בס״ד. ש״פ שמות, כ״ה טבת, מבה״ח שבט ה׳תשל״ג
הנחה בלתי מוגה
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו1, וידוע מה שמדייק בזה בעל ההילולא2 בתו״א3, דבפ׳ ויגש4 נאמר ג״כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, ולמה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה. גם להבין השינויים מהתם להכא, דמזה גופא מובן דאע״פ שבכללות הוכפל כאן אותו הענין שכבר נאמר בפ׳ ויגש, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו5, הרי שבגלוי הו״ע אחד עם הנאמר שם, עכ״ז בפרטיות הרי הם חלוקים בענינם, שהרי אפילו מתיבה אחת לומדים כמה ענינים בהלכה, וכאן ישנם כמה שינויים מהנאמר בפרשת ויגש.
ויובן זה בהקדים ביאור הענין דגלות מצרים, דבכללות הו״ע שיעבוד מלכיות, כמ״ש6 וענו אותם ארבע מאות שנה, ולכן הי׳ יעקב ראוי לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו7, שלפועל ירד ע״פ ציווי הקב״ה, וכלשון בעל ההגדה8 אנוס על פי הדבור. וזהו הטעם שגלות מצרים הוא שרש לכל הגלויות9. ומזה מובן שישנם שני ענינים בגלות מצרים, גלות מצרים כפשוטה, ומה שהוא שרש לכל הגלויות, שזהו שני הפירושים שבתיבת מצרים, הא׳ מלשון מצרים וגבולים (דקאי על גלות מצרים), והב׳ מלשון מיצר וצרה (דקאי על שאר הגלויות), דלכן נקראו כל המלכיות על שם מצרים, על שם שהם מצירות לישראל10, דהיינו מלשון צרה ועקתא, וזהו שנאמר ירד ירדנו גו׳11, ירידה אחר ירידה. ומכל זה מובן שגם גאולת מצרים כוללת את כל הגאולות, ולכן נאמר גם לגבי גאולת מצרים ואנכי אעלך גם עלה12, שתי עליות, ובאמת ביציאת מצרים לא נתעלו רק פעם אחת, כי עלי׳ זו השנית רומזת על גאולה העתידה. וגם בפרשתנו13 נאמר ויאמר הוי׳ אל משה אהי׳ אשר אהי׳, אהי׳ עמם בצרה זאת, אשר אהי׳ עמם בשעבוד שאר מלכיות14, ואע״פ שלאחרי זה אמר משה לפני הקב״ה מה אני מזכיר להם צרה אחרת דים בצרה זו, והקב״ה ענה לו יפה אמרת, כה תאמר לבני ישראל אהי׳ שלחני אליכם – פעם אחת, הרי גם מעיקרא ידע הקב״ה סברת משה, וא״כ למה אמר לכתחילה ב׳ פעמים, אלא ודאי רמז בזה לשתי הגאולות שכלולות בגאולת מצרים, גאולת מצרים וגאולה העתידה, אלא שבגלוי הי׳ בזה רק גאולת מצרים, ולכן אמר לו שיאמר לישראל רק אהי׳ שלחני אליכם – פעם אחת.
