה זו (סה״מ חנוכה ע׳ קעא. סה״מ פורים ע׳ רמג-ד).
50) משלי ד, כב.
51) עירובין נד, רע״א.
52) ראה לקו״ת אחרי כה, סע״ד ואילך. קונטרס העבודה פ״א (ע׳ 10).
53) תענית ב, א.
54) לח, ב.
55) נ, א.
56) ראה שמו״ר פ״ב, ד. זח״ג רנג, א. שה״פ פ׳ ויחי. תו״א ר״פ משפטים. וראה לקו״ש חי״א ע׳ 8 ואילך.
[סה"מ שמות ח"א ע' מח ואילך]
כעין שיחה. הי׳ למראה עיני כ״ק אדמו״ר מלך המשיח שליט״א, והוסיף בו כמה תיקונים. נדפס בסה״מ תשל״ז ע׳ 115 ואילך.