וזהו גם מ״ש15 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דישנם בזה ב׳ פירושים, הא׳ שהוא רק דוגמא, דהיינו שמקיש הכתוב ענין גאולה האחרונה לגאולת מצרים16, והב׳ שבגאולת מצרים כבר הי׳ כלול גם גאולה העתידה17. דהנה איתא בזהר18 כימי צאתך גו׳ כיום מבעי לי׳ דהא בחד זימנא נפקו, וכן בזכירת גאולת מצרים כתיב19 למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, וא״כ למה נאמר כימי לשון רבים. אך הענין הוא20, דהנה מזמן יציאת מצרים עד גאולה העתידה לבוא במהרה בימינו אמן הם ימי צאתך מארץ מצרים, ולכן אמר כימי לשון רבים, ואראנו נפלאות קאי על הגילוי דגאולה העתידה לבוא במהרה בימינו אמן, הרי שכאשר תהי׳ גאולה העתידה, אזי תהי׳ השלימות דיציאת מצרים, וכדוגמת הענין דאלה מסעי בני ישראל אשר יצאו מארץ מצרים21, מסעי לשון רבים, וכתיב אשר יצאו מארץ מצרים, והרי מארץ מצרים הוא רק יציאה ונסיעה הראשונה22. אך הענין הוא, דכל זמן שלא הגיעו למסע האחרון שהוא מרחב האמיתי, עדיין לא נשלם הענין דיציאת מצרים, וכמו״כ הוא גם בענין כימי צאתך גו׳, דמזה מובן שגאולת מצרים הרי היא כלולה בגאולה העתידה, ולאידך גיסא אומרים שמיד ביציאת מצרים כבר הי׳ כלול הגאולה העתידה, ועד שאומרים על זה דאלמלא חטאו ישראל הי׳ משה מכניסם לארץ ישראל23, ואזי היתה הגאולה השלימה שאין אחרי׳ גלות24, המורם מכל האמור הוא, שמיד בגאולת מצרים כבר היתה כלולה הגאולה העתידה. וכן לעתיד לבוא תהי׳ כלולה גם גאולת מצרים, שזהו בדוגמת ענין המצוות, שיש בהם ג״כ ההתכללות זו מזו, ולכן כל העוסק במצוה פטור מן המצוה25, מפני שעי״ז ממשיך גם ההמשכה שע״י המצוה האחרת כו׳26, וכל החילוק הוא רק מהו העיקר ומהו הטפל, ועד״ז הוא גם בענין דגאולת מצרים וגאולה העתידה, שהן כלולות זו מזו, וכל החילוק הוא מהו העיקר ומהו הטפל, וכמבואר הענין בגמרא ברכות27.
ובזה יובן מ״ש בתו״א28 ששתי הירידות הנ״ל בפ׳ ויגש ודפ׳ שמות, הנה ירידה הראשונה היא בבחי׳ אותיות המחשבה, וירידה הב׳ היא באותיות הדיבור, וכן הוא בהעליות דיציאת מצרים, שהן שתי העליות דדיבור ומחשבה. דלכאורה סותר זה למה שמבאר לפני זה, ששתי העליות הן גאולת מצרים וגאולה העתידה, וכאן הרי שתי העליות הן ביציאת מצרים גופא. אמנם ע״פ הנ״ל דגאולה העתידה כבר היתה כלולה בגאולת מצרים יובן, דהנה בכללות כבר הי׳ בגאולת מצרים גופא שתי העליות דמחשבה ודיבור, אמנם בפרטיות יותר, הנה דיבור קאי על גאולת מצרים, ומחשבה קאי על גאולה העתידה, כמבואר בלקו״ת29 בההפרש בין גאולת מצרים לגאולה העתידה, דבגאולה העתידה נאמר30 והניף ידו על הנהר, שהוא נהר פרת31, דקאי על בחי׳ הבינה, שהיא בחי׳ מחשבה שלמעלה מהדיבור, ובזה תהי׳ הבקיעה, היינו שתתגלה בו למעלה מבחי׳ הבינה, ומשום זה והכהו לשבעה נחלים30, משא״כ בגאולת מצרים הי׳ קריעת ים סוף, דים סוף הוא בחי׳ מלכות דאצילות, שהיא בחי׳ דיבור העליון, שהדיבור הוא סופא דכל דרגין, ולכן נקרע הים לי״ב גזרים32, דבכללות זהו ענין עלמא דאתגליא ועלמא דאתכסיא, שהו״ע ים ונהר33.
וזהו ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, ירידה אחר ירידה, וכמבואר בתו״א פ׳ וארא34 ובשער האמונה35 דענין הגלות נמשל לעיבור, דהנה אמרו רז״ל36 למה הולד דומה במעי אמו, לפנקס מקופל ראשו בין ברכיו כו׳ ואוכל ממה שאמו אוכלת כו׳, דהיינו שיש להעובר כל חיתוך האברים, אלא שראשו מקופל ומונח בין ברכיו, שאינו משמש כלום. וכן הוא בענין הגלות, דאותותינו לא ראינו37, דהיינו שישנה המציאות דאותותינו, אלא שלא ראינו, והענין בעבודה הוא שיש לו האמונה בשלימות, דאין היש עושה את עצמו, ואתה מחי׳ את כולם38, אל תקרי מחי׳ אלא מהוה39. והמחדש בטובו בכל יום תמיד40, שאין הכוונה רק בכל יום, אלא הכוונה שבכל רגע ממש הרי הוא מחדש מעשה בראשית, ובלעדם אין להם קיום כלל, כמבואר הענין בתניא41, אבל כל זה אינו מאיר בו, כי אם הוא בהעלם, שזהו ענין הגלות, אמנם בהגאולה יהי׳ בחי׳ הלידה, וכמ״ש42 כי חלה גם ילדה ציון את בני׳, היינו דכל הכחות עומדים אצלו בגלוי43.
__________
1) ריש פרשתנו (שמות א, א).
2) אדמו״ר הזקן – נסתלק במוצש״ק פ׳ שמות כ״ג אור לכ״ד טבת תקע״ג. השייכות דכ״ד טבת לפ׳ שמות – ראה בארוכה לקו״ש חט״ז ע׳ 33 ואילך. המו״ל.
3) ריש פרשתנו (מט, א).
4) מו, ח.
5) שבת סג, א. וש״נ.
6) לך לך טו, יג.
7) שבת פט, ב.
8) הגש״פ פיסקא ״וירד מצרימה״.
9) ראה ל״ת להאריז״ל פ׳ תצא. סה״מ תש״ט ע׳ 107. וראה הנסמן בהערה הבאה.
10) ב״ר ט״ז, ד.
11) מקץ מג, כ.
12) ויגש מו, ד.
13) ג, יד.
14) ברכות ט, ב (הובא בפרש״י עה״פ).
15) מיכה ז, טו.
16) תו״א שם.
17) ד״ה כימי צאתך תש״ח רפי״ב (סה״מ תש״ח ע׳ 164).
18) ח״ג קעו, א.
19) פ׳ ראה טז, ג.
20) רד״ה כימי צאתך הנ״ל (סה״מ תש״ח ע׳ 159).
21) ר״פ מסעי (לג, א).
22) לקו״ת מסעי פח, ג.
23) ראה נדרים כב, ב. שמו״ר פל״ב, א. ועוד.
24) מכילתא בשלח טו, א. ועוד.
25) סוכה כה, סע״א. סוטה מד, ב.
26) סה״מ תרנ״ה ע׳ לז. המשך תרס״ו ס״ע סח. ד״ה לםרבה המשרה ה׳ש״ת (סה״מ קונטרסים ח״ב תלה, ב). וראה צפע״נ כללי התורה ומצוות ערך עוסק במצוה כו׳.
27) יב, ב.
28) פרשתנו נ, א.
29) צו טו, ד. שם ד״ה והניף (טז, ג ואילך).
30) ישעי׳ יא, טו.
31) פרש״י עה״פ.
32) ראה פרש״י עה״פ תהלים קלה, יג. פדר״א פמ״ב. מכילתא עה״פ בשלח יד, טז.
33) ראה ד״ה רפאני וד״ה להבין שרשי הדברים תקס״ח (מאמרי אדה״ז תקס״ח ח״א ע׳ רטו ואילך). וראה גם ד״ה רפאני תשכ״א (סה״מ ויקרא ע׳ רעג ואילך). תשכ״ד (שם ע׳ רפא ואילך). וש״נ.
34) נה, א. הובא בביאוה״ז להצ״צ ח״א ע׳ רכא ואילך. וראה תו״ח וארא צה, ב ואילך.
35) לאדהאמ״צ – פס״ח ואילך.
36) נדה ל, ב.
37) תהלים עד, ט.
38) נחמי׳ ט, ו.
39) שעהיוה״א פ״ב (עז, ב). וראה פרדס שער (ו) סדר עמידתן פ״ח. ראשית חכמה שער הקדושה ספ״ז. ועוד.
40) נוסח ברכת יוצר.
41) שעהיוה״א פ״א.
42) ישעי׳ סו, ח.
43) חסר הסיום. המו״ל.
[סה"מ שמות ח"א ע' לח ואילך]
כעין שיחה. נדפס בסה״מ תשל״ג ע׳ 316 ואילך.